תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

ציוד: גיליון נייר, טושים, סידורים כמספר החניכים

מהלך הפעולה:

פתיחה

אפשרות א: לעולם לא
יושבים במעגל, וכל אחד מושיט קדימה את שתי הידיים; כל האצבעות מורמות. כל אחד אומר בקול בתורו משהו שהוא מעולם לא עשה. כל מי שכן עשה את הדבר הזה, מקפל אצבע אחת. מי שקיפל את כל האצבעות יוצא מהמשחק, ומי שנשאר אחרון באצבעות מורמות הוא המנצח.

אפשרות ב: שני מקלות (שבעה צעדים)
לוקחים שני מקלות ומניחים אותם במרחק של כשני צעדים זה מזה. כל החניכים עומדים בטור מאחורי המקל הראשון, והמטרה היא לעבור את המקל השני בשבעה צעדים לכל היותר. אחרי שהחניך האחרון קופץ מזיזים את המקל האחרון למקום שבו הוא סיים את הקפיצה ומגדילים את הרווח בין המקלות.

שלב א: יכול להיות שזה נגמר?

חלקו את מילות השיר של יהונתן גפן (נספח 1), ושאלו את החניכים מה דעתם עליו. לאחר דיון קצר חלקו להם את מילות שיר התגובה של אלישיב רייכנר (נספח 2).

הסבירו: כמו במשחק הפתיחה, וכמו שאלישיב רייכנר כותב, תמיד יש לנו עוד לאן לשאוף ומה לקדם.

אנו מגיעים לסיומו של חודש ארגון, שבו עסקנו בחלום התורה בארץ ישראל. ראינו שב”ה יש לנו מספר עצום של ישיבות ואולפנות, מכינות ומדרשות. יכול להיות שזה נגמר? שאין עוד לאן להתקדם בדברים הרוחניים והתורניים? (אפשר לתת לחניכים לדון בכך קצת, אך אין חובה, כי נחזור לכך בהמשך.)

שלב ב: כל עוד לא הפסקת לחלום

שאלו את החניכים: איך אול לדעת מה החלום שלי? הגיעו איתם למסקנה שחלום הרבה פעמים משיק לשאלה “מה אני רוצה?” בחלומות הגשמיים אלו רצונות גשמיים, אבל בחלום רוחני נצטרך לחפש מה הרצונות הרוחניים שלנו, אילו בקשות ותפילות יש לנו.

אפשרות א: חלקו סידורים כמספר החניכים ותנו להם לדפדף ולחפש אילו דברים אנו מבקשים עליהם שוב ושוב. את כל הרעיונות רשמו על גיליון נייר.

אפשרות ב: חלקו לחניכים את מילות הברכות בתפילת עמידה ובברכת המזון (נספח 3), ושאלו אותם אילו בקשות רוחניות יש בברכות אלו (חשוב לשים לב שלא מניחים את הברכות על הרצפה). את כל הרעיונות רשמו על גיליון נייר.

שלב ג: זה מתחיל בצעד

את הפעולה האחרונה של חודש ארגון כדאי לנצל לגיבוש חלום ממשי, החלום השבטי. מכל הרעיונות שרשמתם ערכו הצבעה והחליטו איזה חלום תרצו לאמץ לחלום שבטי משלכם. לפני ההצבעה כדאי להעמיק במשמעויות החלומות שכתבתם באמצעות דיון קבוצתי, חיפוש אחר חומרים בנושא וכדומה. בנספח 4 מובאים ציטוטים של הרב דרוקמן בנוגע לחלומות רוחניים שהרב דרוקמן עסק בהם; תוכלו להיעזר גם במקורות אלו.

הזכירו לחניכים את מה שלמדנו בפעולות הקודמות: חלום טוב הוא חלום גדול, שיש לו אפשרות להתגשם, אך לאו דווקא בקרוב. תפקיד החלום הוא שנוכל לסגל לעצמנו מבט גבוה שיאפשר לנו להביט לעבר מטרה רחוקה וללכת אליה.

במהלך השנה כשתחפשו נושא לעסוק בו או כשתעסקו בנושאים קשורים, הקפידו להזכיר לחניכים את החלום השבטי שלכם, ללמוד ולהעמיק בו.

נספחים:

נספח 1: יכול להיות שזה נגמר? (יהונתן גפן)

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
שומר עברי על סוס לבן בלילה שחור
על שפת הכינרת טרומפלדור היה גיבור
תל אביב הקטנה, חולות רטובים, ביאליק אחד
שני עצי שקמים, אנשים יפים מלאים חלומות:
“אנו באנו ארצה לבנות ולהיבנות
כי לנו ארץ זו”.
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
יכול להיות שזה נגמר? יכול להיות שזה נגמר?

אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי
והכול היה פשוט נפלא עד שהגעתי
פלמ”ח, פינג’ן, קפה שחור וכוכבים
אנגלים, מחתרת וילקוט הכזבים
שפם ובלורית, פסים מעל הצוואר, ירון זהבי
אלתרמן, תמר, בחורות יפות, מכנסיים קצרים
היה להם בשביל מה לקום בבוקר
כי לנו ארץ זו.
כאן, איפה שאתה רואה את הדשא
היו פעם רק יתושים וביצות
אמרו שפעם היה כאן חלום נהדר
יכול להיות שזה נגמר? יכול להיות שזה נגמר?

נספח 2: אלישיב רייכנר

“אומרים שהיה פה שמח”
אמר לא מזמן המשורר
“שמח, לפני שנולדתי”
כך בדיוק הוא קיטר
ואחר כך תיאר חלוצים
עם מכנסיים בתוך הביצה
ונזכר – היו אידיאלים
והייתה התיישבות אמיצה
ובסוף הוא זרק שאלה
“יכול להיות שזה נגמר?”
הוא לא חיכה לתשובה
קבע שנולדנו מאוחר
“להם היה למה לקום
היה על מה לחלום
לנו לא נשאר כלום
פשוט משעמם היום!”
אז תרשו לי שנייה להעיז
לענות לבחור המבואס
וזה לא כדי להרגיז
אז הוא בטח לא יכעס…
– זה עוד לא נגמר, ידידי,
ואפילו לא התחיל!
צריך להיות רק ערני
ואת החושים תמיד להפעיל
כי אם תפתח עיניים
תוכל בקלות לראות
חלוצים עם מכנסיים
(ואפילו עם חולצות…)
והם עוד מייבשים ביצות
ומגרשים גם יתושים
יש להם עוד מה לבנות
והם אפילו עוד חולמים…
אז אולי השתנו הביצות
והיתושים לא של פעם
אבל יש מה לעשות
ולאידיאלים נשאר טעם
עוד יש יישובים להקים
ונגב עוד יש להפריח
בפתח עומדים העולים
וצריך להביא גם משיח…
עוד יש על מה להילחם
ולצערנו גם עם מי
וצריכים, בעזרת ה’
עוד המון יהודים להביא
וצריך לאחד וצריך לקדם
צריך להסכים, אבל גם לסרב
צריך לעזור, אך לדעת למחות
ויש עוד המון לכלוכים לנקות…
ולא זקוקים ל”גנזים ורוזים”
וגם ג’קסון לא נחוץ
יש מספיק, כולם מקומיים
ולא צריך תוצרת חוץ.
ולכן משורר יקר,
כדאי שתפסיק לקטר
לא נולדת מאוחר
אבל אתה עלול לאחר!
תתעורר, כי יש עבודה
ו”שמח” – ימשיך להיות
לקום בבוקר תמצא סיבה
אם תישן עם עיניים פקוחות!

נספח 3: תפילת 18 בנוסח אשכנז וברכת המזון בנוסח עדות המזרח

אַתָּה חוֹנֵן לְאָדָם דַּעַת, וּמְלַמֵּד לֶאֱנוֹשׁ בִּינָה. חָנֵּנוּ מֵאִתְּךָ חָכְמָה בִּינָה וָדָעַת. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, חוֹנֵן הַדָּעַת.

הֲשִׁיבֵנוּ אָבִינוּ לְתוֹרָתֶךָ, וְקָרְבֵנוּ מַלְכֵּנוּ לַעֲבוֹדָתֶךָ, וְהַחֲזִירֵנוּ בִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, הָרוֹצֶה בִתְשׁוּבָה.

סְלַח לָנוּ אָבִינוּ כִּי חָטָאנוּ, מְחַל לָנוּ מַלְכֵּנוּ כִּי פָשָׁעְנוּ, כִּי אֵל טוֹב וְסַלָּח אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹוחַ.

