איתור סניפים וכפרי בוגרים
אחד הפסוקים היפים ביותר בסיפור הבריאה הוא הפסוק המקדים את בריאת האשה, בו אומר הקב”ה: “לא טוב היות האדם לבדו”. בפסוק זה מוחבאת אמת גדולה המגלה שהאדם זקוק לחברה, זקוק לסביבה, זקוק לחיבור לעולם שבו הוא חי.
בעולם המודרני בו אנו חיים, כתב המשורר נתן זך המשך מיואש לפסוק וכך הוא שר: “לא טוב היות האדם לבדו, אבל הוא לבדו בין כה וכה” האמירה המיואשת הזו שלא מאמינה ביכולת של בני אדם להתחבר אחד לשני, משקפת באופן טוב ועצוב את העולם המודרני שהפך את האדם להיות בודד כל כך, לא קשור ולא מחובר לכלום ולא מוכן לעבוד ולעמול בשביל למצוא את השייכות שכמו שראינו ביחידה הקודמת קיימת בפוטנציאל בכולנו..
ביחידה זו ניגע במחלתו של האדם המודרני, ננסה להבין איפה גם אנחנו חולים בה ואיך מתרפאים ומרפאים וזוכים לעולם עם יותר שייכות, יותר מגע, יותר חיבור וממילא יותר אהבה.
כפתיח ליחידה זו, אנו מבקשים שהחניכים יבינו את הצורך החיוני והטבעי של האדם לחיות בסביבה ולמצוא קישורים וחיבורים בינו לבין הזולת והמציאות שסביבו. הבנה זו תשמש אותנו בהמשך כאשר ננסה לגעת מחד גיסא בהבנת הציווי לאהוב שמגלה לאדם את טבעו המחפש קישור וחיבור לזולת ומאידך גיסא את המחלה של העולם המודרני שיוצר אנשים בודדים, מנוכרים וזרים לסביבתם.
לפניך שתי אפשרויות כיצד לפתח נקודה זו, תוכל לבחור איזו מהן מתאימה יותר לסוג החניכים שלך, או לחילופין לעשות את שתיהן.
אפשרות א’: אי בודד
ערוך סבב בין החניכים בו כל אחד יצטרך לענות על השאלה:
השאלה נדושה, אבל מצד שני זו שאלה שתמיד כיף לענות עליה מחדש..
לאחר התשובות המקוריות שתקבל, שאל את החניכים:
כבר המורה הגדול: הרמב”ם העמיק בהבנה שהאדם הוא יצור חברתי, כלומר: יש באדם צורך בסיסי לחיות תוך היכרות ומפגש עם העולם שסביבו. ההבנה הזו משמעותית להכרה דווקא בעולם שלנו שכפי שנראה בשלב הבא, יוצר בדידות וניכור בין האדם לעולם. ההכרה שבאדם יש צורך בסיסי לחיבור ולשייכות לעולם שסביבו, תהווה בהמשך פתח להבין שהנטייה למציאת חיבור קיימת בנו.
אפשרות ב’: מה הקשר
תאר לחניכים מפגש אקראי בין שני חבר’ה שאינם מכירים זה את זה: המפגש יכול להיות בין שני ישראלים שנפגשים בחו”ל, בין שני חבר’ה שנפגשים בתור לרופא, או בין סתם שני יהודים בתחנת אוטובוס שמגלגלים שיחה ביניהם וכמובן מחפשים את הקשר. התיאור אמור לכול שיחה אופיינית בה שני החבר’ה מנסים לאתר קשרים ביניהם (דוגמא לחלק משיחה: “וואלה, אתה מחולון? מכיר את משה, ההוא שדיבר ברדיו… אז, גיסתי עבדה איתו פעם בחנות צילום..” כמובן שכדאי להביא את השיחה עד לקצה, ככה שהיא תהיה מצחיקה, אבל תתאר את מה שכולנו מכירים במפגשים כאלה : הניסיון העקשני למצוא קשר..) במידה ואתם שני מדריכים כדאי להציג את הסיפור.
