יום השואה

ביום הזיכרון לא נתמקד רק בזיכרון הדברים כשלעצמם. אין לנו עניין לעשות יום שלם שבו יושבים ובוכים. יום זיכרון- משמעותו היא: מה הזיכרון מלמד אותי, איך אנחנו כפרטים וכעם נבנים מתוך הזיכרון הזה, מבררים את תפקידנו.

– ביקורים במוזיאונים העוסקים בשואה:

יד ושם  02-6443400,

בית לוחמי הגטאות (בקיבוץ לוחמי הגטאות) 04-9958080,

מכון “שם עולם” בכפר הרא”ה 04-6301637,

בית העדות בניר גלים 08-8568476, 08-8532332,

בידקו באזורכם– אם יש מוזיאון או בית עדות לשואה. תוכלו לבקר שם, לקבל הדרכה ולעשות שם פעילות בנושא.

– סרטי שואה. יש כאלה שפחות מתחברים. לשיקולכן. בכל מקרה, חובה שתיראי את הסרט לפני כן! גם מהרמה הצניעותית, גם מבחינת הקושי לצפייה, לאיזה גיל מתאים, וגם ברמת המסר שהסרט רוצה להעביר. אנחנו לא רוצים לגרום לאנשים לבכות סתם. העניין הוא הלימוד שלנו לגבי החיים שלנו, ולא זיכרון העבר בלבד. אם החלטתן להראות סרט, רצוי מאד לעשות דיון אחריו- לעכל ביחד את הדברים ולחשוב על המסר של הצמיחה מזה לחיים שלנו היום.

– שיחה של ניצול שואה. מניסיון- זה יכול לצאת מקסים. סבא של אחד החניכים, משהו מהשכונה/ישוב… זה יכול ממש לרתק ולחבר את החבר’ה. דגשים חשובים: לברר קודם- האם הוא מדבר ברור, מה המסר שהוא יעביר, לחשוב לאיזה גילאים בדיוק השיחה מתאימה, לפרסם- גם בוגרים והורים יכולים להגיע. וגם חשוב לזכור- זה אדם מבוגר, חשוב לדאוג לו מראש לכיבוד ושתיה. כדאי לדבר איתו לפני כן על הסניף ועל האופי של החבר’ה, להכין אותו קצת. (הערה: אם השיחה לא מסתדרת ספציפית ביום השואה, אפשר גם אחרי כן באותו השבוע. זה לא שצריך לזכור וללמוד רק באותו יום וזהו..)

אם אתם לא מכירים ניצול שואה שיכול להגיע- אפשר לפנות בשמחה למחלקת הדרכה, ונשתדל לעזור למצוא משהו מתאים.

– ביקורים אצל ניצולי שואה שבאזורכם. המפגש הזה יכול להיות מעניין ומרתק, ולחזק את שני הצדדים. נתחלק לקבוצות, כשכל קבוצה מקבלת ניצול שואה מהסביבה (אפשר לברר ולקבל שמות וטלפונים מלשכת הרווחה). ניצולי השואה יכולים להיות עריריים ובודדים, וחיזוק כזה של בני נוער שבאו לשמוע אותם יכול לשמח אותם מאד. מצד שני- גם אנחנו נרוויח מזה. נזכה לשמוע סיפורי גבורה מפי אנשים שעברו בעצמם ממש את התופת הנוראה- והצליחו לצאת ולהקים חיים שלמים מחדש.

גם הפעילות הזאת (כמו הפעילות הקודמת שכתבנו)- יכולה להיות ביום השואה עצמו, ויכולה גם להיות לפני או  אחרי. זה לא משנה בדיוק שיהיה דווקא ביום עצמו.

לאחר הפעילות אפשר לעשות קיר זיכרון בסניף, שבו כל קבוצה כותבת בקצרה את הסיפור אותו שמעו מניצולי השואה, ואפשר גם להדביק תמונה עם החניכים יחד עם ניצול השואה. יכול להיות מעניין ומרגש… בנוסף לכך, אפשר להשקיע עוד- ולהוציא חוברת תיעוד- מסיפורים ששמענו, תמונות שראינו וכו’.

