מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

לו הייתי רוטשילד

תקציר הפעולה

מה מקומו של הרכוש בחיים שלנו? בפעולה זו נחשוב על מקומו של הרכוש בהגדרה העצמית שלנו, אישית וחברתית, ועל המרדף בתרבות של ימינו אחר הרכוש. נחשוב יחד אם מתוך החובה לשמוט את רכושנו בשנת השמיטה יחסנו לרכוש אכן חיובי ונכון.

מטרות הפעולה

  • החניכים יבינו מה המקום שאנו נותנים לרכוש היום.
  • החניכים ילמדו על היחס של התורה לרכוש של האדם.
  • החניכים יזמו פרויקט שמיטה שבטי.

מהלך הפעולה

 

שלב א

בשלב זה נרצה לברר עם החניכים מה המקום שאנחנו מעניקים לרכוש בימינו. מוצעות כאן שתי אפשרויות לשלב זו, בחרו במה שמתאים לשבט שלכם. נראה עם החניכים מה הדברים שהכי היינו רוצים לעצמנו וננסה לחשוב אם זה באמת הדבר הטוב לנו ביותר. האם אלו הדברים שהיינו מאחלים לעצמנו בעומק? נבחין בין הרכוש שאנחנו מייחלים לעצמנו לקבל, שהוא לרוב חולף או חיצוני, לבין הדברים המהותיים, וננסה לחשוב למה תחילה אנחנו חושקים ברכוש.

 

אפשרות א –

יצירה: בקשו מהחניכים לחשוב מה הדבר שהם הכי רוצים שיהיה להם. לאחר מכן בקשו מהם ליצור את זה, והביאו חומרי יצירה בהתאם למה שמתאים לכם ולשבט שלכם. אפשר ליצור ממוצרי מזון כגון חטיפים, אפשר להביא דפים וטושים, וכן הלאה.

אחרי שכל חניך וחניכה ייצרו את הדבר שהיו מייחלים לקבל ערכו סבב ובקשו מכולם לשתף. שימו לב בשלב זה מה החניכים משתפים, אם הם מייחלים לטלפון, בגדים, דברים שקשורים לרכוש, או לדברים רוחניים כמו אושר, אהבה, בריאות, חברות וכדומה. בהתאם לתשובות החניכים הובילו את הדיון:

  • מדוע אנחנו חושקים דווקא בדברים האלו?
  • האם הרוב מייחלים לקבל דברים שהם רכוש או דברים אחרים?
  • מדוע דבר ראשון חשבנו על דברים שהם רכוש?
  • האם זה טוב? האם זה נכון?
  • האם הרכוש הוא אכן הדבר המרכזי ביותר בחיינו?
  • לפי הסבב, מה המקום שהרכוש תופס בחיים שלנו? מה אנחנו יכולים ללמוד מזה?

 

אפשרות ב

בקשו מהחניכים לכתוב לעצמם מה הם רוצים שהם יהיו בעוד עשור, מה הם מקווים שיהיה להם. לאחר שכל החניכים יכתבו בקשו מהם לשתף (כדאי לספר להם מראש שהולכים לשתף את זה כדי יוכלו לכתוב דברים שנעים להם לשתף). שימו לב בזמן השיתוף אם החניכים מדמיינים רק דברים שקשורים לרכוש. האם יש דברים שקשורים למהות או לרוח? נסו לזכור מה היה מרכזי יותר ולשים לב כמה מקום תפס הרכוש בתשובות.