רְאֵה נָא בְעָנְיֵנוּ וְרִיבָה רִיבֵנוּ וּגְאָלֵנוּ גְּאֻלָּה שְׁלֵמָה מְהֵרָה לְמַעַן שְׁמֶךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, גּוֹאֵל יִשְׂרָאֵל.

רְפָאֵנוּ ה’ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

בָּרֵךְ עָלֵינוּ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ אֶת הַשָּׁנָה הַזֹּאת וְאֶת כָּל מִינֵי תְבוּאָתָהּ לְטוֹבָה. וְתֵן טַל וּמָטָר לִבְרָכָה עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְשַׂבְּעֵנוּ מִטּוּבָהּ, וּבָרֵךְ שְׁנָתֵנוּ כַּשָּׁנִים הַטּוֹבוֹת לִבְרָכָה, כִּי אֵ-ל טוֹב וּמֵטִיב אָתָּה וּמְבָרֵךְ הַשָּׁנִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְבָרֵךְ הַשָּׁנִים.

תְּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל לְחֵרוּתֵנוּ, וְשָׂא נֵס לְקַבֵּץ גָּלֻיּוֹתֵינוּ, וְקַבְּצֵנוּ יַחַד מְהֵרָה מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מְקַבֵּץ נִדְחֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

הָשִׁיבָה שׁוֹפְטֵינוּ כְּבָרִאשׁוֹנָה, וְיוֹעֲצֵינוּ כְּבַתְּחִלָּה. וְהָסֵר מִמֶּנוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה, וּמְלֹךְ עָלֵינוּ מְהֵרָה אַתָּה ה’ לְבַדְּךָ, בְּחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְצַדְּקֵנוּ בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מֶלֶךְ אוֹהֵב צְדָקָה וּמִשְׁפָּט (בעשרת ימי תשובה: הַמֶּלֶך הַמִּשְׁפָּט).

וְלַמַּלְשִׁינִים אַל תְּהִי תִקְוָה, וְכָל הַמִּינִים כְּרֶגַע יֹאבֵדוּ, וְכָל אֹיְבֵי עַמְּךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, וְהַזֵּדִים מְהֵרָה תְעַקֵּר וּתְשַׁבֵּר וּתְמַגֵּר וְתַשְׁפִּילֵם וְתַכְנִיעֵם בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, שׁוֹבֵר אֹיְבִים וּמַכְנִיעַ זֵדִים.

עַל הַצַּדִּיקִים וְעַל הַחֲסִידִים וְעַל זִקְנֵי שְׁאֵרִית עַמְּךָ בֵית יִשְׂרָאֵל וְעַל פְּלֵיטַת בֵּית סוֹפְרֵיהֶם וְעַל גֵּרֵי הַצֶּדֶק וְעָלֵינוּ, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ, וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת, וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם, וּלְעוֹלָם לֹא נֵבוֹשׁ כִּי בְךָ בָטָחְנוּ. וְעַל חַסְדְּךָ הַגָּדוֹל בֶּאֱמֶת נִשְעָנְנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מִשְׁעָן וּמִבְטָח לַצַּדִּיקִים.

וְלִירוּשָׁלַיִם עִירְךָ בְּרַחֲמִים תָּשׁוּב, וְתִשְׁכֹּן בְּתוֹכָהּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ, וּבְנֵה אוֹתָהּ בְּקָרוֹב בְיָמֵינוּ בִּנְיַן עוֹלָם, וְכִסֵּא דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה לְתוֹכָהּ תָּכִין. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָיִם.

אֶת צֶמַח דָּוִד עַבְדְּךָ מְהֵרָה תַצְמִיחַ, וְקַרְנוּ תָרוּם בִּישׁוּעָתֶךָ. כִּי לִישׁוּעָתְךָ קִוִּינוּ כָּל הַיּוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, מַצְמִיחַ קֶרֶן יְשׁוּעָה.

