איתור סניפים וכפרי בוגרים
בפעולה זו נברר מהי גאולה דרך גאולת מצרים ונבין שהיא אינה רק אירוע היסטורי רחוק אלא תהליך רצוף שקורה גם ממש עכשיו, בדורנו. נפנים כי עם ישראל נמצא בצעידה מתמשכת, שבה הציפייה לגאולה ולבניין המקדש אינה רק געגוע רחוק בלב אלא תהליך חי ובועט הנוכח בחיינו. נבין שאנחנו נמצאים בנקודת השיא של התהליך, ממש לקראת הגאולה השלמה ובניין המקדש.
ציוד נדרש:
הצעה להכנה מוקדמת
לפני תחילת הפעולה הניחו בצד החדר (במקום בולט לעין אך רחוק מהישג יד) קופסה יפה בטיפת מתנה מושקעת. בתוך הקופסה שימו הפתעה (סוכריות, שוקולדים או צ'ופר אחר).
לאורך כל הפעולה אל תגידו מילה על הקופסה. אם החניכים שואלים, חייכו ותגידו: "עוד לא הגיע הזמן לפתוח". המטרה היא שהנוכחות של הקופסה תעורר סקרנות וציפייה שילוו את כל המהלך.
פתיחה: מדור לדור
העמידו את החניכים בשורה אחת. שחקו "טלפון שבור" בשני סבבים: בראשון העבירו את המשפט "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל", ובשני את המשפט "שייבנה בית המקדש במהרה בימינו".
*הצעה להמחשה: בצד אחד שימו תמונת יציאת מצרים, ובצד השני תמונה של בית המקדש.
סכמו: כפי שהמשפטים עברו מאוזן לאוזן לאורך השורה, כך בדיוק עוברת הציפייה לגאולה לאורך הדורות. כל דור מקבל מהקודם לו את האמונה והחלום על המקדש, והאחריות של הדור שלנו היא להמשיך ולצפות ולעשות עד שהחלום יהפוך למציאות.
שלב א: בונים קומה נוספת
אחרי שהחניכים הבינו שהציפייה לגאולה ולבניית בית המקדש עוברת בינינו כשרשרת, מדור לדור, המחישו איך אנחנו מצפים.
אפשרות א: ציירו שמש אסוציאציות על גיליון או לוח ושאלו את החניכים איך אנחנו מצפים לגאולה ולבניין בית המקדש (תשובות אפשריות: אנחנו מזכירים את ירושלים שלוש פעמים ביום בתפילה, בברכת המזון, בחופה של חתן וכלה, בריבוע הלא-מסויד שמשאירים מעל הדלת בבית).
אפשרות ב: חלקו לחניכים סידורים ותנו להם למצוא היכן אנחנו מזכירים את ירושלים ובניין בית המקדש בתפילה. כתבו את התשובות על גיליון.
כעת המחישו לחניכים איך כל דור בונה קומה נוספת על גבי הדורות שקדמו לו.
בחרו אחת מהאפשרויות האלה:
1. "מרוץ שליחים" – חלקו את החניכים לשתי קבוצות, וכל חניך בתורו ירוץ כשבידו קובייה, לגו או כמה מגנטים אל עבר נקודת הסיום. שם עליו להניח את הקובייה בזהירות על הקובייה שהניח החבר שרץ לפניו. המטרה היא לבנות את המגדל הגבוה והיציב ביותר בזמן הקצר ביותר.
2. "משחק התנועות" – הראשון עושה תנועה מסוימת, השני חייב לעשות את התנועה של הראשון ואז להוסיף תנועה משלו, וכך הלאה, עד שהחניך האחרון עושה רצף ארוך של תנועות שכולם בנו יחד.
סכמו: בדיוק כמו שבמשחק כל אחד הוסיף נדבך נוסף על הנדבך של חברו, כך הגאולה היא מהלך שמתקדם לאורך הדורות. דור המדבר לא יכול להיכנס לארץ בלי לצאת ממצרים, ואנחנו לא יכולים לבנות את בית המקדש בלי כל מה שעשו ושעברו הדורות שלפנינו. עם ישראל דאג להשאיר את הציפייה למקדש חיה בכל רגע (כמו הדוגמאות שהזכרנו בהתחלה). הציפייה הזו היא מה שנתן לכל דור את הכוח להמשיך להאמין ולצפות.
