תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה: ישראלי קומפלט

אפשרות א: השמיעו או הקרינו לחניכים את השיר 'ישראלי קומפלט' של התקווה 6 – לשיר לחצו כאן!
בקשו מהם להאזין בקשב רב, כי בסוף תשאלו אותם שאלות על מילות השיר.

שאלות לדיון:

• אילו מדינות שעלו מהן לארץ מוזכרות בשיר?
• איך ארץ ישראל מצליחה לחבר בין כל השורשים השונים שמתוארים בשיר?

אפשרות ב: שאלו כל חניך מהיכן סבא (רבא) וסבתא (רבתא) שלו עלו לארץ, ותגלו מגוון מדינות ומקומות שעלו מהם לארץ.
(אפשר לרשום על לוח את כל התשובות, זה יוצר משהו חזותי חזק).
שאלו את החניכים: מה יש בה, בארץ ישראל, שמחברת את האנשים שהגיעו מכל המדינות השונות והמגוונות לארץ ישראל?

אפשרות ג: הראו לחניכים כרטיסי מספרים ובקשו מהם לנחש מה מייצג כל מספר (נספח 1).

סכמו: במשימת הפתיחה נחשפנו קצת לעלייה לארץ, שהתחילה לפי ההיסטוריונים של העת החדשה בימי העלייה הראשונה, בשנת 1882, לפני 144 שנים, ונמשכת ממש עד היום: קיבוץ הגלויות עודנו נמשך. בפעולה נמשיך להבין מה קורה בארץ המיוחדת הזו.

שלב א: אין לך קץ מגולה מזה

הקדימו וספרו לחניכים: לפני כמעט 155 שנים, בקיץ 1867, ביקר בארץ הסופר והעיתונאי האמריקני מארק טוויין. הוא השתתף במסע תיור מאורגן ראשון של אזרחי ארצות הברית בספינת קיטור. הוצאה של עיתון ידוע מסן פרנסיסקו שילמה את דמי נסיעתו, ובתמורה לכך היה עליו לשלוח רשמים ממסעו. בכותבו על ארץ ישראל הוא דאג להכתיר את נופה לנוף המכוער ביותר בכל המקומות שטייל בהם.
חלקו לחניכים את הטקסט שכתב מארק טוויין (נספח 2).

שאלות לדיון

• האם לדעתכם דברין של מארק טוויין הם "מחמאה" לארץ ישראל?
• מה אתם מרגישים כשאתם שומעים מילים אלה?

לאחר הדיון חלקו לחניכים את דברי רמב"ן ורש"י (נספח 3).
שאלו את החניכים אם התשובה שלהם על השאלה הקודמת (על המחמאה) משתנה כשהם קוראים את דברי הפרשנים.

סכמו:
מארק טוויין לא כתב דברים אלה סתם. באמת ארץ ישראל הייתה שוממה. כל העמים שניסו לאורך כל הדורות להתיישב בה ולפתח אותה, לא הצליחו. היא נשארה שוממה. אך נראה שזה חלק מהברכה של הארץ, שהיא יוצאת מהשיממון שלה ומצליחה לפרוח ולתת פירותיה רק כאשר עם ישראל חוזר אליה, וזה אחד מסימני הגאולה.
לכן נראה שלמרות הכול מה שכתב מארק טוויין הוא אכן מחמאה גדולה לארץ ישראל.

שלב ב: פה בארץ חמדת אבות

חלקו את החניכים לשלוש קבוצות. תנו לכל קבוצה דפים וכלי כתיבה.

חלקו לכל קבוצה שיר אחר של המשורר ישראל דושמן* (נספח 4, ואפשר גם לתת לכל זוג את שלושת השירים) 

המשימה: על כל קבוצה להוציא מהשיר שלוש רשימות: כינויים של ארץ ישראל, פעלים, ביטויי שמחה.

*ישראל דושמן עלה ארצה מליטא בשנת 1905, כשהיה בן 21. היה קנאי לשפה העברית וסירב לדבר ביידיש, שפת אימו. היה לסופר ומשורר. היה מראשוני המורים שלימדו בבתי הספר הראשונים בעברית. הוא לימד תחילה בגליל, במושבות ראש פינה ומטולה. כשנוסדה הגימנסיה העברית הראשונה בארץ, גימנסיה הרצלייה, היה מהמורים הראשונים בה במקצועות העברית, הלשון והספרות, ולימד בה ממש עד ימיו האחרונים.

שאלו את החניכים: שמתם לב באיזו שנה נכתבו השירים? לפני קום המדינה. אלו היו שנים שבהם יהודים כבר עלו לארץ.

