תקציר הפעולה
לקראת יום גוש קטיף נכיר לחניכים את גוש קטיף ואת מפעליו, ננסה להבין את חשיבותו של יום זה ואת הערך המוסף שלו ובסופו של דבר נקבל עלינו משהו לאור הפעולה שחווינו. נבין במהלך הפעולה כי מה שאנחנו רוצים לשמר מגוש קטיף הוא את המהות, את הערכים ואת דרך החיים של התושבים. דברים אלו רלוונטיים היום, שכן העשייה והפעילות נמשכים, וגם הערכים ודרך החיים של תורה ועבודה שהיו בגוש קטיף.
מטרות הפעולה
- החניכים ילמדו על אופי התושבים ועל דרך חייהם כחיי תורה ועבודה
- החניכים ידונו ברלוונטיות של יום גוש קטיף ובחשיבותו היום
- החניכים יקבלו עליהם משהו מדרך החיים בגוש קטיף
גוף הפעולה
שלב א –
פתיחה: פתחו במשחק שם קוד שהמושגים בו קשורים לגוש קטיף (נספח 1). לאחר כל ניחוש של צמדי מושגים או חשיפת מילה הרחיבו בהסבר קצר על המושגים המדוברים. הרעיון של המשחק הוא היכרות עם מושגים מתוך החיים בגוש קטיף וחיבור שלהם אלינו.
שלב ב –
שאלו את החניכים מה המכנה המשותף למושגים במשחק ואם הם יכולים לחלק אותם לשתי קטגוריות. כוונו אותם לחלק את המושגים לקטגוריות של תורה ושל עבודה.
נראה שקצת קשה לחלק את הדברים לקטגוריות של תורה ועבודה משום שהתחומים מעורבים זה בזה. תושבי גוש קטיף חיו חיים של תורה ועבודה שבאו לידי ביטוי בכל אופי החיים בגוש.
שלב ג –
דונו עם החניכים על הרלוונטיות של יום גוש קטיף ועל חשיבותו היום.
עשו זאת במשחק אמת או חובה: סובבו בקבוק, ובכל פעם שני החניכים שהבקבוק פונה אליהם צריכים לדון בדילמה (נספח 2). הדילמות עוסקות ברלוונטיות של יום גוש קטיף היום.
נסו לכוון את החניכים לכך שיום גוש קטיף רלוונטי גם היום, מכיוון שהמהות של גוש קטיף עדיין קיימת אף על פי שגוש קטיף אינו בידנו. תושבי הגוש ממשיכים לפעול ולחיות בדרך שפעלו בגוש קטיף, והערכים עדיין קיימים ורלוונטיים גם לכל אחד ואחת מאיתנו.
שלב ד –
קראו קטע של הרב ערן תמיר (נספח 3). הקטע עוסק ברוח של הנוער ובכל העשייה שהנוער פעל לקראת הפינוי, ונחתם במילים: “כל זה הוא הערובה, המפתח, להשלמת המשימה העומדת לפנינו”.
פתחו דיון: מהי המשימה שלנו היום? עברו 13 שנה מאז הפינוי; מה אנחנו יכולים לעשות עכשיו? אחרי שגוש קטיף כבר אינו בידנו, איך אנחנו יכולים לשמר את הרוח שלו?
שלב ה –
פזרו על הרצפה תמונות מגוש קטיף (נספח 4). שאלו את החניכים אילו ערכים עולים מהתמונות ומהפעולה על אנשי גוש קטיף, ובקשו מהם לבחור ערך אחד שהם מזדהים איתו ורוצים ליישמו בחייהם כדי להתחבר לדרכם של אנשי גוש קטיף ולהמשיכה.
סיכום – סכמו את הפעולה: הבנו שהרוח המיוחדת של אנשי גוש נשארת איתנו גם היום, לאחר הפינוי. גוש קטיף נשאר רלוונטי משום שאנשיו המשיכו בדרך שלהם; הם הקימו יישובים חדשים והמשיכו במשימות הלאומיות. הערכים שאנשי גוש פעלו על פיהם רלוונטיים לכל אחד ואחת מאיתנו, ואנחנו יכולים לפעול וליישם אותם בחיים שלנו. כך אנחנו יכולים גם להמשיך במובן מסוים את דרכו של גוש קטיף.
