“אנו ניטע בשביל בנינו, כשם שאבותינו שמרו על המסורת בשבילנו. חיינו הם רגע בנצח של עמנו, רגע זה יש לו התחייבות שלו“, אמר בנימין זאב הרצל חוזה המדינה. נבחרנו להיוולד ולחיות כאן, בני נוער יהודים במדינת ישראל, וכעת נמצאת בידינו הבחירה כיצד לפעול במציאות קשה של מלחמה. מתוך אמונה במשמעות פועלנו ויכולתנו, נתחזק בהבנה שדווקא ברגע הזה יש לנו תפקיד לקיים.

1. חברי חב”ב יעמיקו במשמעות חייהם בתקופה זו
2. חברי חב”ב יחשפו לדרכים ויוזמות לפעילות בעת הזאת
3. חברי חב”ב ידונו באפשרויות מעשיות להוספת חיזוק ואור וטוב

 

 

חלקו לכל חבר (אם יש קבוצה גדולה, חלקו לכמה נציגים) כרטיסיה עם שם של חפץ (נספח 1). על כל חבר להגדיר לקבוצה את החפץ אך בלי לומר את שמו, גם לא בהטיות שונות של השם והפעולה שאליה משמש (מעין טאבו). 

אפשרות נוספת היא שהחברים יגדירו את החפץ בפנטומימה. 

 

לחפצים שאנחנו משתמשים בהם ביום יום יש הגדרה ברורה, תפקיד ומשמעות מסוימת. המקרר דרוש לנו כדי לאכול אוכל ראוי ולשמור עליו, המנורה מאירה כשיש חושך בחדר, העט מאפשר לכתוב דברים כדי לא לשכוח. גם כשהוגבלנו בהגדרה ברורה שלהם, בסופו של דבר היה ברור בעזרת המילים האחרות או הפנטומימה למה אתם מתכוונים. 

 

 

חלקו את החברים לקבוצות או זוגות לפי כמות החברים. לכל קבוצה או זוג תנו קטע ושאלות שידונו בהן (נספח 2). 

 

בסיום הדיון בקבוצות חזרו למעגל גדול ובקשו מכל קבוצה לספר על מה שקראו ועל המסקנות שעלו מהשאלות. 

דונו: מתוך המסקנות שעלו על עשייה ודרכי פעילות בעת הזאת, איך אנחנו חברי חב”ב יכולים לפעול? מה הדרך הנכונה, מה המעשה הנכון, מה עלינו לעשות?

 

 

הניחו על הרצפה כרטיסיות עם שמות של יוזמות שקמו בתקופת המלחמה (נספח 3). שאלו את החברים איזה מהן הם מכירים, מאיפה הן קמו, מי עומד בראשן. בקשו מהם לספר על יוזמות נוספות שהם מכירים. 

 

 

קראו את תנו לאחד החברים לקרוא קטע של הרב סולובייצ’יק (נספח 4). 

 

דונו:

מה המשמעות של תחושת השליחות?

איך אנחנו יכולים לפעול עכשיו? מה התפקיד שלנו בשעה הזאת?

 

 

עם ישראל הוא עם הנצח. כשמסתכלים על המושג הזה בכללותו, רגע ההווה יכול לקבל משמעות קטנה. כולה שנה אחת מתוך אלפי שנים ועדיין למרות שחיינו הם רגע בנצח של עמנו- לרגע הזה יש אחריות, תפקיד והשפעה הלאה. יש לנו כוחות ויכולות כדי לפעול להוספת אור וטוב, ואנחנו צריכים למצוא את הדרך הנכונה לעשות זאת, כפרטים וכחברי חב”ב- לפתוח את העיניים סביבנו ולעשות כל אחד לפי כוחותיו. יש לנו אחריות על השעה הזאת. 

 

 

 

 

 

 

מפתח

מכונת כביסה 

מקרר

קלמר 

מאוורר 

תנור

מזגן 

מנורה 

יומן

שעון 

עט

מעיל

 

 

נספח 2: 

אלה ימים של הרבה מאוד חסד בחברה הישראלית. אין ספור מיזמים של התנדבות, של רוח טובה, של נתינה, של סולידריות. הפרשה מסמנת לנו כיוון חשוב – לא רק לעשות וי, לא לעשות רק מה שמבקשים. לבדוק האם אפשר לתת קצת יותר, לראות מה האדם שמולנו צריך למרות שהוא לא אמר זאת במפורש.