המשיכו וסכמו: המשורר ישראל דושמן מתאר בשיריו את הלך הרוח של העולים לארץ. אפשר לראות שלא היה פה קל, היו תלונות, היו קשיים, אבל היו אמונה ורצון לראות את הארץ פורחת, הייתה תקווה חדשה לחיים בארץ האבות.

שלב ג: מה הסוד?

אפשרות א: הדפיסו את קלפי התמונות (נספח 5), פזרו אותם על הרצפה ותנו לכל חניך וחניכה לבחור תמונה המבטאת בעיניהם את הסוד של ארץ ישראל.

אפשרות ב: פזרו משפטים (נספח 6) על הרצפה או תלו אותם על הקירות. תנו לחניכים לבחור משפט אחד שמבטא בעיניהם את הסוד של ארץ ישראל (בחרו את המשפטים המתאימים לשבט שלכם).

סיכום:
התחלנו את הפעולה בהיכרות מה היה פה לפני שהמדינה קמה, דיברנו על עלייה לארץ, ודרך השירים הבנו מה היו הרגשות והאווירה של העולים לארץ. משם המשכנו למשימה האחרונה: ניסינו להבין באמצעות תמונות או משפטים מהו הסוד של ארץ ישראל.
הסוד של ארץ ישראל הוא המון דברים, וזה התבטא במשפטים ובתמונות שבחרתם:
– יש פה קדושה, זוהי הארץ הנבחרת לעם היהודי, זוהי הארץ שצעדו בה אבותינו, והיא הובטחה
להם ולצאצאיהם.
– יש רגש מיוחד של אהבה שמרגישים כאן בין האנשים, בין האדם לאדמתו.
– המורשת, ההיסטוריה, המלחמות יצרו חיבור חזק לארץ, קשר של דם, כמו משפחה.
– יש תחושת שייכות מיוחדת שמרגישים רק כאן.
נאחל שנזכה להרגיש את ההרגשה הזו ואת החיבור לארץ גם ביום-יום.

כמה אפשרויות לסיום:

• המחזת 'שיר השיירה' (מומלץ! המחזה נשארת בזיכרון הרבה אחרי שהפעולה נגמרת, ואפשר גם להסריט ולשלוח להורים).
• טיול בסביבת הסניף – חיבור לארץ דרך הרגליים.
• החניכים ייצרו שלט "קום והתהלך בארץ" ובו טביעות כפות רגליהם ויתלו אותו בסביבת הסניף.

הצעה לצ'ופר

השיר הארץ הזאת (נספח 7)

נספחים

נספח 1
650,000 – מספר היהודים שהיו בארץ בקום המדינה

3,488,677 – מספר היהודים שעלו ארצה מאז קום המדינה

7,200,000 – מספר היהודים שחיים בארץ היום

22,122 – מספר העולים חדשים שעלו ארצה בשנת 2025

נספח 2

"נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש… כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה – המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב… לא יכולנו לעצור למנוחה גם לאחר רכיבה של שעתיים-שלוש מהמחנה שלנו, אף שהנחל זרם לצדנו. לכן המשכנו בדרכנו שעה נוספת. אמנם ראינו מים, אבל בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בשמש היוקדת. 'כצל סלע כבד בארץ עייפה' – אין ביטוי יפה מזה בכל התנ"ך, ואין ספק שמכל המקומות שבהם שוטטנו, אין אחד המסוגל להעניק משמעות כה נוגעת ללב לביטוי כארץ צחיחה, חשופה קירחת זו".

נספח 3

בפרשת בחוקותי הקב"ה מסביר מה יקרה לארץ אם עם ישראל יחטא וייצא לגלות:

"וַהֲשִׁמֹּתִי (מלשון שממה) אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמֲמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ" (ויקרא כו, לב).

והרמב"ן מסביר: "וכן מה שאמר כאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות – אין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תימצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר הייתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז צאתנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם".

סנהדרין צח ע"א: "אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): 'ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא' ".
רש"י שם: "כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה".

נספח 4

נספח 5

לקלפי תמונות להדפסה לחצו כאן!

