תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

פתיחה

אפשרות א: שחקו קוף באמצע: בחרו מתנדב שיעמוד במרכז המעגל וקשרו את רגליו. על החניכים במעגל להתמסר בכדור, ועל החניך שבמרכז לנסות לתפוס את הכדור. כאשר הוא מצליח, הוא מתחלף עם החניך האחרון שנגע בכדור. לאחר כמה דקות משחק בחרו מתנדב נוסף, שגם עליו להיכנס למרכז המעגל ולנסות לתפוס את הכדור. לאחר עוד משחק בחרו מתנדב נוסף וכסו את עיניו בבד, ועליו להמשיך בלנסות לתפוס את הכדור.

שאלו את החניכים:
למי היה קל לשחק?
למי היה קשה לשחק?
מי ראה הבדל במשחק של מי שהגבלנו אותו ובין מי שלא?

הסבירו: שיחקנו עכשיו משחק קבוצתי, וראינו (בעזרת החוקים) שיש בקבוצה מגוון של יכולות. נתנו למתנדבים שבחרנו מגבלה כלשהי, שגרמה שהמשחק יאתגר אותם יותר. כך חניכים עם צרכים מיוחדים שמשולבים בשבטים שותפים למשחקים הקבוצתיים ובכלל לפעילות השבט, והם מרחיבים את המגוון של החניכים בשבט.

אפשרות ב: שחקו הנחש בא: בחרו חניך ותנו לו חבל. על שאר החניכים לעמוד בחצי מעגל. על החניך הנבחר להכריז "הנחש בא!" ולהעביר את החבל צמוד לרצפה מצד אחד לשני, ואילו על החניכים להספיק לקפוץ מעל החבל ולא לגעת בו. מי שהחבל נוגע ברגלו נפסל. קראו לכל חניך שנפסל על שם השלב שבו נפסל, 'סבב ראשון', 'סבב שני' וכו'.

לאחר המשחק בקשו מהחניכים להתיישב לפי הסדר של השמות שנתתם להם.
שאלו את החניכים: מה אתם, אתם (נעה, רועי וכו') או הסיבוב שבו נפסלתם?

לכל אחד מאיתנו יכולות ותכונות שונות שלפעמים מגבילות אותנו, אבל הן לא הסיפור שלנו. אני קודם כול רועי, חניך בשבט ניצנים בסניף איקס ועוד ועוד, ורק אחר כך נפסלתי בסיבוב השלישי בפעולה.

לחניכים המשולבים בשבטים בתנועה יש מגבלות, שאת חלקן אנחנו רואים מבחוץ ואת חלקן לא נראה כלל, אך המשותף לכולן הוא שהן אינן מגדירות את החניכים. בחיים שלהם הם הרבה דברים, ובין השאר הם גם חיים עם מוגבלות או צריכים מילוי של צורך מיוחד.

שלב א
הניחו על הרצפה את ההגדרה המילונית למילה שילוב (נספח 1).

דונו עם החניכים:
איך אנחנו יכולים להיות אנשים משלבים? מה עלינו לעשות כדי להפוך את השבט לדבר שלם?
איך אפשר להתאים את הסביבה לצרכים השונים של האנשים?

סכמו: לכל אחד מאיתנו יש אפשרות לחשוב על האחר ולסייע בשילוב שלו בסביבה. איך עושים את זה? חזרו על התשובות שנאמרו והוסיפו: צריך להכיר את המוגבלויות ולדעת איך נכון להתמודד איתן.

שלב ב – כשמכירים גם עוזרים

שחקו משחק זיכרון אנושי: הוציאו שני מתנדבים החוצה. על שאר החניכים להתחלק לצמדים. חלקו לכל צמד שני דפים (נספח 2, דומה מאוד לנספח בפעולה ליום שלישי ומעניק הזדמנות לחניכים לבדוק עד כמה הם זוכרים ומכירים מהפעולה הקודמת), אחד לחניך אחד, ובו שם של מוגבלות או צורך מיוחד, ואחד לחניך השני, ובו הגדרה של המוגבלות או הצורך המיוחד והפתרון הנכון להם. על החניכים לזכור איזו מוגבלות והגדרה קיבלו.
כעת על החניכים להתיישב בחדר שלא לפי הצמדים, ועל הנציגים שיצאו להיכנס ולמצוא את הזוגות המתאימים. כל נציג בתורו יצביע על אחד החניכים, וזה יקרא את הדף שבידו. לאחר מכן יצביע הנציג על חניך אחר, וזה יקרא את הדף שיש בידו. החניכים והנציגים יצטרכו להגיד אם הדפים מתאימים או לא.