נספחים
נספח 1 –
שם קוד:
הוראות המשחק
התחלקו לשתי קבוצות, ולכל קבוצה מנו רב-מרגלים אחד. שימו על השולחן 25 קלפים, על כל אחד מהם מילה. לרבי המרגלים יש “אינדקס” שמציין מי מהקלפים מייצג סוכן שמשתייך לצוות האדום ומי לצוות הכחול. המטרה של כל רב-מרגלים היא לרמוז לקבוצה שלו רמז המורכב ממילה וממספר כדי לסייע להם לזהות את הסוכנים שלהם. המילה היא הרמז, המספר הוא מספר הקלפים המתאימים לרמז זה.
המטרה של שחקני הקבוצה היא לפרש את הרמז שנתן רב-המרגלים ולהצביע על המילה שאליה התכוון. ברגע שאחד משחקני הקבוצה מניח את האצבע על המילה שהקבוצה בחרה, רבי המרגלים חושפים לאיזו קבוצה המילה שייכת, ולפי זה שמים עליה קלף בצבע הקבוצה.
יש גם מילים חסרות צבע, ועליהן שמים קלף לבן. אלו מילים שאינן מקנות ניקוד.
יש מילה אחת שאם שחקני הקבוצה בוחרים בה המשחק נגמר, וזו המילה בעלת קלף בצבע שחור.
המשחק נגמר כאשר קבוצה סיימה את כל המילים שהוקצו לה לניחוש.
הרחבות למושגי המשחק :
*מאתר מרכז קטיף
- אמונה – למרכיב האמוני היה תפקיד מרכזי בעיצוב החיים בגוש קטיף:
* בבחירה להתיישב בחבל ארץ מיוחד מתוך שליחות ציונית ודתית
* באמונה ביכולת האדם להפריח את השממה כחלק משיבת עם ישראל לארצו
* בגיבוש דרכי ההתמודדות עם מתקפת הטרור המתמשכת
* בעיצוב דרך המאבק בתוכנית ההתנתקות ובשאלה אם להישאר בגוש עד הרגע האחרון
* בבחירה להמשיך את בניין הקהילות גם לאחר העקירה, בהתאם לאתגרים הציוניים החדשים
- ארץ ישראל – המאבק על גוש קטיף והדבקות באדמתו היו לא בשביל משהו אלא בגלל ההבטחה האלוקית בכל מצב ובכל מקום.
3. פנים מול פנים – הבחירה בזמן המאבק ליצור שיח פתוח וחיבורים בחברה הישראלית במקום ניתוק ומאבק אלים.
- מנהיגות – המאבק דרש מהתושבים להוציא מעצמם כוחות. דוגמה בולטת לכך היא הנוער, שהיה מעורב מאוד וקיבל עליו משימות ערכיות.
- ערכים – בגוש קטיף התפתחה הוויית חיים המוסיפה זווית מיוחדת למכלול החיים הציבוריים של מדינת ישראל. זוהי אפשרות לצורת חיים שבה הערכים היהודיים וערכים בכלל הם מרכיב מרכזי מאוד ובאים לידי ביטוי במגוון שלם של החיים הפרטיים והציבוריים.
- חיי שליחות – תקופת המאבק בנתה בקרב רבים תודעה השואפת לחיים של שליחות. חיים שאינם רוצים להישאר מצומצמים בדל”ת אמות אלא מחוברים למעגלי עשייה לאומית.
- התיישבות – גוש קטיף היה אזור קסום של דיונות וחולות, מקום בראשיתי, ומשך את המתיישבים לאתגר ציוני, קהילתי וחקלאי, לקיומה ולהגשמתה של מצוות יישוב ארץ ישראל. ממשלת ישראל יזמה את תוכנית חמש האצבעות, שמטרתה הקמת גושי התיישבות יהודיים בין מרכזי ההתיישבות הערבית ויצירת רצף התיישבות יהודי.