– ליד ושם יש פרויקט מקסים של מפגש ותיעוד, שתוכלו להצטרף אליו. מי שתרצה- פרטים במחלקת הדרכה.

– הוספנו עוד רעיונות לקטעים שעליהם אפשר לעשות דיון משותף. בחלקם- אפשר גם להשתמש לפעולות של שבטים יותר קטנים, כשלאחר מכן נותנים להביע את תחושותיהם (מן הסתם זה יהיה לאחר טקסים שעברו, ודיבורים על השואה בביה”ס). חשוב להבהיר למדריכים, שהבעת התחושות של החניכים לאחר יום עמוס כ”כ היא חשובה מאד. ביום כזה הילד הוא בד”כ פאסיבי, שומע המון, מפחד מהצפירה ומהיום הזה באופן כללי. חשוב שהמדריך יהיה שם בשבילו כדי לשמוע, לתת לו מקום לפרוק מחשבות ולעכל ביחד כשבט את הדברים. הבעת תחושות יכולה להיות ע”י השמעת שיר או מנגינה, כאשר כל אחד מצייר את תחושותיו. אפשר לעשות ע”י הצגה, סיפור אישי שהחניך שמע מסבא/סבתא, או סתם סבב שכל אחד אומר מה לקח לעצמו מהיום הזה.

– מדריך/מדריכה שיצאו לפולין ורוצים להביא תמונות ולספר- מצוין. חשוב רק לעזור להם להתכוונן על- אילו תכנים מתאימים בדיוק לאיזה גיל, מה כדאי שתהיה גודל הקבוצה שלה מעבירים, האם בנים ובנות יחד או בנפרד, ומה בדיוק כדאי לספר ומה לא. (לפעמים מדריכה שיצאה לפולין תרצה להעביר את כל החוויות והתחושות שלה משם, אבל לא באמת תצליח ותצא מתוסכלת..)

יום הזיכרון ויום העצמאות

בהתאם למה שדיברנו לגבי יום השואה, גם כאן העניין הוא לא לשקוע באבל, והמדד ליום זיכרון טוב הוא לא עד כמה חבר’ה בכו בטקס. אלא- עד כמה זה נגע בנפש, האם זה גרם לי לחשיבה מחודשת על עצמי- איפה אני נמצא ביחס לתכונות שהיו אצל הנופלים, מה הייתי עושה במקומם, על מה אני מוכן למסור את הנפש (אם בכלל), מה נדרש ממני- למות על קידוש ה’, או אולי- איך אני מצליח לחיות על קידוש ה’ בכל צעד בחיים שלי..

רעיונות לפעילות:

כל שבט בוחר דמות- אדם שמסר נפשו על קדושת ה’, העם והארץ. רצוי שיהיו אלה דמויות שקשורות לחניכים (אם יש בוגרים של הסניף, תושבי האזור ח”ו שנפלו). לומדים עליה במהלך השבוע שלפני יום הזיכרון, שומעים סיפורים, נפגשים עם אנשים שהכירו אותו, רואים תמונות וכו’. השבט צריך לבחור תכונה מסוימת מרכזית שהם למדו ממנו, ובעקבות אותה מידה לצאת לעשייה. העשייה לא צריכה להיות פרויקט גדול מדי, אפילו משהו קטן. רצוי לצלם תמונות או סרט קצר בעקבות הפעילות הזו, ולהראות בטקס יום הזיכרון או בפעילות אחרת בסניף.

הפעילות הזו משמעותית מכמה סיבות:

א. הסניף לוקח פרויקט משמעותי מרכזי שהוא לא גדול מדי, אבל מכניס את כולם לאווירה.

ב. כל שבט לומד, בוחר לבד מה יעשה בעקבות הדמות- בונים רצון משותף ע”י לימוד ודיון, וגם מוציאים את הכוחות אל הפועל.

ג. האווירה היא של לימוד ועשייה ולא של אבל שגורם לעצב ללא בניין. ד. מתעסקים לעומק בדמות אחת, ולא רק מסתכלים על המספר הגדול של הנופלים. זה מפגיש את החניכים בצורה יותר אישית.