שלב ג – אתגר השילוב בחברה

הציגו לחניכים את תמונתו של נועם גרשוני (נספח 3. ספורטאי פרלימפי, נפצע במלחמת לבנון השנייה, ולאחר שיקום זכה במדליית זהב).

שאלו את החניכים: מה אתם רואים בתמונה?

לאחר מכן ספרו את סיפורו של נעם (נספח 4).

אמרו לחניכים: כשראינו את התמונה של נעם ראינו ספורטאי, מישהו שזכה בהישג מדהים. כששמענו את הסיפור שלו הבנו שהוא ספורטאי שזכה בהישג מדהים, פשוט הוא יושב על כיסא גלגלים.

לפעמים כשניתקל באנשים עם מוגבלות או בבעלי צרכים מיוחדים נירתע, זה ייראה לנו מוזר, ולפעמים בכלל לא נשים לב שהאדם שמולנו מתמודד עם מוגבלות או צורך מיוחד, כי כמו בתמונה של נעם, לא תמיד רואים את המוגבלות על האדם.

אבל גם במקרים האלה וגם במקרים האלה מה שחשוב הוא לזכור שמולנו נמצא אדם שקוראים לו כך וכך, הוא גר שם ושם והתברך בכישרונות האלה והאלה ומוצלח בזה ובזה, וגם הוא מתמודד עם מוגבלות או עם צורך מיוחד.
כך בראייה נכונה נוכל להמשיך בשילוב אנשים עם מוגבלות או בעלי צרכים מיוחדים בחברה בכלל ובשבט ובסניף בפרט ולהיות אנשים טובים יותר בחברה שלמה יותר.

לסיכום ערכו סבב ובקשו מהחניכים לבחור דבר אחד שהם מקבלים עליהם כדי לסייע בשילוב בעלי צרכים מיוחדים בחברה.

סיכום

בפעולה הבנו שלכל אחד מאיתנו יש חוזקות וגם מגבלות. גם אצל אנשים עם צרכים מיוחדים המגבלות שלהם עשויות להיות גדולות יותר, אבל בדיוק כפי שהסיפור האישי שלנו לא מוגדר רק על ידי המגבלות שלנו, כך גם הסיפור שלהם רחב ועשיר בהרבה. היא לא מגדירה את כל מי שהם. נוסף על כך ראינו כמה אתגרים שבעלי צרכים מיוחדים צריכים להתמודד איתם, והבנו שהשאלה שעלינו לשאול את עצמנו היא איך אנחנו יכולים לעזור לחברים שלנו עם הצרכים מיוחדים להיות שותפים מלאים בשבט ובחברה.

נספחים:

נספח 1 –

הגדרת המילה שילוב

שילוב: הפיכת כמה דברים שונים לדבר שלם. בתוך השבט שלנו: התבוננות וחשיבה על החניכים והתאמת הסביבה על פי הצרכים של כל חניך וחניך.

נספח 2 –

רשימת מוגבלויות וצרכים מיוחדים למשחק זיכרון אנושי (צריך להפריד בין השם להגדרה)

ויסות חושי – יש אנשים שהמוח שלהם עובד קצת אחרת. הם יכולים להרגיש דברים חזק מדי או חלש מדי. למשל, הם עלולים שלא לסבול מגע של בדים מסוימים או להיבהל מרעשים. אנחנו יכולים לעזור בלמצוא מקום לא רועש לשחק בו.

אוטיזם – אנשים עם אוטיזם רואים את העולם קצת אחרת. הם יכולים להתקשות לדבר עם אחרים ולהבין מה קורה סביבם. הם אוהבים סדר ודברים מוכרים. אנחנו יכולים לעזור בהקשבה וסבלנות, להשתמש במילים פשוטות ולהסביר דברים בצורה ברורה.

תסמונת דאון – אנשים עם תסמונת דאון נראים קצת אחרת ולומדים דברים בקצב שונה, אבל הם חכמים ויש להם כישרונות מיוחדים. נעזור להם בכך שנהיה סבלניים ונדבר בשפה פשוטה.

