איתור סניפים וכפרי בוגרים
בחירת שם השבט החדש מלווה בהענקת תפקיד לחברי אותו השבט. במוצאי שבת ארגון נשמעה ברחבי הארץ הקריאה הבאה: “חברי שבט חיים, שאו את תפקידכם ההיסטורי להוספת חיים מתוך רוח גדולה. קחו לדרך את מילותיו של הרב דרוקמן: “כל אדם מן הראוי שיקדיש את כוחותיו למען הערכים האמיתיים והתוכן האמיתי. למען עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל, בשביל זה אנו חיים”.” שנתיים מפטירתו של הרב דרוקמן זצ”ל ויחד עם קבלת השם החדש נרצה ללמוד עוד על הרב, להכיר את תחנות חייו ואת השפעתו הגדולה במעשים רבים לאורך השנים ולקחת מכל זה גם לחיים שלנו.
מהלך הפעולה
פתיחה –
בחרו שלוש או ארבע עובדות מנספח 1 ופזרו אותן על הרצפה. שאלו את החניכים: מה משותף לכל העובדות הללו? אתם יודעים על מי הן מדברות?
שלב א – תחנות חיים
פזרו על הרצפה את יתר הכרטיסיות וספרו לחניכים (אם זה לא עלה בפתיחה) שאלה מתחנות חייו של הרב דרוקמן זצ”ל, שבזאת חנוכה מלאו שנתיים לפטירתו.
בקשו מהחניכים לסדר את העובדות על פי הסדר הנכון (ניתן לאתגר את החניכים ולהפריד בין השנה לעובדה).
לאחר מכן סכמו את פועלו של הרב. מצורף סיכום מפורט בנספח 2.
שלב ב – שבט חיים
אפשרות א’: שחקו מעין “בית משפט”. בחרו מתנדב שיצא החוצה, והסבירו לו שהוא ייצג את המדריך חיים דרוקמן, שתומך ברעיון לימוד תורה לפני גיוס, ועליו להוביל את החניכים לקבל אותו. לאחר מכן היכנסו ואמרו לשאר החניכים שהשנה היא בערך 1950, והם חניכים בבני עקיבא בשבט החדש, שבט איתנים. עוד מעט הם אמורים להתגייס לצבא יחד, אבל כמה מהחניכים העלו רעיון חדש: במקום להתגייס ישר, תבקשו מהנהלת התנועה דחייה, כדי שתוכלו ללמוד תורה לפני הגיוס. ביקשתם להיפגש בסניף עם המדריך שלכם, חיים, ולדון איתו על הרעיון הזה.
כעת, הכניסו את המתנדב ובקשו מהחניכים לדון, כאילו הם בסיפור שסיפרתם.
אם צריך, נסו לעורר את הדיון בעזרת שאלות:
הרי המדינה צעירה וחשוב לחזק את צה”ל ולהצטרף לשורות המגינים, למה דווקא עכשיו נלמד תורה?
התורה שלנו היא תורת חיים, וחייבים לתת לה מקום מוגדר בחיינו! מה אם לא בדרך שכזאת?
אבל מה הסיכוי שהנהלת התנועה תיתן לנו לדחות את הגיוס?
אם נדחה את הגיוס, אולי השבט יתפרק?
לאחר הדיון בכאילו, בקשו מהחניכים להעלות שמות של ישיבות הסדר שהם מכירים.
ספרו לחניכים שהדיון ששיחקנו קרה באמת. החניכים של הרב דרוקמן ביקשו מהנהלת התנועה לדחות את גיוסם על מנת ללמוד תורה, ובהובלתו של הרב הקימו את ישיבת ההסדר הראשונה – ישיבת “כרם ביבנה”. היום קשה לנו לדמיין שלא היו מסגרות ללימוד תורה אחרי תיכון, אבל אז לא היו בכלל. הרב דרוקמן וחניכיו יצרו שינוי משמעותי שהשפיע על חיינו עד היום, ופעלו כדי לתחזק אותו. הרב דרוקמן הקים את ישיבת ההסדר “אור עציון”, וחלק מהחניכים שלו גדלו להיות תלמידי חכמים והקימו בעצמם ישיבות (שאולי עלו בשמות שהחניכים העלו לפני) כמו ישיבת קריית שמונה, ישיבת הר ברכה, ישיבת הקיבוץ הדתי ועוד.
אפשרות ב’: בקשו מהחניכים לחשוב בשקט על מדריך משמעותי שהיה להם, ועל רגע בו הרגישו שהוא הדריך אותם בחייהם. אם מתאים, בקשו מהחניכים לשתף.
ספרו לחניכים את החוויה המשמעותית שזכרה החניכה הדסה-שפירא רוסין מהמדריך חיים דרוקמן (נספח 3).
חשבו עם החניכים: איך הצליח המדריך חיים ליצור חוויה משמעותית לחניכים שלו? איך הוא השפיע עליהם? עד כמה לדעתכם הייתה משמעותית לו בעצמו ההדרכה שלו?
סכמו: לא בכדי קיבלתם את השם “חיים”. כמו שאתם יודעים, זה גם כמובן קשור למלחמה ולרצון להוסיף חיים, וזה מתחבר בדיוק עם החיים של הרב זצ”ל. סיפור חיים שהתחיל בפולין והוסיף חיים בתוך שואה נוראה, סיפור חיים שהמשיך בלימוד תורה מתוך הבנה שהיא חיינו, סיפור חיים של תחנות קטנות אך משמעותיות שיצרו חוויות שנזכרו לשנים.
שלב ג – מה נקח אלינו?
הקריאו או בקשו מאחד החניכים לקרוא קטע שכתב הרב שמעון לפיד, חתנו של הרב, לאחר שנפטר. שאלו את החברים: איזה דבר אתם לוקחים לעצמכם מחייו של הרב? מה למדתם בפעולה שתרצו לעשות גם בחייכם שלכם?
נספח 1 – כרטיסיות בסדר כרונולוגי
| התאריך העברי והלועזי | האירוע |
|---|---|
| ה’תרצ”ב (1932) | נולד בעיירה קוטי שבפולין |
| כ”ה באב ה’תש”ד (14.8.1944) | עלה לארץ ישראל דרך הים השחור |
| ה’תש”ה (1945) | החל ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה |
| ה’תש”ט (1949) | התגייס לצה”ל במסגרת גרעין נח”ל של בני עקיבא |
| ה’תשי”ד (1954) | היה ממייסדי ישיבת כרם ביבנה |
| ה’תשט”ז (1955-1956) | יצא לשליחות חינוכית בארה”ב מטעם בני עקיבא |
| ה’תשכ”ג (1963) | התמנה לראשות הישיבה התיכונית אור עציון |
| ניסן ה’תשכ”ח (1968) | ערך את ליל הסדר ההיסטורי במלון פארק בחברון |
| ה’תשל”ז (1977) | הוצב במקום השני ברשימת המפד”ל לכנסת ונבחר לכנסת |
| ה’תשמ”א (1981) | מונה לסגן שר הדתות |
| כ”ג בחשוון ה’תשנ”ד (7.11.1993) | נפצע בפיגוע ירי בדרכו לקריית ארבע |
| ה’תשנ”ז (1997) | מונה לעמוד בראש הוועדה לגיור קטינים |
| ה’תשס”ד (2004) | התמנה לראש מערך הגיור הממלכתי |
| יום העצמאות ה’תשע”ב (2012) | זכה בפרס ישראל על מפעל חיים |
| תמוז ה’תשע”ה (2015) | קיבל את פרס היצירה התורנית ע”ש הרצי”ה |
| ב’ בטבת ה’תשפ”ג (25.12.2022) | נפטר בגיל 90, בזאת חנוכה |
נספח 2
הרב חיים דרוקמן נולד ב1932 בפולין. בילדותו למד בבית ספר ביידיש והוכרח להגיע אליו בשבת. כשהתחילה מלחמת העולם השנייה הסתתר עם הוריו אך לאחר תקופה הם חיברו אותו לזוג חשוכי ילדים שקיבלו כרטיסי כניסה לארץ והילד הקטן חיים הגיע לארץ ללא הוריו. הרב דרוקמן נהג לספר שהוא ניצל ממוות כמה פעמים, אחת מהן הייתה כשהזוג שאיתם עלה לארץ והוא איחרו להפלגה של אונייה לארץ, אונייה שבהמשך מסעה טובעה ונוסעיה נהרגו.
בארץ הרב למד במוסד עלייה, ובהמשך שכנע רבים מחבריו לעבור איתו ללמוד בישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה, בה התחיל ללמוד בגיל 13. רבותיו בישיבה היו הרב נריה והרב צוקרמן. הרב דרוקמן הדריך את שבט “איתנים”, השבט החדש של אז, שבט שהיו בו חניכים שברבות השנים הגיעו לתפקידי מפתח משמעותיים במדינת ישראל, בתורה ובעבודה; כמו זבולון המר שהיה שר החינוך, תלמידי החכמים הרב צפניה דרורי והרב זלמן מלמד שהקימו ישיבות, ועוד. חניכי שבט איתנים חוללו שינוי משמעותי בתנועה שהוביל לשינוי משמעותי בציונות הדתית, בהובלת המדריך חיים. החניכים ביקשו מהתנועה לדחות את גיוסם לצבא בגרעין תנועות נוער, כדי שיוכלו ללמוד תורה. כך, נולד מסלול ישיבות ההסדר והוקמה ישבת ההסדר הראשונה “כרם ביבנה”.
הרב דרוקמן התגייס לצבא בגרעין נח”ל ולאחר השחרור הצטרף להנהלה הארצית של בני עקיבא. בהמשך יצא לארה”ב לשליחות מטעם התנועה, שם הכיר את הרב אליעזר ולדמן, איתו למד חברותא במשך 60 שנה!
הרב למד בישיבת מרכז הרב אצל הרב צבי יהודה קוק, ובהמשך אף לימד שם. אומרים כי הרב היה ראשון שקיבל אישור ללמד אמונה בישיבת מרכז הרב. הרב היה פעיל בפעילות להתיישבות יהודית בארץ, ואף ערך את ליל הסדר במלון “פארק”, ליל הסדר הראשון זה שנים שנערך בחברון והחל את ההתיישבות היהודית בה.
הרב הקים את מוסדות “אור עציון” בתוכם ישיבה תיכונית וישיבה גבוהה שהצמיחו תלמידים רבים שהגיעו לעמדות השפעה בציבור הישראלי, למשל בני גנץ.
בשנות ה-90 הרב נפצע בפיגוע ירי, בו נהגו אפרים איובי ז”ל נרצח. זו עוד אחת מהפעמים עליהן הרב אמר שניצל ממוות.
הרב דרוקמן השפיע על הציבור הישראלי גם כחבר כנסת, בתקופות שונות, בהוראת רבו הרב צבי יהודה ובהמשך בהוראת הרבנים אליהו ושפירא. הרב היה סגן שר הדתות (והתפטר מתפקידו במחאה על הפינוי מימית), הקים את מפלגת “מורשה” אך נבחר לכנסת דרך ה”מפד”ל”.
הרב דרוקמן נבחר לתפקיד ראש מערך הגיור וחולל בו שינויים רבים שהביאו לחתימתו על 50,000 אלף תעודות גיור של מצטרפים לעם היהודי.
הרב דרוקמן קיבל פרס ישראל על מפעל חיים וכן את פרס היצירה התורנית. ספרו הראשון “קמעא קמעא” יצא לאחר מכן.
הרב דרוקמן זכה לחגוג יום הולדת 90 באירוע גדול (באותו יום הגיע למליאת ההנהלה הארצית של התנועה והשתתף כבכל שנה בבחירת שם השבט החדש) ולאחר חודש, נפטר בשיבה טובה. הרב הותיר אחריו את אשתו הרבנית שרה דרוקמן זצ”ל, משפחה עניפה, תלמידים רבים רבים ותנועה שלימה.
נספח 3 –
הדסה שפירא-רוסין, חברת שבט גאולים ואשתו של אמנון שפירא שכיהם לימים כמזכ”ל התנועה, זוכרת את חיים דרוקמן הקומונר מעודד חניכים וחניכות תוך כדי עלייה להר מירון, במסגרת טיול של התנועה בצפון שהתקיים בסמוך לל”ג בעומר. “העלייה הייתה קשה והחניכים היו קרובים לשבירה, אך חיימקה, לא איש כמוהו ייתן לזה לקרות. בקולו הצרוד, אך החם והמרגיע הוא עודד: עוד צעד קטן, עוד צעד קטן. וראה זה פלא, בצעדים הקטנים והמדודים הגיעו כל החניכים לראש ההר, מחויכים ומעודדים. חיים היה מאמין גדול באמירה “עוד צעד אחד קטן”. לימים הפכה אמירה זו לחלק מתפיסתו החינוכית כרב וכמחנך. הוא האמין שאת היעדים הגדולים משיגים באופן הדרגתי, בהתעקשות אך בסבלנות, צעד אחר צעד.
מתוך הספר הנני, מחבר: אלישיב רייכנר
נספח 4 – חיים מאירים
(מתוך דברים לזכרו שכתב הרב שמעון לפיד, בערוץ 7).
“ראה הקב”ה שצדיקים מועטים, עמד ושתלם בכל דור ודור”. מו”ח (מורי וחמי) הרב דרוקמן זצ”ל הריני כפרת משכבו היה דמות מופת בחייו. במשך תשעים שנה הוא פעל בכל דבר שבקדושה במסירות מיוחדת. היה לו חלק חשוב בבניין התורה והחינוך של הציבור הדתי בארץ, בתנועת בני עקיבא, בישיבות ובאולפנות, בישיבות ההסדר ובבניין ארץ ישראל בהתיישבות, בפוליטיקה ובהנהגה הציבורית, והכול מתוך אהבת התורה והרבצתה. מהו סוד קסמו? אנסה לעמוד בזה על נקודה אחת מרכזית לפי קוצר הבנתי, לאחר שזכיתי להיות תלמידו ולהיות בקרבתו במשך קרוב ליובל שנים.
“ר’ יצחק אומר: ‘ושמתם את דבריי אלה על לבבכם… וקשרתם’ – שתהא שימה כנגד הלב”. התפילין של יד הם כנגד הלב, והרצועות קושרות את התפילין עד לקצה היד. משמעות הדבר היא שצריך לעבוד את הקב”ה בכל הלב, ומתוך כך לקשור את כל המעשים. מו”ח הרב דרוקמן זצ”ל היה כולו לב. לב מלא אהבה. מלא אהבה לקב”ה, מלא אהבה לתורה, מלא אהבה לארץ ישראל, מלא אהבה לכלל ישראל, מלא אהבה לכל אחד ואחד מישראל, מלא אהבה למשפחתו ומלא אהבה לתלמידיו. לב גדול מלא אהבה ללא גבול, מלא מסירות מופלאה, ומתוך כך הוציא לפועל את שהמציאות דרשה.
בראש השנה אשתקד, בסוף שיחתו האחרונה לפני התקיעות, כשהיה כולו לב, כולו התלהבות קודש, הוא הוסיף: לא די לרצות ולהתפלל אלא צריך גם לפעול, לעשות. כשהלב הוא זה שמנחה את היד, מגבלות של זמן ושל מקום אינן נחשבות. סדר יומו היה מלא וגדוש. שעות השינה שלו היו מועטות, וכשיש צורך גם אותו המעט נדחה. בישיבת אור עציון היו שיעורים קבועים שמסתיימים בחצות הלילה, ואך טבעי היה שבחורים נשארו לשאול שאלות, ולפי הצורך נקבעו שיחות פרטיות ליחידים בהמשך. הרב היה מכין כל שיעור, ולכן כאשר יצאו כולם מביתו בשעת לילה מאוחרת הוא היה מכין את השיעורים שהיה צריך להעביר למחרת.
גם מגבלות של מקום לא נחשבו. הוא היה נוסע לכל מקום בארץ ללמד שיעורי תורה, לשמחות של תלמידיו, לניחום אבלים ולכל דבר שנצרך. הוא אפילו טס לחו”ל כדי להשתתף בחתונות של תלמידים.
במשך שנים היה טס לחו”ל ללמד תורה ב”קמפ” של בני עקיבא למשך שבועות ארוכים בחופשת הקיץ. כי כשיש לב גדול, המגבלות של עולם המעשה אינן מפריעות.