איתור סניפים וכפרי בוגרים
בשנת השמיטה החקלאי מתפנה מהעיסוק העיקרי שלו כעובד אדמה. כתוצאה מכך, יש לו זמן פנוי להתעסק בבניין המידות והאישיות שלו. בפעולה נברר את החשיבות של ההיכרות עם הכוחות שלי, עם האני העצמי שלי. מתוך ההיכרות עם הכוחות של כל אחד מהחניכים ניזום פרויקט משותף שיביא אותם לידי ביטוי.
ציוד נדרש-
פתקים עם משימות (נספח 1), קוביה, כרטיסיות עם מספרים 1-30, סיפור- מדינת הספנים (נספח 2), קטע- כל אחד מיוחד (נספח 3), בריסטול גדול מחולק למשימות, דפים, עטים.
שלב א: משחק התגובות
חלקו לכל אחד מהחניכים פתק (נספח 1) בלי שיראה אותו לשאר השבט, ותנו לחניכים להתחיל בשרשרת המשימות.
במשחק אפשר לראות שלכל אחד מהחניכים יש כח מסוים שהוא מביא איתו, כח שבלעדיו הקבוצה לא תוכל להתקדם.
שלב ב: מה הכוחות שלי?
הביאו לכל חניך להטיל את הקוביה בתורו. בקשו מכל חניך שיצא לו מספר זוגי בקוביה לומר תכונה טובה שיש בו, ומחניך שיצא לו מספר אי זוגי בקוביה, לומר תכונה טובה באחד מחברי השבט.
שאלו את החניכים:
– מה לדעתכם יותר קשה? להגיד תכונה טובה של מישהו אחר או שלי?
– למה קשה לנו לומר בקול את התכונות הטובות שלנו?
– מה החשיבות בלהכיר את תכונות הטובות שלי?
סכמו: לכל אחד מאיתנו יש תכונות טובות. לפעמים קשה לנו לומר אותן בקול, בגלל שאנחנו לא מודעים אליהן, או כי זה נתפס בעינינו כגאווה. חשוב שנכיר את התכונות הטובות שלנו ונהיה מודעים אליהן כדי שנוכל לעבוד על המידות שלנו, וכדי שנוכל לפעול באמצעותן.
שלב ג: למה חשוב להכיר בכוחות שלי?
ספרו את הסיפור: מדינת הספנים (נספח 2).
לשבטים קטנים: מומלץ לתת לחניכים להיות שחקנים בסיפור.
שאלו את החניכים:
– לדעתכם, מדינת הספנים התנהלה בצורה טובה בתחילת הסיפור?
– מה הבעיות שבדרך ההתנהלות שלה?
אפשרות נוספת לקטע קצר יותר: כל אחד מיוחד (נספח 3).
סכמו: אנחנו רוצים שתהייה לנו מדינה שבה כל אחד מוציא את הכוחות שלו לפועל. חשוב שכל אחד מאיתנו ידע מה הכוחות החזקים שלו (למרות האתגר שבזה, כמו שראינו במשימה הראשונה) ויפעל עם הכוחות האלו.
שלב ד: שמיטה-
קראו את הקטע של הרב לוביץ (נספח 4).
לחילופי ניתן לקרוא את הקטע של הרב יגאל סימון (נספח 4ב)
שאלו את החניכים:
שלב ה: מבצעים!
הערה למדריכ/ה: בשלב הזה נרצה שהחניכים יוציאו את הכוחות המיוחדים להם לפועל בהכנת פרויקט סניפי בנושא שמיטה. יש כאן דוגמאות למגוון פרויקטים (נספח 5), אפשר לבחור יחד עם החניכים או בלעדיהם פרויקט שמתאים לרמת המסוגלות של השבט. מומלץ לתאם זאת עם הקומונרית.
בחרו פרויקט. חשבו על המשימות הנדרשות לביצוע הפרויקט בכל התחומים: קישוט, פרסום, קניות, התרמות, אוכל, חשיבה על רעיונות, ציור וכו..
הכינו לפני הפעולה בריסטול גדול ורשמו עליו מראש את כל המשימות.
