מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

ליבי במזרח

ליבי במזרח

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
זרעים | נבטים
משך הפעולה
נושא
חלומות | שאיפות | נושא שנתי | חודש ארגון
  • מתאים לשבת
  • פעולה ממערך
מדריך 1 אהב את הפעולה

תקציר הפעולה

לפני כאלפיים שנה יצא עם ישראל לגלות, ומאז פיעם בקרבו החלום לחזור. הקהילות היהודיות בגלות סבלו מחוסר ודאות בנוגע לגורלן, אך החלום על התיישבות יהודית בארץ ישראל היה ברור והחזיק אותם. בכל מקום שהיו בו יהודים נראה החלום נראה אחרת; כל יהודי חלם אותו בדרכו.

מטרות הפעולה

  1. החניכים יבררו מה משמעות המושג כיסופים.
  2. החניכים ייחשפו לחלומות השיבה לארץ בגלויות למיניהן.
  3. החניכים יציגו ביצירתיות את הכיסופים לציון מהגלויות למיניהן.

ציוד נדרש: תחפושות

גוף הפעולה:

פתיחה

הציבו במרכז המעגל כרטיס שכתובה בו המילה געגועים. שאלו את החניכים: מהם געגועים? מה זה אומר להתגעגע למישהו או למשהו?

 

שלב א: לא קלה דרכנו

אפשרות א (מתאימה לשבט גדול)

שחקו עם החניכים ‘שני כלבים ועצם’: העמידו את החניכים בשתי שורות, זה מול זה, ולכל שני חניכים (אחד מכל שורה) תנו מספר זהה. עמדו בין שתי השורות, באמצע, והחזיקו חפץ (למשל בקבוק או חטיף). בכל פעם תקראו במספר אחר, והמטרה של החניכים היא לתפוס את החפץ ראשונים.

הסבירו לחניכים: כמו שכל אחד מכם רצה להגיע מהמקום שבו הוא נמצא לחפץ שהחזקנו, כך כל יהודי ויהודי שהיה בגולה רצה להגיע לארץ ישראל ולזכות לשבת בה על אף כל המכשולים.

אפשרות ב (מתאימה לשבט קטן)

שחקו עם החניכים ‘שלושה מקלות’: סדרו שלושה מקלות במרחק פסיעה אחת בין מקל למקל ובקשו מהחניכים לעמוד בטור. כל חניך וחניכה בתורם צריכים לדלג מעל המקלות בלי לגעת בהם. בכל סבב מרחיקים את המקלות עוד קצת זה מזה עד שאף אחד מהחניכים לא יוכל לקפוץ עוד.

הסבירו לחניכים: כמו שכל אחד מכם התאמץ מאוד לעבור בין המקלות, כך כל יהודי שהיה בגולה, לא משנה כמה רחוק היה, התגעגע אל ארץ ישראל, אפילו אם רק במחשבות או בתפילות, ואפילו אם ההגעה לארץ נראתה רחוקה וקשה, הם לא הפסיקו לרצות לחזור אליה.

 

שלב ב: כולם נקבצו

אפשרות א

חלקו את החניכים לקבוצות ותנו לכל קבוצה קטע או שיר אחר (נספח 1),

על כל קבוצה לקרוא את הסיפור או את השיר שקיבלה ולחשוב יחד: על מה הקטע מדבר? ומה מיוחד בסיפור או בשיר הזה? לאחר מכן בקשו מכל קבוצה למנות נציג ולספר לשאר השבט על הסיפור שקראו ועל הדברים שעלו בקבוצה.

אפשרות ב

קראו עם החניכים את הקטעים (נספח 1). אפשר לבקש מהחניכים מתנדבים לקרוא.

שאלו את החניכים: מה משותף לכל הסיפורים? מה ייחודי לכל אחד מהם?

הסבירו לחניכים כי בכל אחד מהטקסטים שקראו אנו רואים את הגעגועים לארץ ישראל שחשו יהודים בכל מיני ארצות.

 

שלב ג: אני הולך לארץ ישראל

אפשרות א

בקשו מהחניכים לבחור סיפור אחד שהתחברו אליו במיוחד ולהכין ממנו הצגה. תנו לחניכים תחפושות ועזרו להם לתכנן. אם בחרתם באפשרות א, אפשר לבקש מכל קבוצה להציג את הסיפור שלה. את ההצגה בקשו מהם להציג לכם, ואפשר להזמין גם את הקומונרית ושבטים נוספים לצפות בה.

אפשרות ב

בקשו מהחניכים להמציא פרסומת לארץ ישראל שתפנה לכל אחת מהגלויות שראיתם. אפשר להשתמש במושג, כמו ירושלים של זהב, ובמאפיינים שמדברים לקהל המסוים, למשל חסידה, מזג האוויר בארץ, שמירת השבת, היופי והנופים. אפשר לתת להם תחפושות.

 

סיכום

ראינו כי בכל מקום שהיו בו יהודים הם חשו געגועים לארץ ישראל. הם חלמו עליה ורצו להגיע אליה וליישב אותה, וגם אם כל אחד חלם קצת אחרת, הוא חלם, וכולם חלמו יחד על אותו מקום.

 

נספחים:

להורדת הנספחים לחצו כאן!

נספח 1:

  1. סיפורו של יולי אדלשטיין, אסיר ציון באוקראינה
  • יואל (יולי) אדלשטיין נולד ב-1958 בצ’רנוביץ’ שבמערב אוקראינה.
  • בפעם הראשונה הוא הבין שהוא יהודי כשהיה בן חמש והלך עם סבו למקום מסתור בעיר ילדותו, ושם תמורת עשרה רובל קיבל הסב חבילת מצות. סבא של יולי אומנם לא שמר על הלכות הפסח, אבל שמר בהחלט על סמלים יהודיים קטנים.
  • הפגישה השנייה של אדלשטיין עם היהדות הייתה כשראה את סבו מנסה ללמוד עברית. כשנפטר סבו הוא החליט ללמוד עברית לזכרו (או אולי מתוך סקרנות). בו בזמן החל לפעול נגד המשטר הסובייטי, שהתנגד לציונות.
  • בשנה השנייה שלו באוניברסיטה, בשנת 1979, ביקש אדלשטיין לעזוב את ברית המועצות ולעלות לארץ. עם הגשת הבקשה הוא גורש מהאוניברסיטה.
  • מאחר שלא קיבל אישור עלייה המשיך אדלשטיין בלימוד העברית, בתחילה עם מורה ששמו לב אולנובסקי, שעזב לישראל בשנת 1979, ואז התחיל ללמד עברית בעצמו. הוא לימד בפעילות חצי מחתרתית בדירות פרטיות קבוצות של שלושה עד שישה תלמידים, שקצתם היו מסורבי עלייה, ואחרים פשוט היו יהודים שרצו ללמוד עברית. בשיעורים אלו הכיר את אשתו טניה.
  • בשלב מסוים החליט הקג”ב לפעול נגד המורים היהודים וערך סבב מאסרים של המורים. הם לא הואשמו בהוראת עברית אלא בפשעים אחרים. אדלשטיין הואשם באחזקת סמים (בשמים להבדלה שנמצאו אצלו) ונשפט לשלוש שנות מאסר, אבל שוחרר כעבור שנתיים ושמונה חודשים.
  • במהלך שהותו בכלא קיבל אדלשטיין מאשתו תפילין וסידור, והדבר גרם לחיפוש אצלו בתא. את התפילין מצאו, אבל לא את הסידור. בעקבות חיפוש זה הוא נשלח לצינוק, ולאחר מכן למחנה עבודה קשה בגבול מונגוליה. במהלך העבודה שם נפצע אדלשטיין וביקש להגיע לטיפול בבית חולים. בסופו של דבר הועבר לבית חולים, וכשהחלים ביקשו הסובייטים להחזיר אותו למחנה העבודה.
  • אז החלה טניה אשתו החלה בפעילות למענו. היא הכריזה על שביתת רעב, ובזכותה לא הוחזר אדלשטיין למחנה הראשון.
  • הוא שוחרר מהמחנה במאי 1985, וב-1987 עלה לארץ.

 

  1. שיר געגעים מאתיופיה:

שיר החסידה (חיים אידיסיס)

עָפָה חֲסִידָה לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל

כְּנָפַיִם מְנִיפָה מֵעַל הַנִּילוּס

אֶל אֶרֶץ רְחוֹקָה

מֵעֵבֶר לְהָרִים שָׁם בֵּית יִשְׂרָאֵל

יוֹשְׁבִים וּמְצַפִּים

חֲסִידָה חֲסִידָה צְחוֹרַת צַוָּאר

מָה רָאוּ עֵינַיִךְ

שִׁירִי לִי סִּפּוּר

שׁוֹתֶקֶת חֲסִידָה אֵינָהּ פּוֹצָה מָקוֹר

נִשְׁעֶנֶת עַל רַגְלָהּ וְעוֹד מְעַט תַּחְזֹר

תָּנִיף כָּנָף גְּדוֹלָה

בַּדֶּרֶך אֶל הַקֹּר בַּדֶּרֶך תַּעֲצֹר

בְּצִיּוֹן עִיר הָאוֹר

חֲסִידָה חֲסִידָה אֲדֻמַּת מָקוֹר

הַאִם יְרוּשָׁלַיִם

אוֹתָנוּ עוֹד תִּזְכֹּר

חֲסִידָה חֲסִידָה לִבְנַת כָּנָף

בַּשְּרִי בִּשְׁלוֹם הָעִיר

בִּשְׁלוֹם יְרוּשָׁלַיִם.

 

  1. סיפורו של סלח נחום, אסיר ציון בעיראק:
  • סלח נחום נולד בעיר זאכו שבכורדיסטאן (עיראק) בשנת 1927. הוא עבד לפרנסתו בחנות ממתקים בשוק, ושם הכיר את ורדה. הם נישאו בשנת 1948, והקהילה בזאכו חגגה לזוג הצעיר שבע ברכות כל השבוע.
  • בבוקר שלמחרת סוף החגיגות עצרה את נחום משטרת העיראק עם עוד ארבעים יהודים. הם הואשמו בבגידה ובהשתייכות להתארגנות הציונית. בתחילה הם נלקחו לבית המעצר בזאכו, והלכו ברגל שמונה קילומטרים בשלג עד שהגיעו למקום מעצרם. לאחר מכן הם נשלחו לכלא בבגדאד.
  • מלבד עבודתו בחנות הממתקים היה נחום חבר במחתרת ציונית שעסקה בלילות בהברחת יהודים דרך נהר פרת עד לטורקייה, ומשם לארץ ישראל. ההברחות היו על גבי רפסודות רעועות שהיו עשויות מקרשים ומעורות של כבשים, והמזון היחיד שהותר לעולים לקחת עימם היה שקי עור מלאים בתמרים.
  • נחום וחבריו הוחזקו במעצר זמן ארוך ללא משפט, ורק כעבור כשנה הם נשפטו למאסר של שלוש שנים. אחיותיו הצליחו לבקרו לאחר תשלום כופר רב. אשתו ורדה, שהייתה בת 16 בזמן נישואיהם, כמעט לא ראתה את בעלה הטרי.
  • באחת הפעמים היחידות שהצליחה ורדה לבקר אותו הוא ביקש ממנה לעלות למדינת ישראל ולחכות לו בירושלים. בשנת 1950 עלתה ורדה לארץ עם משפחתה ועם משפחתו של נחום. לאחר גלגולים בארץ בשל התעקשותה של ורדה לגור בירושלים הגיעה המשפחה למעברת תלפיות.
  • בשנת 1951 שוחררו מרבית אסירי ציון מעיראק, ובהם נחום, והוא הגיע היישר למשפחתו בירושלים והחל לחפש את ורדה. הם נפשו בשוק מחנה יהודה, וההתרגשות הייתה גדולה.
  • עוד בהיותו בכלא בבגדאד נדר נחום נדר שאם יצליח להשתחרר מהכלא ולעלות לארץ ישראל, יקרא לשני ילדיו הראשונים על שם ירושלים. ואכן, הוא קרא לבן הבכור ציון ולבת השנייה ציונה.
  • לנחום נולדו עוד ארבעה ילדים. הוא נפטר בשנת 1974.

 

 

  1. רבי יהודה הלוי כתב על געגועים לארץ מספרד:

ליבי במזרח, ואנוכי בסוף מערב

איך אטעמה את אשר אוכל ואיך יערב?

איכה אשלם נדריי ואסריי בעוד

ציון בחבל אדום ואני בכבל ערב?

יקל בעיניי עזוב כל טוב ספרד,

כמו יקר בעיני ראות עפרות דביר נחרב!

דעתך חשובה לנו