איתור סניפים וכפרי בוגרים
לקראת יום ירושלים בררו עם החניכים מהי ייחודיותה של ירושלים בעבור עם ישראל והעולם כולו ומדוע ירושלים היא בירת ישראל הנצחית. בררו יחד על מה אנו חוגגים, ועם זאת למען מה אנו עדיין מתפללים ופועלים.
כדי לפתוח את הפעולה באופן קליל ערכו חידון קצר בנושא ערי הבירה סביב העולם. אמרו שם של מדינה ושאלו את החניכים מהי עיר בירתה, או אמרו שם של עיר בירה ושאלו את החניכים באיזו עיר מדובר (נספח 1).
חלקו לחניכים את הכתבה: ‘עיר הבירה שלי? תל אביב’ (נספח 2), הקריאו את הכתבה ועוררו דיון. שאלו את החניכים:
לשם יצירת עניין כדאי ליצור תחושה שיש היגיון בדברי הכותב: “תכלס, תל אביב הרבה יותר פעילה! היא במרכז העניינים! כל הטכנולוגיה שם! ירושלים כבר מיושנת!”
במהלך הדיון חלקו לחניכים את ‘עיר הבירה שלי? ירושלים’ (נספח 3) והציגו את הדעה המנוגדת לדעה שהועלתה בכתבה הקודמת.
סכמו את הדיון ומנו את הטענות שעלו בעד ירושלים כבירה ואת הטענות נגד. אפשר לסכם את הדיון באופן פתוח – “ראינו שאכן יש דעות שירושלים מיושנת מכדי להיות עיר בירה, ומן הצד השני דעות שירושלים היא עיר הבירה הנצחית של עם ישראל”, ולהשאיר את הדברים כנקודה למחשבה. כמו כן אפשר לסכם את הדיון באופן סגור, המדגיש את ירושלים כעיר הבירה האחת והיחידה של עם ישראל, העיר שבה בחר הקב”ה מימים ימימה לשכן את שמו בעולם, העיר שסביבה מתאחד עם ישראל והעולם כולו, שממנה תצא ותופץ הקדושה. אפשר לחוש את נצחיותה כבר היום, ובע”ה ובהשתדלותנו נחוש זאת יותר ויותר עד לבניין בית המקדש.
בירה | מדינה | בירה | מדינה | בירה | מדינה |
אדיס אבבה | אתיופיה | הלסינקי | פינלנד | סובה | פיג`י |
אוטווה | קנדה | ואדוץ | ליכטנשטיין | סופיה | בולגריה |
אוסלו | נורבגיה | וושינגטון | ארצות הברית | סטוקהולם | שבדיה |
אלג`יר | אלג`יריה | וילנה | ליטא | סינגפור | סינגפור |
אמסטרדם,האג | הולנד | וינה | אוסטריה | סן חוזה | קוסטה ריקה |
אנטננריבו | מדגסקר | ולינגטון | ניו זילנד | סן סלוודור | אל סלוודור |
אנקרה | טורקיה | ורשה | פולין | סנט ג`ונס | אנטיגואה וברבודה |
אסמרה | אריתריאה | טאיפיי | טאיוון | סנטיאגו דה צ`ילה | צ`ילה |
אפיה | סמואה | טאלין | אסטוניה | סקופיה | מקדוניה |
אקרה | גאנה | טביליסי | גאורגיה | סראייבו | בוסניה והרצגובינה |
אשגאבט | טורקמניסטן | טֵגוּסִיגַלְפָּה | הונדורס | עמאן (רבת עמון) | ירדן |
אתונה | יוון | טהרן | איראן | פודגוריצה | מונטנגרו |
בגדד | עיראק | טוקיו | יפן | פור לואי | מאוריציוס |
בואנוס איירס | ארגנטינה | טורסהאבן | איי פארו | פורט-או-פרנס | האיטי |
בוג`ומבורה | בורונדי | טירנה | אלבניה | פורט אוף ספיין | טרינידד וטובגו |
בוגוטה | קולומביה | טריפולי | לוב | פורט וילה | ונואטו |
בודפשט | הונגריה | טשקנט | אוזבקיסטן | פורט מורסבי | פפואה גינאה החדשה |
בוקרשט | רומניה | יאונדה | קמרון | פורטו נובו | בנין |
בייג`ינג | הרפובליקה העממית של סין | יאנגון | מיאנמר (בורמה) | פיונגיאנג | קוריאה הצפונית |
ביירות | לבנון | ימוסוקרו | חוף השנהב | פליקיר | מיקרונזיה |
ביסאו | גינאה ביסאו | ירוואן | ארמניה | פנאפוטי | טובאלו |
בישקק | קירגיזסטן | ירושלים | ישראל | פנום פן | קמבודיה |
בלגראד | סרביה | כווית סיטי | כווית | פנמה סיטי | פנמה |
בלמופן | בליז | לואנדה | אנגולה | פראג | צ`כיה |
במקו | מאלי | לובליאנה | סלובניה | פראיה | כף ורדה |
בנג`ול | גמביה | לונדון | הממלכה המאוחדת | פרטוריה, קייפטאון ובלומפונטיין | דרום אפריקה |
בנגי | הרפובליקה המרכז אפריקאית | לוסקה | זמביה | פריז | צרפת |
בנגקוק | תאילנד | לוקסמבורג | לוקסמבורג | פרישטינה | קוסובו |
בקו | אזרבייג`ן | לילונגווה | מלאווי | צנעא | תימן |
בראזאוויל | הרפובליקה של קונגו | לימה | פרו | קאבול | אפגניסטן |
ברזיליה | ברזיל | ליסבון | פורטוגל | קהיר | מצרים |
בריסל | בלגיה | מונאקו | מונאקו | קונאקרי | גינאה |
ברלין | גרמניה | מונטווידאו | אורוגוואי | קופנהגן | דנמרק |
ברן | שווייץ | מונרוביאה | ליבריה | קורור | פלאו |
ג`ורג`טאון | איי קיימן | מוסקבה | רוסיה | קטמנדו | נפאל |
גואטמלה סיטי | גואטמלה | מלאבו | גינאה המשוונית | קישינב | מולדובה |
דאקה | בנגלדש | מנאמה | בחריין | קמפלה | אוגנדה |
דבלין | אירלנד | מנגואה | ניקרגואה | קנברה | אוסטרליה |
דוחא | קטאר | מסרו | לסוטו | רבאט | מרוקו |
דילי | מזרח טימור | מקסיקו סיטי | מקסיקו | רומא | איטליה |
דמשק | סוריה | נ`ג`אמנה | צ`אד | ריאד | ערב הסעודית |
דקר | סנגל | נואקשוט | מאוריטניה | ריגה | לטביה |
עיר הבירה שלי? תל אביב
כבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית למאמרים מימין, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני יהודי-דתי, “בירת העם היהודי” מנותקת ממנו. אביב אברמוביץ’ חושב שהגיע הזמן שתהיה לנו בירה בדמותנו – בלי הפסקה.
אביב אברמוביץ’ | mako | פורסם 21/05/09 14:06
הוויכוחים על עתידה של ירושלים, ששוב עלו לכותרות השבוע בעקבות פגישת אובמה ונתניהו, צצים מעל פני השטח מדי כמה חודשים. כל יוזמה מדינית חדשה, פסגה דיפלומטית או מפגש בכירים בדרג כזה או אחר, מחזיר את הדיון בסוגיה הישראלית-פלסטינית אל שאלת מיליון הדולר: מה יהיה עם ירושלים?
בדיון הזה תמיד חוזרים על אותם דברים – אותן שורות, אותן נימוקים. “בירת ישראל לנצח נצחים”, אהב לומר רה”מ לשעבר, אריאל שרון. “בירתנו הנצחית לעולמי עד”, מצהיר רה”מ נתניהו היום בפני כל דורש, עד שנדמה שמדובר באקסיומה שהונחתה עלינו משמיים. אך האם ירושלים אכן ראויה לתואר עיר הבירה האמיתית שלנו? האם רוב העם באמת מחובר אל “עיר הנצח-שלנו-לדורי-דורות-נגעתי-באדום”?
בירה בזמן עבר
נדמה לי שמישהו צריך לשים את הדברים על השולחן: כבר הרבה זמן שירושלים היא בעיקר שם גדול ומפוצץ, כותרת ראשית מעולה למאמרים מימין, מרכיב הכרחי בכל נאום מדיני באשר הוא, אך לא הרבה מעבר. פרט להיותה שריד ארכיוני וסמל היסטורי יהודי-דתי בעיקרו, ירושלים היא היום בירה בזמן עבר. גבירותיי ורבותיי, אני מצהיר בזאת חגיגית: עיר הבירה שלי היא תל אביב.
נכון, ירושלים היא העיר הכי גדולה בישראל. אלא שבקצב ההגירה השלילית ממנה, לא בטוח שהיא תישאר העיר היהודית הכי גדולה. רק אתמול פורסם כי בעוד 26 שנים בלבד – לא בדיוק נצח בשום קנה מידה – מחצית מתושבי הבירה שלנו צפויים להיות ערבים. עדיין “בירת העם היהודי” לעולמי עד?
עיר בירה אמורה לרכז את מרבית מוסדות השלטון המרכזיים, מתוך רצון לקרב את השלטון לעם ואת העם לשלטון. אז עם יד על הלב – כמה מכם ביקרו אי פעם בכנסת, בית המחוקקים שלנו? כמה מכם באמת חזו מקרוב בעבודת המליאה, התארחו בבית הנשיא או אפילו קפצו לביקור בבית המשפט העליון? מבטיח לכם שלא הרבה, ובטח שלא הרבה פעמים. עכשיו רק דמיינו את משכן הכנסת בתל אביב. עם שיווק נכון וצעיר, כפי שיודעים לעשות כאן, במקום מוסד מיושן וארכאי, צעירים עוד יחלמו להיות ח”כים.