בקשו מכל חניך להשתבץ למשימה לאחר חשיבה- במה הוא הכי טוב? איפה הוא הכי יתרום לקבוצה ולפרויקט?
לאחר שכל החניכים השתבצו, אפשר לתת זמן לכל ועדה/ לכל אחד מהחניכים לעבוד על החלק שלו בפרויקט יחד איתכם.
נספח 1
5 . כשמישהו מוציא את הלשון תשיר שיר
8 כשמישהו מוריד למישהו את היד שהרים תגיד לו כל הכבוד
11 כשיש שני חבר’ה שקופצין על רגל אחת באמצע המעגל תגיד להם לשבת
14 כשמישהו יושב למי שעומד מאחורי הכיסא על הכיסא שלו תכבה את האור
15 כשמישהו מכבה את האור תשרוק
16 כשמישהו שורק תגיד לו שיפסיק
17 כשמישהו אומר למי ששרק להפסיק תוריד את הנעל
18 כשמישהו מוריד את הנעל תדליק את האור חזרה
19 כשמישהו מדליק את האור תלך לפתוח את החלון
20 כשמישהו פותח את החלון תלך לסגור אותו
נספח 2- מדינת הספנים
מדינת הספנים פעלה ביעילות הרבה ביותר שאפשר לצפות ממדינה כזאת; סדר מופתי וחוקים היו משניים רק לחוק העל במדינה – היה ספן!
כבר בגיל שלוש, בזמן שבמדינות אחרות ילדים חלמו להיות רופאים, שוטרים, נהגי קטר, צוללנים או כל מקצוע אחר, הילדים במדינת הספנים חלמו להיות רק ספנים (אם כי יש כמה מומחים לספנות בגיל הרך שטענו שיש גם ילדים שרוצים להיות מהנדסים או בנאים, אבל מהר מאוד הצליחו להחזיר אותם לשפיות דעתם).
בגנים למדו הילדים ספנות למתחילים – התאמנו על קריאת ‘היי-היי קפטן’ וטיפסו על עמוד התורן, בבתי הספר למדו הילדים ספנות מתקדמת והתנסו בלינה בתוך אנייה מתנודדת.
בתיכונים כבר קיבלו הנערים הכשרה מקצועית לניקיון הסיפון ולהורדת המפרש והעלאתו,
ובסיום התיכון מיד עברו הבחורים והבחורות לעבודה על סיפוני הממלכה, ותלמידים בודדים מצטיינים קיבלו מלגת לימודים באוניברסיטה ללימודי רב חובל (עם קורס מיוחד שנקרא ‘לשוחח עם תוכים’).
במשך שנים ארוכות נשמרו הסדר והיעילות במדינה; כל איש ידע את מקומו על הסיפון והדברים התנהלו לשביעות רצון הכול, והיה ממשיך כך אלמלא ג’וני. ג’וני היה ילד חכם אבל די חולמני. הוא הרבה לשאול שאלות מוזרות, ומדי פעם, כשהזדמן לידו משוט שבור או מפרש קרוע, הוא ניסה לחבר אותם זה לזה במקום להשליך אותם לים.
יום אחד למדו הילדים בגנו של ג’וני טיפוס על עמוד התורן. הילדים טיפסו בזהירות בזה אחר זה והשקיפו סביב עד שהגיע תורו של ג’וני, ששאל לפתע: “איך בונים תורן?”
הספנית של הגן השתתקה, וכשהתאוששה מתדהמתה שאלה: “למה לך לדעת איך בונים תורן?”
ג’וני, שמומחי הספנות לגיל הרך ייעדו אותו לגדולות, ענה: “מה יקרה אם פתאום בלב ים התורן יישבר? איך נוכל להמשיך בהפלגה אם לא נדע איך מכינין תורן חדש?”
“אם תלמד לטפס כמו שצריך, התורן לא יישבר לעולם!” גערה בו הספנית של הגן. “ועכשיו, קדימה, תורך לטפס על התורן”.
