תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א’ – מעבירים…

בחרו ארבעה מתנדבים והוציאו אותם החוצה. הציגו לפני השבט ציור עשיר בפרטים (אפשר שיבטא התרחשות מעניינת כלשהי). בחרו בחניך אחד שנשאר לשבת. הוא יהיה ה”מעביר”- תפקידו להעביר את תיאור הציור המונח לפניו. קראו לאחד המתנדבים הממתינים בחוץ והושיבו אותו מבלי להראות לו את התמונה. עליו לשמוע את תיאור הציור מפיו של ה”מעביר” (רצוי תיאור מפורט. לשם כך אפשר לקבוע מסגרת זמן בת שתי דקות בערך, שתמנע מן המעביר לקצר בדיבורו). לאחר שהוא סיים, נקרא למתנדב נוסף מן החוץ. עתה יהיה על מתנדב א’ לספר לו את אשר הבין מן המצויר בסיפור. לאחר מכן, מתנדב ב’ מתאר לבא אחריו וכן הלאה.

אופציה שניה:

בחרו ארבע מתנדבים והוציאו אותם החוצה. הקריאו סיפור מורכב ומלא פרטים. מבקשים מאחד המתנדבים שבחוץ שיכנס, ואחד מהשבט שנשאר צריך לספר לו את הסיפור, עד כמה שהוא זוכר. אחר כך מבקשים ממתנדב נוסף מבחוץ להיכנס, ועל המתנדב הראשון לספר לו את הסיפור. וכן הלאה…

נשאל את החניכים:

• מה גורם לכך שהתמונה שמצטיירת לבסוף שונה כל כך מהתמונה עצמה? מדוע הסיפור נשמע אחרת לגמרי?
• איפה אנחנו יכולים לראות השתלשלות כזאת בחיים הרגילים שלנו? מה הבעיה בכך?

סיכום ביניים: יש לנו “יצר” כזה לשמוע דבר ולהעביר אותו הלאה, להפיץ שמועות. כל אחד מאיתנו רואה דברים בצורה אחת, חווה את המציאות בצורה אחרת, ולכן יעביר בצורה שונה את הדברים הלאה. כך עלולה להיווצר שמועה שאינה נכונה ואינה מדויקת, ולפגוע באנשים השייכים לסיפור.

שלב ב’ –

נקרא כמה מדרשי חז”ל שעוסקים בלשון הרע:

• “נמשל הלשון לחץ. ולמה? שאם ישלוף האדם החרב שבידו להרוג את חברו, הוא מתחנן לו, ומבקש הימנו רחמים, מתנחם ההורג ומחזיר החרב לנרתיקה. אבל החץ, כיון שירה אותו והלך, אפילו מבקש להחזירו, אינו יכול להחזיר”. (מדרש שוחר טוב, פרשה ק”כ)
• “כל המספר לשון הרע אומר הקב”ה אין אני והוא יכולין לדור יחדיו בעולם” (ערכין ט”ו, ע”ב)
• “כל המספר לשון הרע ראוי לסקלו באבן” (ערכין ט”ו, ע”ב)
• “מי קשה- המכה בחרב או המכה בחץ? המכה בחרב אינו יכול להמית, אלא אם כן קרוב אצלו. והמכה בחץ זורק ומכה אותו בכל מקום, שנאמר: “חץ שחוט לשונם” (מדרש שוחר טוב יב)

שאלות לדיון:

• איזה מהמדרשים הכי נגע לך? איזה מבין המדרשים הכי “קשה” לדעתך? מדוע?
• מדוע הקב”ה מייחס חשיבות גדולה כל כך ללשון הרע ורואה בכך דבר חמור ביותר? למה הלשון נמשלה לחץ?
• בשבטים גדולים יותר, אפשר ללמוד מספר פסוקים מספר ירמיהו:
• ירמיהו מנבא בתקופת בית המקדש הראשון. החורבן הולך וקרב, והנביא זועק על המצב החברתי והמוסרי שבעם.
• “וידרכו את לשונם קשתם שקר…איש מרעהו הישמרו ועל כל אח אל תבטחו… וכל רע רכיל יהלוך… חץ שחוט לשונם מרמה דיבר. בפיו שלום את רעהו ידבר, ובקירבו ישים ארבו” (ירמיהו ט, ב-ז)
• מהו החטא העיקרי המתואר בפסוקים אלה? מה המשל ללשון ומה הנמשל?