אָב הָרַחֲמָן שְׁמַע קוֹלֵנוּ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ, חוס ורחם עלינו, וְקַבֵּל בְּרַחֲמִים וּבְרָצוֹן אֶת תְּפִלָּתֵנוּ, כִּי אֵל שׁוֹמֵעַ תְּפִלּוֹת וְתַחֲנוּנִים אָתָּה, וּמִלְּפָנֶיךָ מַלְכֵּנוּ, רֵיקָם אַל תְּשִׁיבֵנוּ. חָנֵּנוּ וַעֲנֵנוּ וּשְׁמַע תְּפִלָּתֵנוּ. כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִילַת כָּל פֶּה עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, בְּרַחֲמִים, בָּרוּךְ אַתָּה ה’, שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה.

רְצֵה ה’ אֱ-לֹהֵינוּ בְּעַמֶּךָ יִשְׂרָאֵל וְלִתְפִלָּתָם שְׁעֵה, וְהָשֵׁב אֶת הָעֲבוֹדָה לִדְבִיר בֵּיתֶךָ, וְאִשֵּׁי יִשְׂרָאֵל וּתְפִלָּתָם בְּאַהֲבָה תְקַבֵּל בְּרָצוֹן וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. וְתֶחֱזֶינָה עֵינֵינוּ בְּשׁוּבְךָ לְצִיּוֹן בְּרַחֲמִים. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן.

שִׂים שָׁלוֹם טוֹבָה וּבְרָכָה, חַיִּים חֵן וָחֶסֶד וְרַחֲמִים, עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ. בָּרְכֵנוּ אָבִינוּ, כֻּלָּנוּ כְאֶחָד יַחַד בְּאוֹר פָּנֶיךָ, כִּי בְאוֹר פָּנֶיךָ נָתַתָּ לָּנוּ ה’ אֱ-לֹהֵינוּ, תּוֹרַת חַיִּים וְאַהֲבַת חֶסֶד וּצְדָקָה וּבְרָכָה וְרַחֲמִים וְחַיִּים וְשָׁלוֹם. וְטוֹב יִהְיֶה בְעֵינֶיךָ לְבָרְכֵנוּ וּלְבָרֵךְ אֶת כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל. בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה בִּשְׁלוֹמֶךָ בְּרוֹב עֹז וְשָׁלוֹם. בָּרוּךְ אַתָּה ה’, הַמְּבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁלוֹם.

רַחֵם ה’ אֱ-לֹהֵֽינוּ עָלֵֽינוּ וְעַל יִשְׂרָאֵל עַמָּךְ, וְעַל יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ, וְעַל הַר צִיּוֹן מִשְׁכַּן כְּבוֹדָךְ, וְעַל הֵיכָלָךְ, וְעַל מְעוֹנָךְ, וְעַל דְּבִירָךְ, וְעַל הַבַּֽיִת הַגָּדוֹל וְהַקָּדוֹשׁ שֶׁנִּקְרָא שִׁמְךָ עָלָיו. אָבִֽינוּ, רְעֵֽנוּ, זוּנֵֽנוּ, פַּרְנְסֵֽנוּ, כַּלְכְּלֵֽנוּ, הַרְוִיחֵֽנוּ הַרְוַח לָֽנוּ מְהֵרָה מִכָּל צָרוֹתֵֽינוּ. וְנָא, אַל תַּצְרִיכֵֽנוּ ה’ אֱ-לֹהֵֽינוּ, לִידֵי מַתְּנוֹת בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לִידֵי הַלְוָאָתָם, אֶלָּא לְיָֽדְךָֽ הַמְּלֵאָה וְהָרְחָבָה, הָעֲשִׁירָה וְהַפְּתוּחָה, יְהִי רָצוֹן שֶׁלֹּא נֵבוֹשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֹא נִכָּלֵם לָעוֹלָם הַבָּא, וּמַלְכוּת בֵּית דָּוִד מְשִׁיחָךְ תַּחֲזִירֶֽנָּה לִמְקוֹמָהּ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ.

וְתִבְנֶה יְרוּשָׁלַֽיִם עִירָךְ בִּמְהֵרָה בְיָמֵֽינוּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה’ בּוֹנֵה יְרוּשָׁלָֽיִם. הָרַחֲמָן הוּא יְחַיֵּֽנוּ וִיזַכֵּֽנוּ וִיקָֽרְבֵֽנוּ לִימוֹת הַמָּשִֽׁיחַ וּלְבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

נספח 4

אהבת ישראל

• ראינו שיש לנו חיבור מיוחד של עם-תורה-ארץ. חיזוק האהבה לעם הוא יעד רוחני שהרב דרוקמן הרבה לעסוק בו. כשנשאל פעם הרב אליהו זצוק”ל איך מתחזקים באהבת ישראל, הוא השיב: “אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את עם ישראל, כך אני מקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך”.
• “אין דבר כזה אהבת חינם, כל יהודי ראוי לאהבה”.
• “בכל ימות השנה יש להרבות באור: אור אמונה, אור תורה, אור אהבת ארץ ישראל ומדינת ישראל – הכל מתוך תפיסת האחדות של נרות החנוכה, של תורה ומלכות של עצמאות ועצמיות.”

