איתור סניפים וכפרי בוגרים
מדריך/ה יקר/ה שים/י לב:
כשם שחניך בגיל זה אוהב בצורה טבעית ובלי הסברים את הוריו כך גם אהבתו לארץ ישראל הינה טבעית..ואין לנו שום רצון לעורר אצלו שאלות ודילמות מיותרות לגילו אלא לחזק ולהעצים תכונות טבעיות אמיתיות כגון זו. ועל כן כאשר אתה מעביר פעולה זו שים לב לא להיות ציני.
נכין מראש שקית מלאה אדמה ונערוך מכירה פומבית לשקית זו (באותה מידה יכול להיות אבנים/אוויר וכו'..) לאחר סבב ראשון נוסיף פרט על האדמה – אדמה זה היא אדמת ארץ ישראל, ונערוך שוב מכירה . כמה אנחנו אוהבים מחבבים ומעריכים את ארץ ישראל עד כדי שאנו מוכנים להשקיע כספים מרובים לקנות את אדמתה להתיישב בה ולהקריב דברים רבים על מזבחה…
סיפור (נספח 1) לשלב זה כמה אופציות או שאת/ה המדריך/ה תביא תלבושות ואביזרים ותציג בפני החניכים את הסיפור או שתבקש מכמה חניכים להציג, אפשרות שלישית פשוט לספר…
נפרוס מפת ארץ ישראל גדולה במרכז המעגל, כל חניך יקבל דגלון יציג מקום/ אתר שהוא אוהב בארץ ישראל יסביר מדוע הוא כ"כ אוהב מקום זה, ויניח במקומו על המפה. כדאי ורצוי מאד להכין מראש לך המדריך/ה כמה אתרים /מקומות שחשוב לך שהחניכים ישמעו ויתחברו אליהם….
פתחנו במכירה פומבית על אדמת ארץ ישראל, וראינו כיצד אדמה זו בעיננו משמעותית ביותר ואינה סתם שקית אדמה, המשכנו בסיפור מרגש על חיבת ארץ ישראל הרצון והכמיהה להגיע ולחיות בה, וסיימנו במשחק הצבת דגלונים על מקומות אהובים בארץ ישראל, מתנה יקרה כ"כ שקיבלנו מהקב"ה. אשרינו מה טוב חלקינו ומה נעים גורלנו.. שזכינו לחיות בארץ ישראל!!!
"ואתן לך ארץ חמדה" – ארץ שנחמדו לה כל גדולי עולם כשעלה ר' זירא לארץ ישראל לא מצא גשר לעבור. החזיק בחבל מתוח לאורך הנהר ועבר. אמר לו מין אחד: עם פזיז … אמר לו ר' זירא מקום שמשה ואהרון לא זכו לו, אני מי יאמר שאזכה לו? ר' אבא היה מנשק את הסלעים של עכו מרוב חיבת הארץ. ר' חנינא היה מתקן בעצמו תקלות בדרכי ארץ ישראל מרוב אהבת הארץ. ר' חייא בר גמדא היה מתגלגל בעפר הארץ כדי להראות גודל רצונו בבניין הארץ, כמו שכתוב: "כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו"
(על פי מסכת כתובות עמ' ק"ב)
רבי זירא מתלמידי החכמים החשובים בבבל היה.טוב היה לו בבבל. מפי גדולי החכמים שם למד תורה, והוא עצמו היה מכובד מאוד. אבל מאוד התגעגע על ארץ ישראל ועל חכמיה, ועל כן החליט לעלות לארץ וללמוד תורה מפי רבי יוחנן בטבריה. החלטה זו לא קלה הייתה. בימים ההם הייתה הנסיעה מבבל לארץ ישראל קשה מאוד. כל מי שרצה לעלות, חייב היה להיטלטל בדרכים ימים רבים, ולא פעם היה עליו להתגונן מפני שודדים ואף מפני חיות טורפות. אך לרבי זירא היו עוד סיבות להסס: רבו האהוב עליו, רב יהודה בן יחזקאל, התנגד לעלייתו, כי היה סבור, שעדיין חייבים היהודים להישאר בגלות בבל ואינם רשאים לחזור לארץ ישראל.