איתור סניפים וכפרי בוגרים
נושא החורף שבו עוסקת התנועה הוא תפילה. בשבת פרשת שמות מתקיימת שבת לזכרו של הרב אלישע וישליצקי. הרב אלישע למד בישיבת ‘מרכז הרב’ והיה חבר צוות בית המדרש ‘מהות’, בתי מדרש למורים וקהילות מייסודה של תנועת אל עמי. הוא היה שותף בתנועת מרימים את הדגל וקשור לליווי חינוכי ורוחני של גרעינים תורניים בכל רחבי הארץ, מסר שיעור שבועי רב משתתפים במכון מאיר ולימד במכון אורה. היה שותף בהקמת תנועת הבוגרים בבני עקיבא. במהלך חייו כיתת רגליו לאורכה ולרוחבה של ארץ ישראל כדי ללמד תורה, לעודד, לחזק ברכיים כושלות ולהיטיב בכל אשר יכול. נפטר בכ”ה בטבת תשע”ט.
בחרנו להתמקד בלימוד בנושא השליחות מקטעי לימוד של הרב מתוך האמונה וההבנה שהעביר והנחיל שעל מנת לפעול במציאות פעולה משמעותית, על מנת להיות אנשים ערכיים, אנשי קודש, יש צורך ישיר בקשר עם הקב”ה. הכוחות הניתנים לנו, התפילות שאנו נושאים על מנת להצליח בדרכנו והאמונה בדרך ובתהליך הם האור המוביל אותנו לעשייה לאומית ואישית.
(הדף לחברי הסגל/חניכים נמצא בחלקו השני של הפעולה)
קטע 1 –
מתוך מה אנו פועלים?
“להיות בני תורה או בנות תורה זה לא מתחיל באותיות, זה לא מתחיל מידיעות, זה לא מתחיל מציטוטים, זה לא מתחיל ממסגרות. זה להיות קשור למגמה האלוקית. להיות נאמן לה. להיות שליח לה’. לא להיות קצר רוח, לא להתבונן על המציאות כמספקת את רצוננו, לא להתייחס למאורעות כאמורים לשרת אותנו, אלא לשאוב כוחות מהמקום שאין ובע”ה להיות מסוגלים להתמודד עם כל קושי” (עלון באהבה ובאמונה, מכון מאיר).
“מעמד הר סיני לא בא לחדש בעולם ‘אותיות’. הוא לא בא לחדש בעולם הוראות בלבד. הוא בא לחדש חיים. ויכול להיות שהדור שלנו חושב שהוא כבר בקיא בחידושי החיים, אבל באמת, אנו זקוקים כמו אוויר לנשימה למצפן, להגדרה מוסרית אמתית, מוחלטת, שאתה נצעד בחיי הנפש, בחיי החברה, הקהילה, הישוב, המשפחה, האומה, המדינה, והדור כולו.
אנחנו זקוקים להכוונה הזאת, כלשון הגמרא בשבת, להתחבר לכתר התורה בתוך החיים. ממש לקחת את מעמד הר סיני, ומתוכו לרצות להופיע את הכתוב בו, שבעצם כתוב בנשמותינו. להוציאו אל הפועל, לגדל ולהצמיח אותו, מתוך גאולתם של ישראל” (מתוך דבר תורה לחג השבועות).
קטע 2 –
לא הכול בידיים שלנו
“‘וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ שִׁבְעַת יָמִים עַד יוֹם מְלֹאת יְמֵי מִלֻּאֵיכֶם כִּי שִׁבְעַת יָמִים יְמַלֵּא אֶת יֶדְכֶם’ (ויקרא ח, לג). שבעת הימים האלה לפני חנוכת המשכן נקראים ‘ימי מילואיכם’. כיום יש סוג מסוים של זמן בחיי האדם שנקרא ימי מילואים. אמנם הם בהקשר הצבאי אבל יכול להיות שמקורו של המושג הזה הוא מכאן, כי יש משהו מאוד מיוחד בכך שמשה רבנו אומר לאהרן הכהן ולבניו לא לצאת במשך שבעת ימים מפתח אוהל מועד. הם צריכים לשרת כל הזמן, לעשות עבודה שבעצם תכין את המפגש עם השראת השכינה […] ונראה כי הציווי הזה בעצם מחדד עוד יותר את הצורך להבין שעם כל החשיבות וכל החיוניות של כל עבודתנו ושל כל השתדלותנו, ושל כל הכנותינו, בסופו של דבר השראת שכינה היא מושג אלוקי, היא לא תוצאה של מה שעשינו. היא מתחילה מהמהלך האלוקי של השראת שכינה מלמעלה ואנחנו צריכים, על פי הרצון האלוקי, להתכונן אליה, להשתדל לקראתה. ושמירת הפרופורציה הזו, שמירת היחס הזה שבעצם הדברים אינם תלויים בנו, על אף שאנחנו צריכים להשתדל בהם, וזה אפילו מזמין מצב שבו עשינו את כל ההכנות הנדרשות מצדנו ואף על פי כן, בינתיים, עדיין אין שכינה” (מתוך שיחהרשת שמיני).
הקטע הרביעי הוא סיפור שכתב תלמיד של הרב וישליצקי: הכול באמת נובע מהתפילה, מכוח הקודש והחיבור אל השורש, המקור האלוקי שמוביל אותנו.
קטע 3 –
קטע שכתב אחד מתלמידי הרב לזכרו
“היומן של הרב לקביעת פגישות היה יומן שהכין בעצמו מדפי A3; השבוע היה מתחיל בשבת, ואחר כך היו ימות החול. ללמדנו שכל השבוע יונק את כוחו משבת קודש. הרב היה משתדל להקפיד להתפלל מנחה גדולה, כי איך אפשר לחכות כל כך הרבה זמן בלי להתפלל. כאשר היינו צריכים לקבוע פגישות או שיעורים, אם הזמן היה קרוב למנחה הרב היה אומר: ‘קודם נתפלל, נקבל כוחות חדשים, ואז נוכל לקבל החלטות’. וכנ”ל לגבי פגישות שהיינו צריכים לתאם ביום חמישי לשבוע שלאחר מכן, הוא היה דוחה לקבל החלטות לאחר שבת, כי נקבל כוחות משבת”.
אודי דוידי
מילים ולחן: אודי דוידי
כוון אותי שאהיה כלי לשליחותך
ותן לי כוח לצעוד תמיד בדרכך
כשהלב כואב זה לא כי הוא נשבר
הוא רק נזכר בכל מה שעבר
כוון אותי שאהיה כלי לשליחותך
תשקה אותי עד שתנבוט בי השמחה
תזכיר לי שוב שהכאב שבתוכי
הוא רק מפני שלא מצאתי את דרכי
אל ישותך שחבויה בתוך ליבי
כוון אותי שאהיה כלי לשליחותך
סלול תחתי שבילים זרועים בהצלחה
תן לי אומץ רק לדעת את כוחי
להאמין בעוצמתי, להאמין בשליחותי
לדעת – יש לפיד בוער בנשמתי
דף הלימוד לסגל להורדה והדפסה: