איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבתלדף לימוד מעוצב להורדה לחצו כאן!
| שמות פרק לט, מג
"וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כֵּן עָשׂוּ וַיְבָרֶךְ אֹתָם מֹשֶׁה."
| רש“ר הירש
משה השקיף על כל המלאכה המוגמרת, והנה נטבעו בה שתי תכונות אופייניות: "עשו אתה", הם עשו אותה, וכל פרט מפרטי המלאכה, מקטן ועד גדול, ביטא את מיכלול האישיות, את המסירות, את ההתנדבות הנלהבת ואת תנופת המעשה של האומה ושל כוחותיה; ושנית: "כאשר צוה ה' כן עשו", עם כל הזריזות שבתנופת העשייה השתעבדו לחלוטין, בכלל ובפרט, לצו האלוהי, ואיש לא שאף להבליט את עצמו (…) רק זה היה שכר המצוה שעמד לנגד עיני כל אחד ואחד: להוציא אל הפועל את מצות ה' וכוונתו בתכלית הדיוק. זוהי שמחה של מצוה המקוימת מרצון, זוהי חירות שבמשמעת ומשמעת שבחירות, והיא באה לכלל תודעת האישיות העצמית – דווקא בשעת השתעבדותה המוחלטת לרצון הבורא, תוך הרגשת עצמיותה בשמחה שאין למעלה ממנה. והרי זה הסימן המובהק המאפיין את השלמות המוסרית העליונה של מעשה אדם מישראל, ואת האדם – כעבד ה':
במלאכת המשכן מצויים שני צדדים הפוכים – הרצון וההתנדבות, אל מול החובה והציות. לפי רש"ר הירש אין סתירה בין השניים אלא להיפך – בתוך החובה להישמע לצו הא-לוהי מתגלית שמחה גדולה, מתוך המשמעת וההגבלות אנו זוכים לצמוח לחירות אמיתית, וכל זה בא לידי ביטוי בעבודת המשכן.
זוהי חירות שבמשמעת ומשמעת שבחירות | רש"ר הירש
בוחן פתע
יודעים את התשובות?
שלחו למספר- 0523662637
היכנסו להגרלה, ואולי תזכו בפרס!