בכ”ב בשבט תשל”ח (1978) הוקם היישוב הראשון בגוש קטיף – נצר חזני.
בשנים שלאחר מכן הוקמו בגוש קטיף 21 יישובים.
- קהילה – המתיישבים שהגיעו לגוש יצרו פסיפס ישראלי של דתיים וחילונים, אנשי עיירות פיתוח ואנשי גוש דן, בני מושבים ובני ישיבות, אנשי תורה ועמלי כפיים. כך נוצר מרקם קהילתי מיוחד במינו. בגוש קטיף כולם הכירו את כולם; תחושת חיבור חזקה שררה בין בני כל היישובים, ורשת ענפה של גמ”חים וסיוע הדדי פעלה בגוש.
קהילת גוש קטיף פיתחה כלים חברתיים וסולידריות קהילתית ששימשו רשת ביטחון לכל אחד מחבריה גם בימים הקשים.
- חקלאות – נגד כל הסיכויים, בחולות שוממים ובמקום צחיח ודל משקעים, התעקשו חקלאי גוש קטיף להפריח את השממה. התנאים המיוחדים והמציאות המאתגרת הביאו לפיתוח שיטות חקלאיות ייחודיות. הרמה הטכנולוגית הגבוהה סייעה להפקת תוצרת חקלאית איכותית.
65% מייצוא פרחי הגרניום שגודלו בישראל גדלו בחממות הגוש, ובשנת תשס”ה (2005) ייצאו חקלאי גוש קטיף אלפי טונות של תוצרת חקלאית שגדלה ב-4,525 דונם חממות.
פיתוח מיוחד שצמח בגוש קטיף הוא ירקות עליים ללא חרקים, ועד היום הם נקראים “ירקות גוש קטיף”, ללא שום קשר למקום גידולם.
- תורה – חיי התורה היו הבסיס לחיי הקהילה בגוש קטיף.
הגוש הצטיין בריבוי מוסדות התורה שפעלו בו: ארבע ישיבות גבוהות, מכינה, ישיבה תיכונית, אולפנה ועשרות שיעורי תורה לכלל הציבור.
השפה האמונית הייתה נחלת הכלל, חובשי כיפות ושאינם חובשי כיפות. במציאות המיוחדת שנוצרה בגוש כולם נשאו תפילה, בין שהייתה זו תפילה בבתי הכנסת ובין שהייתה תפילה טבעית ופשוטה של עובדי אדמה ושל אזרחים החיים בקו החזית של מדינת ישראל.
- טרור – עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, בשנת תשמ”ז (1987), נאלצו תושבי גוש קטיף להתמודד עם הטרור הפלסטיני. במהלך כעשרים שנה עמדו תושבי הגוש בגבורה ובמסירות מול מתקפות הטרור החוזרות ונשנות, שכללו ירי ופיגועים בכבישים, חדירות מחבלים וירי בלתי פוסק של יותר מ-5,000 פצצות מרגמה.
למרות מתקפות הטרור הבלתי פוסקות המשיך גוש קטיף לצמוח ולהתפתח. רק משפחות מעטות עזבו את הגוש בגלל הקושי הביטחוני.
- ההתנתקות – בשנת תשס“ד (2004) העלה ראש ממשלת ישראל אריאל שרון לסדר היום את תוכנית ההתנתקות.
משמעותה של התוכנית הייתה יציאה חד-צדדית מכל רצועת עזה ועקירת ארבעה יישובים בצפון השומרון.
ההסבר שנתן משרד ראש הממשלה לתוכנית כלל בין היתר את התפיסה שההתנתקות תוביל למציאות ביטחונית טובה יותר בטווח הארוך ותקטין את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית ואת מספר ההרוגים הישראלים.
המתנגדים לתוכנית הזהירו מפגיעה עקרונית בזכותו של עם ישראל על אדמתו וטענו כי היציאה מהאזור תיצור תקדים מסוכן, תחזק את הטרור ותקרב את אש הטילים למרכז הארץ. נוסף על כך הם טענו כי התוכנית אינה מוסרית כלפי המתיישבים במקום.
תוכנית ההתנתקות אושרה בכנסת ברוב של 59 תומכים מול 40 מתנגדים וחמישה נמנעים.
- המאבק הכתום – כשהודיע ראש הממשלה אריאל שרון על תוכנית ההתנתקות יצאו תושבי גוש קטיף ותומכיהם מכל הארץ למאבק על ביתם ועל ביתו של העם כולו.
למרות האי-ודאות הגדולה בחרו אנשי גוש קטיף להמשיך ולדבוק באדמה ולהיאבק על אמונתם עד הרגע האחרון. זה היה מאבק מלא אהבה ואמונה, והוא התנהל מתוך החלטה להימנע ממלחמת אחים.
ציבור גדול מכל רחבי הארץ התגייס למען הגוש והפך שותף למאבק הייחודי, שהתאפיין בפעילות עממית רחבה שבבסיסה אמירה ערכית חיובית.
השרשרת הישראלית, מבצעי פנים אל פנים והסרט הכתום הם מהמאפיינים הבולטים של המאבק.
- עקירה – באב תשס”ה (אוגוסט 2005) עקרה ממשלת ישראל את ההתיישבות בגוש קטיף ובצפון השומרון.
- צמיחה מחדש – למרות המכה הקשה והכואבת לא נשברה רוחם של תושבי גוש קטיף. לנוכח הקשיים העצומים בחרו התושבים לזקוף את קומתם, לבנות יותר מעשרים יישובים חדשים ברחבי הארץ ולשמר את המבנה הקהילתי המיוחד שנוצר בגוש.
ביישובים אלו ממשיכה לנשב הרוח המיוחדת של גוש קטיף, והיא מצמיחה תחושת המשכיות ותקווה.
- עם ישראל – ערך מרכזי בחיים בגוש קטיף היה עשייה רבה למען עם ישראל.
- תרבות – בגוש קטיף היו פעילויות תרבות רבות, בין השאר טורניר כדורסל על שם איתי יוליס, שהתקיים בכל שנה, וכן חגיגות הזמר בגוש קטיף, שהתקיימו בקביעות. חגיגות אלו נמשכות גם היום..
- חופים – חבל גוש קטיף היה צמוד לים התיכון, והיו בגוש קטיף ארבעה חופי רחצה. בחופי גוש קטיף היו דיונות רבות של חול, וכל אדמת גוש קטיף הייתה חול ים.
- השרשרת הישראלית – אחת ההפגנות נגד ההתנתקות הייתה שרשרת חיה באורך של 90 ק”מ, שהושלמה בעזרת כ-130 אלף משתתפים. חרדים וחילונים, גברים, נשים וטף עמדו זה לצד זה בזרועות פרוסות ואמרו “לא” לנסיגה מעזה. השרשרת התחילה במחסום ארז והסתיימה בכותל המערבי.
- פנאי – בגוף קטיף היו מקומות בילוי רבים. לדוגמה, פארק אגם וקטיפארי, מעין פינת חי מורחבת.
- מוסדות – בגוש קטיף פעלו שישה בתי ספר ותלמודי תורה, שלושה מוסדות תיכוניים, שש ישיבות, שלושה כוללים, ארבע מדרשות ומכינה קדם-צבאית (לדוגמה: מכינת עצמונה, מדרשת טיולים כפר דרום, אולפנת נווה דקלים, ישיבת ימית, הישיבה הגבוהה תורת החיים).
- כיסופים – ציר כיסופים (נקרא גם פרוזדור כיסופים) הוא כינוי ישראלי לכבישברצועת עזה המחבר בין כביש 242 ומעבר כיסופים בצד הישראלי של גדר המערכת, ובין יישובי גוש קטיף, שנמצאו בשטח רצועת עזה עד תוכנית ההתנתקות ב-2005. ציר זה היה עורק החיים של גוש קטיף והדרך הראשית בינו לבין השטחים שבתחום הקו הירוק. אחרי תוכנית ההתנתקות שימשו את מפוני גוש קטיף חשיבותו ושמו הסמלי של הציר “כיסופים” (געגועים) במאמרים, בתפילות, בשירים וביצירות אומנות שהנציחו את חייהם בגוש קטיף וביטאו את רצונם לחזור לבתיהם. בכל שנה נערך “מסע כיסופים” לבני נוער. המסע נמשך ארבעה קילומטרים בעקבות הסיפורים והכיסופים לגוש קטיף.
- מכון התורה והארץ – מכון התורה והארץ הוא מכון למחקר המצוות התלויות בארץ, ליישומן ולהסברתן, ופועלים בו רבנים, מדענים ואגרונומים. המכון נוסד בכפר דרום בגוש קטיף, ושוכן היום ביישוב שבי דרום. המכון משלב הלכה וחקלאות, ופעילותו נעשית בהתאם לפסקי הרבנות הראשית לישראל.
- נוער – בגוש קטיף היה הנוער פעיל בפעילויות תרבות רבות, וכן היה מעורב בנעשה בגוש. הנוער פעל רבות לקראת הפינוי וכן לאחריו.
- כ”ב בשבט – משרד החינוך קבע את יום גוש קטיף לכ”ב בשבט בחוק המרכז להנצחת מורשת גוש קטיף וצפון השומרון, התשס”ח–2008. זהו תאריך הקמת גוש קטיף.
הרחבות למושגי המשחק
נספח 2 –
דילמות
נספח 3 –
“כולנו הנוער של קיץ תשס”ה (הרב ערן תמיר, עלון מכון מאיר לפרשת ניצבים)
על כן אהובינו, נוער יקר ונפלא שלנו, אשרינו שזכינו לחיות בדור גאולה שבו מתגלה הנוער בכל עוצמתו ובכל גדולתו.
עינינו ראו ולא זר כיצד חציתם שדות קוצים ביום ובעיקר בלילה וניסיתם להגיע לגוש בכל דרך אפשרית.
ראינו את התנאים שבהם חייתם שבועות שלמים, ללא מקום לינה מסודר, ללא מקלחת ראויה,
והסתפקתם באוכל מינימלי. התפעלנו מהעזרה שהגשתם באופן בלתי נלאה לילדי הגוש בקייטנות ובפעילויות הרבות שארגנתם והפעלתם.
ראינו כמה השקעתם בעבודה בחממות, בשיפוץ ובניקיון הבתים להכינם לדיירי הגוש החדשים.
ראינו את עמידתכם האיתנה בצמתים בנחישות ובהתמדה למרות החום הכבד.
ראינו את הפנים אל פנים שעשיתם עם החיילים והחיילות, עם השוטרים והשוטרות במשך שעות ארוכות, ללא הפסקה.
את הערכים והמוסר שיצאו מכם מתוך כבוד וענווה למי שעמד מולכם,
מתוך אמונה שלמה בצדקת דרכינו וביכולתנו לקרוע את רוע הגזרה, החל מכפר מימון ועד בית הכנסת בנווה דקלים.
ראינו גם כיצד הסתופפתם והצטופפתם בבתי הכנסת לתפילות אין-סופיות וללימוד תורה.
ראינו את הקפדתכם על הצניעות ועל ההפרדה בין בנים לבנות למרות מספרכם הרב (בלי עין הרע).
ראינו את אמונתכם הגדולה. התרגשנו והתפעמנו מהשירה והריקודים ומההקשבה וההערצה הבלתי מתפשרת שלכם לתלמידי חכמים, רבניכם ומוריכם. אנו גם רואים אתכם כעת מתנדבים בכל בתי המלון בארץ בהתמדה וברגישות וללא עייפות מתוך תחושת שליחות עמוקה לעזור למגורשים בכל דרך ואף הפעוטה ביותר. ראינו את אהבתכם העצומה לארץ וליושבים עליה ומפריחים את שממתה.
עשיתם את כל זה בניקיון ובטהרה, לא מתוך אינטרס אישי ולא מתוך ציפייה להפיק מכך רווח כלשהו.
האחריות שלקחתם על עצמכם לא הלכה לאיבוד. מסירות הנפש שלכם לא ירדה לטמיון.
כל זה הוא הערובה, המפתח, להשלמת המשימה העומדת לפנינו.
נספח 4 –
תמונות לערכים:
מתוך אתר גוש קטיף