נספח 6

• "מחר. מחר נשוב אל ארצנו! אלפיים שנה מחכים אנו למחר זה. מיליונים מיליונים מחכים למחר זה, ואנו, אנו הננו המאושרים שזכינו לו. איזו רוח חדשה עברה עליי. רוח של חיים, של תחיית עם גולה שאי אפשר להרגיש בגולה. הכול נראה בעיניי כאילו נשתנה מקודם. מרגיש אני שינוי בכול" (הרב נריה).
• "תעודה זו שכתוב עליה 'אזרח מדינת ישראל' היא הביטוי של אהבת הבורא לילדיו. היא עשויה מדם, זיעה ותקווה של אלפי נשמות במשך אלפי שנים. אצטרף גם בזיעתי תוך שירותי בצה"ל בעז"ה" (אילן פמה, עולה חדש).
• "הייתי ילדה ממרוקו שהגיעה לארץ חדשה. נתנו לנו רדיו במעברה. הכנסתי אותו לשקע – וחטפתי מכת חשמל קטנה. הוא בקושי עבד. אבל נלחמתי עד שהצלחתי להפעיל אותו, ולעולם לא אשכח את השיר הראשון ששמעתי: 'אנו אוהבים אותך מולדת, בשמחה, בשיר ובעמל'. למדתי שיעור ראשון: באהבת מולדת, וגם באהבת אנשים, צריך שמחה ושיר, אבל גם עמל, מאמץ. כמה נכון" (מרים פרץ).
• "כילד במרוקו החלום הכי גדול שלי היה לעלות לארץ. כשהגענו, התלוננתי על הענבים של ארץ ישראל, שהם קטנים ממה שחשבתי. אבא ענה לי: 'כשאנחנו נהיה ראויים לארץ ישראל – ארץ ישראל תחזיר לנו בפירותיה'. זו הייתה התפיסה שלו. עין טובה, אהבה, התרגשות מהארץ" (זאב רווח).
• "נראה לי שהאהבה לארץ על אנשיה וההתמסרות למענה גורמת לנו להיות 'פשוט' כלליים יותר, פחות חושבים רק על עצמנו ויותר על הארץ, אפשר גם להגיד שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. הפירות זה החברה שצועדים בעין ארץ ישראל בכל מסע או בלת"ם ובאמת – 'אין לך קץ מגולה מזה'" (איתן בן יצחק הי"ד).
• "'אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ' – ידיעת הארץ פירושה להבין למה אנחנו כאן, מהי משמעותה של ארץ ישראל, ועבור מה אנחנו נלחמים כבר 76 שנה. ההליכה על רגבי האדמה, ההיכרות עם הצפון, הדרום, ההר והעמק, יוצרים חיבור אינסופי. המורשת, ההיסטוריה והיופי של אדמתנו גורמים לאדם לחיבור נצחי. החיבור קורה כשמקריבים, כשעובדים, כשלומדים" (איתן אבנר בן יצחק הי"ד).
• "אין אהבת הארץ בלא ידיעת הארץ, ואין ידיעת הארץ בלא מגע בלתי אמצעי איתה עם עמקיה, וגיאיותיה, עם הריה ומישוריה. רק הרואה בעיניו הוד הזריחה מעל הפסגות ואת משחק הפלא של צבעי השקיעה, הרואה את יופי הלילות במדבר ובהרים יוכל לאהוב את הארץ, לאהוב אותה אהבה של ממש" (זאב וילנאי).
• "ב'סלאח שבתי' אני מתלונן שאין לי עבודה, אבל ביקשתי מאפרים קישון לשנות את זה, סיפרתי על אהבת הארץ של אבא, על השמחה שלנו להיות בארץ. היה לנו בית יפה במרוקו, היינו מסודרים, אבל ארץ ישראל זה משהו אחר. כשאבא אמר לי שעולים לארץ הייתי בטוח שהמשיח מגיע, חיכיתי לפגוש את כל הדמויות שקראנו עליהן בתנ"ך" (זאב רווח).
• "עם מכלול הצמחים והקוצים שנכנסו לי לגוף, אפשר להקים ערוגה של מטר על מטר, אבל אלו לא סתם קוצים אלו קוצי ארץ ישראל! טובים לי קוציה של ארצי מכל פרחי תבל" (אוריאל פרץ הי"ד).
• "צריך להעביר את הסיפור שלנו לדור הבא. בשבילם, לא בשבילנו. הסיסמה שלנו, אסירי ציון, היא: לא להתייאש אף פעם. תמיד להמשיך ללכת בדרך הנכונה, גם כשקשה. כשמדליקים משואה אומרים 'לתפארת מדינת ישראל'. פתאום נפל לי האסימון. תפארת זה ביטוי דתי, קבלי. תפארת זה השכינה. כל יהודי שחוזר לכאן, מביא איתו את התפארת, מחזיר את השכינה. אבא ואמא שלי, משה וחיה-הילדה מנדלביץ', מסתכלים עלינו משמיים ושמחים מאוד. הם לא חלמו לזכות להמשך יפה כל כך, בירושלים" (יוסף מנדלביץ', אסיר ציון ברוסיה).

