איתור סניפים וכפרי בוגרים
אלפיים שנות גלות עברו על עם ישראל, והינה זכינו להקים מדינה ולהתיישב בארץ! אבל… האם באמת כל היהודים חיים בארץ כיום? ומה עם היהודים בתפוצות? מה מונע מהם לבוא לארץ? איך מתנהלים החיים שלהם כיהודים בחו”ל? בפעולה זו נלמד על הקשר של עם ישראל עם ארץ ישראל לאורך הדורות ונבין מה מצב אחינו היהודים בעולם.
למדריכים: אפשר להרחיב את הפעולה ולבנות ממנה הכנה לנטיעות. בשלב הראשון נזכיר את הקשר שלנו לארץ ישראל בהקשר של ט”ו בשבט, ובשלב השלישי נתעסק בשאלת מנהג הנטיעות ובמנהגי ט”ו בשבט בגולה. להרחבה ראו: http://bit.ly/2Dglm5k
בשלב הזה של הפעולה נרצה להגיע עם החניכים להבנה שהציונות התחילה מחלומות גדולים שנראו לא הגיוניים ובלתי ניתנים להשגה.
השמיעו את השיר ‘ציונות בלי מירכאות’ או הקריאו אותו (נספח 1), ובקשו מהחניכים לשתף לאיזו שורה מהשיר התחברו.
רעיון לדרך חווייתית לשיתוף: אפשר לשמוע את השיר או לשיר אותו יחד, ומי שמזדהה עם השורה שמתנגנת יצטרך לעמוד. לאחר מכן כל חניך שנעמד יסביר למה בחר דווקא בשורה זו.
שאלות לדיון:
עוד הבנה שנרצה להגיע אליה היא שגם היום יש עוד הרבה מה לעשות. אומנם יש לנו מדינה והבלתי ייאמן קרה, אבל המון יהודים עדיין אינם חיים איתנו בארץ, והמצב הקיים מורכב ולא אידיאלי. נרצה לעורר בחניכים התעניינות בנוגע לחייהם של היהודים בתפוצות ואת תחילתו של הרצון להוסיף ולפעול בעניינם.
העלו לשיח את נושא הציונות מתחילתה ועד היום: לאורך אלפיים שנות גלות חלמו יהודים להגיע לארץ ישראל, והחלום הגדול והזיקה לארץ משכו אותם לפעול, להקים מדינה ולעלות לארץ למרות כל הקשיים. האם לדעתכם עוד יש יהודים שחולמים על ארץ ישראל? האם אתם יודעים על יהודים שחיים בחו”ל? בחלק זה נערוך היכרות כללית עם יהדות התפוצות.
אפשרות 1 – הניחו על הרצפה ציר מספרים (הכינו ציר ארוך עם מספרים מ-10,000 עד 14,000,000 בדילוגים של 20,000). שאלו שאלות ניחושים (נספח 2) שהתשובות להן הן מספרים. כל חניך וחניכה יקבלו סוכריות טופי כמספר השאלות ויצטרכו להניח סוכרייה על הציר בהתאם למספר שהם חושבים שהוא התשובה לשאלה. מי שהניח את הסוכרייה במקום הקרוב ביותר למספר הנכון ייקח את כל הסוכריות שהונחו על הציר. המטרה היא לאסוף סוכריות רבות ככל האפשר.
אפשרות 2 (לא בשבת) – את אותו הדבר אפשר לעשות עם בלונים ונייר דבק. כל חניך וחניכה ידביקו את הבלון במקום שנראה להם מתאים, ומי שהיה הקרוב ביותר, ישתמשו בבלון שלו לציון המספר. המטרה היא להיפטר מהבלון מהר ככל האפשר.
הציגו בפני החניכים סרטונים או טקסטים שבהם יהודים בתפוצות מספרים על חייהם בגולה (נספח 3).