לאחר שהחניכים צוחקים מהשיחה, שאל אותם:
השאלות הללו, יכולות לפתוח דיון קצר שיוביל את החניכים להכרה שהאדם מחפש קשר ושייכות לעולם שסביבו. נכון, אין תועלת מעשית מהידיעה שאני והאדם שלידי מכירים אדם שלישי משותף, אבל משהו בתודעה ובהרגשה כן קורה: אני מרגיש שייך, מרגיש מחובר, מרגיש שיש לי אחיזה בעולם שסביבי.
בשלב הקודם הדגמנו לחניכים את ההבנה שבאדם קיים צורך טבעי להיות שייך ומחבור לאנשים שסביבו. בשלב זה אנו מבקשים לחבר את ההכרה הזו למהלך שעברנו ביחידה הקודמת ולהבין שכאשר הקב”ה מצווה עלינו את הציווי “ואהבת לרעך כמוך” , הוא בעצם מגדיר ומגלה לנו שקיים בנו הטבע הזה, אותו פגשנו בפתיח ליחידה, הטבע המחפש קשר וחיבור לזולת
כתוב על שלט את הפסוק:
“ואהבת לרעך כמוך”
אמור לחניכים שאתה רוצה שהם ינסו לדמיין כיצד נראה עולם החי את המצווה הזו באופן מלא ונכון. על מנת לתת לדמיון קצת להתפרע ולקבל את שיתוף הפעולה של החניכים, אמור להם שאתה עומד להתחיל סיפור עם שלושה משפטים, כאשר החניך שיושב על ידך יצטרך להוסיף לסיפור שלושה משפטים שימשיכו אותו מהנקודה בה הפסקת, וכן הלאה עד שכל החניכים בשבט יהיו שותפים להמצאת הסיפור. כל חניך יכול להוביל את הסיפור לאן שמתחשק לו, אך הכלל היחיד שקיים הוא שהמשפטים צריכים להוסיף הדגמה כיצד מתנהג עולם בו אנשים אוהבים את הזולת.
לאחר שהמשחק נכנס להילוך וכל החניכים שותפים ליצירת הסיפור (לפעמים כדאי לעשות שני סבבים, עד שהחניכים נכנסים לקטע… נסה לחוש את האווירה בחדר), עצור ושאל את החניכים:
במידה והחניכים משתפים פעולה: יופי, במידה ולא זו הזדמנות שלך לחזור שוב ושוב על הנקודה שחידדנו ביחידה הקודמת: המצוות אינן יוצרות מציאות, אלא חושפות ומגלות את הטבע הקיים בנו. כאשר הקב”ה מצווה עלינו לאהוב את הזולת, כלומר להרגיש מחובר ושייך אל הזולת, הוא למעשה מגלה לנו שקיים בנו הטבע הזה לרצות להכיר ולהיות שייך לזולת. כדאי לחזור לדוגמת הפאזל מהיחידה הקודמת: האדם שמרכיב פאזל ויוצר חיבור וקישור בין חלקים שונים, איננו יוצר את השייכות בין חלקי הפאזל. החלקים של הפאזל בנויים בצורה כזו שהם מתאימים להתחבר, האדם המרכיב רק חושף, מגלה ומביא לידי ביטוי את החיבור שבין החלקים שמגלה בסוף את התמונה השלמה.
לאחר שבשני השלבים הקודמים נגענו מעט בצורך הבסיסי כל כך של האדם להכיר ולחיות בחיבור לעולם שסביבו וממילא בטבע הגלום בציווי “ואהבת”, בשני השלבים הבאים אנו מבקשים לגעת בתכונות של הדור שלנו שמקשות לגלות את הטבע האוהב והמתחבר. הנגיעה בקושי חשובה כיוון שקיים פער בין האמירה שלנו שהטבע שלנו הוא לאהוב לבין המציאות שכולנו שומעים בחדשות ורואים בעיניים: כמה שנאה וניכור יש בעולם. ההבנה שהמודרנה הפכה את האדם להיות כ”כ בודד וכ”כ לא יודע לעמול וממילא כ”כ לא יודע לאהוב, יכולה לתת פשר לפער וגם לתת מפתח להתקדמות.
לפניך סיפורו של דוד, אדם החי בעולם מודרני כמו זה שכולנו חיים בו, אלא שהוא לוקח אותו עד הקצה. תאר לחניכים את חייו של דוד, כמובן שאפשר לעשות את הסיפור ציורי ועשיר יותר – הרעיון הוא להראות כיצד ההתפתחות של הטכנולוגיה בעולם המודרני משאירה את העולם ללא חברה אנושית… לחילופין ניתן גם לבקש מאחד החניכים להציג בפנטומימה את הסיפור, במקביל למה שאתה מספר.