כדאי לקרוא לפעילות הזאת בשם מרכזי (תבחרי יחד עם צוות ההדרכה), כולל פרסום מתאים לפני כן, ותליית תמונות בסניף לאחר מכן.

– חפש את המטמון בעקבות נופלים, או בעקבות קרבות או מלחמות. בכל פתק יהיה סיפור על נופל שמסר נפשו/משימה מיוחדת/מלחמה וכו’.

– ביקורים אצל משפחות שכולות. אפשר להתחלק לקבוצות ולהיפגש עם המשפחות, לשמוע את סיפור בניהם שנפלו ולתעד זאת בכתב. אפשר לעשות קיר זיכרון בסניף מסיפורים ששמענו ותמונות שראינו, או אפילו להוציא חוברת (כמו שהצענו בפעילות יום השואה). אפשר גם לקחת סיפורים מתוך מה ששמענו, ולשלבם בטקס. הורי הנופלים ישמחו בד”כ גם להגיע לטקס, אם תזמינו אותם…

– בהתייחסות לנופלים ולעליות השונות לארץ, כדאי להזכיר- גם בטקס וגם בפעילות- את הנופלים בעליה לארץ בדרכם מאתיופיה, וכן את מסירות הנפש שבעלייה עצמה. מצורפת פעולה שעוסקת בנושא, וכן אפשר למצוא עוד סיפורים רבים באינטרנט.

– שיחות עם לוחמים- בסניפים.

במעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות:

*לא לשכוח להגיד לכולם להביא כחול לבן. לדאוג לדגלים מבעוד מועד. לקשט את הסניף, לצלם תפילה ליום העצמאות לכל החניכים. מוזיקה בסניף, כי הרבית טובות אלי.. J

– במעבר שבין יום הזיכרון ליום העצמאות אפשר לעשות לימוד בסניף- חברותות או שיעור, ומתוך כך להתחיל תפילת יום העצמאות חגיגית ברוב עם הדרת מלך בסניף.

– לתפילה בסניף- לצלם לכל החניכים את התפילה המיוחדת ליום העצמאות. אפשר גם להביא כלי נגינה ולעשות שמח..

– לאחר תפילה חגיגית אפשר ללכת לתהלוכה של שירה וריקודים עם דגלי ישראל ברחבי הישוב/שכונה/עיר. מניסיון- אם החבר’ה מתלהבים, זה יכול לצאת מקסים ומרומם.

– יש סניפים שעושים סיום ש”ס משניות בערב הזה, וסעודה חגיגית לכל הסניף / לחב”ב (כל אחד מביא משהו / עושים על האש / קייטרינג). אלטרנטיבה לאופציות הקיימות.. לערב כזה כדאי שיהיו גם אחראים להכין חידות ומשחקים שמתאימים.

– גם ברמה השבטית אפשר לעשות סעודה חגיגית, קומזיץ או משהו בסגנון. כדאי שיהיה משהו באמת אטרקטיבי, שיהיה כקונטרה לדברים האחרים שיש בערב הזה. (ואין ספק שלפעמים מאד קשה להיות אלטרנטיבה..)

– אפשר לעשות טיול משמעותי במיוחד.. טיול בלילה או ביום (‘סוף הדרך’ או פעילות דומה. משימות בעקבות הקמת המדינה), נסיעה לאזור שמספר סיפור מיוחד על תולדות מדינת ישראל (כמו גבעת התחמושת, הר הרצל וכו’).

– בטקסים וגם תוך כדי פעילויות- אפשר להכניס סרטונים קצרים על הקמת המדינה, כיבוש הכותל (ביום ירושלים..) וכו’. הסרטים מצורפים.

וביום עצמו:

– הרבה פעמים אנחנו לא מנצלים אותו ברמה הסניפית, כי כל אחד יוצא עם המשפחה וכו’. אבל- אולי דווקא צריך לנצל את העניין שכל עם ישראל יוצא למנגל בכל פינת דשא מצויה. זו ההזדמנות למפגש אישי, קרוב, לא מאיים, על ציונות ועל המשותף לכולנו.. אפשר לצאת לפעילות עם מעט חבר’ה ולהסתובב בין משפחות, לעשות תחרות חידות בין חמולות שיושבות ועושות מנגל. מניסיון, יכול לצאת מקסים! פתאום רואים איך הסבתא מתחילה לספר סיפורים שהיא זוכרת, ואיך הילד הקטן שבמשפחה יודע את התשובות כי היה לו מבחן בהיסטוריה.. אנשים צמאים לזה כל כך!