לאחר סיום הסבב דונו בתשובות של החניכים:

  • מה היה הדבר שהופיע הכי הרבה? מה לכולם היה ברור שהם צריכים בעתיד?
  • האם כולם דמיינו את עצמם במצב כלשהו של בעלות על רכוש מסוים?
  • מדוע כשאנו מדמיינים את העתיד שלנו אנחנו מדמיינים קודם איפה נהיה מבחינת הרכוש שיהיה לנו? האם העתיד שלנו באמת מוגדר בצורה כה חדה בגלל רכוש מסוים שיהיה לנו?
  • לולא הרכוש בתיאור העתידי, מה נשאר בעתיד הזה? האם הוא עתיד שמח? האם הוא עתיד שאנחנו רוצים לשאוף אליו?
  • נוכל לראות שהרכוש הוא חלק בלתי נפרד מאיך שאנחנו רואים את עצמנו. מדוע זה ככה? האם זה טוב?
  • האם התלות שלנו ברכוש בריאה? מה המקום שראוי שיהיה לרכוש בחיינו?

 

שלב ב

למדו עם החניכים את סיפור חטא העגל (נספח 1). נסו לברר מעבר לחטא של עבודה לאלוהים אחרים מה עולה מהפרק. דברו על המתח בין עגל הזהב, שמייצג את החומריות בצורה הכי גדולה שלה, אך ורק תכשיטים וזהב, אל מול לוחות הברית, ייצוג של הדיבור הא-לוהי בצורה הכי מופשטת שלו. המתח של החומר אל מול הרוח.

לשבטים צעירים:

  • מה עגל הזהב מייצג? ממה הוא בנוי?
  • מה ההבדל בין עגל הזהב ללוחות הברית? מה זה אומר שאחד אנשים בנו ואחד מהקב”ה?
  • מה חזק יותר? מה נכון יותר?
  • מה התורה מלמדת אותנו על היחס בין הרכוש שלנו, החומר, לבין הרוח?

סכמו את הדיון והסבירו מה התורה מלמדת אותנו כאן: בסוף לא משנה כמה נרצה ללכת אחרי החומר, הרכוש, ואחרי יצירי כפינו, מה שמנחה אותנו בחיים ובעומק, מה שחשוב ונכון הוא הרוח, הפְּנים, לא מה שאנחנו רואים בחוץ וקל להשיג אלא המשמעות שלו בעומק, בחיבור לקב”ה.

 

לשבטים בוגרים:

  • למה דווקא עגל הזהב? איזה מתח מיוצג בין עגל הזהב ללוחות הברית?
  • מה אנחנו יכולים ללמוד מכך על מה שראוי שינחה אותנו?
  • אנחנו נפגשים פה בשני קצוות של איך אפשר לחיות את החיים שלנו, ובפרט לעבוד את הקב”ה. מה אתם לומדים מזה? מה נראה לכם התורה רוצה שניקח מזה?

 

למדו יחד את הפסוקים על מצוות השמיטה (נספח 2). דברו עם החניכים על המקום של הרכוש או החומר שאנחנו מצווים לשמוט ואיך זה מפנה מקום לעשות את רצון הקב”ה, איך זה נותן מקום לרוח.

בסיכום לדברים אלו שאלו מה מקומו של החומר בחיינו ואיך אנחנו לומדים מהתורה איפה הוא באמת ראוי להיות. היום החומר הוא לרוב מרכז חיינו, והשמיטה מלמדת אותנו לצעוד צעד אחורה, להניח את החומר ולתת מקום לעבודת ה’ למצוות, לחיבור לעצמנו ולמה שאנחנו צריכים באמת.

אפשרות להרחבה – קטע של הרב חיים נבון (נספח 3).

 

שלב ג

לאחר שהבנו מה מקומו של החומר ואת הכוח שיש לשמיטה לדייק אותנו, לשים את הדגש על מה שחשוב ולפנות מקום לרוח ולמצוות, נרצה לנסות ליישם את זה בפועל. חשבו על פרויקט שמיטה של השבט שבו אנחנו שומטים את החומר למען הרוח, למען קיום מצוות השמיטה.

