תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

פתיחה – תעתועי ראייה

שלב א’:

אפשרות א: הציגו תעתועי ראייה (נספח 1), שאלו את החניכים מה הם רואים בכל תמונה.

אפשרות ב: הקריאו את הספר ‘זום’, של אישטוואן באניאי.

שלב ב’: ספרו סיפור – עקבות בחול (נספח 2).

שלב ג’:

סיכום: הראייה שלנו, בני האדם, מוגבלת. לא תמיד אנו רואים את התמונה השלמה. יכול להיות שאם נסתכל על הדברים מזווית אחרת, נגלה דברים חדשים ואחרים. בעת כזו של מלחמה לא תמיד קל לראות את הקב”ה, אך הוא תמיד נמצא שם ונוכח.

חלק א – על ניסיך שבכל יום עימנו

בחלק זה נשמע סיפורי ניסים על השגחת ה’ (נספח 3).
הערה למדריכים: עליכם לבחור את הסיפורים המתאימים לשבט שלכם

תוספת: שאלו את החניכים: האם יש לכם סיפור נס או השגחה פרטית שקרה לכם? סיפור ניסי שקרה במשפחה?

סיכום: הקב”ה משגיח עלינו מדי יום ביומו, וכשקורים ניסים אנחנו ממש שמים לב לזה. בחלק הבא של הפעולה נפגוש ניסים שקורים בכל יום ויום.

חלק ב – “מודה אני לפניך”

פתחו בסיפור קצר (נספח 4).

לאחר מכן קראו מתוך התפילה: “מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בשמחה רבה אמונתך”.
הסבירו: מייד כשאנו קמים בבוקר אנו מודים לקב”ה.
תרגיל: על מה יש להודות? כל חניך וחניכה יכתבו לעצמם בפתק.
הצעה: כל חניך וחניכה ישתפו בנקודה אחת ממה שכתבו.

חלק ג – “אליך אקרא י-ה”
האזינו לשיר ‘מודה אני’, של עומר אדם (נספח 5):

שאלו: מה האדם בשיר עושה לאחר שהוא מודה לה’?

סיכום: בפעולה זו נחשפנו להשגחת ה’ עלינו תמיד, ראינו את הניסים שבכל יום ויום וגם ניסים מיוחדים. הקשר עם הקב”ה מתבטא בתקשורת איתו באמצעות תפילה של בקשה או הודיה, אמונה בהשגחת ה’ ועוד. בעת כזו של מלחמה לא תמיד קל לראות את הקב”ה, אך הוא תמיד נמצא שם ונוכח.

משימה: התפילה מאפשרת לנו לבקש מהקב”ה בקשות וגם להודות לו. כמו בשיר ‘מודה אני’ ניזום בשבט רעיונות למיזם של תפילה, הודיה לה’ וגם בקשה.
המיזם יכול להיות בשבט, בשכונה, בסניף או עם המשפחה. עליכם לבחור אחת או יותר מההצעות ליישום. בהצלחה!

נספחים

נספח 1

מצאו עשרה פרצופים בעץ

איזה עיגול באמצע גדול יותר? (שניהם באותו גודל)

תמונה של כלב אוחז עצם, אבל כשמסתכלים על זה הפוך (מלמטה למעלה) רואים איש זקן

 אשליה של חור מצויר , כמובן שבדף אין חור ומדובר רק בציור

 אשליה אופטית שנראית כאילו מדובר במערבולות זזות אף שלמעשה התמונה סטטית ואינה זזה

נסיכה, אם הופכים את התמונה, מגלים איש זקן

כלב. אם הופכים את התמונה, מגלים חתול

 מה רואים? צפרדע. אם תסובבו את הציור, תגלו סוס

 מה רואים? פמוט או שני פרצופים

בתמונה רואים ציפור אוחזת חריץ גבינה. אם תהפכו את התמונה, תראו חיה אחרת

נספח 2

לילה אחד חלם אדם חלום. הוא חלם שהוא הולך על שפת הים, מטייל עם א-לוהיו. מולו בשמיים הבזיקו תמונות מתוך חייו. בכל תמונה שהבזיקה בשמיים, הבחין בשתי זוגות רגליים שהיו בחול: זוג אחד שלו וזוג אחד של א-לוהיו.

הביט האדם לאחור על העקבות בחול. הוא הבחין כי פעמים רבות יש רק זוג אחד של פסיעות לאורך הדרך. הוא גם הבחין כי דווקא בתמונות האומללות והעצובות של חייו נשנה הדבר.