סוכרת – דמיינו שהגוף שלכם הוא כמו מכונית. המכונית צריכה דלק כדי לנסוע, והגוף שלכם צריך סוכר. אצל אנשים עם סוכרת הגוף לא מצליח להשתמש בסוכר כמו שצריך, ולכן צריך לעזור לו בזריקות של חומר שנקרא אינסולין ולהיות במעקב אחר המזון שמכניסים לגוף. נשתדל שלא להביא מאכלים שריכוז הסוכר בהם גבוה ולסייע לחבר אם הוא צריך עזרה במעקב אחר הסוכר. 

לקות ראייה – יש אנשים שמרכיבים משקפיים כדי לראות טוב יותר. אנשים עם לקות ראייה לעיתים צריכים עזרה נוספת כדי לראות את העולם בצורה ברורה. אנחנו יכולים לעזור בזה שנשים לב לחבר שלנו, ואם הוא מתקשה למצוא משהו או לא רואה משהו מרחוק, נעזור לו.

ניוון שרירים – יש אנשים שיכולים לרוץ שעות, ולעומתם אנשים עם ניוון שרירים מתעייפים מהר יותר כי השרירים שלהם חלשים, וככל שעובר הזמן השרירים שלהם נחלשים עוד יותר. כדי לעזור נשחק משחקים בישיבה ולא בריצה או בעמידה ונסייע אם צריך בהליכה ממקום למקום.

שיתוק מוחין – דמיינו שהמוח שלכם הוא כמו מנהל של חברה גדולה. הוא שולח פקודות לכל החלקים בגוף. אצל אנשים עם שיתוק מוחין המנהל הזה לא תמיד מצליח לשלוח את הפקודות בצורה ברורה, ולכן הגוף לא מבצע את הפקודות כמו שצריך, ולכן יהיה להם קשה יותר לבצע תנועות כמו ללכת, לשמור על שיווי משקל או לשלוט על השרירים. לפעמים הבעיה הזאת יכולה להשפיע גם על דברים אחרים, כמו לדבר או לתקשר עם אחרים. לכן נשתדל לדבר בשפה ברורה ונהיה סבלניים, וכמובן, אם צריך, נסייע בהליכה ממקום למקום.

לבקנות – כשאתם נמצאים בשמש, העור שלכם יכול להשתזף וזהו. אצל אנשים עם לבקנות העור רגיש מאוד, ועליהם להיזהר מחשיפה לשמש ולאור חזק. הרבה פעמים יש להם גם מוגבלות בראייה. אנחנו יכולים לעזור בכך שנבחר לשבת ולעשות פעולות במקומות מוצלים שאין בהם הרבה שמש, ואם צריך, לסייע לחבר לקרוא.

תסמונת טורט – זוכרים שדמיינו שהמוח הוא כמו מנהל של חברה גדולה? אצל אנשים עם תסמונת טורט המוח לפעמים שולח פקודות מוזרות, כמו להניד את הראש או להוציא קולות משונים. אנחנו יכולים לעזור בכך שנתייחס לחבר עם טורט כמו אל כל שאר החברים בשבט ולא נתעכב על הפעולות שהוא עושה.

לקות שמיעה – כשיש הרבה רעש מסביב, קשה להבין מה אנשים אומרים. אנשים עם לקות שמיעה חווים את זה כל הזמן, גם במקומות שקטים למדי. לעיתים הם נעזרים במכשירי שמיעה או בתקשורת חלופית כמו שפת הסימנים. אנחנו יכולים לעזור להם בכך שנדבר בבירור ובקול רגיל ובצורה ישירה, וכך יהיה אפשר לקרוא את השפתיים שלנו ולשמוע אותנו במכשיר השמיעה.

מוגבלות שכלית – לאנשים בעלי מוגבלות שכלית יהיה קשה יותר ללמוד דברים חדשים, להבין דברים מסובכים ולפעמים לתקשר עם אנשים אחרים. אנחנו יכולים לעזור להם בכך שנשתמש בשפה פשוטה ובהסברים ברורים ונהיה סבלניים.