רעיונות לפרויקטים:

  • יריד יד שנייה – כל החניכים מביאים דברים שהם כבר לא צריכים ולא משתמשים בהם ועשים יריד יד שנייה בסניף, בשכונה או במקום שזקוק לתרומות.
  • מכלי שמיטה – כל חניך מקבל עליו שלא להתרכז רק בחומר אלא במצווה. עצבו מכלי שמיטה לבתי החניכים כדי לאפשר להתנתק מהחומר ולהשאיר את הנוחות והקלות בלקנות ירקות או פירות שאינם שמיטה, ולהתחבר למצווה עצמה, להתאמץ ולא ללכת אחרי מה שקל, אחרי החומר.
  • אם אתם מכירים חקלאי ששומט, אפשר לארגן מפגש ושיחה איתו.

 

נספחים

נספח 1 –

חטא העגל – שמות לב-

וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו ב ויאמר אלהם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנתיכם והביאו אלי ג ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם ויביאו אל אהרן ד ויקח מידם ויצר אתו בחרט ויעשהו עגל מסכה ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ה וירא אהרן ויבן מזבח לפניו ויקרא אהרן ויאמר חג ליהוה מחר ו וישכימו ממחרת ויעלו עלת ויגשו שלמים וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק

ז וידבר יהוה אל משה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים ח סרו מהר מן הדרך אשר צויתם עשו להם עגל מסכה וישתחוו לו ויזבחו לו ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים ט

ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחלת ויחר אף משה וישלך מידו [מידיו] את הלחת וישבר אתם תחת ההר כ ויקח את העגל אשר עשו וישרף באש ויטחן עד אשר דק ויזר על פני המים וישק את בני ישראל כא ויאמר משה אל אהרן מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדלה כב ויאמר אהרן אל יחר אף אדני אתה ידעת את העם כי ברע הוא כג ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו כד ואמר להם למי זהב התפרקו ויתנו לי ואשלכהו באש ויצא העגל הזה כה וירא משה את העם כי פרע הוא כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם כו ויעמד משה בשער המחנה ויאמר מי ליהוה אלי ויאספו אליו כל בני לוי כז 

 

נספח 2 –

שמיטה – דברים טו, א–ה

“מִקֵּ֥ץ שֶֽׁבַע־שָׁנִ֖ים תַּעֲשֶׂ֥ה שְׁמִטָּֽה׃ וְזֶה֮ דְּבַ֣ר הַשְּׁמִטָּה֒ שָׁמ֗וֹט כָּל־בַּ֙עַל֙ מַשֵּׁ֣ה יָד֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יַשֶּׁ֖ה בְּרֵעֵ֑הוּ לֹֽא־יִגֹּ֤שׂ אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ וְאֶת־אָחִ֔יו כִּֽי־קָרָ֥א שְׁמִטָּ֖ה לה’׃ אֶת־הַנָּכְרִ֖י תִּגֹּ֑שׂ וַאֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה לְךָ֛ אֶת־אָחִ֖יךָ תַּשְׁמֵ֥ט יָדֶֽךָ׃ אֶ֕פֶס כִּ֛י לֹ֥א יִֽהְיֶה־בְּךָ֖ אֶבְי֑וֹן כִּֽי־בָרֵ֤ךְ יְבָֽרֶכְךָ֙ ה’ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר֙ ה’ אֱלֹקיךָ נֹֽתֵן־לְךָ֥ נַחֲלָ֖ה לְרִשְׁתָּֽהּ׃ רַ֚ק אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל ה’ אֱלֹק֑יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם”.

 

נספח 3 –

זה שעולה וזה שיורד (הרב חיים נבון)

למה הדולר צונח? את התשובה יודע לדקלם כל כלכלן: בגלל הגירעון המסחרי של ארה”ב, שעמד בשנת 2006 על קצת יותר מ-765 מיליארד דולר. בתרגום לשפת בני אדם: האמריקנים קונים מהעולם הרבה יותר ממה שהם מוכרים לו; והפער בין הייבוא לאמריקה לייצוא ממנה הוא מספר של שתים עשרה ספרות.

