תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה:

שלב א: איפה התורה בחיים שלי?

אפשרות א: תנו לחניכים פתקים של פעולות יום-יומיות (נספח 1), ובקשו מהם לחלק אותם לשתי ערמות: פעולות שקשורות לחיים הדתיים שלנו ופעולות שאינן קשורות אליהם. אם הם ישימו הרבה פתקים בערמה של הדברים הלא קשורים, בקשו מהם למיין את הערמה הזאת שוב: דברים שקצת קשורים לחיים הדתיים, ודברים שאינם קשורים אליהם כלל. לבסוף, כשתישאר ערמה קטנה, הדגימו להם כיצד גם הדברים האלה יכולים להיות קשורים לחיים הדתיים ושכנעו אותם להעביר גם את אלו לערמה של הדברים הקשורים לחיים הדתיים (לדוגמה: לראות טלוויזיה – אילו תכנים אני אבחר שלא לצפות בהם? לאכול – ברכות לפני האכילה ואחריה, להתלבש – צניעות או כיפה וציצית וכדומה).

אפשרות ב: הכריזו על תחום בחיינו (מהרשימה בנספח 2) ובקשו משני חניכים להציג את שתי הדעות, אם זה תחום ששייך לצד הרוחני של החיים או לצד הגשמי. אם יש חניכים שרוצים להוסיף טיעונים, תנו להם להצטרף.

אפשרות ג: תנו לחניכים את המשפט שאמר משה מנדלסון, מראשי תנועת ההשכלה: "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" (נספח 3). שאלו אותם מה הם חושבים על המשפט. אם הם זקוקים להכוונה, שאלו: האם להיות יהודי ולהיות אדם זה סותר? האם היהדות היא משהו שרלוונטי רק בתוך הבית?

סכמו ואמרו שהתורה היא מעבר לאוסף של מצוות שצריך לסמן עליהן וי; התורה היא הדרכה לחיים, והיא פוגשת אותנו בכל צומת בחיים.
אם בחרתם באפשרות א או ב, קחו דוגמאות מהדברים שהייתה עליהם התלבטות לאן הם שייכים והסבירו שבקלות אפשר לחיות חיים שבהם ברור שפעולה זו או תחום זה קשורים לעולם החול, אבל המטרה שלנו היא לצקת קודש לתוך ממד החול, ובכך להעלות אותו לרמה גבוהה ואמיתית יותר.
אם בחרתם באפשרות ג, הסבירו שהבשורה של תורת ארץ ישראל באה בדיוק כנגד האמירה הזאת: התורה והחיים אינם סותרים זה את זה, ואפילו יותר מזה: הם משלימים זה את זה.

הקריאו לחניכים קטע מהספר 'הנני' (נספח 4).

שלב ב: למי התורה שייכת?

אפשרות א: חלקו את מילות השיר 'קבעתי את מושבי' (נספח 5), ושאלו את החניכים אילו דרכים לעבוד את ה' מוצגות בשיר. יש דרך שהיא הטובה ביותר? הגיעו יחד למסקנה שאין דרך נכונה אחת, וכל הדרכים טובות, אך לכל אדם מתאימה דרך אחרת.

אפשרות ב: הביאו תעתועי ראייה (נספח 6), ושאלו את החניכים מה הם רואים. כשיעלו שתי תשובות שונות שאלו אותם: אז מה באמת יש פה? הגיעו יחד למסקנה ששני הציורים פה, ותלוי מי מסתכל בהם ומאיזו זווית.

שאלו את החניכים אילו מוסדות לימוד דתיים הם מכירים. כוונו אותם לכל הסוגים: ישיבות תיכוניות, אולפנות, ישיבות גבוהות, ישיבות הסדר, מכינות, מדרשות.

הסבירו לחניכים שפעם החלוקה הייתה מאוד מוחלטת: מי שהייתה לו היכולת לשבת בישיבה כל היום, הלך לישיבה, ומי שלא – הלך לעבוד. תורת ארץ ישראל חידשה לא רק את החיבור של התורה לכל תחומי החיים, אלא גם את החיבור של התורה לכל האוכלוסיות ולכל הפרטים. גם בסוגי המוסדות שהזכרנו יש גיוון בין רמות לימוד, הערכים שהמוסד דוגל בהם ופועל על פיהם, סגנון התלמידים, גילם ועוד. כמו בשיר (או כמו בתעתועי הראייה), אין דרך נכונה אחת, ויש הרבה דרכים להגיע לתורה.

שלב ג: הרב דרוקמן ותורת ארץ ישראל

שאלו את החניכים, לנוכח מה שלמדו על הרב דרוקמן, אם הם חושבים שהוא חי את תורת ארץ ישראל.

שני תחומים בחייו של הרב דרוקמן ממחישים את תורת ארץ ישראל בחייו (נספח 7): מוסדות אור עציון, שהנגישו את התורה לאוכלוסיות מגוונות, ופעילותו כחבר כנסת המשלב את ערכי התורה במציאות החיים השוטפת. בהתאם לסגנון החניכים שלכם בחרו את אחד התחומים ובו תתמקדו, ואת התחום השני הזכירו בקצרה.

אחרי שראינו דוגמאות למימוש החיבור בין התורה לחיים שאלו את החניכים מה בחייהם קשור ומחובר לתורה אפילו שאינו מצווה או הלכה.

סיכום
בפעולה זו דיברנו על התגשמות חלום התורה בארץ ישראל, תורה שמחוברת לכל הרבדים בחיים ולכל האוכלוסיות. כמו כן ראינו איך הרב דרוקמן בחייו חי את החיבור הזה ומימש את רעיון תורת החיים. לסיכום הקריאו קטע מדבריו של הרב (נספח 8).

נספחים:

נספח 1: פעולות יום-יומיות

להתלבש, להתפלל, לאכול, לראות טלוויזיה, לקרוא ספר, ללכת לבית הספר, לישון, להכין ארוחת ערב, לשטוף כלים, לעשות קניות בסופר, ללמוד תורה, לטייל, לנסוע באוטובוס, להכין שיעורי בית

נספח 2: תחומים בחיינו

צבא, כלכלה, חקלאות, רפואה, תקשורת, תרבות, פוליטיקה, מערכת משפט, טכנולוגיה.

נספח 3 
"היה יהודי בביתך ואדם בצאתך".

נספח 4: הרב דרוקמן מגיע לארץ
ביום שני, כ"ה באב תש"ד, 14 באוגוסט 1944, הגיעה הרכבת לשטחה של ארץ ישראל. חיים בן ה־12 ישב דרוך ונרגש בקרון הרכבת והביט מהחלון. זמן קצר לאחר שנכנסה הרכבת לשטחה של ארץ ישראל הוא התרגש לראות שלטים ועליהם שמות יישובים בעברית. דקות אחדות לאחר מכן ראה חיים מחלון הרכבת יהודי חבוש כיפה ועטור זקן עובד בשדה כשציציותיו מתבדרות ברוח. המראה הייחודי שמעולם לא חזה בו, הסעיר אותו. אין ספק. הוא אמר לעצמו. הגעתי לארץ ישראל.

נספח 5: קבעתי את מושבי (אהרן רזאל)

אמרו לי: סע לאלסקה פתח שם בית לקירוב רחוקים
אין לקדוש ברוך הוא יותר נחת מלראות את בניו האהובים שבים
אמרו לי: לך לצמתים, תחלק ספרונים, ותרקוד בכבישים
זה ממש געוואלד לראות את כולם פתאום מחייכים

אמרו לי: בוא עם גיטרה, הדלקנו נרות, יושבים ושרים ניגונים
זה צו השעה, זה מה שהדור צריך – חוויות וריגושים
אמרתי להם: אשריכם, מלאכת קודש כל מעשיכם
הרבה שליחים למקום, בטוחני שתמצאו את האיש הנכון

אבל אני קבעתי
את מושבי
פה בבית המדרש

הציעו לי משרה של חזן בחו"ל, קהילה של אנשים אמידים
הזדמנות נדירה ליצֹר קשרים ולהגיע לקהלים חדשים
כמעט נרשמתי לסדנא של "גוף ונפש", מנחים מרתקים
שלֹושה מפגשים, ארבעה תשלומים, אתה חי חיים יותר איכותיים

אבל אני קבעתי…

נכון שזה וזה דברי א-לוהים חיים
בצבא חזק צריכים את כל סוגי החיילים
אבל אני קבעתי את מושבי
בבית המדרש הישן.

