איתור סניפים וכפרי בוגרים
ננסה לגעת בערך נוסף משמעותי המלווה אותנו לאורך כל חיינו ומשמש בסיס לקיום חיי כלל ופרט תקינים, משמעותיים ועמוקים. נדבר על צניעות, פשטות וענווה; ננסה להבין מה הם בדיוק אומרים וכיצד הם קשורים לחיינו, וכן ללמוד מדמויות מהתנ”ך על ענווה והתבטלות, ומתוך כך ננסה להבין מדוע חרתה התנועה ערכים אלו על דגלה.
ציוד נדרש:
כרטיסיות תמונות, משפטי פשטות, צ’ופר – הקטע של הרב סבתו
.
.
.
שחקו את משחק ‘העידוד’ – כולם יצעדו בחדר, וכל אחד יקרא בקול בשמו בקריאות עידוד. מחאו כף, וכל זוג חברים שייפגש יתחרה ב’אבן, נייר ומספריים’. המפסיד יעבור לצעוד מאחורי המנצח ויעודד אותו. כך חוזר חלילה עד שכולם מעודדים חבר אחד.
.
שאלו את החברים: איך הרגשתם כשעוד אנשים עודדו אתכם? איך זה להיות מעודדים?
.
הניחו על הרצפה כרטיסיות עם תמונות (נספח) ובקשו מכל אחד לקחת תמונה שלדעתו מבטאת את תכונת הענווה והצניעות, ולנמק מדוע.
.
למדו מעט מדמויות ענוותניות מהתנ”ך. תכונת הענווה היא תכונה הנטועה בכל אחד מעם ישראל בעצם היותו יהודי. מבאר הרב יורם אליהו, במאמרו “ענווה- תכונה ישראלית” באתר ערוץ מאיר:
.
מול טענתם של קרח ועדתו על משה ואהרון “ומדוע תתנשאו על קהל ה'”, מעידה התורה על משה רבנו “והאיש משה ענו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה” (במדבר יב, ג). ענווה זו מתבטאת גם בדבריו בפרשתנו, “לא חמור אחד מהם נשאתי ולא הרעותי אחד מהם”, אף שהיה מגיע למשה לקבל רכב והוצאותיו בתוקף היותו מנהיג הציבור, הוא לא ניצל את מעמדו והשתמש רק ברכושו הפרטי וכך שירת את הציבור (ומכאן מוסר השכל למנהיגים בימינו). חכמינו לימדונו שמידת הענווה היא מִתכונתם של עם ישראל. “אמר הקב”ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע עליכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני. נתתי גדולה לאברהם, אמר לפני ‘ואנכי עפר ואפר’, למשה ואהרון ואמרו ‘ונחנו מה?’ לדוד אמר ‘ואנכי תולעת ולא איש’ ” (חולין פט ע”א). מבאר הרצי”ה שיש כאן הדרגה, שאכן שלושתם ענווים, אך כפי גודל הכלליות הישראלית של האישיות, כך גודל הענווה. אברהם עדיין אינו כלל ישראל ולכן הביטוי ואנכי עפר ואפר הוא אכן ביטוי חריף של ענווה “אבל בכל זאת יש מקום לדון בו, זה בכל זאת משהו. למעלה מזה הענווה של משה רבינו האומר “ונחנו מה”, יש בו, במשה, ביטוי יותר חריף של ביטול המציאות, וזה נובע מכך שמשה רבינו שקול כנגד כל ישראל וככל שמתגלה יותר עם ישראל יש יותר ענווה. על גבי כולם עומד דוד המלך שהוא כלל-כלל ישראל. בדוד מתגבשת ומתעצמת המציאות הכלל ישראלית, המדינית, הממלכתית, ולכן ביטוי הענווה שלו חריף עוד יותר ‘ואנכי תולעת ולא איש’ זו שלילת היותו איש, הופעת מציאות אחרת” (שיחות הרצי”ה על ספר שמות, עמ’ 289)
.
.
הקריאו את הקטע שלהלן, שכתב הרב קוק, כדי לחדד את הדיון:
.
“רעה חולה היא, כשרגש המוסרי מתעדן יותר מדי, עד שלא די שהוא משמש בתור כח עוצר, בבא תור המעשה שלא תשולח יד לעשות רע, אלא הוא מאיים תמיד ביראת עוונות, הסובבים את האדם, במעשה ובמחשבה. הפחד הנפרז מכל חטא, מאבד טובו של האדם, ועושה אותו למין ברייה שפלה, שאינה עושה דבר כי אם שוכבת ורועדת. האדם צריך להאמין בחייו, להאמין בכוחו החומרי, ובכוחו המוסרי יחד”.
.
עבודה מוסרית ויראת שמים לובשות שני פנים: הן יכולות להביא את האדם לשיא ברכתה של האמונה, אולם הן יכולות להיהפך לרעה חולה מדכאת ועוצרת. לפיכך, הנזק שמידת הענווה המזויפת עשויה לגרום הוא ברור:
.