כמו תמיד, המספרים מסתירים סיפור. והגירעון המפלצתי הזה מסתיר סיפור עצוב על המעבר מייצור לצרכנות. כבר אין צורך, לכאורה, לעודד את האזרחים לייצר עוד; כושר הייצור הולך וגדל, בין היתר בזכות המיכון והמחשוב. להפך; מנסים לעודד את האזרחים לצרוך עוד ועוד, כדי שיהיה מי שיקנה את כל התוצרת הזו.

החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים התרבות הרווחת מאלפת אותנו לבולמוס צרכני. פעם הפרסומת לאבקת כביסה סיפרה על יתרונותיה של אבקת הכביסה, והפרסומת למכונית סיפרה על מעלותיה של המכונית. היום כבר התרגלנו למצב המנוון שבו הפרסומות למכונית, לטלפון סלולרי או למשקה קל נראות אותו דבר, ובכולן אין זכר למכונית, לטלפון או למשקה. במסווה של ‘סגנון חיים’ ו’ערכי מותג’ מנסים למכור לנו מוצרים שאנו כלל איננו זקוקים להם על ידי הבטחה מרומזת לאושר עילאי. המסר של הפרסומות אינו “קנה משקה קל כדי שלא תהיה צמא” אלא “קנה משקה קל כדי שתהיה צעיר ויפה”.

כמעט לכל אחד כבר יש טלפון סלולרי. אז איך אפשר למכור לנו טלפון חדש בכל שנה? רק אם יציגו את הטלפון החדש כנושא בשורה של ‘נעורים’ או ‘יופי’ או ‘חדשנות’. זוהי עבודת האלילים המודרנית, שהרי טלפון סלולרי נושא רק בשורה אחת: היכולת לדבר עם אנשים כשאתה לא בבית. גם אם תקנה אלף טלפונים, לא תהיה צעיר יותר אלא רק מוטרד יותר בשיחות מיותרות.

מלכודת כלכלית

אנו מתחילים בימים אלו להתכונן לקראת שנת השמיטה תשס”ח, הבאה עלינו לטובה. בחברה המקראית, שנשענה כמעט רק על חקלאות, הייתה לשנה השביעית משמעות דרמטית. אפילו הייצור הואט מאוד – שהרי רוב העבודות החקלאיות נאסרו; אך לענייננו משמעותית יותר ההשלכה על המסחר והצרכנות. המסחר הצטמצם – שהרי אסור לסחור בפירות שביעית. בשנת השמיטה האדם קוטף מן השדה את המזון הנחוץ לו ולבני ביתו, ותו לא. אין אגירת רכוש, אין צבירת הון, אין שעבוד לטירוף הצרכני.

כך תיאר ר’ יונתן אייבשיץ את המסר הרוחני של שנת השמיטה: “כי לא שלמות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים ולאסוף… והיא שנת שביעית, שנת רצון לה’, אשר ישליך אדם אלילי כספו, ולא יאמר אלוהינו למעשי ידינו, הוא היקום והרכוש, כי אז אין כסף נחשב כלום, ולא יועיל הון ביום עברה” (תומים, חושן משפט סז, ס”ק א). בלשון רבנית נושנה ניסח ר’ יונתן אייבשיץ תוכחה מדויקת מאין כמותה לדור הצרכנים של המאה העשרים ואחת: “כי לא שלמות אנושי לעסוק בקיבוץ הקניינים”.

תרבות הבולמוס הצרכני יוצרת אדם דל ומסוחרר שאינו יכול עוד אפילו לזהות את האינטרסים האמיתיים שלו. הבולמוס הצרכני מבטא ניוון רוחני; וכפי שמוכיחה צניחת הדולר, התמכרות לצריכה מוגזמת היא גם מלכודת כלכלית.

 

 

 

דעתך חשובה לנו