דוד קם בבוקר, ומתיישב לארוחת הבוקר. תוך כדי אכילה הוא מקבל את עיתון הבוקר מתחת לדלת והוא בוהה בו קצת.. לאחר הארוחה הוא הולך לחדר העבודה שבביתו וניגש למחשב שדרכו הוא יכול לעשות את כל העבודה מהבית.. בשלב מסוים דוד מגלה שהוא צריך ספר מסוים ובעזרת האינטרנט הוא מוריד את הקטע אותו חיפש למחשב הביתי שלו. בצהריים הוא מבקש לאכול ארוחת צהריים וע”כ הוא כותב אי מייל למסעדה הקרובה ששולחת לו הביתה ארוחת צהריים טעימה ומבושלת. אחר הצהריים ממשיך דוד את עבודתו בעזרת המחשב הביתי. כאשר מגיע שעות הערב רוצה דוד לעשות קצת התעמלות וע”כ הוא פותח את מכשיר הריצה שיש לו בבית והולך עליו כחצי שעה. הערב יורד ודוד מתיישב בסלון אל מול הטלוויזיה, לפתע נשמעת נקישה בדלת, אך דוד שחושש מזרים מחליט לו לפתוח את הדלת..
לאחר צפיה בסרט שהוריד דוד מהאינטרנט, מחליט דוד ללכת לישון על מנת לאגור כוח ליום המחרת..
לאחר שאתה מספר לחניכים את הסיפור, שאל אותם:
במידה ונראה לך שהחניכים שלך כבר עמוסים בתכנים ושכדאי לעשות הפסקה, אנחנו מציעים לעשות את ההפסקה בשלב זה, ולהמשיך ביום שלישי בהמשך השבוע. כמובן שבפתח הפעולה ביום שלישי כדאי לחזור על מה שעברנו עד השלב הזה ביחידה בשבת ולהמשיך הלאה..
לאחר שבשלב הקודם נגענו במחלת הבדידות המאפיינת את העולם המודרני, אנו מבקשים בשלב זה להתקדם עוד צעד אחד קדימה ולהפגיש את החניכים עם מה שמכונה “דור האינסטנט” שהם חלק ממנו… הדור שלנו שהתברך בהרבה מעלות, יוצר לעצמו גם כמה קשיים לא קטנים: בחלק הראשון של היחידה נגענו בבדידות של האדם המודרני ובניכור שבדידות זו יוצרת ביחסו לסביבה. בשלב זה אנחנו מבקשים להעמיק בקושי נוסף של האדם המודרני, שקשור בעומק לבדידות ולניכור, והוא: הקושי שלנו לעמול ולעבוד בשביל להרגיש ובשביל להגיע לתוצאות. תופעה זו שחורזת את המגזרים כולם, גם אם בעוצמות שונות, מקשה שוב על היכולת להתחבר ולאהוב שכפי שראינו ביחידה הקודמת תלויה ברצון של האדם לעמול ולהשקיע על מנת למצוא ולחשוף את החיבורים..
רוב הנושאים שבחרנו להדגים בשאלות אלו אינן קשורות לעבודת ה’ בדווקא, וזאת כדי להביא את החניכים להכרה שהקושי לעמול ולעבוד הוא קושי שאיננו מתחיל מהעולם הדתי. לעיתים אנשים זורקים את הקושי לקיים מצוות בקושי להתחבר אליהן, ולא מבינים שהקושי שלהם להתחבר נובע מבעיה עמוקה ורחבה יותר והיא הקושי שלהם לעמול ולעבוד בשביל להגיע לתוצאות בכל תחום בחיים..
לפניך שתי אפשרויות כיצד לגעת בנקודה זו, כמובן שאתה יכול לבצע את שתיהן אם נראה לך שהשילוב בין שתי המתודות יעזור לחניכים שלך להבין את העניין טוב יותר.
אפשרות 1: שאלון אישיות: עד כמה אני מוכן להתאמץ?