אפשר גם לאסוף ילדים בכל אזור של מנגלים לחידון (וגם להזמין את ההורים, שנהנים בד”כ יותר מהילדים..)

אפשר גם להקים אוהל עצמאות גדול של הסניף במקומות מרכזיים, ולהזמין את כולם לבקר שם (במקום להסתובב בין האנשים). שם אפשר לעשות פינות יצירה, סיפורים, הצגות, חידונים וכו’.

כדאי להביא הרבה טופי שיהיה לחלק לילדים (ולמבוגרים…).

מערך מפורט ל’אוהל עצמאות’ ורעיונות לפעילות ביערות- מצורף

ל”ג בעומר

ל”ג בעומר הוא זמן מיוחד, יש קדושה רבה ביום הזה. לצערנו, מה שבא לידי ביטוי בפועל- הוא מדורות, תפוחי אדמה, שירים וגיטרות עד אור הבוקר… נחשוב ביחד עם הצוות- מה המיוחד בתאריך הזה, מה הוא בא ללמד אותנו, ומתוך כך- איך אפשר לעשות את הערב הזה בצורה שונה.

אז למה אנחנו חוגגים את לג בעומר?

*לרבי עקיבא היו 24,000 תלמידים. כולם היו גדולים בתורה, אולם, כפי שמספר לנו התלמוד, לא נהגו כבוד זה בזה. כל תלמידיו של רבי עקיבא מתו במגפה בתקופה זו של ספירת העומר. בל”ג בעומר פסקה המגיפה. אז הבנו למה מפסיקים מנהגי אבלות של ספירת העומר. אבל מה פשר החגיגות והמדורות?

*באותה התקופה של המרד ברומאים, חי רבי שמעון בר יוחאי. הוא הסתתר במערה עם בנו, והם למדו יחד את תורת הסוד. על פי רצונו של רבי שמעון בר יוחאי, הפך ל”ג בעומר- יום פטירתו, ליום שמחה והודיה, על השפע הרוחני הגדול שזכינו לקבל בו. הדלקת נרות, אבוקות ומדורות, מהווים כעין נרות זיכרון לרבי שמעון וכן באים להזכיר את האור הרוחני המיוחד, שנגה כל אותו יום.

אז אפשר להגיד שמיום קדוש ונשגב, הפך היום הזה אצלנו ליום של מדורות וצחוקים… מה אפשר לעשות?

יש סניפים שעשו דברים מיוחדים כדי להעביר תוכן חינוכי תוך כדי חוויה, ולהעלות את הרמה של הפעילות:

– “צוות הצגה”- מורכב מבוגרים, חב”ב או גרעינים- שמתלבשים בלבוש מתאים ועוברים בין מדורות השבטים לעשות הצגה בנושא ל”ג בעומר.

– כל צוות מכין למדורה של השבט שלו- חידון, הצגה, משחק- בשילוב של מדרשים וכו’, כדי להפגיש אותם עם הנושא.

– לימוד בחברותות- דפי לימוד של ‘בני ועקיבא’, או משהו שהכנתם בעצמכם.

– היום שלאחר מכן הוא יום חופש, וקצת מבוזבז… אפשר לעשות גם בו פעילות לחניכים (אם יש למדריכים שלך כח ומוטיבציה לאחר לילה של פעילות). זה יכול להיות מיוחד מאד, ושסוף סוף נדע יותר לעומק את משמעות היום…

מצורף בהמשך רעיון לפעילות שבטית וסניפית בעקבות ל”ג בעומר.

יום ירושלים

– כמו ביום העצמאות- מומלץ לעשות תפילה חגיגית בסניף, תהלוכה, הרקדה, סעודה חגיגית. שוב, לא לשכוח כחול לבן, דגלים, לקשט את הסניף, מוזיקה, לצלם לחניכים תפילה ליום ירושלים.

– ערב שירי ירושלים (עם שירונים או עם ברקו). תוך כדי אפשר לשלב סיפורים מיוחדים, חידונים, הצגה, סרטונים (מצורף בדיסק)..

– אפשר להביא שיחה של משהו מהלוחמים ששיחרו את העיר – אבא, דוד, סבא..

או שיעור מענייני דיומא, או סיורים במקומות קשורים-לא רק ביום ירושלים עצמו.

– בשנים האחרונות התחיל מנהג מקסים- לא רק ‘ריקוד דגלים’ בירושלים, אלא ברחבי הערים לכבודה של ירושלים. אפשר להזמין סניפים או גרעינים שבסביבתכם (או שאתם תתארחו בסניפים אחרים) ולעשות יחד אירוע מרכזי גדול של ריקוד דגלים (חשוב ליצור קשר עם גורמים מרכזיים שבסביבתכם- מועצה דתית, גרעינים תורניים, גבאים של בתי כנסת, משפחות מרכזיות, עיריה, וכל מי שיכול להיות שותף).

– יש חניכים שלא נפגשו עם ירושלים, וגם ההורים לא יסכימו לשלוח אותם לשם איתנו. לכן ננסה להפגיש אותם, ואת כל ילדי הסביבה (מהקהל הרחב..) להפנינג ירושלים. שם אפשר לעשות משחקים, הצגות, יצירה וכו’ בנושא ירושלים. (בסגנון אוהל עצמאות- רק בתוך הסניף או במקום מרכזי)

שבועות

– שיעורים בסניף. ב”ה ברוב הסניפים זה קיים, וזה מקסים ומיוחד… לא לשכוח כיבוד קל, שתיה חמה וקרה.

– מעבר לשיעורים עצמם, כדאי גם לעשות לימוד בחברותות. במיוחד בתחילת הלילה, כאשר חניכים קטנים עוד יכולים להצטרף- אפשר לעשות חברותות של חניך קטן עם חניך בוגר יותר, או לימוד לפי גילאים (לימוד מסוים לשבטים הקטנים, ולימוד אחר לשבטים הגדולים). כדאי לעשות פתיחה וסיום משותפים לכולם, על מנת לתת מסגרת והכוונה ללימוד המשותף.

– הרבה פעמים הלילה מאורגן טוב, והיום מתבזבז.. אם אנחנו מדברים על לימוד תורה, כל היום הוא יום של לימוד תורה! שיעור או לימוד בחברותות גם ביום עצמו- ואולי לקבוע לימוד הורים וילדים יחד בסניף.

– בשלושת ימי ההגבלה שלפני שבועות- עם ישראל התכונן לקראת מתן תורה. איך אנחנו מתכוננים בימים האלה?ידוע שככל שאדם מכין את עצמו יותר לקראת החג, הוא מסוגל יותר לקבל מעוצמות החג, והחג יותר שייך אליו… אפשר לחשוב ביחד עם הצוות איך אנחנו מתכוננים. בנוסף, אפשר לקשט את הסניפים בפרחים ובירק- זה יכול להיות מיוחד ושמח מאד. מומלץ.

ובכלל לספירת העומר עד לקבלת התורה-

*לוח גדול של ספירת העומר בסניף. ערב לימוד על המשמעות של ספירת העומר.

*במהלך ספירת העומר- חלוקת פרקים של כל התנ”ך ללימוד לכל אחד בסניף, ואז לעשות סעודת סיום בשבועות.

*לימוד של מצוות בין אדם לחברו. כל שבט לוקח על עצמו מצווה אחרת שעכשיו הם משתדלים יותר להקפיד עליה.

הכנסנו כאן המון רעיונות. אין צורך לעשות את כולם, וגם לא להתייאש ולשים בצד בגלל שחלק מהדברים לא מתאימים לך ספציפית לסניף. העיקר הוא שלא רק ‘נעבור בשלום’ את כל התקופה הזו, אלא שבאמת נצליח לשזור אותה יחד בתוך נושא אחד שבו אנחנו עוסקים, וסביבו לעשות הכל. מתוך כך, לנסות לעלות קומה בכל המסורות הידועות וכל הדברים שהיו רגילים עד כה…