איתור סניפים וכפרי בוגרים
חלק א’: משחק על המים
הדפיסו את הטבלה וגזרו אותה לפתקים.
חלקו את השבט לשתי קבוצות. בכל פתק יש הגדרה, כל נציג קבוצה בתורו מוציא פתק ועליו לענות על התשובה בעזרת חברי קבוצתו תוך 30 שניות. קבוצה שהצליחה מקבלת את הפתק. אם לא – הפתק עובר לקבוצה השנייה. מנצחת הקבוצה שצברה יותר פתקים.
| דברים שמוצאים בים | מצווה קשורה במים | שיר שקשור למים |
| עיר או יישוב ליד החוף | שם של עיר או יישוב קשור למים | צמח מים |
| פסוק עם מים | שם של נחל | משהו שוקע |
| שם של מעיין | שם של בן קשור למים | חברה שמוכרת מים |
| מים בפסח | שם של בת קשור למים | שם של משקה |
| כלי קיבול למים | משהו שצף | חי במים |
| תהליכים שעוברים על מים | שם של ספורט ימי | מקצוע הקשור למים |
| סיפור מוכר על מים | פתגם עם מים | דרכים לחיסכון במים |
| שימוש למים | מכשירים חשמליים שצריכים מילוי מים | תפילה בה מוזכר מים או גשם או משקע אחר |
| מתפקידי הגשם | מילה שיש בתוכה את האותיות מים | מאכל שמתרכך בבישול במים |
| דג מפורסם | כלי שייט | מאכל שמתקשה בבישול במים |
| מילים באנגלית הקשורות למים | פעולות שלנו הדורשות שימוש במים | צבע המים |
חלק ב’: חשיבות הגשם
הציגו לחניכים תמונה של חקלאי
שאלו: מה חקלאי צריך כדי להצליח? מה הוא צריך כדי שהתבואה תגדל כמו שצריך?
(תשובות אפשריות: מים, דשן, אדמה טובה, טרקטור, עובדים, סולמות, ריסוס ועוד…)
*נסו לכוון את החניכים גם לתשובה שחקלאי צריך אמונה ותפילה.
קראו: בארץ ישראל אנו נדרשים להתפלל על הגשמים כפי שמובא בספר דברים:
“כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק: וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם: אֶרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי ה’ אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה”.
הסבירו: ביום ז’ בחשוון אנו מתחילים להזכיר ולבקש מהקב”ה בתפילת העמידה “ותן טל ומטר לברכה”.
במשחק ראינו כי למים שימושים רבים ושונים בחיינו…
הגשם הוא אחד מאוצרותיו של הקב”ה שנתן לעולם, בארץ ישראל אנו ממש יכולים להרגיש את המתנה הזו, אין כאן שפע נהרות, ימים ואגמים כמו שניתן לראות בתמונות מארצות שונות בחוץ לארץ. בארץ ישראל אנו נדרשים להתפלל ולבקש על הגשמים וזה יוצר קשר מיוחד בינינו לבין הקב”ה. מתוקף זה אנו נדרשים לשמור על משאב המים ביתר שאת, להוקיר את המים ולהשתמש בהם בחכמה.
העשרה: גשם של אהבה
חכמים השתמשו בביטוי מיוחד לתיאור הגשמים: “חתן וכלה”, כדי שנבין כי הגשמים הם לא רק עניין כלכלי, אלא בעיקר עניין של ריצוי וריבוי אהבה. “אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חֲנִילָאִי, אֵין הַגְּשָׁמִים יוֹרְדִים, אֶלָּא אִם כֵּן נִמְחֲלוּ עֲוֹנוֹתֵיהֶן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ‘רָצִיתָ ה’ אַרְצֶךָ, שַׁבְתָּ שְׁבוּת יַעֲקֹב, נָשָׂאתָ עֲוֹן עַמֶּךָ, כִּסִּיתָ כָּל חַטָּאתָם סֶלָה'” (תענית ז ע”ב). בהמשך מוסברים הדברים יותר, שנאמר: “גַּם ה’ יִתֵּן הַטּוֹב” ומתוך כך “וְאַרְצֵנוּ תִּתֵּן יְבוּלָהּ” (תהלים פה).
האהבה הזאת היא הסיבה לכך שכל אחד מאתנו מרגיש שמחה בלב בשעת ירידת הגשמים. לא מדובר רק על חיסכון בכסף של מתקני ההתפלה של המים, מדובר כאן בגשמים של אהבה. אלוקים אוהב אותנו. ואם יש הרבה גשמים – יש הרבה אהבה. (הרב שמואל אליהו)
ניתן לספר סיפורי ניסים וישועות על גשמים בארץ ישראל (נספח 1)
למדריך: בחר את הסיפור המתאים לגיל החניכים שלך.