שאלו:
אפשר להבין מהסיפורים שהחיים שלהם טובים, שהם אוהבים את המקום שהם חיים בו ורגילים אליו. רוב הקשיים שעלו מהסיפורים הם שמירה על הזהות היהודית ועל המצוות. נסו לכוון את השיח להשוואה בין החיים בחו”ל לחיים בארץ, והתמקדו בקשר שלנו לארץ ישראל.
העשרה בנושא: http://www.aish.co.il/ci/s/48851492.html
הבנו שאף על פי שכבר יש מדינה ליהודים בארץ ישראל, עדיין לא כל היהודים חיים בארץ. הבנו מה סדר הגודל של היהודים בחו”ל, והצלחנו, ולו במעט, ללמוד על החיים שלהם.
בחדרו הקטן במלון הישן
ישב גבר צעיר שחור שיער וזקן
ישב וכתב רעיון מטורף
מדינת היהודים קום תקום
הוא ידע לחלום ולהלהיב אנשים
אך ידע שצריך כל חלום להגשים
ולכן הוא כינס את עמו לקונגרס
ודיבר אליהם ציונות.
הוא אמר להם: “אני, תסלחו לי, ציוני
זה אולי לא הגיוני, אבל זה מה שאני.”
והם באו כולם לאותו הקונגרס
והקשיבו לאיש הנלהב, התוסס
האומר: “די לחלום! כי הגיע היום
לעשות מעשים של ממש.”
כך נולדה לה לפתע תנועה חדשה
שדיברה ועשתה ציונות בלי בושה
והעם הנדהם התבונן בה נרגש
וזקף את ראשו מחדש.
כך חלפו השנים ואותה התנועה
לא שקטה ולא נחה אפילו שעה
וכל מה שעשתה כבר נחקק ונרשם
בדברי תולדותיו של העם!
והיום כששמים מסביב מירכאות
מבטה העיקש שוב פונה לבאות
היא אומרת לעם: “החלום עוד לא תם
יש ויש פה עוד מה לעשות.”
ולכן, לכן אני גם היום עוד ציוני
זה אולי לא הגיוני…
נספח 2 – שאלות לציר המספרים
(ערכו את הסיפור של כל אדם בכרטיסייה נפרדת)
“היי, אני גבי פרץ, נולדתי בטוסון שבאריזונה, למדתי בארץ וכך הכרתי את רן.
מרכז הקהילה היהודית בטוסון הוא אזור מאוד חשוב לקהילה היהודית. הקהילה היהודית כאן לא גדולה, אך מאוד פעילה. יש לנו חדר כושר, שיעור פעילות גופנית ואפילו מחנה קיץ. יש שם אנדרטת זיכרון לשואה. לא קל לשמור על הזהות היהודית שלנו בקהילה קטנה כל כך. כל המסעדות בטוסון מכבדות את הקהילה היהודית, ובכולן יש גם מנות מיוחדות, כמו למשל עוגה ממצות שנאפתה במיוחד לפסח”.
רן ורסל, בן זוגה של גבי, נולד בבלגיה, וכעת הם חיים יחד בקליפורניה.
“אנחנו גרים כאן כבר שנתיים. אני עובדת כסטייליסטית ורן עובד בתעשיית היהלומים, ממשיך את העסק המשפחתי בלוס אנג’לס. עברית היא אחת השפות הנפוצות במרכז תעשיית היהלומים והאווירה היא בדיוק כמו באנטוורפן או ברמת גן.
זה מטורף שרן ואני גדלנו רחוק כל כך זה מזה ועדיין יש לנו כל כך הרבה במשותף”.
https://www.youtube.com/watch?v=jscBRKzVDC4&list=PLEmnJzX1_KXRrLNuFG7f00t_8BHLjfzF2
“היי, אני ג’ייק ממלבורן שבאוסטרליה. רוב היהודים במלבורן גרים בקולפילד. למדתי בתיכון ביאליק של הקהילה.
