מהלך הקטע:

שלב א – הסיפור הפעם יהיה על עיתונאי צעיר בארצות הברית בשנת 1867, בשם מארק טווין. הוא השתתף במסע תיור מאורגן ראשון של אזרחי ארה”ב בספינת קיטור. הוצאה של עיתון ידוע מסן פרנסיסקו שילמה את דמי נסיעתו, ובתמורה לכך עליו לשלוח רשמים ממסעו. בכתבו על ארץ ישראל, הוא דאג להכתיר את נופה כנוף המכוער ביותר ביחס לכל שאר המקומות שטייל בהם:

“נדמה לי שמכל הארצות בעלות הנוף המדכדך, ארץ ישראל מחזיקה בכתר. הגבעות קירחות, צבען דהוי, וצורתן רחוקה מלשובב את העין. העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש… כל קו הוא גס, צורם וכל תו הוא חד, ללא פרספקטיבה (-נקודת מבט) – המרחק אינו מחולל כאן קסמים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב…

לא יכולנו לעצור למנוחה גם לאחר רכיבה של שעתיים-שלוש מהמחנה שלנו, אף שהנחל זרם לצדנו. לכן המשכנו בדרכנו שעה נוספת. אמנם ראינו מים, אבל בכל מרחב השממה סביבנו לא היה אפילו קמצוץ צל, ונצלינו קשות בשמש היוקדת. ‘כצל סלע כבד בארץ עייפה’ – אין ביטוי יפה מזה בכל התנ”ך, ואין ספק שמכל המקומות שבהם שוטטנו, אין אחד המסוגל להעניק משמעות כה נוגעת ללב לביטוי כארץ צחיחה, חשופה קירחת זו”.

נקודות לדיון והעמקה 

• האם לדעתכם זוהי “מחמאה” לארץ ישראל?
• כיצד אתם מרגישים כשאתם שומעים מילים אלה?

שלב ב –

בפרשת בחוקותי, הקב”ה מסביר מה יקרה לארץ, אם עם ישראל יחטא וייצא לגלות:

“והשמותי (-מלשון שממה) אני את הארץ ושממו עליה אויביכם היושבים בה” (ויקרא כו)

והרמב”ן מסביר: “וכן מה שאמר כאן ושממו עליה אויביכם, היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות- אין ארצנו מקבלת את אויבינו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תימצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז צאתנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם”.

מארק טווין לא כתב דברים אלה סתם. באמת ארץ ישראל היתה שממה. כל העמים שניסו לאורך כל הדורות להתיישב עליה ולפתח אותה- לא הצליחו. היא נשארה שממה. אך נראה שזה חלק מהברכה של הארץ- שהיא יוצאת מהשממון שלה ומצליחה לפרוח ולתת פירותיה רק כאשר עם ישראל חוזר אליה, וזה אחד מסימני הגאולה.

סנהדרין צח: “אמר רבי אבא: אין לך קץ מגולה מזה, שנאמר (יחזקאל לו, ח): ‘ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא’ “. רש”י שם: “כשתתן ארץ ישראל פריה בעין יפה, אז יקרב הקץ, ואין לך קץ מגולה מזה”.

אז נראה שלמרות הכל, אכן מה שכתב מארק טווין- זוהי מחמאה גדולה לארץ ישראל….