סיום:
הצעה 1:
לסיים את הפעילות ליום ז’ בחשוון בהקראת ברכת השנים (מתוך תפילת העמידה, נוסח עדות המזרח)
“בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל כָּל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְרַוֵּה פְּנֵי תֵבֵל וְשַׂבַּע אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מִטּוּבָךְ. וּמַלֵּא יָדֵינוּ מִבִּרְכוֹתֶיךָ וּמֵעֹשֶׁר מַתְּנוֹת יָדֶיךָ. שָׁמְרָה וְהַצִּילָה שָׁנָה זוֹ מִכָּל דָּבָר רָע וּמִכָּל מִינֵי מַשְׁחִית וּמִכָּל מִינֵי פּוּרְעָנוּת. וַעֲשֵׂה לָהּ תִּקְוָה טוֹבָה וְאַחֲרִית שָׁלוֹם. חוּס וְרַחֵם עָלֶיהָ וְעַל כָּל תְּבוּאָתָהּ וּפֵירוֹתֶיהָ. וּבָרְכָהּ בְּגִשְׁמֵי רָצוֹן, בְּרָכָה וּנְדָבָה. וּתְהִי אַחֲרִיתָהּ חַיִּים וְשָׂבָע וְשָׁלוֹם כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה. כִּי אֵ-ל טוֹב וּמֵטִיב אַתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים: בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים”.
הצעה 2:
לסיים בשיר של יונתן רזאל: תיקון הגשם (מילים: מתוך התפילה לגשם)
https://www.youtube.com/watch?v=rNboxxNnZpc
נספח 1: סיפורי ניסים וישועות על גשם
בספר “ענף עץ אבות” של הגאון רבינו עובדיה יוסף שליט”א מובא: מעשה שהיה עם הגאון הראשון לציון רבינו משה גלאנטי, שבשנה אחת היתה שנת בצורת, ונפש העם מתושבי ירושלים היתה מלאה דאגה. כמעט עבר כל החורף ולא נראה אפילו עב קטן בשמים. אין גשם ליבול ואין מים לשתיה, בורות המים בירושלים התרוקנו לגמרי.
הפחה שהיה איש רשע וצורר היהודים, שלח מכתב התראה לגאון רבי משה גלאנטי ראש הרבנים בירושלים, ובמכתבו הוא מאיים: שאם לא יתפללו היהודים על הגשם ויביאו גשמי ברכה תוך שלושה ימים, יגרש את כל היהודים מירושלים, כיון שבאשמת היהודים נסגרו ארובות השמים. היהודים המתפארים שהם עם נבחר לה’ וקוראים לה’ “אבינו”, הנה כעת בזמן מצוקה יָראו את כח תפילתם.
ראש הרבנים הכריז צום, וכל היהודים נאספו בבית הכנסת המרכזי ובכו והתחננו לצור ישראל שיוריד להם מטר. ויהי ביום השלישי בנטות השמש לערוב, ציוה הראשון לציון את כל הקהל ללכת עמו אל קברו של רבי שמעון הצדיק, להתפלל שם בעד הגשמים. הרב אמר לכולם ללבוש מעילי חורף ומגפיים גבוהים ולקחת מטריות, כיון שכאשר יחזרו מקבר רבי שמעון הצדיק, למרות השמש הזורחת והשמים הבהירים יֶרד גשם שוטף ורוח זלעפות. שמעו כולם בקולו של הרב.
כאשר יצאו משער שכם ראה אותם קצין המשטרה בנקודת תחנת המשטרה שם, כשכולם הולכים עם מעילי חורף ומטריות בידם, ולא היה יכול להתאפק מלצחוק. וייחר אפו על הרב שהלך בראש התהלוכה, ויכה את הרב על הלחי, והרב לא שת לבו גם לזאת, וילך הלאה ופניו מועדות אל קבר רבי שמעון הצדיק. ובהגיעו לשם, כרע הרב על ברכיו ואמר “סליחות” בדמעות שליש, וכל הקהל נשאו קולם ויבכו על יד מצבת שמעון הצדיק. וכשסיימו את בקשותיהם ותחינותיהם והתחילו לחזור הביתה, פתאום התנשא רוח גדול וחזק מאוד, ותכלת הרקיע התכסתה בעבים, ואגלי מטר כבדים התחילו לרדת ממרומים. כל הקהל פתחו את המטריות מעל ראשם כדי להגן עליהם מזרם המטר. וכאשר הגיעו לתחנת המשטרה הסמוכה לשער שכם, יצא הקצין לקראתם ואמר: עתה ידעתי כי יש אלקים בישראל, בזכותכם באו הגשמים לרוות פני תבל. ויתנפל לפני הדום רגלי הרב, ויחל את פניו לסלוח לו על שהכלימו והרים ידו על הרב. והרב נענה לו ואמר: סלחתי כדבריך. ואז לקח הקצין את הרב על זרועותיו, וישאהו בכל הדרך עד שהגיע אל משכנו.
במשך שלושה ימים רצופים המטר לא חדל, וכל הישמעאלים והנוצרים הודו בפה מלא: כי בזכות היהודים ורבותיהם בא מטר העוז הזה, וכי תפילת היהודים ותחנוניהם רצויה בפני ה’ יתברך. וביום הרביעי בא קצין המשטרה אל הרב וביקש להתגייר, ונשאר לשרתו כעבד בכל הימים.