בית מקדש

• “המקדש ועבודתו מבטאים את הקשר החי של ישראל עם אביהם שבשמים – אחר חורבן המקדש איבדנו את חיינו. אם נתאר לאדם מנגינה נפלאה שלא שמעהּ מעולם – לא יביננה, באותה מידה איננו מבינים את שחסר לנו”.
• “באחת מנסיעותיי לאמריקה, לצורך כמובן, הוזמנתי להשתתף בתוכנית טלוויזיה של שאלות ותשובות. אחד האנשים שאל אותי בתוכנית אם אני מאמין שייבנה בית המקדש. עניתי כמובן שאני מאמין בכך באמונה שלמה. ‘איך זה ייתכן?’ התפלא השואל, ‘והלוא בנויים שם מסגדים!’
  החזרתי לו בשאלה: ‘כתוב בספר ישעיהו ב, ז: וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה. האם לדעתך, במציאות ימינו, יכולה הנבואה הזאת להתקיים?’ השואל השיב כמובן בשלילה.אמרתי לו: ‘אף שהיום קשה לדמיין זאת, אני מאמין ובטוח שהנבואה הזאת תתגשם, אין לי כל ספק בדבר! וכשם שנבואה זו עתידה להתקיים – כך גם הנבואות על בניין המקדש עתידות להתקיים. אומנם קשה לנו היום להבין איך יסורו משם המסגדים ואת מקומם יתפוס בית המקדש, אך ד’ הבטיח לנו שכך יהיה, ואנו בטוחים שהבטחתו תתגשם!’וכאשר ייבנה בית המקדש, במהרה בימינו, לא רק שיסכימו הערבים לכך – כי אם אדרבה, הם ישמחו בכך! לעתיד לבוא יבינו הכול את חשיבות בית המקדש וערכו – לא רק לעם ישראל, אלא גם לאנושות כולה! בית המקדש יביא עימו אושר לכל בני האדם, וכולם ירגישו בו כבני בית.ומה נגיד אנו, אשר מצד אחד ראינו בעינינו את שיאה של הפורענות בשואה האיומה, ומצד שני חווינו את שלביה הראשונים של הגאולה – בניין הארץ וקיבוץ הגלויות, עצמאות ישראל ושחרור ירושלים – האם לא נאמין אנו באמונה שלמה בהשלמת כל שלבי הגאולה עד תומם, כפי שהבטיחנו הבורא?![…] על כן, אף שאיננו יודעים מתי זה יקרה ואיך זה יקרה – אנו בטוחים שבהגיע השעה המתאימה, ישוב בית המקדש לתפוס את מקומו בהר הבית, ואם יתמהמה – חכה לו! כי בא יבא, לא יאחר!”(ואשיבה – תשפחה, עם וארץ, עמ’ 167)
• “בימינו, אחרי שזכינו בתקומתה של מדינת ישראל ובקיבוץ הגלויות המופלא, ואחרי התפתחותה הגדולה של מדינתנו הריבונית, עלולה להיווצר תחושה שכבר הגענו אל המנוחה והנחלה, ובית המקדש עלול להיתפס כדבר שאפשר גם בלעדיו, חלילה.

אך לא כך הדבר באמת! בית המקדש הוא המקום להשראה הממשית של השכינה בתוכנו, ובו בא לידי ביטוי הקשר המיוחד שבין ישראל לאביהם שבשמים בצורה החזקה ביותר; בבית המקדש מגיע האדם למפגש הקרוב ביותר לא-לוהיו, ובו הוא יכול לחוש קרבת א-לוהים מרבית – ‘וַאֲנִי קִרְבַת אֱ־לֹהִים לִי טוֹב’ (תהילים עג, כח)” (קמעא קמעא, עמ’ 306).