תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א – משחק:

נשחק “מכירה פומבית” על הערכים שלנו

הצעה לרשימת חפצים וערכים:

יהדות התפוצות

עם ישראל

תורה

בית מקדש

שבת

צדק

ארץ ישראל

בטחון

מדינת ישראל

חינוך דתי

רפואה

גמחי”ם

חגים

קניונים/קניות

ספורט

מסיבות

משפחה

בני עקיבא

התיישבות

שלב ב – 

נחלק את השבט ל-2 קבוצות. נאסוף אבנים קטנות ונחלק בין 2 הקבוצות באופן שווה ונבחר נציג מכל קבוצה.  .הנציגים יעמדו באותו קו. נקריא ערך מרשימת הערכים ונשאל כמה אבנים הם היו מסכמים להביא בשביל הערך הקבוצה שמביאה את מספר האבנים הגבוה ביותר מקבלת את הערך – והנציג מתקדם צעד קדימה  

אופציה נוספת– מחלקים את הקבוצה לשניים ולכל אחד מביאים מספר מסוים של כסף (שמדפיסים מראש). המנחה כל פעם מוציא ערך אחר (לדוג: ארץ ישראל, שבת) והקבוצה שמביאה את המחיר הכי גבוה היא הקבוצה ש”קונה” את הערך.

שלב ג – סיפור:

נקריא את הסיפור על ביריה בנספחים ונדבר על כך שכל אלה שעלו לביריה, נתנו מעצמם, השקיעו ולמרות כל הקשיים לא וויתרו על הערכים שלהם. כך גם היום אנחנו נדרשים לתת מעצמינו, להשקיע בערכים שלנו, להילחם למענם ולא לפחד מהקושי והמחיר אותו אנחנו משלמים.

לסיכום נבקש מכל חניך לחשוב על הערך שהוא מוכן להשקיע בו הרבה בחייו.

נספחים

“אנו בוססים בשדות. אסור להוציא הגה מן הפה, אסור אף להשתעל כן אסור להדליק גפרור. עוברים תעלות מים, מי בקפיצה ומי, שחגורו כבד מדי, טובל טבילה הגונה, מתרטב בלי להשמיע הגה וממשיך. כשמגיעים לכביש הראשי,  שעלינו לגנוב אתו, כאילו זה גבול אסור, עוזבים הסיירים את השיירה ועולים לעמדות, הצופות על פני הדרך, והנה ניתן האות:

 משמר צבאי על הכביש. בן רגע משטחים הכל על הכביש בשלולית הבוץ. או מכונית המשמר חלף ונעלם. קמים וצועדים. אנו עולים על הכביש. המשך שתי דקות גורליות נשמעים פעמי מאות אנשים על הכביש רק בהיותנו שוב חבוקים באפלת המרחב, מעברו השני ל הכביש, נושמים אנו לרווחה. דמויות המפקדים לוחשות תמרורים: פה הזהרו-תעלה או ימינה-אחרי הסלעים; או- מנוחה לחמש דקות או- מה מספר הפלוגה שלכם? ושוב חשה השיירה בלחיצת ידו החמה של הפיקוד.

אחרי מנוחה קלה מתחילים אנו לטפס על ההרים. מעתה אנו  ועדין בדרך לא-דרך. נדמה לך: סתם לתוך החלל.

השיירה צועדת עתה בטור ארוך בזה אחר זה, והנה? חומת הר זקופה לפניך ואנו יורדים גולשים אל הואדי שלרגלו. אלו הוואדיות, שברדת גשם פתאום הם מתמלאים בן רגע זרם מים אדיר ומסוכן. אולם אנו סובלים רק מן הבוץ שהנעליים טובעות בו. אפלה איומה בערוץ עמוק. אין אתה רואה אלא חלק זה או אחר, שהוא במקרה לבן מבגדי הצועד שלפניך. מתחילה שוב העליה הקשה, הנשימה נעצרת. כה צפופים הולכים, שדי אם אחד ימעד ויפול עם משאו אחורנית ומיד יתגלגלו בעקבותיו מי יודע כמה. אולם הכל עובר בשלום. אחרי כמה דקות של מנוחה נוספת ממשיכים ללכת. אנו צועדים אל עבר פי התהום שבהרים. ומוטב שלא להביט בצדדים. אתה זה כבר מעבר לגבול העייפות, והליכתך מתנהלת בכוחות לא לך.. בנתיים מתחיל שוב, בפעם האלף, זה הגשם הארור. אתה מזיע מההליכה, הגשם נמהל בזיעה.  כל הבגדים אין לו כבר כל השפעה, משום שבין כה וכה נהפכו לגושי בוץ, אלא שההשפעה על העצמות  הולכת ונעשית קשה יותר ויותר. ואולם כל אותו גשם ובוץ היו משחק ילדים לעומת הברד והרוח, שחיכו לנו בביריה. בכל אותה דרך ארוכה של שבע שעות הליכה לא השארנו אלא איש אחד בדרך; שנחלש. נשאר עימו אחד החובשים לעזור לו.

כשפאתי מזרח החלו להאדים, החשנו את הצעד. עת היינו סמוך למטרה. עלינו להופיע על הצוק עם אור. האנשים החישו את פעמיהם, מטפסים בשארית כוחותיהם על קיר בגובה עשרות מטרים. קרב קץ השעה השביעית להליכה הזאת בהר, בבוץ ובגשם. הולכים עתה ונחים מדי צעדים מספר. אבל לא די היה בתלילותו ובגובהו של הצוק, כי עתה בא הברד והחל מצליף על פניך, גופך ומקפיאך, והופך את העמק כולו לבוץ חלקלק. האנשים מטפסים על ארבע, מחליקים וחוזרים ועולים, זוחלים ומטפסים כהמון נמלים, המכסות את המעלה כולו. קרוב אל השיא מחליט כל איש לעשות את המאמץ האחרון- ומגיע.

למעלה נתגלתה לפנינו תמונה בלתי נשכחת: ערפל מכסה את ההרים, ואנו בתוכו, וכשהשמיים מתבהרים; נתגלים לפתע אלפי הצועדים, הנוהרים מארבע פינות אל היעד: פסגת ההר על יד קבר של שיח’- באנית, כ800 מטר מזרחה למצודה ויותר מ900 מטר מעל פני הים. לרגלי המעפילים נתגלה שם מראה נהדר של עמק החולה, עוטה ערפילים.”