ומלבד זאת חשש רבי זירא שאינו זכאי להיות בארץ הקודש, כל זמן שיש בו איזה חטא, שלאחזר עליו בתשובה שלמה. לילה אחד חלם רבי זירא, והנה נותנים לו סימן מן השמים שכל עוונותיו כבר נתכפרו. אז החליט לצאת לדרך, אבל פחד, שרבו יאסור עליו ללכת, ולא יוכל לעבור על איסורו. לכן השתמט ממנו ולא הלך אליו להיפרד. אבל לבו לא נתן לו לעזוב את בבל מבלי לראות את רבו עוד פעם אחת. השתדל אפוא לראות ומבלי שרב יהודה ירגיש בו, וכך זכה לשמוע גם עוד כמה דברי חכמה מפיו. אחרי זה עזב רבי זירא את בבל והלך לארץ ישראל. בדרכו הגיע לנהר. נעמד רבי זירא והסתכל כה וכה, ולא מצא שם גשר, וגם מעבורת (אוניה קטנה) שבה היו בדרך כלל עוברים את הנהר,לא נראתה לעין. כיצד יחצה את הנהר ? הבחין רבי זירא בקרש צר המונח לרוחב הנהר ומעליו מתוח חבל הקשור ביתדות שבשני עברי הנהר. מעבר זה היה מיועד לדייגים ולפועלים, שלא היה להם פנאי לחכות למעבורת. הם יכלו לעבור על הקרש הזה, כי היו רגילים מנעוריהם לעשות כן. רבי זירא כבר לא היה צעיר, וגם חזק בגופו לא היה. אבל בכל זאת לא היסס אף לרגע, אחז בחבל והתחיל ללכת. הקרש הרטוב היה חלקלק והתנדנד בזרם המים האדירים של הנהר. מדי פעם בפעם שקעו רגליו של רבי זירא במים הצוננים, מדי פעם בפעם היה בסכנה להחליק ולפול, אבל הוא החזיק בחבל בכל כוחו עד שהגיע בשלום לצד השני, כולו עייף ורטוב. על שפת הנהר עמד בשעה זו אדם שראה את רבי זירא עובר את הנהר בעזרת החבל. אדם זה שונא ישראל היה. כשהכיר לפי לבושו של רבי זירא, שחכם יהודי לפניו, גער בו: – עם פזיז! מתחילה נהגתם בפזיזות והקדמתם פיכם לאוזניכם ! עוד לפני ששמעתם מה כתוב בתורה, כבר צעקתם "נעשה ונשמע !" וכי כך עושים ? לא ! קודם שומעים ואחר כך מחליטים, אםרוצים לעשות. וגם עכשיו אתם פזיזים, כפי שהייתם ! לא היה לכם פנאי לחכות למעבורת ולעבור את הנהר בביטחון ובנוחיות?! רבי זירא סבלן היה ולא כעס אפילו על אדם חצוף זה. בנחת ענה לו: – ראה, אני בדרך לארץ ישראל. משה רבנו ואהרון הכהן לא זכו להיכנס לארץ, אף על פי שמאוד השתוקקו לבוא שמה, ומי יודע, אם אני אזכה לקיים מצווה זו ! לכן עלי להזדרז מאוד. כל רגע שאני יכול להקדים ולבוא למקום שאני כל כך מתגעגע עליו יקר לי מאוד. ואיך אוכל לעמוד ולחכות למעבורת ?! ואמנם זכה רבי זירא והגיע בשלום לארץ ישראל כפי שבקש, השתקע בטבריה ולמד בישיבה הגדולה של רבי יוחנן.
(מתוך "כה עשו חכמינו")