תקציר הפעולה

מקורות ושאלות לדיון

מקור א: צדיק או רשע – זה תלוי בך

רשות לכל אדם נתונה: אם רצה להטות עצמו לדרך טובה ולהיות צדיק – הרשות בידו, ואם רצה להטות עצמו לדרך רעה ולהיות רשע – הרשות בידו. […]

כל אדם ראוי לו להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם, או חכם או סכל, או רחמן או אכזרי, או כילי או שוע (קמצן או נדיב), וכן שאר כל הדעות. ואין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, אלא הוא מעצמו ומדעתו נוטה לאיזו דרך שירצה. […]

ודבר זה עיקר גדול הוא, והוא עמוד התורה והמצווה, שנאמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים", וכתיב: "ראה אנכי נותן לפניכם היום", כלומר שהרשות בידכם, וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה – בין טובים בין רעים. […] (רמב"ם, הלכות תשובה ה, א–ג).

שאלות לדיון

• מבחן המציאות: הרמב"ם טוען שכל אחד יכול להיות "צדיק כמשה רבנו". האם זה נשמע לכם ריאלי? האם לכולנו באמת יש אותו פוטנציאל, או שיש אנשים שנולדים בעלי פור (יתרון) רוחני?
• הרמב"ם כותב "אין לו מי שיכפהו ולא גוזר עליו… אלא הוא מעצמו". איך זה מסתדר עם מה שאנחנו יודעים על לחץ חברתי, חינוך מהבית או אפילו גנטיקה? האם אנחנו באמת בוחרים הכול בעצמנו?
• אחריות לעומת חשש: כשקוראים את הקטע הזה, מה הרגש שעולה בכם – אחריות ("הכול בידיים שלי, ביכולתי לשנות הכול") או דווקא חשש ("אם נכשלתי, אין לי את מי להאשים חוץ מאת עצמי")?
• הרמב"ם קורא לעקרון הבחירה "עמוד התורה והמצווה". למה זה חשוב כל כך? תארו לעצמכם עולם שאין בו בחירה חופשית והכול נקבע מראש (דטרמיניזם) – האם היה טעם לקיים מצוות? האם היה טעם למושג "שכר ועונש"?

מקור ב: כח הבחירה החופשית

התורה מעידה על האדם: "כִּי בְּצֶלֶם אלֹקים עָשָׂה אֶת הָאָדָם" [בראשית ט, ו], תואר נכבד זה שזכה בו האדם צריך ביאור. במה הוא שונה באופן עקרוני מבעלי חיים? מהו אותו צלם אלוקים שעליו מתפללים בתפילת נעילה?

הספורנו בפירושו על התורה מפרש שרק על דבר אחד ניתן לומר שהוא צלם אלוקים – כח הבחירה החופשית. לאדם ניתנה הבחירה החופשית – "ותכירהו לעמוד לפניך" – הוא יכול לעמוד מול הבורא, לא כבובה שיש לה מפעיל, אלא כמחליט בפני עצמו. יש לאדם כח בחירה שאינו תלוי בכלום, אפילו לו בקב"ה, על כך ניתן לומר 'צלם אלוקים'. על כל דבר אחר לא ניתן לומר שהוא צלם אלוקים, משום שכל דבר אחר תלוי במשהו אחר. כל הבריאה, כולל המלאכים, הם שליחי ה'. האדם אינו שליח ואינו מלאך, אלא עצמאי, האדם מסוגל לעמוד לפני הבורא, והוא זה שמחליט מה יהיה בחייו. בדבר זה נתייחד האדם מכל היצורים. (הרב חיים סבתו, https://www.ybm.org.il/lesson?lesson=5330&format=H)

שאלות לדיון

• במה האדם מתייחד?
• מה המשמעות של החופש שניתן לו?
• בדרך כלל אנחנו חושבים שמלאכים הם בדרגה גבוהה מאיתנו. לפי הספורנו, במה האדם גדול יותר מהמלאך?
• אם "צלם אלוקים" = "יכולת בחירה", מה זה אומר על אדם שנגרר אחרי הזרם ולא בוחר בעצמו? האם הוא "מאבד" חלק מהצלם שלו?

