מהלך הלימוד

.

שלב א – שמות כ”ט

.

וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל-הַמִּזְבֵּחַ:  כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד. אֶת-הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רֶבַע הַהִין, וְנֵסֶךְ, רְבִיעִת הַהִין יָיִן–לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם:  כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ, תַּעֲשֶׂה-לָּהּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה’. עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם, פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לִפְנֵי ה’, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה, לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם. וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי.

.

• למה אחרי כל ציווי בנין המשכן חשוב לקבע את התפילה היומית הקבועה?

.

שלב ב – פרופ’ שמואל (הוגו) ברגמן, “השמיים והארץ”

.

“… הטעם לכל היסורים והמשברים העוברים עלינו הן שאלות קשות ביותר בשבילנו, הדור של השואה. מובן, שהתשובה הנוחה ביותר היא הכפירה. פשוט: אין אלוקים, וגמרנו. אך אם אין אלוקים, אין גם מקום לישראל בעולם. שהרי אנו “עדים” לו כמו שאומר הנביא (ישעיה מ”ג, י’). אך אולי ישנה תשובה יותר מעמיקה ויותר ראויה לאדם מישראל. אולי מותר לומר, שאדם גדל על ידי המשברים העוברים עליו ושצדקו אבותינו, כשאמרו, שחייב האדם לברך על הרעה, כשם שהוא מברך על הטובה. אינני יודע. האם ישנם אמצעים נגד אותן ההתקפות של חולשה ושל ייאוש? העיתונים אומרים, שבתקופת הפצצה האטומית התרבו בהרבה אמצעי ההרגעה הנמכרים ונקנים בבתי המרקחת. אנו, בני ישראל, הבאנו לעולם רפואה גדולה וחזקה: את התפילה…”

.

• נסו לחשוב, מדוע היכולת להתפלל חשובה כ”כ לדברים שאנו עוסקים בהם?

.

שלב ג – תְּפִלָּה / שלום קרניאל

.
אֱלוֹהַי! אַתָּה הַיָּחִיד שֶׁלֹּא תַּעַזְבֵנִי לָנֶצַח.

חַמְּמֵנִי נָא בְּאַחַת מֵרִבְבוֹת קַרְנֵי אוֹרְךָ הֶעָצוּם.

תְּנֵנְי נָא לְהַכִּיר פֵּרוּר קָטָן שֶׁל אֲמִתֶּךָ.

שׁוֹבֵב נָא לִבִּי בְּאוֹרְךָ וְתֵן לִי

לֶאֱהָבְךָ בְּלִבִּי הַחַם-הַמָּלֵא.

.

כִּי אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי!

אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל אֲמִתְּךָ וְאוֹרְךָ וְעֻזְּךָ.

אֲהַבְתִּיךָ כִּי רֵעַ אַתָּה

לִגְדוֹלִים וּקְטַנִּים, לְדַלִּים וַעֲשִׁירִים.

כִּי אַתָּה מְקוֹר הַטּוֹב

אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי!

עַל כָּל הַיְעָרוֹת וּשְׂדוֹת-הַתְּבוּאָה,

עַל שָׁמֶיךָ, עָבֶיךָ, הָרֶיךָ וְגֵיאוֹתֶיךָ, נְהָרֶיךָ, יַמֶּיךָ,

אֲהַבְתִּיךָ עַל כָּל שְׁבִיב אֱמֶת שֶׁנָּחַלְתִּי, אֵלִי

וְגַם עַל רְצוֹנִי לְהִתְמַזֵּג עִם אֲמִתֶּךָ.

עַל כָּל אֵלֶּה אֲהַבְתִּיךָ, אֵלִי.

.

וְעַתָּה אֲנִי קוֹרֵא אֵלֶיךָ, אֵלִי,

חַמְּמֵנִי בְּאַחַת מִקַּרְנֶיךָ לְמַעַן אוּכַל לְהַבְחִין

בֵּין אֱמֶת וּבֵין שֶׁקֶר,

בֵּין טֹהַר וְטֻמְאָה,

בֵּין רָעָה וְטוֹבָה.