תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

• לכל אדם יש מה להעניק לי וכיצד להעשיר אותי

1. בקשו מכל החניכים להניח במרכז את חתיכת התצרף שהם קיבלו ולהרכיב את התצרף . סביר להניח שיהיו חניכים שלא יגיעו או שלא יביאו את חתיכת התצרף, והתצרף יהיה חסר.
2. שחקו עם החניכים ‘טלפון מתוקן’ – מטרת המשחק היא להרגיש שכל אחד נותן מעצמו ומעניק נופך משלו לסביבה. הושיבו את החניכים במעגל ולחשו באוזן של היושב משמאלכם משפט התחלה של סיפור. היושב לצדכם ילחש לחניך שלצדו משפט המשך לסיפור, החניך ששמע את המשפט השני ילחש לחניך הבא משפט המשך לסיפור וכן הלאה עד שמגיעים חזרה למי שהתחיל את הסיפור. בתום הסבב כל אחד חוזר בקול על המשפט שאמר ויוצרים יחד סיפור משעשע במיוחד.
3. ‘ראש משולש’ – בקשו משלושה חניכים להרצות יחד על נושא מסוים, כאשר על כל אחד מהם לומר מילה אחת בתורו.

נושאים להרצאות: הטיול השבטי האחרון, מדורת ל”ג בעומר, הליכה לבית הספר, מצוות השבת אבדה, החלום שלי, אבירים ונסיכות, אייפון S6.

שאלו את החניכים שהרצו: איך ההרגשה לומר רק מילה אחת ולסמוך על החבר שישלים אותך? ואיך הרגשת כשפתאום שינו לגמרי את מה שהתכוונת אליו?

—

סיכום ביניים: אם מעטים יביאו מעצמם משהו לכלל – אולי הדברים יקרו מהר יותר, אבל התמונה הכללית תהיה ברורה ויפה רק אם כל אחד ואחד יביא אתו את החתיכה הקטנה, את הפיסה הייחודית לו – וייתן אותה לכלל.

—

• ישרא”ל = יש שישים ריבוא אותיות לתורה.

למדו עם החניכים את הלימוד “האות הפרטית בתורה” (נספח 1).

שאלו את החניכים: מה האחריות שלי לעצמי כאות בתורה? ומה האחריות שלי לחבריי?

—

• אנו יונקים מכוחם של החברים

1. ‘מעגל פדיחות’ – בקשו מכל חניך לחשוב על פדיחה שקרתה לו עם אדם שאינו מכיר (נהג אוטובוס, מוכר במכולת, מאבטח בבית הספר, אדם שעבר לידו ברחוב וכו’) ולספר אותה. לאחר סבב הפדיחות בקשו מהחניכים לחשוב האם יש משהו שהם יכולים ללמוד מהאיש הזה, לאו דווקא בהקשר של הסיטואציה המביכה.
2. ‘הוא דתי אבל בסדר…’ – לפעמים קל לנו להעריך אנשים כיחידים ולגלות שכשהם לא בתוך החברה שלהם הם בסך הכול בסדר, אבל עם ישראל מורכב גם מקבוצות (כמו שספר תורה מורכב מפרשיות). מה אנחנו צריכים ללמוד מהקבוצות השונות בעם ישראל?

 פזרו  בחדר כרטיסיות עם סוגי קבוצות בעם ישראל ושאלו את החניכים האם הם מכירים אנשים מסוגי הקבוצות הללו ומה הם חושבים עליהם .

לאחר מכן בקשו מהחניכים לחשוב מה אפשר ללמוד מכל אחת מהקבוצות.

קבוצות בעם ישראל (והוסיפו כראות עיניכם בלי חלילה לפגוע במי מהחניכים): חרדים, חילונים, דרומים, תל אביבים, עולים חדשים, קשישים, תושבי פריפריה, אשכנזים, ספרדים, עשירים, אתיופים, רבנים, מתנחלים.

סיכום

עם ישראל מורכב מאנשים, פרטים, שלכל אחד מהם יש ייחודיות, אבל הייחודיות של עם ישראל היא כשכולם יחד משלימים זה את זה. ספר תורה שחסרה בו אות אחת פסול כולו! אנחנו, עם ישראל, נמשלים לספר תורה ­– כל אחד מאתנו הוא אות יחידה ומיוחדת, וכמו שכל אות נצרכת וממלאת מקום ששום אות לא יכולה להחליף כך גם אין תחליף לכל יהודי, ומכל אחד אנחנו יכולים וצריכים ללמוד.

הצעה לצ’ופר: חתיכות התצרף שחילקתם לחניכים לפני הפעולה.

מקורות להרחבה: מאמר “כל אות וכל נשמה”, הרב אריה הנדלר.

ציוד נדרש: הכנה מראש של תצרף (פאזל) מתמונה של כל השבט – לשלוח לכל חניך חתיכה מהתצרף ולבקש שיביאו אותה לפעולה הקרובה, צילום הנספח.