מקור ג: נקודת הבחירה – שטח המערכה

בספרו "מכתב מאליהו" (ח"א עמ' 113) ממשיל הרב אליהו דסלר את נקודת הבחירה של האדם לשני עמים הנלחמים זה בזה. בכל מלחמה יש שטח שבו מתנהלת המערכה, וכל מה שמאחורי הצבא האחד, שהוא העורף, נתון כולו תחת רשותו ושם אין לו התנגדות, וכן כל העורף של הצד השני, הוא ברשות השני. כשצד א' מנצח והצד השני נסוג, אז השטח שהיה שייך קודם לצד ב' עובר כולו לצד א', ושטח המערכה יעבור לקו חדש שעליו יתייצבו שני הצדדים, כך שבפועל יש חזית אחת אבל בכוח כל שטח שתי המדינות הוא מקום הקרב. הנמשל הוא מלחמת היצר, המלחמה בין יצר הטוב ליצר הרע קיימת בכל אדם אלא שטיבה שונה מאדם לאדם, ומהנקודה המיוחדת לכל אחד מנסה כל אחד מהצדדים להרחיב את שטחי השליטה שלו. כשהיצר הטוב הוא המרחיב אנו אומרים שהאדם היטיב את דרכיו, ואם חלילה יצר הרע הוא שמרחיב את תחומו אנו אומרים שהאדם התקלקל. המקום שבו מתרחש המאבק בין שני היצרים הוא "נקודת הבחירה", כך שבחירתו של כל אדם היא בנקודת המפגש של האמת שלו עם האמת המדומה, ובמפגש הזה מתרחשים מאבקי האדם והתלבטויותיו. המפגש של הבחירה מצומצם ומשתנה, כי בפועל רוב מעשיו של האדם הם במקום שאין האדם מתלבט בהם, או שהם מעשים טובים שהאדם הורגל לעשותם ואצלו הם מובנים מאליהם, ועליהם אין שליטה של היצר הרע, או שהם מעשים שליליים שגם אותם הורגל האדם לעשות וגם עליהם אין הוא מתלבט אלא הם בשליטת היצר הרע. המאבק מתחולל בנקודת הבחירה ששם מבחנו האמיתי של האדם, מי ימשוך את האדם אליו, הטוב שבו או הרע.

(הרב יעקב הלוי פילבר על דבריו של הרב אליהו דסלר בספרו מכתב מאליהו, נקודת הבחירה)

שאלות לדיון:

• מהי "נקודת הבחירה"?
• מה קורה ל"קו החזית" אחרי שאדם מנצח בקרב מסוים? (האם הקרב נגמר או שהקו פשוט זז?)
• לאור המושג "נקודת הבחירה", איך אנחנו אמורים להסתכל על חבר שנכשל במשהו שלנו נראה טריוויאלי וקל? (האם ייתכן שהניצחון הקטן שלו שווה יותר מההצלחה הגדולה שלי?)
• איפה "נקודות הבחירה" שלנו? איפה אנחנו מזהים שקשה – וצריך לעבוד יותר ולהשתפר?

מקור ד: "המסלול"

