איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתחברי חב"ב יקרים,
מתוך רצון להוסיף ולעלות בקודש אספנו מקורות שיוכלו ללוות אתכם במהלך חודש שבט.
בכל שבוע במהלך החודש נתמקד בנושא הקשור לארץ ישראל, בשבוע הראשון נעסוק בזכותנו על הארץ.
תוכלו להיעזר במקורות, בסיפורים ובציטוטים על מנת לבנות מהלך פעולה משמעותי ונוגע.
מאמינים בכם! בהצלחה!
מקור א – בראשית, א',א'
"בְּרֵאשִׁ֖ית בָּרָ֣א אֱלֹקים אֵ֥ת הַשָּׁמַ֖יִם וְאֵ֥ת הָאָֽרֶץ׃" (בראשית, א',א')
פירוש רש"י: אמר רבי יצחק לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ'החודש הזה לכם', שהיא מצווה ראשונה שנצטוו בה ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום 'כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גויים' (תהילים קיא) שאם יאמרו אומות העולם לישראל: ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו (רש"י לבראשית א', א').
שאלות לדיון:
מקור ב – תהילים קי"א
"כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם." (תהילים קי"א, ו')
כאשר הקב"ה נתן לעם ישראל להוריש את ארץ ישראל מפני הגויים, אז הוא הראה להם את כוח מעשיו.
רש"י: כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ. כְּשֶׁנָּתַן לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם הוֹדִיעָם כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא כָּתַב לְיִשְׂרָאֵל מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית, לְהוֹדִיעָם שֶׁהָאָרֶץ שֶׁלּוֹ וּבְיָדוֹ לְהוֹשִׁיב בָּהּ כָּל מִי שֶׁיִּרְצֶה וְלַעֲקֹר אֵלּוּ וּלְהוֹשִׁיב אֲחֵרִים, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ הָאֻמּוֹת לוֹמַר לְיִשְׂרָאֵל גַּזְלָנִים אַתֶּם שֶׁכְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ שִׁבְעָה גּוֹיִם:
ßהפסוק הזה הוא בעצם התשתית המוסרית לאחיזתנו בארץ ישראל ולזכותנו על הארץ
"מַעֲשֵׂי יָדָיו אֱמֶת וּמִשְׁפָּט נֶאֱמָנִים כָּל פִּקּוּדָיו." (תהילים קי"א, ז')
פסוק זה מתייחס לפסוק הקודם, כאשר הקב"ה נתן לעם ישראל את ארץ ישראל, הרי שהיה כאן גם אמת (הקב"ה קיים את הבטחתו) וגם משפט (זה היה נכון מצד הדין. ישאל השואל – אולי הארץ הובטחה לעם ישראל אבל מה אשמים הגויים שהקב"ה מסלק אותם מארצם, והתשובה היא: זה הדין והמשפט שכן הם עבדו עבודה זרה והרשיעו במעשיהם) (הרב מוטי פרנקו)
שאלות לדיון:
מקור ג – הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל
"קשורנו לארץ ישראל – דבר מקודש בקדושת שמים"
שנתיים אחרי הצהרת בלפור, כתב הרב מכתב גלוי להסתדרות "המזרחי" (י"א תשרי, תר"פ, 1919):
חובה לנו להודיע לכל אחינו, מכל החוגים השונים, שכולם דורשים טובת עמנו והרחבת זכויותינו בארץ ישראל, כי יסודה של הצהרת הממשלה הבריטית (הצהרת בלפור), שנטעה לנו נצר רך לצמיחת גאולה, מבוססת בעיקרה על המבט, שטובי אומות העולם בכלל וטובי העם הבריטי בייחוד, מביטים על קישורנו לארץ ישראל בצדק, כעל דבר מקודש בקדושת שמים, והם מושפעים בזה מתוך האספקלריא של קודש – התנ"ך, המקודש לחלק היותר גדול של עמי התרבות שבזמנינו.
שונאי ישראל, בין מבית ובין מבחוץ, משתמשים עכשיו הרבה בעלילה, ישראל הצעיר איבד את קישורו אל הספר הקדוש, ועל כן לא לו הזכות על הארץ התנ"כית. ואנחנו הננו חייבים לעמוד על המשמר להראות לכל באי עולם, שנשמת ישראל חיה היא בעצם צביונה, והארץ התנ"כית מגיעה ושייכת לעם התנ"כי. כי בכל נשמתו חי הוא ברוח של ארץ ישראל ברוח הספר הקדוש הזה. וכן היא האמת, שבפנימיות רוחם, בנינו לימודי ה' הם, והאידיאל של חייהם הוא כולו קודש, כולו תנ"כי.
חובתנו הקדושה היא, כי בראשית הצעדים יהיה ניכר כראוי, חותם חתום והטוהר התנ"כי, הממוזג בחיינו מדורות עולם… (מועדי הראייה, עמ' 370)
שאלות לדיון
מקור ד – הרב חרל"פ
בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה, הנקודה העיקרית והמקור שממנו שאבו ישראל את חיי הקדושה שלהם בימי החשמונאים הייתה בדברים שבהם מתגלה התייחדותם של ישראל כמו מצוות מילה, וכן שבת ועל כן הייתה כל ההתקוממות של היוונים לבטל אלו השלוש. ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל ממנה נובע הכול ומבלעדי ההיאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם, ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת. (מעייני הישועה, עמ׳ קצו)
שאלות לדיון
דרשת הרב קוק ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל
ביום העצמאות ה-19 של מדינת ישראל, ה' באייר תשכ"ז, התכנסו תלמידי ישיבת מרכז הרב באולם המרכזי לחגוג את המאורע בסעודת מצווה מכובדת. בדיבורים תוך הסעודה, נשא הרצי"ה דרשה כמעט נבואית שתצרב בתודעה שנים ארוכות לאחר מכן. בדרשתו הזכיר את יום כ"ט בנובמבר הגורלי, וזעק: "לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי.
באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי עשר – "וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ"! איפה חברון שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו – אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!"
באותם הימים המקומות שהרב הזכיר: שכם, יריחו וחברון לא היו בחזקתנו. הרצי"ה כאב את הקריעה ממקומות אלו, בלי לדעת ששלושה שבועות מאוחר יותר צה"ל יפרוץ במלחמה ניסית שתתרחש שישה ימים בלבד.
לאחר תקופת המתנה מורטת עצבים בארץ, פתחה ישראל במבצע אווירי אדיר בו השמידה את כל רוב חילות האוויר של צבאות ערב ורשמה לעצמה יתרון עצום. מיום זה, כ"ו אייר תשכ"ז, החלה המלחמה. איש לא ידע כמה זמן היא תימשך ואי הודאות סביב תוצאותיה הייתה מאתגרת.
אך באמת תוך כדי ניסים גלויים ולחימה עזה, תוך ימים ספורים כוחות צה"ל זרמו וכבשו את חצי האי סיני, הגיעו עד תעלת סואץ ופתחו את מיצרי טיראן. רמת הגולן נכבשה, רצועת עזה, והרי יהודה ושומרון הנישאים שבו אלינו תוך קרבות עזים. מערכה קשה החלה בירושלים, עד שב-כ"ח באייר טבע מוטה גור את הקריאה ההיסטורית בקשר: "הר הבית בידינו!" וירושלים שוחררה כולה. לבבות יהודיים רבים בעולם עמדו משתאים אל מול הנס העצום המתרחש לנגד עיניהם. אך מירושלים דרומה לא עוצרים. "שבו בנים לגבולם" – הבנים חזרו לאמא רחל המחכה לבניה על אם הדרך ולמערת המכפלה, מקום קבורת האבות בחברון.
סיפור כיבוש חברון בהובלת הרב גורן, הרב הראשי לצה"ל
"החלטתי להיות נוכח בזמן שצה"ל ישחרר את חברון. חשבתי שיהיה שם קרב גדול כמו בכל המקומות, שהרי אם הליגיון נלחם על בית לחם, על אחת כמה וכמה יילחם על חברון שהיא עיר גדולה… לקראת היציאה לקרב ביקשתי מהמפקד לדבר עם החיילים…וכך דיברתי לפני החיילים: "חיילים יקרים, היום שחררנו את קודש הקודשים של האומה בירושלים, את הר הבית והכותל המערבי. מחר אנחנו יוצאים לשחרר את העיר השנייה בקדושתה בארץ ישראל. אתם הולכים לשחרר את עיר האבות של עם ישראל, שהיא יסוד מלכות בית דוד. המלך דוד הומלך שבע שנים בחברון לפני שמלך בירושלים. אתם הולכים להילחם נגד הפורעים והמרצחים הגדולים ביותר. הם ערכו את הפוגרומים בכל הארץ…אין לכך כפרה! דעו איך להתנהג איתם, ובשם ה' תעשו ותצליחו!…"
התקדמנו לעבר חברון, וכשנכנסנו לתוך העיר ראינו שכל הבתים ליד הכביש הראשי מלאים בסדינים לבנים התלויים על כל המרפסות…
ראיתי שבאחד החלונות ניצב נער ערבי…קראתי לו שיבוא ושאלתי אותו: "איפה הקבר של אברהם אבינו?"…הנער הראה לנו את המקום… ראיתי שהשערים סגורים ונעולים…
צעקתי בערבית "איפתח אל באב!" – תפתחו את השערים! ושמעתי קולות מבפנים האומרים "מפיש מפתח" אין לנו מפתח…. (לאחר כ- 3 שעות של ניסיונות פריצה) נכנסנו למערה ותקעתי בשופר. לקחתי את ספר התורה וקראתי את פרשת "חיי שרה", שם מסופר כיצד אברהם אבינו קנה את מערת המכפלה מבני חת (שם נמצאת ההוכחה שאברהם בצדיקותו העניק לנו, שמערת המכפלה היא קניין שלנו לנצח). השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת, ואנו זכינו להתפלל שם. זו הייתה הפעם הראשונה אחרי אלפי שנים שבה יהודי נמצא בתוך המערה." (מתוך: בעוז ותעצומות – אוטוביוגרפיה הרב שלמה גורן, מעמוד 283)
(כ"ט באייר, היום בו נחגג שחרור חברון, הוא גם ערב ראש חודש סיון. השל"ה הקדוש חיבר תפילה מיוחדת שנאמרת בראש חודש סיון, והיא נקראת "תפילת אבות על בנים", בה הורים מתפללים על ילדיהם שימשיכו את דרך התורה והאמונה. וכך מאות שנים הורים היו מתפללים על בניהם ובנותיהם בתאריך זה. וכמה מיוחד חיבור נצחי זה שבערב ראש חודש סיון התשכ"ז עם ישראל שב אל האבות והאמהות, אל חברון. אל העיר שבה מושתת יסוד תחילת העם שלנו והקשר בינינו לבין ארצנו.)