פנה האדם לא-לוהיו ושאל: “א-לוהים, אתה אמרת לי שכאשר אחליט ללכת אחריך תלך איתי לאורך כל הדרך. אך הבחנתי כי בתקופות הקשות ביותר של חיי יש עקבות של זוג רגליים אחד. אינני מבין מדוע בתקופות הקשות ביותר של חיי צעדתי לבדי. אינני מבין מדוע בזמנים שנזקקתי לך ביותר – עזבת אותי!”

ענה לו א-לוהים: “בני, אוהב אני אותך ולעולם לא אעזובך. באותן תקופות שבהן כה רב היה סבלך, כשאתה רואה זוג אחד של עקבות, לא היו אלה עקבותיך. היו אלה עקבותיי שלי כשנשאתי אותך על כפיי”.

נספח 3: סיפורי ניסים והשגחה

סיפור 1 – סיפור מהיישוב נווה דקלים
הרב שמואל טל מנווה דקלים סיפר סיפור שקרה לאנשים רבים: “פצמ”ר נפל ליד הבית בשעה שבתנו בת ה-11 שיחקה בחוץ. הוא נפל על השביל, ורסיסיו עפו לכל עבר. היא עמדה בינינו ובין הבית, ולא נפגעה כלל. הרסיסים הקיפו אותה מסביב כמו הילה ולא נגעו בה כלל. כל מי שהסתכל על הבית אחרי הפגיעה היה יכול לראות בבירור את מקום עמידתה של הילדה. המקום היחיד שהיה נקי מרסיסים”.

סיפור 2 – סיפור מהיישוב מורג
נפילות של פצמ”רים ביישובי גוש קטיף הפכו במרוצת השנים לדבר שבשגרה. ביישוב מורג, כמו בכל היישובים האחרים, ברגע שנשמעת שריקה פצצת מרגמה באוויר, כולם תרים אחר מקום מחסה ומשתטחים על הקרקע. גם ביישוב מורג היו הילדים רגילים לשמוע בכל פעם את נפילות פגזי המרגמה ולפעול בדיוק כמו המבוגרים. הם היו מתורגלים היטב. כששמעו את שריקת הפגז המוכרת בהיותו באוויר, לפני נפילתו, הם כבר ניצבו מאחורי מחסות.
באחת הפעמים, בעת שחזרו הילדים מבית הספר, החליטו חלק מהם לשחק ב’פצמ”רים’.
כיצד התנהל המשחק?
אחד הילדים היה קורא “פצמ”רים”, וכולם היו מתחבאים כאילו נפלה פצצת מרגמה וממש כאילו מדובר בתרחיש אמת.
בשעה שהם הגו את רעיון המשחק החדש הם החליטו לערוך ניסוי כדי לבדוק אם כולם הבינו את הכללים. אחד הילדים צעק “פצמ”ר”, וכולם ברחו והתחבאו מאחורי קירות בטון ושאר מחסות. בדיוק במקום שבו עמדו הילדים רגע לפני תפיסת המחסה נפלה פצצת מרגמה אמיתית, ולא פגעה באיש, רק באבנים ובסלעים.

סיפור 3 – הציצית שהצילה את גיא
החייל גיא מדר לא היה בבסיס צבאי בבוקר שבת כשפרצה המלחמה. הוא חגג את חג שמחת תורה בקריית גת. כששמע גיא את מטחי הרקטות שיורים המחבלים מעזה על ישראל, הוא אפילו לא החליף את הבגדים החגיגיים למדי הצבא, אלא עלה מייד על הרכב, ובידו האקדח שלו בלבד.
גיא הצליח להגיע לאזור המלחמה, ולפתע ראה לידו חייל גולני שנפצע קשה. הוא פינה אותו הרחק משטח הקרב כדי שיטפלו בו. גיא המשיך בדרכו. מחבל ירה לעברו. גיא לא נפגע, ובקור רוח הצליח להרוג את המחבל. הוא מצא נשק נוסף, ובאמצעותו הרג חמישה מחבלים. הוא ידע שהוא חייב להמשיך, שהוא יכול להציל עוד אנשים. פתאום הוא ראה ניידת משטרה ועלה עליה. תוך כדי הנסיעה ירו מחבלים על הרכב. גיא נפצע ביד וברגל, אבל למרות זאת החזיר אש חיה.
לבסוף הרכב לא יכול להמשיך לנסוע. גיא התגלגל לתעלה בצד הכביש. הפגיעות שספג התחילו לכאוב לו. גם מן המקום הזה הוא המשיך להרוג עוד ועוד מחבלים, ואז הרגיש מותש. הפצע ברגל דימם וכאב. גיא היה לוחם, הוא הבין וידע שעכשיו הוא צריך להיות הרופא של עצמו. הוא שם לעצמו חוסם עורקים (חבישה שחוסמת את זרימת הדם לאזור הפצע וכך עוצרת את הדימום המסוכן) וחיכה שמישהו יבוא להציל אותו. הוא ידע שהוא לא יישאר לבד.
לאחר שעתיים וחצי הגיעו כוחות ההצלה. הם ראו את גיא, אבל בגלל שהחזיק בידו נשק ולא לבש מדים של צה”ל, חשבו שהוא מחבל. גיא ניסה לצעוק בכוחות שנשארו לו שהוא חייל, יהודי, אבל קולו החלוש לא נשמע. רגע לפני שירו בו צעק אחד החיילים: “לא לירות! יש לו ציצית! הוא יהודי!”
כמה ימים לאחר מכן, באחד הבסיסים של צה”ל, לוחם דרוזי לבש ציצית. “למה אתה לובש ציצית אם אתה לא יהודי?” התפלאו חבריו הלוחמים. הוא צחק ואמר: “מה ששומר עליכם, ישמור גם עליי”
(מהספר ‘מלחמה של גיבורים’)

סיפור 4 – הרב מרדכי אליהו

יום אחד הגיע אל הרב יהודי שלפני חתונתו אירעה תקלה הלכתית שאוסרת חלק מהאוכל, אלא שאביו התעקש שהאוכל כשר. השיב הרב ליהודי: “אל תדאג, יהיה בסדר”. למחרת בבוקר שמע החתן את אביו מספר שמישהו שכח להכניס את האוכל הבעייתי למקרר והוא התקלקל והסריח. כך גם כולם אכלו כשר, וגם לא נגרמה שום מחלוקת ותרעומת.

סיפור 5 – נס מכונית התופת

בט’ באב תשפ”ד (13.8.2024) מכונית תופת שהייתה אמורה לפגע ביהודים התפוצצה, ושני המחבלים בתוכה, באזור חלחול שבגזרת חברון.

נספח 4

אפשרות א: הנס של מאיה

כמו לכולנו גם למאיה היו מצבים קשים וניסיונות, אך לאחרונה היא החליטה לקום מוקדם בכל בוקר כדי להתפלל ולומר תודה. נוסף על כך היא לקחה מחברת ובה רשמה את כל הדברים הטובים שקרו לה, מקטן ועד גדול, והודתה עליהם. “זה עזר לי לראות את כל הטובות והחסדים שאני מקבלת חינם מהקב”ה”.
מה קרה לאחר מכן? ככל שהתודה התגברה כך הלכה השמחה והתעצמה. “אני זוכה לראות את הקיום הניסי של חיי. זה מתחיל בדברים הכי קטנים, שום דבר הוא לא מובן מאליו, כשמבינים את זה, מצליחים לראות כמה באמת טוב לנו, ויש לנו הכול. ברוך השם אין לי מקרה קשה שעליו אני צריכה להודות. אני בריאה, הילדים בריאים, וכמו כולם אנחנו עוברים מה שצריכים לעבור. חשוב מאוד להעריך את השגרה היום-יומית, לעצור ולהודות על הדברים הקטנים כמו גם על הגדולים, ולמי בעצם אין על מה להודות? צריך תמיד להסתכל ולדעת להודות על מה, דווקא בשגרה היום-יומית יש משהו מבורך שצריך לעצור ולהודות עליו. זכינו להתעורר בבוקר, זה כבר נס!”

אפשרות ב: נס יום-יומי – אסתי רמתי

“אף פעם לא נדרסתי כמעט, לא חליתי במחלה מסוכנת, לא נפלתי מהגג של בית הכנסת כשניסיתי להוריד כדור… כלום! זה ממש לא פייר”.
בצלאל הרים זוג גבות. “לא פייר?! ברוך השם! אפשר לדעת למה אתה רוצה שיקרו לך כל הדברים הנוראים האלה?”
“כמעט יקרו לי”, תיקנתי אותו, “בטח שאני לא רוצה שהם יקרו ממש! אבל אני צריך לכתוב למחר סיפור על נס שקרה לי, לכבוד חנוכה. ואין לך מושג אילו סיפורים מעולים יש לחברים שלי מהכיתה! יואש רץ לכביש כשהוא היה קטן וניצל ממש ברגע האחרון. גלעד נפל מהחלון של הקומה השנייה ורק שבר את הרגל, ואת הדוד של חיים תקף חיידק טורף ובסוף לא קרה לו כלום. לי היו רק חיים משעממים ונטולי ניסים לגמרי. ברוך ה'”, הוספתי למראה המבט של בצלאל.
אחי הגדול טפח לי על השכם וצחק. “הרשה לי לאחל לך שימשיכו להיות לך חיים משעממים עד מאה ועשרים, גם אם תקבל בגלל זה ארבע בחיבור”, הוא אמר, “ועכשיו אני נאלץ להשאיר אותך לבד עם הצלחות. יש לי קורס מע”רים הערב”.
“כבר חודש שבצלאל משתתף בקורס מע”רים, מגישי עזרה ראשונה של מד”א. לא יודע איזה ג’וק נכנס לו לראש, אבל פתאום הוא החליט שבא לו להתנדב. אין לי שום בעיה עם זה, חוץ מזה שהוא התחיל קצת לחפור לנו על כללי זהירות בבית. בכל אופן, בערב הוא חזר כולו מתלהב. “למדנו על הלב”, הוא אמר. “לא ייאמן! יש לך מושג כמה פעמים הלב שלנו פועם ביום? מאה אלף פעם! בחודש הוא פועם שלושה מיליון פעמים. עכשיו תחשב כמה הוא פועם במהלך חיים שלמים של שמונים שנה. כמה זה שמונים כפול שתים עשרה? אבל זה לא רק זה…”
בצלאל התחיל להסביר לי על מחזור הדם, איך הלב שואב את הדם המלוכלך, זה שיש בו פחמן דו-חמצני, מכל אברי הגוף. “אפילו מהקצה של האצבע הקטנה של הרגל שלך…”. ואת הדם הזה הוא מזרים לריאות, שם הוא מתמלא בחמצן. אחר כך הוא מזרים אותו שוב לכל אברי הגוף. הוא הראה לי איך למצוא דופק, שזה בעצם קצב פעימות הלב, וסיפר לי שאורך כלי הדם שיש לנו בגוף הוא 100 אלף קילומטר. “אפשר להקיף בזה את כדור הארץ שלוש פעמים!” הוא הסביר איך הלב מתחלק לעליות ולחדרים, שיש ביניהם מסתמים מיוחדים שלא מאפשרים לדם לחזור אחורה, ועל תחנת כוח חשמלית אמיתית שנמצאת בתוך הלב ומפעילה את כל העסק. “זה פשוט מדהים”, הוא סיים את ההרצאה שלו, שלמרבית הפלא הייתה די מעניינת, “ואנחנו למדנו בקורס רק את העובדות הכי בסיסיות. יש שם מסביב עוד מלא מערכות סופר משוכללות. ואתה יודע מה הכי מדהים בעיניי? שכל עוד אין לנו בעיות, הדבר העצום והמתוחכם הזה פועל כל החיים בלי שנדע עליו בכלל!”
כשהלכתי לישון, שכבתי במיטה וחיפשתי לעצמי את הדופק בפרק כף היד. אחרי כמה שניות מצאתי אותו, והרגשתי אותו פועם בקצב אחיד, טוק, טוק, טוק. דמיינתי את הלב שלי ששואב את הדם בלי להתעייף, ופתאום חייכתי. יש כל מיני ניסים בעולם. אולי בכל זאת יש לי נושא לחיבור…

נספח 5 : מודה אני – עומר אדם

מילים: אבי אוחיון, לחן: אסף צרויה

מודה אני כל בוקר
שהחזרת את נשמתי
מודה אני על בגד
שהנחת על גופי
שלא יהיה לי קר, אתה שומר עליי

מודה אני כל בוקר
על האור, על עצם היותי
מודה אני על לחם
שהנחת לשולחני
שלא אהיה רעב, שלא אדע כאב

על אין-ספור חיוכיי מודה אני
על כל כישרונותיי ועל כל שיריי
את כולם אקדיש לך
דע לך דע לך שמודה אני לך

אצעק לך אדיר שמך אליך אקרא י-ה
לך חיי, לך ליבי ותודתי
אליך אקרא י-ה, אליך אקרא —ה

מודה אני כל בוקר
על כוחי, על אבי ועל אמי
מודה אני על גשם שנתת בשדותיי
לדאוג לאוהביי, נתת לי חיי

על יום המנוחה מודה אני
על שפע וברכה, על המשפחה
כל כולי רק בזכותך
דע לך דע לך שמודה אני לך

אצעק לך אדיר שמך, אליך אקרא י-ה
לך חיי, לך ליבי ותודתי
אליך אקרא י-ה, אליך אקרא י-ה

על כל כישלונותיי מודה אני
על אכזבותיי, פחדיי ומכשוליי
הם כולם לטובתי
אין אחר בליבי, רק לך מודה אני