“מתניתין: כהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו (בברכת כהנים).

ר’ יהודה אומר אף מי שהיו ידיו צבועות סטיס לא ישא את כפיו, מפני שהעם מסתכלין בו” (מגילה ד, ז).

– לפי המשנה, באילו מקרים אסור לכהן לעלות לברכת כהנים?

– איזה הסבר נותנת לכך המשנה?

גמרא, מגילה כד ע”ב: “תנא (למדנו): מומין שנאמרו [הם דווקא] בפניו, ידיו ורגליו.

אמר ר’ יהושע בן לוי: ידיו בוהקניות (=מנומשות מאוד) לא יישא את כפיו.

תניא נמי הכי (וכך נאמר גם בברייתא): ידיו בוהקניות – לא יישא את כפיו.

עקומות ועקושות (=מעוקמות לצדדים) – לא יישא את כפיו.

אמר רב הונא: זבלגן (=אדם שעיניו דומעות כל הזמן), לא יישא את כפיו”.

– אילו מומים הגמרא מוסיפה על המשנה?

– מה משותף למומים אלו?

“והָא הַהוּא דהַוָה בְשִיבֶבוּתֵיה דְרַב הוּנָא וְהָוָה פַּרִיס יָדֵיה! (והרי היה אדם כזה בשכונתו של רב הונא, והוא היה עולה לדוכן ופורס את כפיו!)

הַהוּא דָש בְעִירוֹ הָוָה (=אנשי עירו כבר היו רגילים אליו ולכן היה מותר לו)”.

– מה היה המקרה בשכונתו של רב הונא?

– איך הגמרא מסבירה זאת?

בקטע מתואר מצב שבו ההלכה קשורה לנקודת המבט של הנוכחים. אנשי העיר מחליטים מה ‘שונה’ ומה ‘רגיל’, ובהתאם לכך אפשר לפסוק מי רשאי לעלות בברכת כהנים.

איפה בחיים שלנו אנחנו נתקלים באנשים ‘שונים’ מאתנו? מה גורם לנו להתרגל לשונותם? איך אנחנו יכולים לגרום להם להיות חלק אינטגרלי מהחברה? האם אנחנו נותנים להם מקום בחיים שלנו? בבתי הספר, בחינוך הבלתי פורמלי, בבתי הכנסת?

“אמר רבי יהושע בן לוי: הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות. מיתיבי: ראה את הכושי ואת הגיחור ואת הלווקן ואת הקפח ואת הננס ואת הדרניקוס אומר ברוך משנה הבריות” (ברכות נח ע”ב).

ביאור מושגים: בהקנים – שעורם מנומר (רש”י). כושי – אדם שחור. גיחור – אדם אדום. לווקן – לבקן, אדם לבן. קיפח – אדם שמרוב שכרסו גדולה נראה נמוך מאוד (רש”י). ננס – אדם נמוך. דרניקוס – אדם שראשו מכוסה יבלות או שפיו עקום. פתוי ראש – אדם ששערותיו דבוקות זו לזו. קיטע – אדם שנקטעו ידיו. סומא – עיוור. חיגר – אדם שנקטעו רגליו. קיפוף – עוף שהפה והלסתות שלו דומים לשל אדם (על פי תרגום לעזי רש”י הכוונה לעזנייה).

– האם נתקלתם באדם מהסוג הנזכר במשנה?

– מה משותף לאנשים אלו?

“את הקיטע ואת הסומא ואת פתויי הראש ואת החיגר ואת המוכה שחין ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת!” (שם).

– מתי עוד נאמרת ברכת ברוך דיין אמת?

– מה לדעתכם מסמלת ברכת דיין אמת, ואיך היא קשורה לקטע זה?

“לא קשיא: הא ממעי אמו הא בתר דאתייליד (זה נולד כך וזה לאחר שנולד) דיקא נמי דקתני דומיא דקיטע שמע מינה (יש לדייק, וללמוד מהמקרה של קיטע, שנעשה כך לאחר שנולד כך במקרה זה, מדובר על בהרן שנעשה כך לאחר לידתו)”.

– איך הגמרא מתרצת את ברכת דיין אמת?

“תנו רבנן: הרואה פיל, קוף וקיפוף אומר: ברוך משנה את הבריות, ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר: ‘ברוך שככה לו בעולמו’” (שם). 

– האם ברכת ‘משנה הבריות’ נאמרת בלשון יחיד או בלשון רבים?

– מה אנחנו יכולים ללמוד מצורת ביטוי זו, הנאמרת ברבים – את מי הברכה מברכת, ומי אמור להשתנות במפגש עם הסיטואציה השונה בעולם?

בקטע מתוארת ברכת ‘משנה הבריות’, ואפשר לראות שהיא נאמרת בלשון רבים: משנה ‘הבריות’ ולא משנה ‘הבריה’. אפשר לרמוז מכך ש’הבריות’ שצריכות להשתנות הן אלו שמברכות את הברכה; לא הקיטע, הסומא, הננס וכו’. הם נבראו על ידי הקב”ה שונים ובעלי תפקיד בעולם: לגרום לנו להסתכל אחרת על המציאות.

האם נתקלתם באדם שונה מכם? אדם שנראה שונה, אדם שחושב שונה? האם ייחדתם זמן למפגש אתו? האם למדתם ממנו משהו חדש על העולם או אפילו על עצמכם?