אם בהתחלה רק בישלנו ואפינו עוגות, החסד הופך עכשיו למורכב יותר, ליצירתי יותר: המיזם להחזיר למילואימניקים את הרכבים שלהם מהשטח הביתה, ההתארגנות המתמשכת של ישראלים לכבס כל יום למפונים במלונות, הנהירה לקנות מחקלאים שמביאים את מרכולתם בכל פעם למקום אחר בישראל. אנחנו ממשיכים בכך את משפחת החסד שייסדה את האומה.

(סיון רהב מאיר לפרשת חיי שרה)

אז מה אפשר לעשות עכשיו?

מה זה חסד מתמשך?

איך אנחנו יכולים לעשות טוב ולהוסיף אור ממקומנו?

איך אפשר לעשות חסד שיתמשך?

 

על הפסוק “כל הנשמה תהלל יה” דורשים חכמים “להודות לה’ על כל נשימה ונשימה”. זהו הסוד: להתמקד בכל נשימה בהווה – גם באופן מעשי (נשימות ארוכות ואיטיות) וגם במשמעות של סיפוקים קטנים בעשייה היומיומית: שמירת השגרה ככל שניתן; תפילה מוצלחת; מציאת מסגרת סבירה, ולו זמנית, לילדים; חסד קטן וחיזוק למעגלים סביבנו – כל אלה הם נקודות אור שמעניקות כוח.

ההתמקדות בהווה באה מתוך הקשר רחב יותר של הסתכלות על העבר והבטה אל העתיד. כל אחד ואחת שיבחנו את תפקודם בימים הללו יגיעו למסקנה שלמרות שאולי לא תמיד היינו במיטבנו – עשינו ככל יכולתנו, וזה הרבה מאד. ביחס לעתיד – תקופה זו תסתיים יום אחד, וניתן כבר להבחין את התשועות שצמחו ויצמחו מתוך האפלה. אנחנו היינו רוצים שהתשועה תצמח ללא כל הכאבים הללו אבל לא אנחנו מחליטים; וגם זה סוג של נחמה. 

(הרב חגי לונדין)

 

מה יש בהתמקדות בהווה שיכולה להניע אותנו לפעולה?

איך אנחנו יכולים לעשות כמיטב יכולתינו בימים אלו?

איך אנחנו רוצים שיזכרו את התקופה הזו בעוד כמה שנים?

 

אחד השירים היפים של נעמי שמר הוא “לא תנצחו אותי”. לפי השם, אפשר היה לצפות לאיזה שיר-עם צבאי, אבל נעמי כתבה שהדרך לניצחון של עם, היא פשוט הרבה מאוד אנשים שקמים בבוקר למשימת חייהם – ללמוד, לבנות, ליצור:

“מחלוני אני רואה רחוב כמו נהר גואה,

ואנשים לעבודת יומם הולכים.

ותינוקות של בית רבן עם הילקוט שעל גבם,

ובידיהם כמה ענפי הדס פורחים.

פתאום זה בא ומתבהר, ולעצמי אני אומר:

לא תנצחו אותי,

לא מנצחים אותי כל כך מהר”.

למה אדם שקם לעבודה וילד שהולך לבית הספר, הם סיבה לניצחון? כי ההתמדה, העקביות, הפעילות היומיומית שהיא לכאורה שגרתית, המשך החיים מתוך אמונה בצדקת הדרך – זהו סוד הניצחון.

בדיוק את זה האויבים שלנו רוצים להפסיק. לכן כל פעולה של חיים, של בנייה, של מצווה ושל עשייה היום בבוקר – היא חלק מהתשובה. לא ינצחו אותנו כל כך מהר.

(סיון רהב מאיר)

 

מה יש בעקביות ובהתמדה שהם מרכיב חיוני לניצחון?

איך אפשר להמשיך בשגרה במצב כזה?

לאיזה שגרה אנחנו מתכוונים?

מה יש בפעילויות היומיומיות הללו שמביא אותנו לניצחון?

איך אפשר לשמר את התודעה הזו?

אילו פעילויות יומיומיות אנו יכולים לעשות על מנת להביא לניצחון?

 

 

החמ”ל האזרחי

החמ”ל הירושלמי

מוקד הנני

מחזירים רכבים למילואימניקים

הפרשות חלה לפני שבתות

עוטפים את נשות המילואים

תרומות דם של מד”א

התנדבויות חקלאיות

שוקי איכרים עם יבול העוטף

מתנדבי חרבות ברזל

 

 

“את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו.”

הרב סולובייצ’יק

שתף שתפו בפייסבוק שתפו בטוויטר