איתור סניפים וכפרי בוגרים
שמונים וחמש שנים עברו מפלישת הנאצים לפולין ותחילת מלחמת העולם השנייה הנוראה, שנרצחו בה שישה מיליון יהודים. על חורבות קהילות יהודיות הוקמו יישובים וקיבוצים, והמדינה הצעירה קלטה עולים רבים שעברו את התופת. היום, שבעים ושש שנים לאחר קום המדינה, אנחנו הדור הרביעי והחמישי שנולד אחרי השואה, ואנחנו מכירים פחות ופחות ניצולי שואה. דווקא במציאות זו עלינו לפעול כדי לזכור ולא לשכוח.
ציוד נדרש:
פתיחה – משחקים זיכרון
שחקו משחק הזיכרון מותאם לימי אייר. פרסו על הרצפה את הקלפים (נספח 1), התמונה כלפי מטה. בכל תור על החניך להפוך שני קלפים. המטרה: למצוא שניים זהים. אם שני הקלפים זהים, החניך לוקח אותם וזוכה בתור נוסף. אם הקלפים אינם זהים, החניך הופך אתם, והתור עובר לחניך הבא.
בסיום המשחק בקשו מהחניכים להציג את הקלפים שזכו בהם. שאלו את החניכים: איך הרגשתם במשחק? היה לכם קל או קשה לזכור את מקום הקלפים ואילו תמונות יש בכל אחד מהם? היה לכם חשוב לזכור היכן הקלפים ולהצליח במשחק?
שלב א – יום הזיכרון לשואה ולגבורה
אפשרות א: לחניכים ברמה גבוהה. הציגו לחניכים את לוח חודש אייר (נספח 2). עברו על הימים המצוינים בלוח ושאלו את החניכים: אילו ימים אתם מכירים?
התעכבו על יום השואה. שאלו את החניכים: אתם יודעים מה עושים ביום השואה? למה אנחנו זוכרים את השואה? יש בבית שלכם מנהג מיוחד ליום השואה? תוכלו להשתמש בחפצים כדי להמחיש את הדברים (בדומה לאפשרות ב).
אפשרות ב: לחניכים ברמה נמוכה. הביאו חפצים שמתאימים ליום השואה (דגל ישראל, חולצה לבנה, נר נשמה, תמונה של צופר וכו’) וחלקו חפץ לכל חניך (או שניים, בהתאם לגודל השבט).
עברו עם החניכים על כל חניך וחפץ. למשל: יוחאי, איזה חפץ קיבלת? נר נשמה. למה נר קשור ליום השואה? כי ביום השואה אנחנו מדליקים נרות נשמה כדי לזכור את היהודים שנהרגו בשואה. רוני, מה את מחזיקה ביד? נכון, חולצה לבנה. ביום השואה אנחנו וכל החברים מבית הספר לובשים חולצה לבנה כדי לכבד את זכר היהודים שנרצחו בשואה.
הסבירו לחניכים על התקופה שאנו נמצאים בה: בחודש הזה יש ימים מיוחדים לעם ישראל, כמו יום השואה. בכל שנה אנחנו זוכרים את הנרצחים ועושים דברים ביום השואה. יום השואה הוא יום מיוחד כי הוא קשור לאירועים שעברנו בעם ישראל אפילו עוד לפי שהמדינה קמה. כשאנחנו מדברים על יום השואה אנחנו זוכרים את האירועים החשובים שהיו בהיסטוריה של העם שלנו.
שלב ב – הזיכרון של דוגו
ספרו לחניכים את הסיפור של דוד (דוגו) לייטנר (נספח 3)
הסבירו לחניכים: דוגו זכר את הלחמניות של אימא שלו, עד כדי כך שהן עזרו לו להמשיך ולצעוד, לשרוד ולהגיע לארץ ישראל.
ברוך ה’ היום אנחנו חיים במדינת ישראל. יש לנו צבא ששומר עלינו, ויש בית לעם שלנו. ודווקא עכשיו, אחרי שעברו הרבה שנים מהשואה, אנחנו חייבים לזכור אותה. לזכור שהיה לעם שלנו אירוע קשה שקרה רק כי אנחנו יהודים! לזכור את היהודים הרבים שנרצחו ולא הצליחו להגיע לארץ. לזכור את הסיפור של דוגו ולספר אותו לחברים ולמשפחה כדי שגם הם יזכרו.