שלב ב: הגאולה מתחת לאף שלנו
אחרי שהחניכים חוו את הציפייה לגאולה שיש לכל דור, העבירו את המבט אל המציאות שלנו היום.
אפשרות א: ערכו סבב במעגל. בקשו מהחניכים לשתף בדבר אחד שהם רואים או מרגישים שהוא חלק מהגאולה שמתרחשת ממש עכשיו. זה יכול להיות משהו שקשור לסניף, לחייהם האישיים, לעם ישראל ולמלחמה. זה יכול להיות חולצת התנועה, הבית החדש שנבנה ליד הבית שלהם, הסיפורים על הניסים הגדולים ששמענו במלחמה, או אפילו העובדה שהם יושבים יחד, קבוצת נוער יהודי חופשי בארץ ישראל.
אפשרות ב: לשבט שמעדיף משהו פעיל יותר – החביאו מראש ברחבי הסניף דפים שבהם סימנים לגאולה שבאים לידי ביטוי היום (נספח 1) ובקשו מהחניכים לחפש את הסימנים ברחבי הסניף.
לסיכום הקרינו לחניכים את הסרטון של הרב שמואל אליהו על פרק מח בתהלים, על הקשר בין המלחמה עם איראן לבית המקדש ולירושלים:
https://www.youtube.com/watch?v=2w4wElMAT64
לחלופין תוכלו ללמוד עם החניכים את הפרק בתהלים (נספח 2).
סכמו: הגאולה אינה סיפור שקרה פעם ונעצר ולא רק חלום רחוק, היא תהליך חי ופועם שמתקדם בכל יום ויום. כל בית שנבנה, כל חסד שנעשה, כל תפילה וכל פעולה של עם ישראל למיגור הרוע העולמי הם צעדים נוספים בדרך לגאולה השלמה. אנחנו לא מחכים שהגאולה תתחיל, אנחנו פועלים ועושים ומתקדמים עוד צעד אל עבר בית המקדש.
שלב ג: בונים עוד אבן בבית המקדש
אחרי שהחניכים זיהו את צעדי הגאולה המתרחשים סביבם, זה הזמן להעביר את האחריות לידיהם ולהפוך אותם לשותפים פעילים בבניין. הניחו במרכז המעגל קופסה ריקה שכתוב עליה: "האבן שלנו בבית המקדש" וחלקו לחניכים פתקים וכלי כתיבה.
בקשו מכל חניך וחניכה לחשוב על מעשה אחד קטן ומעשי בבית, בסניף או מול חברים שהם מקבלים עליהם כדי להוסיף אור ולקרב את הגאולה השלמה. בזמן שהחניכים כותבים ומכניסים את הפתקים לקופסה, נגנו ברקע את השיר 'ראו באורי' של אודי דוידי או 'זמן הגאולה' של אהרן רזאל.
הסבירו שהקופסה הזו היא לא סתם אוסף של פתקים, היא היסודות של בית המקדש.
סיכום: מחלום למציאות
לאורך כל הפעולה עמדה המתנה כאן בצד, והם חיכו וציפו לרגע שתפתחו אותה. היא כמו הציפייה של עם ישראל, שכבר אלפי שנים עומדים מול המתנה הגדולה של הגאולה ובניית המקדש, מצפים ופועלים כדי לזכות לפתוח אותה. היום ראינו שהגאולה היא מהלך שעובר דורות רבים בעם ישראל, ועכשיו הגיע התור שלנו. הפתקים שהם הכניסו לקופסה הם הלבנים האמיתיות של המקדש, הוא נבנה מכל מעשה טוב ותפילה. ועכשיו, כשהם מבינים שאנחנו לא רק מחכים לגאולה אלא בונים אותה, הגיע הזמן לפתוח את המתנה. בתוך המתנה יתגלה משהו קטן ומתוק לסיום מתוק של הפעולה או תמונה של בית המקדש.
צ'ופר: תפילה לבניין בית המקדש
"א-לוהינו וא-לוהי אבותינו, מלך רחמן, טוב ומיטיב, הידרש לנו. שובה אלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך. בנה ביתך כבתחילה וכונן מקדשך על מכונו. והראנו בבניינו ושמחנו בתיקונו והשב שכינתך לתוכו. והשב כוהנים לעבודתם ולוויים לשירם ולזמרם. והשב ישראל לנוויהם" (מוסף לשלושה רגלים).
נספח 1 – סימני הגאולה
נספח 2 –
תהלים מח
א שִׁ֥יר מִ֝זְמוֹר לִבְנֵי-קֹֽרַח: ב גָּ֘ד֤וֹל ה' וּמְהֻלָּ֣ל מְאֹ֑ד בְּעִ֥יר אֱ֝-לֹהֵינוּ הַר-קָדְשֽׁוֹ: ג יְפֵ֥ה נוֹף֮ מְשׂ֪וֹשׂ כָּל-הָ֫אָ֥רֶץ הַר-צִ֭יּוֹן יַרְכְּתֵ֣י צָפ֑וֹן קִ֝רְיַ֗ת מֶ֣לֶךְ רָֽב: ד אֱ-לֹקים בְּאַרְמְנוֹתֶ֗יהָ נוֹדַ֥ע לְמִשְׂגָּֽב: ה כִּֽי-הִנֵּ֣ה הַ֭מְּלָכִים נֽוֹעֲד֑וּ עָבְר֥וּ יַחְדָּֽו: ו הֵ֣מָּה רָ֭אוּ כֵּ֣ן תָּמָ֑הוּ נִבְהֲל֥וּ נֶחְפָּֽזוּ: ז רְ֭עָדָה אֲחָזָ֣תַם שָׁ֑ם חִ֝֗יל כַּיּוֹלֵֽדָה: ח בְּר֥וּחַ קָדִ֑ים תְּ֝שַׁבֵּ֗ר אֳנִיּ֥וֹת תַּרְשִֽׁישׁ: ט כַּאֲשֶׁ֤ר שָׁמַ֨עְנוּ | כֵּ֤ן רָאִ֗ינוּ בְּעִיר ה' צְ֭בָאוֹת בְּעִ֣יר אֱ-לֹקינוּ אֱ-לֹ֘הִים יְכוֹנְנֶ֖הָ עַד-עוֹלָ֣ם סֶֽלָה: י דִּמִּ֣ינוּ אֱ-לֹקים חַסְדֶּ֑ךָ בְּ֝קֶ֗רֶב הֵיכָלֶֽךָ: יא כְּשִׁמְךָ֤ אֱ-לֹקים כֵּ֣ן תְּ֭הִלָּתְךָ עַל-קַצְוֵי-אֶ֑רֶץ צֶ֝֗דֶק מָלְאָ֥ה יְמִינֶֽךָ: יב יִשְׂמַ֤ח | הַר-צִיּ֗וֹן תָּ֭גֵלְנָה בְּנ֣וֹת יְהוּדָ֑ה לְ֝מַ֗עַן מִשְׁפָּטֶֽיךָ: יג סֹ֣בּוּ צִ֭יּוֹן וְהַקִּיפ֑וּהָ סִ֝פְר֗וּ מִגְדָּלֶֽיהָ: יד שִׁ֤יתוּ לִבְּכֶ֨ם | לְֽחֵילָ֗ה פַּסְּג֥וּ אַרְמְנוֹתֶ֑יהָ לְמַ֥עַן תְּ֝סַפְּר֗וּ לְד֣וֹר אַחֲרֽוֹן: טו כִּ֤י זֶ֨ה | אֱ-לֹהִים אֱ֭-לֹהֵינוּ עוֹלָ֣ם וָעֶ֑ד ה֖וּא יְנַהֲגֵ֣נוּ עַל-מֽוּת: