איתור סניפים וכפרי בוגרים
נבקש שלושה מתנדבים. המתנדב הראשון מקבל כרטיס מקרה אותו הוא צריך להציג (רצוי להביא מעט תחפושות כדי להוסיף לאווירה). המתנדב השני עומד מימינו- וצריך לדון אותו לכף זכות. המתנדב השלישי עומד משמאלו- וצריך לדון אותו לכף חובה.
רשימת המקרים:
נוסע בשבת, גונב מחנות, מספר לשון הרע, אוכל חמץ בפסח
שאלות לדיון:
איך אפשר להגיד “הווי דן את כל האדם לכף זכות”? לפעמים אנחנו יודעים בוודאות שהאדם שלפנינו עשה מעשה לא טוב! האם התורה מצפה מאיתנו להתעלם מהמציאות?
לא נענה בינתיים על השאלה ונעבור לשלב הבא.
נחלק את השבט לזוגות- כל זוג מקבל דף ועיפרון. הזוגות יוצאים החוצה לסביבה הקרובה כדי לחפש מעשים טובים. עליהם לכתוב רשימה של כמה שיותר מעשים טובים שהם רואים בחוץ ולענות על השאלה מצורפת (מצורף בנספח- דף לחניכים). לאחר כרבע שעה כולם חוזרים, והזוג שיש לו את הרשימה הארוכה ביותר- מנצח.
דיון: איך הרגשתם במהלך המשימה? האם אנחנו רגילים להסתכל כך על המציאות?
נלמד יחד עם החניכים על משמעות העין הטובה ולימוד הזכות על הזולת- מדבריו של הרב מאיר בזק.
דיון: מה פירוש המושג לדעתו “לדון לכף זכות”? כיצד על ידי כך אפשר לעזור לאדם לחזור בתשובה?
לפני הפעולה נבקש מכל החניכים להביא תמונה שלהם. נדביק כל תמונה במרכז שמינית בריסטול, ונתלה את כולם על הקיר. נביא עיתונים, דבק, מספריים וטושים. החניכים עוברים בין הבריסטולים וצריכים לגזור מהעיתון מילים, כותרות, תמונות וכו’ שמאפיינות דברים טובים שיש בחניך ולהדביק על הבריסטול שלו. כל חניך צריך להדביק לפחות דבר אחד לכל חניך כך שבסוף כל חניך יוצא עם בריסטול ועליו כל הדברים הטובים שחברים שלו חושבים עליו.
לשבטים בוגרים יותר במקום כתבות ניתן לתלות בחדר מעטפות כאשר על כל מעטפה יש שם של חניך והחניכים עוברים בין המעטפות וכותבים על פתקים קטנים תכונה או משהו טוב על החניך.
תלמידיו של רבי עקיבא נפטרו בתקופה זו, כיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. בפעולה ראינו שללמד זכות על הזולת- אין זה אומר לשקר לעצמנו, אלא להסתכל על מכלול האדם, להתמקד בטוב שבו ולא בחסרונותיו. מתוך כך- נוכל לחיות בשמחה ובחיבור גדול יותר יחד. עצם ההתמקדות שלנו בטוב- מעודדת את הזולת סביבנו ואף את עצמנו להמשיך ולהעצים את אותו טוב.
עליכם להתבונן ברחוב ולמצוא כמה שיותר מעשים טובים שנעשים סביבכם. לרשותכם- רבע שעה.
אם סיימתם את כל המקום ברשימה- הוסיפו עוד שורות משלכם. בהצלחה רבה!
המעשה: _________________ מה אתם חושבים על כך? _________________________
המעשה: _________________ מה הייתם רוצים להגיד לו? _________________________
המעשה: _________________ האם גם אתם מסוגלים לעשות כך? ___________________
המעשה: _________________ איזה רגש זה מעורר בכם? _________________________
המעשה: _________________ האם הרבה אנשים פועלים כך? ______________________
המעשה: _________________ מה לדעתכם חושב זה שפעל? ______________________
המעשה: _________________ איך מרגיש האדם שנעשתה לו טובה? _________________
המעשה: _________________ מתי אתם יכולים לבצע מעשה זה? ____________________
“דע כי צריך לדון את כל אדם לכף זכות”. אנו רגילים להבין משפט זה בצורה הבאה – כאשר אתה רואה מעשה של אדם, גם אם ברור לך שזהו מעשה רע, עליך לנסות לפרש אותו כמעשה חיובי. קיימת תחושה שמצופה מאתנו ‘לדרוש דרשות’ על מעשיהם של חברינו, ולהתאמץ לפרש אותם כאילו הם היו מעשים חיוביים. כיוון חשיבה זה, הוא המביא אותנו למלמל לעצמנו, אולי בצחוק, ‘כמה יולדות יש היום…’, בכל פעם שעוברת שחולפת על פנינו מכונית בשבת. אנו מרגישים שנתבע מאיתנו מאמץ אשר מטרתו, כביכול, לעוות את האמת. לכן קשה לנו מאד ליישם כלל זה, ובפרט כלפי אדם שנראה כשלילי, שאנו מכירים אותו זמן רב, ושעושה מעשים רעים.
רבי נחמן מציע דרך מקורית ומיוחדת בהבנת המושג “לדון לכף זכות”. אל תתרכז בחלק הרע, אלא בנקודה הטובה שקיימת בזולת, וכלשונו – “צריך לחפש ולמצוא בו איזה מעט טוב, שבאותו המעט אינו רשע”. במקום הניסיון לראות כיצד מעשה זה שנראה שלילי הוא בעצם מעשה חיובי – יש לשנות את ההתייחסות שלנו למכלול האדם העומד מולנו, ולהתמקד בטוב שבו. יש להסתכל על חצי הכוס המלאה של המציאות: ‘אני בוחר במה למקד את המבט שלי ואני בוחר להתמקד בטוב’. בהקשר זה שמעתי פעם מאדם גדול: “יש לנו שתי עיניים. עין ימין כדי לראות את הטוב, ועין שמאל כדי שלא לראות את הרע….”.
הבנה זו שמציע רבי נחמן, אין מטרתה לעקור לגמרי את ההסבר המקובל של דרישת זכות על מעשים ספציפיים. ראשית עלינו לשנות את המיקוד, וכאשר נתרגל להתמקד בטוב ונאהב את הסובבים אותנו, נוכל בטבעיות להבין ולפרש את מעשיהם כנובעים ממקום טוב.
יתירה מזאת. ההתרכזות בטוב שבזולת, אומר רבי נחמן, עשויה להביא לשינוי. ההתמקדות בטוב שבזולת היא זו שתוביל לחזרתו בתשובה.
(“בצל ידיך”, הרב מאיר בזק)