תקציר הפעולה

הפער בין הסביבה התרבותית לבין ערכי המשפחה/ הרב שרלו

היסוד העיקרי עליו מבוססת המשפחה הוא הקביעות. זהו מקור עוצמתה וזו גם הגדרת מהותה. בשעה שבא האדם בברית נישואין עם אשתו, נעשית היא לחברתו ולאשת בריתו, ומכאן ואילך אין הוא סר ממנה וכל עולמו סובב סביבה. אנו מברכים בעת נישואין “והתקין לו ממנו בניין עדי עד”, ומקרינים בכך על בני הזוג ביום שמחתם את ברכותינו כי ילכו אף הם בדרכי בורא עולם, ויתקינו את ביתם כבניין עדי עד. תקנת חרם דרבנו גרשום שהוזכרה לעייל, אך חיזקה את המחויבות ההדדית. בשל כך טענו ההיסטוריונים, כי זה מקור העוצמה וקיום הנצח של האומה הישראלית. מול התהפוכות, הגירושים, הפוגרומים, ההשכלה ודומיהם, עמדה המשפחה הישראלית כמקור ממנו שאב היהודי את עוצמתו הרוחנית, ממנה יצא ואליה שב. דומה כי התורה עצמה מכירה באופן מיוחד במבנה זה, בעיקר בדיני איסור קבלת עדות קרובים על קרוביהם, אף אם הם מעידים נגדם ואין לחשוש שמא הם משקרים. התורה מלמדת בכך כי היא מכירה בגרעין היסודי של המשפחה כהרחבת העצמי של האדם, ואין היא מסכסכת בין האברים. מובן כי יתכן ומדובר בגזירת הכתוב שטעמה לא נודע לנו וייתכן כי הסיבות לכך אחרות.

התרבות בה אנו חיים מנוגדת באופן מהותי לקביעות מכל סוג שהוא. אין מדובר בקביעות משפחתית בלבד, כי אם בחתירה תחת רעיון הקביעות כשלעצמו. קשה למצוא אדם שנולד ומת באותו בית, או אפילו חי באותו מקום מיום נישואיו; אדם מחליף את מקום עבודתו פעמים רבות; אופנת הלבוש אינה מעניקה תקופה ארוכה של קביעות מכל סוג שהוא, והיא הפכה סמל לעולם משתנה; גילויים מדעיים חדשים משמיטים את קרקע היציבות תחת רגלי המדע; החיפוש המתמיד אחר התחדשות וגירויים אופף כל עניין בעולם התרבותי הסובב אותנו. הדימוי המתאים לו ביותר הוא עולם של נודדים, בו אנו נודדים ממקום אחד למשנהו.

מול חשיבות הקביעות עולות זמירות אחרות ומופיעים יסודות אחרים של אידאולוגיה. את מקום המסורת תופסת ההתחברות, את מקום המוסדיות תופסת החוויה ואת מקום ההיענות לקטגוריות קבועות תופסות אידאולוגיות בדבר אותנטיות ועצמיות. כל אלה יוצרים סביבת חיים שאינה מקבעת עצמה במקום אחד והיא נתונה בהליכה מתמדת. אוצר המילים מדבר על תהליך, מגמה, בירור, התלבטות, בחינה, הליכה זמנית עד הקצה וכדו’, שהם ממאפייני סביבת החיים הנוכחיים.

בעולם זה מהווה המשפחה עניין חריג ומוזר, עד כי ערעור של עצם המוסד הולך וגובר. בעולמינו נשמעות טענות המדברות בשבח פירוקה של המסגרת כל כמה שנים והעצמת אחרת, או אי הקמתה בכלל, ושמירה מתמדת על חופש, כמו במשפחה חד-הורית מלכתחילה. המשפחה נתפשת כשייכת לעולם הישן, והיא מקיימת בתוכה את כל המוטעה שבתוכו. ככל שמוצעת המעטה בקביעות ובמחויבות כן תאומץ גישת חיים זו.

עד כה כמעט ולא חלחלו תפישות נוראות אלו לעולמינו הדתי. עד כה ניצבים אנו כחומה בצורה כנגד אותן אידאולוגיות. אנו אף מתפללים כי הן תשמדנה את עצמן וכי החתירה לשינוי מתמיד תביא בכנפיה גם שינוי מבורך בדמות החזרה אל הקודש והיציבות, הקביעות והנאמנות. למעלה מכך, חלק ניכר מעולמינו החינוכי מושקע בכך, ואנו מלמדים דווקא על מציאת התוכן העמוק בתפילה המנוסחת והקבועה ובעולמה של ההלכה. ברם, תמים הוא החושב שאין לתפישות חיים אלה השפעה אף עלינו. עצם החיים בסביבה תרבותית של שינוי משפיעה על החיים ומערערת יציבות מכל סוג שהוא. בשל כך גובר החשש מכניסה לעולם של נאמנות וקביעות, ואידאולוגיות הטוענות כי יש אף יתרונות גדולים בחיים ללא מחויבות מתחילות להישמע.