“הענווה היא מידה טובה, כשיודע עניין הענווה ומושגה היטב ויודע איך להתנהג בה ולהכניסה בנפשו. אבל בהשקפה שטחית תימשך אחרי מידת הענווה מידת העיצבון, מפני שציורן החיצוני הוא קרוב זה לזה… (‘מוסר אביך’, עמ’ סג).
.
“הענווה באה אחרי ידיעתו שאין עניינו בעצמו ראוי אל שום גדולה וכל גדולה וטובה שתגיעהו היא חסד ה’ יתברך עליו. אז יהיה שפל בעיניו ונגרע בערכו אבל עצב לא ידע רק ישמח במנת גורלו ומעט הטוב אשר ימצא בעצמו יודה לה’ חסדו עליו” (מוסר אביך עמ’ סוד), ודבר זה, מוסיף הרב ללמד, יזרז אותו לקנות עוד מעלות ומידות חשובות שאחרי שהוא רואה שלמרות שהוא לא ראוי ה’ מזכה אותו בדברים טובים כאלה אזי בוודאי ה’ יזכה אותו לקנות עוד מעלות גדולות ונפלאות מאלה (ע”פ מוסר אביך שם).
.
.
קראו את הקטע ופתחו דיון:
.
ללמדך, שכל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וכל המגביה עצמו הקדוש ברוך הוא משפילו. כל המחזר על הגדולה – גדולה בורחת ממנו, וכל הבורח מן הגדולה – גדולה מחזרת אחריו. וכל הדוחק את השעה – שעה דוחקתו. וכל הנדחה מפני שעה – שעה עומדת לו (עירובין יג ע”ב).
.
.
לפני שנים מספר ניסו להוציא תכנית מציאות שבה חוזרים בני שלוש משפחות וקבוצת צעירים אל ימי העלייה הראשונה כדי לבחון האם הם מסוגלים להתמודד עם התנאים שהיו כאן פעם ולראות מה הם ילמדו בדרך על עצמם ועל המשפחה שלהם (בלי חשמל, מים ותרופות, בלבוש של פעם). התכנית אומנם שודרה, אך המתמודדים כמעט שלא החזיקו מעמד בתנאים הללו. הרבה פרשו במהלך הצילומים, נשברו ולא הצליחו להבין כיצד אפשר לחיות בתנאים הללו.
.
שאלו את החברים: למה היה להם קשה כל כך לחיות כך? אלו רק שבועות אחדים! היו אנשים שחיו כך את כל חייהם!
.
פזרו את המשפטים שלהלן על הרצפה ושאלו את החברים מה משותף למושג ‘פשטות’. נסו להגדיר יחד מהי פשטות:
.
.
פשטות היא התמקדות במשהו טבעי, פנימי, שאינו מושפע מגורמים חיצוניים, מתחרות, מהישגיות ומהשוואה. פשטות היא היכולת להבין מי אנו, מהם הכוחות שלנו ולמה אנו באמת זקוקים בחיינו כדי להיות מאושרים. פשטות היא להבין שהאושר, השמחה וההצלחה תלויים בהחלטה ובגישה שלנו, ואילו תחרויות ומרדף אחרי כסף, כבוד, מעמד מובילים לעצב, למרמור ולהחמצת החיים.
.
.
הענווה טבועה בנו בעצם היותנו יהודים, והיא בסיס לקיום חיים ערכיים, אידאליים ומחוברים לתורה ולקב”ה. אל לנו לשכוח מה הכוח הטמון בנו, אך עלינו לזכור מאיפה הגענו ולאן אנו הולכים ולהבין שאנחנו חלק מכלל רחב ועצום.
.
הפשטות היא היכולת שלנו להסיר את המסכות החיצוניות, להצליח להבין מה חשוב באמת ולחיות ולפעול מתוך מקום של חיבור אמתי לעצמנו, בלי יותר מדי רעש וצלצולים.
.
הענווה והחיים בפשטות אמתית הם בסיס לחיי קדושה ועשייה, ובלעדיהם החברה לוקה בחוסר שוויון ונמלאת תככים ומזימות; הכול רודפים אחר הצלחה וכבוד, ערכים אנושיים ומוסריים נעשים נחלת המעט ואנו מאבדים את כוחנו כעם וכאנשים. כיהודים וכאנשים ערכיים רואים חשיבות הגדולה בלהיות ‘אנשי אמת’ – אנשים הפועלים כחלק מהעולם בפשטות, בשקט ובענווה.
.
הקריאו את הקטע שלהלן, שכתב הרב סבתו:
.
מכאן שיש אנשים ויש מעשים. יש מעשים גדולים ועושים אותם אנשים גדולים בשעות גדולות והכול יודעים עליהם, ויש מעשים שנראים קטנים ועושים אותם בשעות קטנות של ימים פשוטים אבל באמת הם המעשים הגדולים והם המעידים מה הוא האדם לעולם הבא (הרב חיים סבתו, תיאום כוונות עמ’ 67).
.
נספח לפעולה 5