נספחים

נספח 1

האות הפרטית בתורה

פני יהושע: “מספר כל ישראל היו שישים ריבוא כמו אותיות התורה וכל אחד מישראל יש לנשמה שלו מצווה אחת ואחיזה באות אחת ודבר זה כמעט שהוא דבר מוסכם שישים ריבוא אותיות התורה הם כנגד שישים ריבוא נשמות בישראל, כל נשמה מישראל מקושרת לאות בתורה ומאותה אות היא יונקת את כוחה, מאותה אות היא יונקת את חיותה” .

מה משמעות הדברים? ראשית נבאר מהן שישים ריבוא האותיות. כאשר רעיון מסוים יוצא מהכוח אל הפועל, כאשר רצון כלשהו יורד לעולם המעשה, הוא מתגלה בצורה מוקטנת, מצטמצם, הביטוי המעשי לעולם לא יהיה בדיוק כמו הרעיון, ההוצאה מהכוח אל הפועל תמיד פוגמת בגודל הרעיון ובעצמתו. אמנם הביטוי המעשי יופיע בעולם בצמצום, אך מנגד כבר אינו רעיון תאורטי בלבד, בכוח, אלא מופיע בעולם בגלוי, כדברי הרב קוק: “הפסק מוכרח להיות בין תכן האידיאל המופשט של מגמת הכל ובין המתגלה ממנו בהויה בפועל… כשהאידיאלים הנשגבים, העומדים במצב התהו, בשורש הנשמה ומקור שאיפותיה, מתגבלים בגבול וגדר ידוע, מיד הם מתקדרים ויורדים מחביון עוזם. הם מקבלים יתרון מעשי ותפיסת יד של פעולה על ידי הגדרתם, אבל הטהר העליון שהיה להם לפני התגלמותם בגדרם המיוחד חדל מהם”.

רצון השם המתגלה בעולם אינו מתגלה בשלמותו בנקודה אחת אלא בצמצום, ואותיות התורה הן הגילויים השונים – כל אות היא גילוי רצון השם מזווית אחרת; כל אות מגלה בחינה שונה של הרצון האלוקי. סך כל האותיות, שישים ריבוא אותיות התורה, מתאחדות ויוצרות גילוי שלם של רצון השם.

גם ישראל, כמו התורה, מגלים את רצון השם. עם ישראל נברא, נוצר ומתקיים כדי לבטא את רצון השם בעולם, “עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו” – זהו תפקידו של עם ישראל וזוהי זכות קיומו, הרצון האלוקי מחיה את עם ישראל. הרצון האלוקי מתגלה בשישים ריבוא אותיות, דהיינו שישים ריבוא בחינות שונות, צורות הסתכלות שונות.

שורש נשמות ישראל גם הוא שישים ריבוא. כל נשמה מישראל מבטאת בחינה אחת שונה מרצון השם, והרי היא כאות מאותיות התורה. כלל ישראל מגלים את כלל אותיות התורה, את רצון השם בשלמות. תפקיד כל אחד ואחד מישראל הוא לגלות את רצון השם בעולם, לגלות את אותה אות שממנה יונקת נשמתו. שבעים פנים לתורה, דהיינו הדרך שבה התורה מתקשרת לכל אחד אינה אחידה, הדרכים והגוונים שהתורה פונה בהם אל כל אחד מישראל הם מרובים. יש שישים ריבוא אותיות לתורה, דהיינו שישים ריבוא זוויות שונות שאפשר להתחבר בהן לתורה, שישים ריבוא צורות שהתורה מדברת בהן אל ישראל. כל אדם הוא בעל נשמה ייחודית, ועל כן צורת ההסתכלות שלו על העולם גם היא ייחודית, ואף צורת ההתחברות שלו לתורה היא ייחודית; כל אדם לומד את התורה מתוך נקודת מבט שונה, מתוך משקפיים שונים, מבין הבנות שונות במקצת מקודמיו ומבין רבדים אחרים בניואנסים דקים. אם כן, החיבור הנוצר בין האדם הלומד ובין התורה הוא חיבור ייחודי שלא היה כמותו עדיין בעולם ולא יהיה כמותו. התורה מתגלה בגוון חדש, זהו חידוש שהאדם הלומד חידש, זוהי האות שלו בתורה, צורת החיבור המיוחדת לו עם התורה. כבר בעצם לימודו, כאשר נשמתו מתחברת לתורה בדרך הייחודית שלה, הוא חידש בתורה, חידש גוון בתורה שלא היה קיים ולא היה מופיע בעולם אם לא היה לומד. יש שישים ריבוא אותיות כנגד שישים ריבוא נפשות בישראל, וכל נפש שמתחברת עם התורה מגלה פן חדש בתורה, הבנה חדשה. כל אדם שלומד תורה בעצם לימודו הוא מחדש בתורה, הוא מגלה את ‘האות שלו בתורה’, מחדש הבנה, רובד, פן חדש בתורה, כדברי הרב קוק: “והנה כל הלומד תורה הוא מוציא מהכח אל הפועל את מציאות חכמתה מצד נפשו, ובודאי אינו דומה האור המתחדש מצד חיבור התורה לנפש זו לאור הנולד מהתחברותה לנפש אחרת, ואם כן, הוא מגדיל התורה מצד חיבור התורה ממש בלימודו… ומכל שכן לחדש בתורה, שהוא ודאי הגדלת התורה ממש באור כפול”.