סיפר הרב שי דאום, רב בישיבת “עוד יוסף חי”: מרן הרב אליהו זצוק”ל הגיע לביקור ברמת הגולן. ומו”ר אבי הרב יחזקאל דאום זצוק”ל לקח את הרב לביקור בבית הספר המקומי. בתקופה ההיא הייתה בצורת קשה ברמת הגולן וגשמים לא ירדו זמן רב.
הרב דיבר עם הילדים ושאל אותם האם יש להם שאלות לשאול אותו. קם ילד בכיתה א’ או ב’ ושאל את הרב למה אין גשם. הרב מאוד התרגש שילד קטן שואל ומבקש גשמים, והשיב לו: גשם זה לא בעיה, בסוף השבוע ירד גשם. כל מי שהיה שם התפלא על ההבטחה הזאת. שום גשם לא היה צפוי ושום שקע ברומטרי לא היה באופק, ומנין הביטחון הגדול של הרב שבסוף השבוע ירד גשם?
השמועה על ההבטחה של הרב אליהו פשטה בין החקלאים שחיכו זמן רב לגשמים והם ציפו בכיליון עיניים לסוף השבוע. ובאמת בסוף אותו שבוע ירדו גשמי ברכה כל כך גדולים עד שהשדות היו מוצפים מים לגמרי.
כששאלו את הרב אחר כך מנין היה לו ביטחון כזה גדול בירידת הגשמים, הוא אמר כי כאשר אלה מבני ישראל שלא הקריבו קרבן פסח ראשון שאלו “למה נגרע, לבלתי הקריב את-קרבן ה’ במועדו בתוך בני ישראל?” – השיב להם משה: “עמדו ואשמעה, מה יצוה ה’ לכם”.
מנין יודע משה שה’ יצווה להם פתרון כלשהו? אלא שכאשר יהודי קורא לה’ באמת, לא בשביל עצמו אלא בשביל ה’ או בשביל אחרים, מיד הוא נענה. כששמעתי את הילד מבקש גשם, לא בשבילו אלא בשביל אביו החקלאי או הורי חבריו החקלאים – ידעתי שה’ לא ישיב את פנייתו ריקם.
ההפגזות בצפון זה לא דבר חדש, רחפנים, כטב”מים, ירי תלול מסלול, ובעקבותם אזעקות, צבע אדום, כניסה למרחבים מוגנים, אלו דברים שהפכו לשגרה. מדי פעם שומעים את סוללת כיפת ברזל ששולחת טיל טמי”ר (טיל מיירט) ומיירטת את הרקטות, פצצות המרגמה וכלי טיס למיניהם שחודרים לישראל.
בסביבות 15:20 ללא כל הודעה מוקדמת, אנחנו שומעים את כיפת ברזל שולחת טיל ליירט קטיושה שנשלחה לישראל. למרות הרעש המחריש אוזניים, התרגלנו. כבר לא מתרגשים מזה. אבל בעקבותיו יצא עוד אחד, ועוד אחד, שוב ושוב ושוב עד שהמלאי שלה נגמר, ואנחנו מתחילים לשמוע נפילות, רק שהפעם הן קרובות מתמיד – חיזבאללה יורים עלינו. חלק מהחיילים מצלמים את השמים אבל מהר מאוד מצטרפים לכולם בריצה למרחב המוגן. המוצב לא נפגע כלל, חוץ מרסיס אחד שנפל בתוך השטח ויצר דליקה קטנה. כל הקטיושות נפלו מסביב למוצב, חלקם התפוצצו אך היו גם כאלו שלא – ופשוט נפלו כמה מטרים מהש.ג. היה נזק לכמה רכבים, שמשות נשברו, השיחים שהפכו לצהובים בעקבות הקיץ החלו לעלות בלהבות.
אנחנו בתוך המרחב המוגן, מריחים ריח חזק של שריפה, ומבינים שהאש מתקדמת לעבר המוצב, לא רחוק מהבונקר. מזמינים צוות של מכבי אש, מחכים שיבואו. בינתיים חלקנו לובשים את השכפ”ץ, חובשים את הקסדה, לוקחים מטפים, מחבטים וזרנוקי מים ומנסים לעשות משהו נגד האש. כשהנפילות ממשיכות כולם חוזרים לתוך המרחב המוגן. בינתיים צוות לוחמי האש מגיע אבל בעקבות הנפילות גם הוא נכנס אלינו למרחב המוגן.
בינתיים מתלבטים. מצד אחד האש מתקרבת לעבר הבונקר ומצד שני איך אפשר לצאת מהמרחב המוגן? פתאום השמיים נקשרו בעבים, והתחיל לרדת גשם. משום מקום פשוט גשם. משתלט על האש. אחרי כ 10-20 דקות, האש כובתה. והעננים? הפסיקו את הגשם והמשיכו הלאה..
בסופו של האירוע ניגש אלי חבר, לא דתי, ואמר לי: “תראה כמה גדול בורא עולם!”. אם רק נפתח את העיניים, נראה שכל כך הרבה דברים לא הגיוניים קורים – השגחה פרטית על כל אחד ואחד מאתנו. (פורסם בקבוצת הווצאפ: “חדשות משמחות”)