•  'קום והתהלך בארץ' – יורם טהרלב
  "קום והתהלך בארץ בתרמיל ובמקל,
  וודאי תפגוש בדרך שוב את ארץ ישראל,
  יחבקו אותך דרכיה של הארץ הטובה,
  היא תקרא אותך אליה כמו אל ערש אהבה…
  זאת אכן אותה הארץ,
  זו אותה האדמה,
  ואותה פיסת הסלע הנצרבת בחמה.
  ומתחת לאספלט לבנייני הראווה,
  מסתתרת המולדת ביישנית וענווה"

• אֲנִי שַׁיָּךְ! – הלל אופן ז"ל, סניף כרמי צור, שבט הנני 
  אֲנִי שַׁיָּךְ!
  אֲנִי שַׁיָּךְ לַמִּשְׁפָּחָה, לַקְּהִלָּה, לַחֶבְרָה, לָאֻמָּה.
  אֲנִי שַׁיָּךְ לַמְּדִינָה, לַמּוֹלֶדֶת.
  אֲנִי שַׁיָּךְ לָאֱנוֹשׁוּת, לַמַּצְפּוּן, לַכָּבוֹד.
  אֲנִי שַׁיָּךְ לַהִיסְטוֹרְיָה, לֶעָתִיד.
  אֲנִי שַׁיָּךְ לַשְּׂמָחוֹת, לַכְּאֵב, לַצִּפִּיּוֹת, לַפַּחַד.
  כָּל שֶׁעָבַר וְיַעֲבֹר עָלַי וְעַל עַמִּי, כָּל שֶׁיָּצַר
  אֶת זֶהוּתִי, אֶת שֶׁאֲנִי, אֲנִי שַׁיָּךְ לוֹ.
  וְחוֹבָה עָלַי לִשְׁמֹר, לְהָגֵן וּלְקַיֵּם אֶת כָּל אֵלֶּה.
  לִדְאֹג כְּכָל יָכֹלְתִּי לְנִצְחִיּוּתָם.
  וְכָעֵת, עֲבוּר חוֹבָה זֹאת, אֲנִי שַׁיָּךְ.
  שַׁיָּךְ לַנֶּשֶׁק, לְהֶכְרֵחִיּוֹת הַנִּצָּחוֹן, לַקְּרָב.
  אֲנִי שַׁיָּךְ!"

• "כי אין זו אצלנו לאומיות כאצל העמים – כי אז הייתה חס ושלום הארץ הקדושה נשכחת מכבר מלבנו, כמו שאר העמים שגלו זמן רב מארצם. אבל אהבה זו תלויה בקדושה שבארץ, ואותה קדושה דבוקה בנו, כי היא ירושה בנפשנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לעמוד בניסיון של לך לך" (הרב אליהו דסלר).

• "ראה, אלה האבנים שמעו את משנתם של התנאים. לא מראה נוף הוא ים-כנרת, לא פיסת טבע בלבד. גורל-עם התלכד בשמו. באלפי עיניים יביט מתוכו עברנו אלינו, באלפי שפתים ישׂיח ללב. צעדנו על גבי האדמה, השומרת את עקבות פעמיו של אברהם אבינו, הקשבנו הד דבר א-לוהים בשכבר הימים: וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ" (רחל המשוררת).

• דרך וחזון, יוסי ויליאן
  אם המסע עוד מתארך
  ואם הדרך ארוכה
  ואם זורעים פה בדמעה
  ברינה יקצורוזוהי ארצנו
  כאן נבנה בתינו
  זוהי ארץ הבחירה
  הבה נתלכדה
  יד אל יד נושיטה
  אנו קני המנורה

• כאן, עוזי חיטמן
  
  כאן ביתי פה אני נולדתי
  במישור אשר על שפת הים
  כאן החברים איתם גדלתי
  ואין לי שום מקום אחר בעולםכאן ביתי פה אני שיחקתי
  בשפלה אשר על גב ההר
  כאן מן הבאר שתיתי מים
  ושתלתי דשא במדבר.כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי
  כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי
  כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידיי
  ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודיי

נספח 7

הארץ הזאת
מילים: דן אלמגור,
לחן: שמעון ישראלי

אם תשאל כל אחד:
"זאת הארץ שלך
אך אמור: מה לך היא אומרת?"
לא יוכל לענות.
כי הארץ הזאת
בעיני כל אחד היא אחרת.

אך אם בני או בתי
ישאלו גם אותי:
מה פירוש ארץ זו לגביך?
אז אומר לו: "אני אספר לך
ואתה תספר לבניך!"

כי הארץ הזאת
כי הארץ הזאת
בשבילי היא שמחה
מהולה בדמעות.
היא תפילה חרישית.
היא חלום של דורות.
היא המיית שורשים
שצימחו צמרות.
היא שדה של תלתן.
היא כמו ילד צוהל.
כמו זקן מתפלל.
היא הכול בשבילי.
היא הארץ שלי.