(כמו שהאדם דורך קשת על מנת לירות חיצים, כך האדם דורך את לשונו על מנת לירות “שקרים”. בני ירושלים פוגעים בזולתם בלשונם, בכך שהם הולכים רכיל ומוציאים שם רע על חבריהם).

נסביר שחז”ל רואים את השמועות, השקרים, הרכילויות וכו’ כחיצים מורעלים. חיצים אלו אינם פוגעים ישירות מיידית בבני אדם, אף לא תמיד פוגעים בו פיזית, אלא הם פוגעים בו באופן כללי, רודפים אותו במהלך חייו ונזקן בלתי הפוך, כיוון שהוא מופץ בציבור. שמועה זדונית שהופצה ברבים היא כמו חץ שנשלח ואין שליטה עליו. חשוב להדגיש כי איננו רוצים שמועות וכו’, לא רק מפני שזה “אינו יפה” (למשל שבעיתון יכתבו דברים שלא בדיוק קרו בשטח…), אלא משום שזה פשוט איסור חומר מהתורה של הלבנת פנים, הוצאת שם רע או הליכת רכיל.

שלב ג’-

משחקים את המשחק: “כן-לא-שחור-לבן”. מטרת המשחק היא לנהל שיחה מבלי להשתמש בארבעת המילים הללו. אפשר לנהל את המשחק בכמה אופנים: בוחרים שני משתתפים שצריכים לדבר ביניהם ולגרום לשני להגיד את המילים ה’אסורות’. מי שנפסל- יוצא-,וחניך אחר מחליף אותו. אופציה אחרת היא שהמדריך (או אחד החניכים) עובר בין כולם ושואל שאלות מכשילות, ועל כולם להיזהר שלא להגיד את המילים הללו. מי שאומר- נפסל.

לאחר המשחק נסביר שכמו שנזהרנו כל כך שלא נאמר את ארבעת המילים הללו וחשבנו לפני כל מילה שהוצאנו מהפה, ככה אנחנו צריכים להיזהר גם בחיי היומיום ובשיחות היומיומיות שלנו. עלינו לחשוב לפני כל מילה שאנחנו מוציאים מהפה, שחס וחלילה לא נאמר לשון הרע או רכילות. אמנם זה קשה ודורש המון עבודה ומאמץ אך זה אפשרי אם באמת משתדלים. אמנם עכשיו זה היה קצת קשה לשחק ולא להיפסל, כי אנחנו לא רגילים לדבר כך. אבל ככל שזה יהיה יותר במודעות שלנו ונרצה לדבר בצורה אחרת, זה יהיה הרבה יותר פשוט, ותתפלאו… אפילו יבוא לנו בטבעיות!

סיכום

פתחנו במשחקי הדמייה נחמדים על הפצת שמועות וסיימנו בעבירות חמורות במצוות שבין אדם לחברו. התורה ונביאיה מוסרים לנו בפשטות שחברה אנושית שלא תהיה מבוססת על מידות טובות, יחסי אמון ויושר – לא תוכל להתקיים.

אפשר לנסות לקחת על עצמנו כשבט (בלי נדר) להתקדם בעניין הזה: להחליט על שעה ביום שבה כולנו לא אומרים לשון הרע ורכילות, או לחלק את היממה בין כל החניכים, לכל אחד יש את ה”שעה” שלו שבה הוא מקפיד יותר שלא להגיד לשון הרע. בהתחלה זה אמנם קשה, אבל לאט לאט נתרגל לדבר אחרת, כמו שהלב שלנו באמת רוצה…