נספח 3 –

תמונה של נועם גרשוני

נספח 4 –

הסיפור של נועם גרשוני – אפשרות 1

נועם גרשוני שירת במלחמת לבנון השנייה בתפקיד טייס מסוק אפאצ'י בחיל האוויר, בונפצע קשה בהתנגשות בין שני מסוקים. בתאונה נהרג הטייס רס"ן רן כוכבא, שהיה עם גרשוני במסוק. גרשוני נותח על הקרקע והועבר במצב אנוש לבית החולים רמב"ם בחיפה. לאחר שיקום רפואי ממושך הוא הצטרף לבית הלוחם בתל אביב.

בשיחה עם ynet אמר: "החיים שלי השתנו ברגע אחד". פקחתי את העיניים שלי בבית החולים אחרי שישה ימים שבהם הייתי מורדם, וחשבתי שפשוט סיימתי את המשימה המבצעית. ואז, ברגע אחד הבנתי שאני לא שם. שקרה משהו ואני לא יכול לאכול, לא יכול לדבר, שאני מרותק למיטה. אני זוכר את התחושה של חוסר האונים הנוראי, וזה מעבר לכאבים העזים.

"הימים הראשונים מחוץ לבית החולים הם נוראים, רק אז מתחילים להתמודד עם העולם החדש שנכפה עליך. זו התמודדות עם הדברים הפשוטים ביותר. אי אפשר להיכנס למקומות מסוימים עם כיסא גלגלים, אי אפשר לעלות מדרגה, אני רוצה לעשות לעצמי חביתה ואני לא מגיע לשיש עם כיסא הגלגלים…

"הרי אני עדיין אותו נועם, אותו אדם עם רצונות ואהבות, שרוצה לחזור לכל מה שהוא אוהב. זה היה להילחם במגבלות של עצמי, ולשינוי הזה אף אחד לא יכול להכין אותך".

לאחר השיקום החל להתאמן בטניס בכיסאות גלגלים בבית הלוחם בתל אביב, ושש שנים לאחר הפציעה הקשה זכה במדליית זהב במשחקים הפרלימפיים בבריטניה, וזיכה את ישראל במדליית הזהב הראשונה מאז אתונה 2004. קודם לכן זכה בגמר תחרות המאסטרס בבלגייה ובתחרויות נוספות באוסטרליה, בארצות הברית, ביפן ובצרפת.

"קיבלתי את החיים שלי במתנה. נפצעתי והצליחו להציל אותי ממש בנס. באותו רגע החלטתי שאני לא אבזבז את החיים שלי סתם ואנסה לעשות את המקסימום שאני יכול במה שאני אוהב. להגיד שחשבתי שאגיע לאולימפיאדה ואקח זהב? בחיים לא".

(יעל ולצר, ynet, 27.12.2015)

הסיפור של נעם גרשוני – אפשרות 2

החיים של נועם השתנו פעמיים.

הפעם הראשונה הייתה בשנת 2006: באחד מלילות הלחימה הארוכים במלחמת לבנון השנייה התנגשו שני מסוקי אפאצ׳י בדרכם לסייע לכוחות צה״ל שבעומק השטח. מסוקם של הטייסים רב-סרן רן כוכבא וסרן נועם גרשוני התרסק מגובה רב. רן נהרג במקום. נועם ניצל בנס, אך נפצע אנושות. הוא התעורר בבית החולים בלי היכולת ללכת, אבל בידיעה ברורה שהוא אינו מוותר.

בתהליך השיקום הארוך הוא ביקש לחזור אל אהבתו הגדולה, ספורט, והחל להתאמן בטניס בכיסאות גלגלים בבית הלוחם. לאחר כמה שנים של אימונים קשים ותחרויות זומן נועם לשחק בנבחרת ישראל.

בדיוק שש שנים לאחר פציעתו חייו השתנו בפעם השנייה, כאשר זכה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון, או כמו שנועם אומר: ״זה תחביב שיצא משליטה״.

אחרי שכמעט איבד הכול נועם הפך לסמל של מאבק הגבורה של נכי צה״ל לבחור בחיים, להסתכל קדימה ולנצח את מגבלות הגוף והנפש, ועל כך זכה גם בכבוד להשיא משואה בטקס העצמאות השבעים למדינת ישראל בשנת 2018.

(מתוך התיאור של נעם גרשוני באתר סמ"ל, סוכנויות מרצים לישראל)