עברו כמה שנים, וכמעט היה אפשר לשכוח מאותה שאלה של ג’וני (למרות שנרשמה בתיק האישי שלו), אלא שבאמצע שיעור לב”א (לינה בבטן אנייה), כשמכל עבר עולות נחירות חבריו, שאל ג’וני את הספן המחליף (הספן הקבוע שלהם היה חולה במחלת ים באותו היום בדיוק…): “מה צריך לעשות במקרה שמרוב נחירות נוצר חור באנייה ומים חודרים אליה?”
הספן המחליף מצמץ במבוכה. “מה זאת אומרת צריך לעשות?”
“בשיעור פיזיקה למדנו שכוח הכבידה מושך גופים על פני כדור הארץ ליפול למטה, ואם מים יחדרו לספינה המים עלולים לגרום לכוח הכבידה לפעול ולאנייה להימשך למטה”, אמר ג’וני במהירות, כמעט בלי לנשום. “אז מה צריך לעשות במקרה כזה?”
הספן אמנם היה מחליף אבל הבין את חומרת הבעיה. הוא הרהר בשאלה כמה דקות, וענה: “אני משער שאם תלמד לישון היטב בבטן האנייה לא תרגיש בהבדל”.
“ואם לא אצליח לישון היטב?” שאל ג’וני בחשש. “טוב, אם כך, אין ספק שתהיה ספן גרוע” (וזה כידוע האיום הגדול ביותר במדינת הספנים. האיום הבא אחריו הוא:”אם לא תאכל אני אקרא לרב החובל!”).
מאז האיום ההוא ג’וני ידידנו השתפר פלאים והתקדם בלימודי הספנות שלו, עד כדי כך שבאחד מן הימים התבקש ג’וני על ידי רב החובל של התיכון שבו למד (סיפון עירוני ג) להדגים בפני כל תלמידי התיכון כיצד יש להוריד מפרשים בצורה הטובה ביותר. לאחר ההדגמה המוצלחת ירד ג’וני מהסיפון ולחץ את ידי רב החובל, שהתרגש מהביצוע הנהדר. “אדוני, רב החובל, אפשר רק לשאול אותך שאלה קטנה?”
“היי-היי, קפטן”, קרץ לו רב החובל בחביבות.
“מה בעצם הטעם בכך שאנחנו לומדים רק איך לתפעל את הספינה ולא דברים נוספים?”
רב החובל הביט בג’וני במבט מבולבל. “אילו דברים נוספים היית רוצה ללמוד?”
“אתה יודע, כמה שיעורים בתיקון חורים ובבניית תרנים למקרי חירום, אולי אפילו ללמוד קצת בישול אם ניתקע בלי אספקה, אולי נעשה בגרות בגאוגרפיה, נלמד קצת הנדסת ספינות כדי שנבין איך הספינה פועלת…”
“איך אתה מעז?” שאג רוב החובל (שברגע זה הזכיר מאוד אריה ים), “איך אתה מעז לבגוד בתפקידו העיקרי של ספן? אחריותך הבלעדית היא תפעול הספינה, וכל התעסקות אחרת מוציאה אותך מריכוז!” רב החובל התנשף בכעס ואמר בטון החלטי: “זאת הפעם האחרונה שאני שומע אותך מדבר על זה, ואם זה מעניין אותך כל כך – למד את זה בזמנך הפנוי”.
השנים שוב חלפו ועברו כמו ששנים נוהגות לעשות, וג’וני שלנו כבר היה ספן מן המניין וחבר בצוות ספינת ‘נס ודגל’, והוא יצא בה להפלגות ארוכות, ביקר בארצות חדשות ומילא את תפקידו נאמנה, ובזמנו הפנוי קיבל את עצתו של רב החובל של התיכון שלמד בו.
יום אחד, בעוד ספינתם משייטת להנאתה בין האוקיינוסים ורוב הספנים נחים מנוחת צהריים בבטן האנייה, נשמעה משם הקריאה: “מים! מים! מים חודרים לספינה! יש חור בבטן האנייה!” (אתם בוודאי יכולים לנחש ממה הוא נוצר…). מכל עבר נזרקו סירות הצלה וכולם נסו במהירות. ג’וני מיהר אף הוא – אך לכיוון הנגדי. הוא ירד במהירות לבטן האנייה, הוציא מכיסו כמה חלקי עץ ומסמרים, וכעבור חמש דקות כבר חזרה הספינה והתייצבה.