אני מתאמן באחד ממכוני הכושר המצליחים ביותר במלבורן, מאמן כדורסלן צעיר בתנועת מכבי ומאמן קבוצות ילדים בבית ספר. אני מרגיש נהדר להחזיר לקהילה. בימים טובים עם שמש אני נוסע לגלוש בעיר טורקי. מבחינת הזהות שלי אני לא שייך לשום סטראוטיפ. אני אתלט. אני גולש. אני אוסטרלי. אני יהודי.
אני יכול להגיד שכשאני בסביבת ישראלים, אני מרגיש שייך”.
https://www.youtube.com/watch?v=dVu2aK343kE&index=2&list=PLEmnJzX1_KXRrLNuFG7f00t_8BHLjfzF2
“היי, אני דפנה ממדריד שבספרד. אני נשואה לאלי ויש לנו בן – מרקו. הכרנו בישראל בטיול של תגלית. נולדתי במדריד, אני אוהבת את האנרגייה ברחובות פה, זה לא מאוד שונה מישראל בעיניי. במדריד יש לנו מסעדה כשרה אחת, לכן קצת קשה לשמור על הכשרות. יש לנו פה בית כנסת ובית ספר יהודי במדריד ולצערנו הוא נדרש לאבטחה כבדה.
אני אוהבת לארח את המשפחה שלי לארוחת שבת.
ההורים שלי גם הכירו בישראל. בלי ישראל, לא הייתי פה”.
https://www.youtube.com/watch?v=2ZOdvE_uAqE&list=PLEmnJzX1_KXRrLNuFG7f00t_8BHLjfzF2&index=3
“היי אני רנה, אני גרה בשכונת ג’רדינס בסאו פאולו שבברזיל. בשכונה הזאת נולדתי וגדלתי. אני גרה עם בעלי מרסלו ועם הילדים שלי ניקול ודויד. בעלי משוגע על מוזיקה אינסטרומנטלית. אני עובדת כמייצגת אומנים. אני מוקפת באומנות.
בברזיל קל מאד להתבולל, ולכן חשוב שהילדים יהיו בסביבה יהודית. אני מגיעה לבית הכנסת כבר מהילדות. אני עובדת גם בקרן הקהילתית, זהו ארגון שעוזר לישראל. יזמתי קמפיין שבו חילקנו יותר ממאה אלף צמידים כחולים שמראים לעולם את החיבור שלנו לישראל.
אני גם הולכת לחגיגות יום העצמאות. זהו יום שמח מאוד כאן בקהילה. ‘קלאב היבראייקה’, שבו אנו חוגגים, הוא מקום שעושים בו הרבה אירועים והמרכז היהודי הגדול ביותר באמריקה הלטינית. בבית אנחנו חוגגים עם חומוס ופלאפל כמו בישראל”.
https://www.youtube.com/watch?v=Jke4t6-ZMH0
“את העובדה שמישהו חי בזמן מסוים, בתקופה מיוחדת ובמקום מוגדר, ולא נולד בתקופה אחרת ובנסיבות אחרות, נוכל להבין אך ורק אם נקבל את עצם הרעיון בדבר שליחותו של האדם. ההשגחה יודעת היכן וכיצד יכול הפרט היחיד על חסרונותיו וכוחות הנפש האצורים בו, לקיים את שליחותו. באילו נסיבות ותנאים ובאיזו חברה יהא זה בכוחו של האדם למלא את שליחותו. בורא העולם פועל בהתאם להלכה האומרת, כי לא ייתכן למנות שליח כדי לבצע תפקיד שהוא למעלה מכוחותיו של השליח זוהי שליחות שאי אפשר לקיימה, והיא מחוסרת כל ערך, מאחר שאם ממנים אדם למלא שליחות, מן הראוי ליתן לו את היכולת לפעול כשליח. משום כך נברא היחיד בתקופה ובמקום שבהם יוכל לקיים את פעולתו לשם קיום שליחותו” (הרב סולובייצ’יק).