הרי מה החופש שלנו לעומתם?
גם לנו התוו מסלול ברור וידוע מראש
בחרו לנו נתיב שעם כל חופש הבחירה
בסוף נותנים לך לבחור רק מתוך קבוצה ברורה.
את רוצה חופש אז תחליטי על האולפנה שבה תלמדי
וכמובן, שהיא תהיה תורנית מספיק
וחייב ברמה לימודית משביעת רצון
ושלא תהיה רחוקה מדי מהבית כי בכל זאת בנות צריכות להישאר קרוב להורים.
וכשאת מקבלת את הצו הראשון אז כמובן שיש בחירה,
מייד אחרי שתלכי להצהיר תוכלי לבדוק שירות לאומי במגוון אפשרויות בחירה.
וכמובן זה לא יהיה בבית חולים, בשב"ס או חס וחלילה במשטרה,
הרי את בחורה דתייה ולא רוצה להסתבך בצרות מיותרות.
גם קומונה לא ממש מתאים לך וגם לא הדרכה באולפנה,
את ילדה שקטה ולמה לך להשקיע כל כך הרבה, זה קשה ואת בכלל לא מוכרחה.
אידיאלים? אז תעשי שירות נחמד כזה. פושר, לא תובעני.
תעשי פסיכומטרי אחר הצוהריים ותחזרי הביתה כל שישי.
מובן שבלי שנת מדרשה, הרי לימוד תורה זה רק לבנים
אל תבזבזי את הזמן, באופק יש עוד חתונה ולימודים.
אז תלכי למכללה לדתיים אולי אפילו לאוניברסיטה אם ממש ממש תתעקשי,
כי הרי באוניברסיטה יש לימודים מעורבים.
תלמדי תואר חשוב לחיים, כזה שתוכלי להתפרנס ממנו,
אל תהיי מורה – לנו זה לא עזר בחיים.
אמנות? השתגעת… ובמה תקני לחם לילדים?!
לכי למקצוע רגיל שיש בו עבודה, אנחנו ממש פתוחים, אם את רוצה היי-טק אז בזרימה.
שמענו בזמן האחרון שזה ממש מותאם לאנשים מהסוג שלנו,
זה גם מכניס כסף ויש משרות אם.
גם יעשה כבוד למשפחה והעיקר את לא תהיי הראשונה.
וכשתגיע העת, בגיל צעיר אבל לא מדי כמובן – חתונה.
עם בחור נחמד שיש בו את רשימת התכונות שחשובות לאימא, שלא יהיה קנאי או קמצן.
שתהיה לו עבודה טובה או לפחות אחת באופק. בוגר צבא וגם אחרי כמה שנים בישיבה.
חוזר בתשובה? מה פתאום! יש עם זה הרבה בעיות.
נכון שבמקום שלהם צדיקים גמורים אינם עומדים, גם אנחנו לא.
קטן ממך? מה, התחרפנת? זה בכלל לא מקובל.
מה את מחפשת את כל המוזרים האלה? קחי אחד נורמלי בדיוק כמוך,
אחד כזה שלא תספרי לו על המחשבות שלך בתיכון על חזרה בשאלה
או על הדיונים הארוכים שבלב אם להישאר פשוט דתייה-לאומית
אולי אפילו להיות קצת חרדית או חב"דניקית או סתם מזרוחניקית מוזרה.
אחד כזה שלא תספרי לו לעולם על הפרעות האכילה מהאולפנה
ועל משברים ששייכים לעבר, מה הוא צריך את כל זה? אולי תנסו פשוט "פרש סטארט" (התחלה חדשה).
ותביאו ילדים ובכמות לא נתערב, רק תשלחו תמונות ותלבישו אותם מספיק
ובגן ובמעון תמיד תוודאו שהם מאושרים מתמיד,
הרי לא תרצו שיקרה מה שקרה לפני כך וכך שנים.
וגם תבואו לבקר את ההורים, ככה מקובל. פעם בחודש ככה קובעים.
ואולי גם בפנסייה כשנבחר בית אבות
זאת תהיה הבחירה המובהקת שאז כבר תהיה בפרסום המגזר,
וכולם בלי היסוס ילכו אך ורק לשם.
וכולם תמיד יגידו
אנחנו רק אוהבים
אנחנו לא מכריחים
ויש לך המון בחירה
אבל בסוף,
בסוף אנחנו נוודא שתקבלי את ההחלטה הנכונה.

(ש', מתוך רשות הדיבור עולם קטן, תשע"ו)

שאלות לדיון

• האם לדעתכם "המסלול" המתואר בקטע (אולפנה -> שירות -> לימודים -> חתונה -> ילדים) הוא דבר חיובי ששומר עלינו או דבר שלילי שכובל אותנו?
• האם הדרך היחידה להרגיש בוחר היא לשבור את הכלים וללכת נגד הזרם, או שאפשר לבחור ב"מסלול" אבל מתוך חיבור פנימי אמיתי?

מקור ה: החופש לבחור – הלימוד מהזיקית

לפני הרבה שנים יצא לי לטייל באזור עם המון בעלי חיים מגוונים. נחשים, פרפרים ולהפתעתי גם מספר דרקונים בודדים שחיפשו ביצים למאכל. עם הרבה מאמץ הצלחתי לאתר בין העצים כמה זיקיות והתרשמתי מהן מאוד. בכל מקום שמצאתי אותן הן היו יפות ונאות, הן בגודלן והן בעיניהן. בתור חובב חיות מושבע, מצאתי בזיקיות מלא דברים שלא היו בשאר חיות היער, אך מכל הדברים ההתלהבות באה דווקא מההשתלבות שלהן בטבע. לא משנה על איזה רקע הן היו, על עצים, שיחים, חלוקי נחל, בכל מקום הן הצליחו להשתלב כאילו נולדו שם וכמובן שזה מה שעזר להן להינצל מהטורפים הרבים שהסתובבו באזור. איך כל כך קל להן להתמזג? האם מראה ראיתי או חלמתי חלום? הלוואי ויכולתי להיות זיקית, אבל נניח את זה בצד כרגע… […]

מדי פעם אני חוזר להרהר במסע הקסום ההוא. במהלך התבוננות על יחסי הטורפים והנטרפים והתכונות המצויות בכל מין נפל לי האסימון. אף חיה לא באמת יכולה לבחור לאיזה מין תיולד ומה יהיו יכולותיה וסגנון חייה. גם עליהן עלתה הגזירה "על כרחך אתה נולד" וכו'.

היא צריכה להתמודד, בעזרת תכונותיה העכשוויות והאינסטינקטים שנצטיידה בהם, כדי להמשיך לחיות ולשרוד. כפי שאמרתי, הזיקית ממצה גם היא את הטבע שלה כשהיא מנסה בכל יכולתה להשתלב כרואה-ואינה-נראית. עד כמה שחיבבתי אותה על צורתה המיוחדת, איך שאני רואה את הדברים היום, זוהי הבחירה הקלה. גדולי המאמנים אמרו ש"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה" וידוע שסופו של כל בונקר להישבר. […]

הבנתי כמה קל להיהפך לזיקית. המציאות בה אפשר להיבלע בתוך ההמון הסוחף, להיות כמו כולם ולהיראות כמותם. האינרציה היא המובילה את האדם ולכן גם התחומים שבהם הוא מתפתח, כביכול, גזורים מלמעלה ללא אפשרות תמרון. כך נוצרת בינוניוּת. ניסיון ההישרדות, בדומה לחיות, הוא זה שלוקח בשבי אנשים טובים וגורם להם להפסיק להיות הם עצמם.

אף אחד לא אמר שלבחור זה דבר קל. כדי להחליט צריך להיות מודע לאפשרויות השונות העומדות בפניך ולשזור שביל בעצמך לעצמך. אבל הרצון להיות עצמאי הוא שאמור לדחוף אנשים להוציא מעצמם את המיטב רק כי הם רוצים, לא משנה מה יחשבו כולם. לא משנה מהו הכיוון שאדם נתפס אליו, כשהוא מאמין בו בתום לבו והוא ישר בעיני א-להים, עליו ללכת בו ברגליים בטוחות. וכמו בכל דרך, הוא יצליח למצוא מישהו שיהיה שותף לחלק מהמסע ואחֵר שילך איתו בשלב הבא.
(אביעד סלוטקי, עולה מן המדבר, גיליון 45)

שאלות לדיון

• מתי בפעם האחרונה הרגשתם צורך "להחליף צבעים" ולהיות כמו כולם כדי לא לבלוט?
• בטבע הזיקית משתנה כדי לשרוד מפני טורפים. ממי אנחנו מנסים להינצל כשאנחנו מתנהגים כמו כולם? מי הם הטורפים בחיי היום-יום שלנו? (ביקורת, לעג, פחד להיות שונה או מוזר).
• המשפט האחרון בקטע אופטימי: "הוא יצליח למצוא מישהו שיהיה שותף לחלק מהמסע". האם לדעתכם קל יותר למצוא חברי אמת כשאתם זיקית (כמו כולם) או כשאתם הולכים בדרך הייחודית שלך?
• האם יש מצבים בחיים שבהם כן כדאי להיות זיקית? (למשל כדי שלא לפגוע ברגשות של אחרים או כדי להשתלב במקום חדש בהתחלה). איפה עובר הגבול בין נימוס והשתלבות ובין איבוד העצמיות?

סיפורים

ויקטור פרנקל: ההרצאה הדמיונית בקור המקפיא

בקטע הזה פרנקל מתאר כיצד באמצע צעדה כפויה, כשהוא סובל מכאבי תופת ורעב, הוא בוחר להתנתק מהסבל הפיזי ולחיות בעולם של רוח:

הדבר אירע שעה שהיינו משתרכים וכושלים בחשכה לאורך שבילים ודרכים מכוסים קרח, קילומטרים ארוכים, בדרך מן המחנה אל אתר העבודה… הצליפו עלינו בקתות הרובים… היינו קופאים מקור, ורגלינו כאבו מנפיחות ומכוויות קור…

ואז פניתי אל התעלול המקובל עלי: אילצתי את מחשבותי לפנות לנושא אחר. פתאום ראיתי את עצמי עומד על הדוכן באולם הרצאות גדול, מואר יפה, חמים ונעים. לפני ישב קהל קשוב על כורסאות מרופדות נוחות. הייתי מרצה, ושם ההרצאה היה 'הפסיכולוגיה של מחנות הריכוז'.

כל אותו מעמד שעינה אותי ודיכא אותי כל כך, היה לאובייקט, והייתי מתבונן בו ומתארו מנקודת ראות של המדע… בדרך זו הצלחתי להתרומם במידת מה מעל למצב, מעל לסבל של הרגע, והתבוננתי בו כאילו כבר היה נחלת העבר.

והמסקנה מופיעה בהמשך הפרק:

אנחנו שחיינו במחנות ריכוז, זוכרים את האנשים שהיו עוברים מצריף לצריף כדי לעודד רוחם של אחרים, כדי לתת להם את פרוסת הלחם האחרונה שלהם. אולי הם היו מעטים, אך די בהם כדי להוכיח כי אפשר ליטול מן האדם את הכל חוץ מדבר אחד: את האחרונה שבחירויות אנוש – לבחור את עמדתו במערכת נסיבות נתונה, לבחור את דרכו שלו.

(הסיפור מעובד מתוך הספר "האדם מחפש משמעות", חלק ראשון, "חוויות במחנה ריכוז")

נתן שרנסקי: ספר תהלים והשלג

הקטע מתאר את הרגעים הדרמטיים לפני העלייה למטוס שייקח אותו מברית המועצות למערב גרמניה (ומשם לחופש). אנשי הקג"ב מנסים לקחת ממנו את הדבר האחרון שנשאר לו:

"הקצין הושיט את ידו לקחת את ספר התהילים שלי. חטפתי אותו מיד בחזרה ואמרתי: 'זה לא הולך אליכם'.

הקצין אמר: 'אתה לא מקבל שום דבר. הכל הולך איתנו'.

אחזתי בספר התהילים בשתי ידיי, נצמדתי אליו ואמרתי: 'אני לא זז מכאן עד שאני לא מקבל את ספר התהילים שלי בחזרה'.

הקצין ניסה למשוך אותי אל כבש המטוס. מיד נשכבתי על השלג וצעקתי: 'לא אזוז מכאן! לא אעלה למטוס!'.

הצלמים עמדו מסביב, המנועים רעמו, והקצינים היו נבוכים. הם לא ידעו מה לעשות עם האסיר המשוגע הזה שמוכן לוותר על החופש שלו בשביל ספר קטן. בסוף, המפקד הראשי סימן להם בידו. הקצין זרק לי את הספר. תפסתי אותו, קמתי מהשלג, ועליתי למטוס בגאווה."

(הערה: לאחר מכן, כשהגיע לגשר גליניקה לחילופי השבויים, הוא קיבל הוראה ללכת ישר אל הצד האמריקאי. שרנסקי בחר ללכת בזיגזג, כדי להפגין שאפילו את הצעדים הראשונים שלו בחופש – הוא יעשה בדרך שלו ולא לפי פקודה).
(הסיפור מעובד מתוך הספר "לא אירא רע" בפרק המתאר את השחרור)

משפטים וציטוטים

• "עבדי הזמן – עבדי עבדים הם" (ריה"ל)
• "להיות חופשי פירושו להיות בעל יכולת להיות משהו שונה ממה שהאדם כרגע" (חוסה אורטגה אי גאסט).
• "מי שמתגבר על הפחד יהיה חופשי באמת" (אריסטו).
• "והאמת היא שככל שכוחו האמיתי של אדם גדל והידע שלו מתרחב, הדרך שהוא יכול ללכת בה הולכת ונעשית צרה יותר ויותר: עד שלבסוף הוא לא בוחר דבר, אלא עושה רק ורק את מה שהוא חייב לעשות…" (אורסולה לה גווין, הקוסם מארץ-ים, סוף פרק ד).

שירים

שיר נבואי קוסמי עליז
מילים: יוני רכטר ועלי מוהר, לחן: יוני רכטר

כמו עמוד ענן כך תלך לפני העדר
תבין הכול, תדע, לא תאמר מילה אחת
כמו עמוד עשן תיעלם בתוך החדר
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.

כמו שביל החלב שחוצה את השמיים
אתה הולך ישר, לא שם לב לכוכבים
שזוהרים כדי לסנוור את העיניים
משהו בך יאמר לך המשך
בדרכך.

הו, לך ישר
לך לבד,
אל תפחד.

אוהו אוהו או.
אל תכעס,
לך תמים,
לך אחד.

לבחור נכון

מילים ולחן: אמיר דדון ואלדד ציטרין

בסוף הכול מתנקז אליי
עניין של זוויות
אני לא מבין רמזים אולי
צבעים ואותיות

מבט חטוף אל עצמי ודי
רק לא להסתכל
מה שבפנים כבר בפנים מדי
קוראים לזה הרגל

מתי אלמד לבחור נכון?
להאמין, לראות שטוב
בלי להביט שוב לאחור
לבחור נכון