בטקס ההוקרה המרכזי שנערך לכבוד ג’וני בירכה את ג’וני הספנית מהגן, ואמרה שאת הכישרון שלו לבנייה ולשיפוצים היה אפשר לזהות כבר מגיל צעיר. רב החובל מהתיכון הזכיר לג’וני מי נתן לו את העצה הנבונה להמשיך ולהתעסק עם הכישרון שלו כדי שלא יישכח,
ובשיא הערב עלה לבמה ראש הממשלה, הלוא הוא רב החובל הממלכתי, והודיע שמעתה ואילך כל ילד שמגלה כוח וכישרון במקצועות נוספים – יקבל הכשרה מקצועית לפי כוחו.
ומאז מדינת הספנים כבר אינה מדינת הספנים בלבד; יש בה גם רופאים, צוללנים, טייסים, מורים, אגרונומים, מהנדס ספינות אחד ועוד המון אנשים עם כוחות נוספים, שאפשר להכיר לפי שמות הגנים, בתי הספר והתיכונים: גן השמחה, בית הספר חברות, תיכון אמת, אוניברסיטת התקווה ועוד…
אם אתם מעוניינים לעבור להתגורר כאן, השתדלו בבקשה לחשוב לפני כן איפה הכי מתאים לכם ללמוד.
נספח 3- כל אחד מיוחד
כל אחד ואחד הוא מיוחד
במה ואיך שהוא חושב
כל אחד הוא מיוחד
באיך ובמה שהוא אוהב
וכל אחד הוא שונה
במה שהוא מבין כשהוא פועל
בכל אחד, כן בכל אחד
יש יופי, טוב וגם צל
אבל בזמן שכל אחד
תורם ממה שהוא חושב
ואם כל אחד עושה
לא רק מה שהוא מבין ואוהב
רק שכולם בלב אחד
מפשילים שרוולים ופושטים הידיים
רק אז היופי הטוב של כולם
הוא יפה שבעתיים!
נספח 4-
משיב הרוח ומוריד הגשמיות: השמיטה שולחת עובדים לתקופת פסק זמן בחיק המשפחה או בלימוד תורה. רבי צבי הירש קלישר מסביר בפירושו לפרשת “בהר” שהשמיטה מביאה את העובד להכיר בעדיפות הרוח על החומר, “וכאשר יפרוק עול עבודה, יעסוק בתורה וחכמה”. במושגים של זמננו השמיטה בולמת את המרוץ הקרייריסטי ומביאה את האדם להקדיש יותר זמן למשפחתו ולתת את הדעת על עיסוק לימודי ורוחני.
נספח 4ב-
שבתון לאדם – ” והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך ” )שם, שם, ו'( הפסוק שריגש אותי ביותר השנה ” והשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך ויתרם תאכל חית השדה כן תעשה לכרמך ולזיתך ” )שמות כג’ , יא'(. המסקנות מעקרונות אלו, שעיקר המאמץ שלנו צריך להיות מכוון לשנה של השהיה, שמיטה, השקטת מערכות חיינו המשתמשות באדמה ובאדם כמשאב. שנה שבה אפשר לאפשר, בכלל החברה והמקום, תהליכי ריפוי, מנוחה, שיקום, איחוי וצבירת כוחות לששת השנים הבאות. שנה שמסמנת ומכוונת את החיים. שבת השנים . כעין עולם הבא. שנה שבה עיקר מעשינו הוא יצירה, לימוד, תיקון, עיסוק בשיפור יחסי אנוש , גילוי מחדש של האנושיות שלנו ושל הסובבים איתנו. שנה שנכון בה מקום לכולם על עושר תרבותם, זהותם וצביונם המיוחד.
נספח 5-
– רעיונות לפרויקטים סניפיים בנושא שמיטה:
(ניתן למצוא את הלכות השמיטה בצורה ברורה באתר של ‘מכון התורה והארץ’ https://www.toraland.org.il/%D7%A9%D7%A0%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94/)