העמד את החניכים צמוד לקיר ואמור להם שאתה עומד לשאול אותם מספר שאלות, כאשר לכל שאלה יהיו שלוש תשובות. כל חניך יצטרך לחשוב בכנות מה היא התשובה הנכונה ביחס אליו ולהתקדם מספר צעדים מהקיר כמספרה של התשובה שבחר.
החניך שמגיע ראשון אל קצה החדר הוא החניך המנצח…
אתה יכול כמובן להמציא שאלות נוספות שמתאימות ורלוונטיות לסוג החניכים שלך.
בסוף המשחק, בקש מכל חניך לחשב כמה נקודות קיבל (כלומר: בכמה שאלות קיבל:1 בכמה שאלות קיבל: 2 ובכמה שאלות קיבל: 3).
שאל את החניכים:
סביר להניח שהחניכים יעלו על העניין: הסיפרה 1 מייצגת התנהגות של אינסטנט בה אין מקום לעמל ועבודה על מנת להרגיש משהו או להגיע לתוצאות ואילו הסיפרה 3 מייצגת התנהגות דורשת מהאדם לעבוד ולעמול על מנת להגיע לתוצאה המבוקשת..
אפשרות 2: כאן ועכשיו
בחר שני חניכים ואמור להם שהם עומדים לקבל זהות מסוימת ויצטרכו לשכנע את השבט בצדקת הדרך שלהם..
על מנת להוסיף עניין וריכוז אצל החניכים כדאי לחפש את החניכים בהתאם לאישיות אותה הם אמורים לייצג):
כל אחד משני החניכים הללו מתאר במשך מספר דקות את המצע הרעיוני של הארגון שלו..
שאל את החניכים:
האם נראה לכם שיש קשר עקרוני בין שתי התנועות הנ”ל (כמובן שהשאלה הזו תבוא על רקע הצגת הדמויות שמן הסתם נגעה בנקודות השונות בין שתי הדמויות: אדם המוכן לחלק את ירושלים למען השלום ואדם המאמין בקב”ה ובסה”כ רוצה להביא את המשיח) ובכל זאת – האם יש דמיון רוחני מסוים בין שתי המגמות??
מה גורם לאדם לרצות הכל “כאן ועכשיו”?? ילד קטן שעדיין לא פיתח את מידת הסבלנות שלו גם הוא לא מאמין בהתפתחות האיטית וההדרגתית של הדברים ורוצה “לאכול עכשיו!!!” “על הידיים עכשיו!!”
הדור שלנו שהוא דור שקשה לו לעבוד ולעמול על מנת להגיע לתוצאות, יצר גם את שתי התנועות הללו: שרוצות הכל כאן ועכשיו… גם אנחנו בהתנהגות היומיומית שלנו: הריצה למקורות המידע הנגישים באינטרנט, ארוחת הצהריים מהמקפיא, הקושי לגלות בתוכנו את האהבה מבטאים את תנועת הכאן ועכשיו…
בשבטים בהם נראה שהמסר יהיה מבלבל מידי, כדאי לסיים את היחידה בשלב הזה ורק לחזור לראשית היחידה כדי לסיים בתקווה: למרות שהעולם המודרני חונק את הכישרון להיות אדם שייך, מתחבר ועובד על אהבה, אנחנו זוכרים שבטבע זה קיים ובעמל ובהתמדה: הטבע יוצר החוצה ולומד להיות אוהב.
השלב האחרון של יחידה זו, מיועד אליך המדריך, ובמידה ונראה לך שמי מהחניכים או מהשבטים יכול להעמיק עוד צעד קדימה, אז כמובן שגם אליהם.
ולעוד העמקה: אחרי שבשני השלבים הקודמים הצגנו מבט פסימי ולא מאמין בדור: דור שלא יודע לעבוד ולעמול, דור שסגור בבית ולא יוצא לפגוש ולהכיר את העולם, אנחנו מבקשים לסיים ברוח אופטימית ולהזכיר שתכונת האהבה: התביעה לעבור את החיים תוך התחברות ומגע פנימי מאפיינים את הדור שלנו יותר מכל דור אחר. אולי דווקא בגלל התביעה המיוחדת לעשות הכל מאהבה ולא מחובה חיצונית, מתעורר גם הקושי להיות אוהב אמיתי.
להלן משפט מתוך מאמר הדור שכתב הרב קוק:
“דורנו מאד מוכשר הוא לשוב מאהבה”
נסה לחשוב: