כשלעצמי, אינני סבור שהמִפקד “הוא כל כך חשוב”. בהחלט יש לו ערך ויש ערך רב בשמירה על מסורת שהתקיימה בתנועה מייסודה. צריך להיות נימוק מאד משמעותי על מנת לפגוע במסורת תנועתית רבת שנים ויפה זו. למִפקד יש כוח מלכד ומגבש, מארגן ומחבר.

מקורו של המִפקד התנועתי בשורשים הצופיים של בני-עקיבא ושל אחותה הגדולה בפולין, “השומר-הדתי”, שחבריה עלו לארץ ועצבו את דמותה של בני-עקיבא (לא אוכל להאריך בכך כאן). תנועת הצופים קמה בבריטניה, והציבה בראש את הכנת הדור הצעיר לחיי החברה הבוגרת, במיוחד לצרכים שעמדו בפני החברה הבוגרת בבריטניה, לפני מעט למעלה ממאה שנים – קצינים ואנשי ממשל. היו בה סממנים צבאיים מובהקים, בדומה לגדנ”ע בארץ. הצופיות הציבה ערכים בסיסיים אליהם כיוונה את החניכים: אמת, אהבת הזולת, עזרה הדדית, טוהר המעשה, הדיבור והמחשבה (כולל ביחסים שבינו לבינה!), נאמנות וקבלת משמעת – ציות, מסירות לחברה, חלוציות והגשמה. הצופיות הדגישה את היציאה אל הטבע והחיים בו, הישרדות, התמצאות, כושר גופני, חיים בקבוצה וכו’. היא רוממה מאד סמלים כמרכיב הזדהות תנועתי חשוב ביותר (כמו הצבא ומאותם נימוקים), תלבושת אחידה, סמלי הקבוצות, מִפקד ועוד. הצופים ראו בכך חינוך לסדר ולמשמעת, לאחריות קבוצתית, לגיבוש הקבוצה (כפי שהחסידות ראתה את הריקוד!), לחיזוק הצוותא בצד קבלת ההיררכיה (לא בכדי ראשי הסניפים בצופים נקראים עד היום ראשי גדודים).

כל תנועות-הנוער היהודיות שאבו ערכים ומתכונת פעולה מהצופים, כאן מקור המִפקד בבנ”ע ובשאר תנועות-הנוער. כדאי לציין כי הרב מ”צ נריה זצ”ל התנגד לאימוץ מרכיבים צופיים בתנועת-הנוער הדתית, בני-עקיבא והשומר-הדתי. דעתו בעניין זה, כמו בדברים נוספים, לא התקבלה! בני-עקיבא המשיכה לאמץ יסודות צופיים, וראתה בכך מרכיב חשוב בתהליך החינוכי. יש בכך צדק רב, הייתה זו הכרעה נכונה שתרמה לבני-עקיבא רבות.

אני סבור שתהא זו טעות לבטל את המִפקד התנועתי. הרבנים המלווים את התנועה מאז ייסודה, לא ראו צורך לדרוש ביטול המִפקד. ביטולו מטעמים דתיים-הלכתיים כיום, יטיל עליהם אות קלון, כביכול הם נתנו היתר לדבר מה לא ראוי והשלימו אִתו. אין לטענה זו בסיס, מקורותיה זרים לתנועת-נוער.

(יוחנן בן יעקב)