המלצה: לחניכים ברמה נמוכה יותר אפשר להכין פעילות נפרדת שבה תכינו עם החניכים פלאפל או תקנו פלאפל ותאכלו יחד ותספרו על דוגו בקצרה, המחשה לסיפור המקורי שאולי יהיה קשה מדי להבנה.
שלב ג – הזיכרון שלי
השמיעו לחניכים את השיר ‘זוכר אני’ של ישי ריבו (נספח 4).
בקשו מהחניכים לחשוב על זיכרון חשוב שהם זוכרים מההיסטוריה של עם ישראל.
תוכלו לתת דוגמאות: יציאת מצרים, הקמת המדינה, בניית בית המקדש. ערכו סבב, וכל חניך ישתף בזיכרון שבחר.
סיכום:
ימי אייר ויום השואה בתוכם מסמלים את החשיבות של הזיכרון לעם ישראל: האירועים שעברנו כעם חשובים לנו, וחשוב שנזכור אותם בכל שנה ושנה. כשאנחנו זוכרים אנחנו מכניסים משמעות לאירועים ולחוויות שעברנו, גם לבד וגם בעם ישראל.
נספחים
נספח 1: משחק הזיכרון
נספח 2: לוח חודש ימי אייר
נספח 3: הסיפור של דוגו
דוד נולד בחוץ לארץ, ומאז לידתו כולם קראו לו דוגו. כשדוגו היה בן תשע פרצה מלחמת העולם השנייה. זאת הייתה מלחמה ארוכה, והשתתפו בה הרבה מדינות בעולם. אחת המדינות האלה הייתה גרמניה, ובגרמניה היו אנשים שקראו להם נאצים. הנאצים היו חזקים והיה להם צבא גדול, והם שנאו את היהודים. הם שנאו יהודים כל כך עד שהם החליטו שליהודים אין זכות לחיות, והתחילו את השואה. בשואה הנאצים נלחמו בהרבה מדינות, ובכל מדינה שהיו בה יהודים, הם הרגו את היהודים.
כשדוגו היה בן 14 הנאצים לקחו אותו לעבוד בעבודות קשות. דוגו היה גיבור! הוא הצליח להמשיך לחיות אף על פי שבעבודות האלה לא נתנו מספיק אוכל ומים והיה לו קר מאוד.
לקראת סוף המלחמה לקחו הנאצים את דוגו וחבריו לצעדה ארוכה וקשה בשלג. הצעדה כונתה ‘צעדת המוות’. דוגו הלך ונחלש, וניסה להיזכר במשהו שייתן לו כוח. ואז פתאום הוא נזכר! לפני השואה אימא של דוגו הכינה לו ארוחת בוקר טעימה לבית הספר: היא הכינה לו לחמניות עגולות מתוקות. וכשאימא של דוגו הכינה לו את הלחמניות, היא סיפרה לו על ארץ ישראל. היא אמרה לו שעל העצים בארץ ישראל גדלות לחמניות מתוקות.
בזמן השואה דוגו דמיין את הלחמניות העגולות המתוקות שיאכל כשיגיע לארץ ישראל אחרי המלחמה, וזה נתן לו כוח להמשיך לחיות.
השואה נגמרה. דוגו הגיבור הצליח להינצל ואפילו לעלות לארץ ולשרת בצבא!
ומה עם הלחמניות העגולות המתוקות שנתנו לו כוח להמשיך ללכת? דוגו חיפש לחמניות עגולות מתוקות, אבל לא מצא אותן. במקומן הוא מצא מאכל דומה: פלאפל! ומאז פעם בשנה, בתאריך של צעדת המוות, דוגו לקח את כל המשפחה שלו לאכול פלאפל ולחגוג את הניצחון של עם ישראל על הנאצים.
נספח 4: השיר ‘זוכר אני’, ישי ריבו
מילים ולחן: ישי ריבו
זוכר אני את כל הדרך
ויש קשיים זה לא שאין
על כל פנים הכל זה חסד
ורחמים גדולים
ומי אני בכל הרצף
״הרי חיים לא קונים בכסף
קונים בחסד
ומעשים קטנים״
פזמון:
וכל היום וכל הלילה
בלא משים
ניסי ניסים
עוברים עלי עוברים עלי
אני יודע זה מלמעלה
ולא הכל ורוד
אבל הכל זה טוב
טוב בחיי
זוכר אני בכל הכח
ויש דברים שאני לא יכול לשכוח
על כל פנים
לא הכל רשמתי
בטח גם לא הייתי
מוצא מילים