נספח 6: תעתועי ראייה

נספח 7

מוסדות אור עציון

בשנת תשכ"ב שלח הרב צבי יהודה את הרב דרוקמן להיות הרב של הישיבה התיכונית 'אור עציון', שהוקמה שנתיים קודם. 15 שנה לאחר מכן, בשנת תשל"ז, הוקמה ישיבת ההסדר בעקבות בקשה שהגיעה לרב דרוקמן מתלמידים מהישיבה התיכונית, שרצו ישיבה גבוהה הממשיכה את אותה הדרך. ארבע שנים לאחר מכן, בשנת ה'תש"ם, הוקמה הפנימייה הצבאית 'אור עציון' בהובלתו של הרב.

עם נפילת ברית המועצות בשנת התשנ"א (1991) שלח הרב את תלמידיו לפעילות בברית המועצות ולעידוד העלייה, וגם נסע בעצמו לקייב לחגוג שם את חג הפסח. נוסף על כך הוא פתח בישיבה אולפן בעבור העולים. לאחר מבצע שלמה ועליית יהודי אתיופיה פתח הרב בשנת תשנ"ה (1995) בישיבת 'אור עציון' את המכינה הקדם-צבאית 'אור מאופיר' בעבור העולים מאתיופיה.
המדרשה לבנות 'אורות עציון' הוקמה בשנת 1996 על ידי בתו וחתנו של הרב, הרב עוזי וברוריה ביננפלד, והרב שימש נשיא המדרשה.

הרב דרוקמן כחבר כנסת

לאחר הרבה שנים של עיסוק בחינוך פנו נציגים מתנועת גוש אמונים אל הרב דרוקמן בבקשה שיתמודד לכנסת דרך רשימת המפד"ל. הרב דרוקמן דחה את הרעיון על הסף. לאחר כמה חודשים הם פנו אליו שוב, הפעם עם הרב צבי יהודה, רבו המובהק של הרב דרוקמן. הרב צבי יהודה דיבר ארוכות עם הרב חיים, ולבסוף שכנע אותו שזו השליחות שהוא צריך לקבל עליו. היו אנשים שלא הבינו את הקשר של הרב לכנסת וחשבו שהוא ישמש בעיקר איש רוח של המפלגה. אך הרב דרוקמן, שחי את החיבור בין התורה לחיים, נכנס לתפקיד בכל מאודו. הוא ראה בתפקידו הציבורי כלי לקדם מטרות ערכיות ולממש את חזונו בנוגע לתורת ארץ ישראל: לצקת קודש לתוך ממד החול, ובכך להעלות אותו לרמה גבוהה ואמיתית יותר.
גם בתקופת כהונתו כחבר כנסת לא הסכים הרב לוותר על שיעוריו בישיבה, וכדי להספיק הכול היה ישן כשלוש שעות בלילה, וגם לזה קרא "די והותר".

נספח 8

"האידיאל הוא להקים עם שלם הצועד כולו בדרך ה'. עם שלם החי בארצו כעם ריבוני, ועוסק בכל תחומי החיים. עם שיש בו את כל מגוון הכוחות המרכיבים אומה – אנשי רוח ואנשי חומר, משוררים, סופרים, מהנדסים, חקלאים ואנשי מלאכה – וכולם נושאים במשימה של: 'ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. השורש לכל נעוץ בגרעין של אברהם אבינו, שהנחיל את ההכרה שה' הוא לא רק 'אלוהי השמים' אלא 'אלוהי השמים ואלוהי הארץ'" (התורה לדורנו, בראשית, עמ' 281).