עיר לכולנו
אבל עזבו רגע את הנתונים והעובדות היבשות – כל ילד יודע שבתל אביב פשוט הרבה יותר מעניין. צעירים מירושלים הודו בכך בפה מלא בפני ראש העירייה שלהם, בכתבת חדשות 2 בשבת. חיי הלילה בעיר העברית הראשונה הפכו בשנים האחרונות לשם דבר לא רק בביצה הלבנטינית שלנו, אלא בעולם כולו. תל אביב מהווה את המרכז התרבותי והכלכלי הגדול של ישראל, ובעוד מעמדה הבינלאומי של ירושלים הולך ונשחק, מעמדה של תל אביב רק מתחזק.
אין כאן שום ויכוח: העיר הזאת שייכת לנו, היא מעוצבת בדמותנו והיא מי שאנחנו – היום, לא לפני עשרות שנים. להבדיל מהבירה הפרה-היסטורית הנוכחית, המורמת מעם, תל אביב שלי מייצגת את הציונות האמיתית, הנוכחית, הרלוונטית והבועטת. היא מציגה התחדשות תרבותית, פלורליזם, קידמה ופתיחות, אל מול הסגירות החרדית והכפייה הדתית שמבצבצת לה תחת כל אבן ירושלמית.
אני אוהב את ירושלים. נוף ההרים שלה יפהפה בעיניי, אתריה העתיקים נפלאים, ורחובותיה וסמטאותיה לא פחות מקסומים. אני גם מעריך מאוד את המורשת שלה, ומכיר בחשיבותה ההיסטורית עבור העם הזה. אלא שאין לכך קשר לשאלה האם עליה להמשיך ולשמש כעיר הבירה שלנו או לא. הגיע הזמן להתקדם הלאה, להפנים את רוח התקופה ולהחליט בהתאם. דווקא ביום ירושלים מתבקש לומר זאת – הבירה האמיתית של ישראל צריכה להיות תל אביב. עיר בלי הפסקה, למדינה בלי הפסקה.
עיר הבירה שלי? ירושלים
“למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת – ירושלים הנצחית.”
אמר ראש הממשלה כשבישר אתמול לנבחרי העם את החלטת הממשלה להחזיר לירושלים את הכנסת ולהמשיך בהעברת משרדי הממשלה לעיר זו.
“הדאגה לירושלים – במרכז דאגותיי.
מאז כינון הממשלה הזמנית, העמדנו הדאגה לשלומה, בטחונה וחיזוקה הכלכלי של ירושלים במרכז דאגותינו. בסערת המלחמה, כשירושלים הייתה נתונה במצור, היינו נאלצים לקבוע זמנית מושב הממשלה בקריה, על יד תל אביב, אולם למדינת ישראל הייתה ותהיה רק בירה אחת – ירושלים הנצחית. כך היה הדבר מלפני שלושת אלפים שנה, וכך זה יהיה, כפי שאנו מאמינים – עד סוף כל הדורות…”
ירושלים הייתה מאז ומעולם תכלית כיסופי הדורות של העם היהודי. אנשים לא התפללו להגיע לארץ ישראל, אלא לירושלים. ירושלים – עיר המקדש והנצח – הייתה הלב הפועם של המרכז המלכותי והרוחני של העם היהודי. היא הייתה כלב בין באיברים של השבטים הנפרדים. בתקופת הגלות, היא זו שעמדה במרכז התפילה, ולא ארץ ישראל. היא הייתה ביטוי לעצמאות ולמולדת – מושגים כל כך נורמליים לכל אומה ולשון, המהווים משאת נפש עבור העם היהודי התלוי בעמים אחרים והתלוש ממולדתו. מעל לכך – ירושלים היא שילוב של מלכות ומקדש; של מלכות ישראל שבירושלים, המבטאת אחדות לאומית שהעם לא זכה לה בימי השופטים, ביחד עם המקדש – הקשר אל הקדושה שמעבר לחיים הגשמיים. היא, עיר בירתם של המלך דוד משורר התהילים ושל המלך שלמה מחבר שיר השירים, כבשה את העם כולו בשל השילוב הייחודי שיש בה, קדושה ומלכות.
ירושלים הינה הקשר הישיר שלנו לקב”ה, כאשר צועדים ברחובות ירושלים, ניתן לתפוס בחוש שהשכינה שורה בה גם כיום.
יום ירושלים, חשיבותו גדולה הרבה יותר מאשר ציון היום בו שוחררה העיר משלטון זר. מעלתו של היום הזה בכך שהוא נחוג לכבודה של העיר המיוחדת הזו. יום שאיננו מתייחס דווקא לחורבנה או לבניינה של ירושלים, לצערה או ליופיה, אלא יום של שמחה והודאה על עצם קיומה. שמחה על כך שיש כאן מקום מיוחד, על שזכינו לכך שבעולמנו תהיה נקודה של חיבור עם העולם העליון.
החג על ירושלים הוא חג חדש – בדורות ראשונים לא זכינו לזה, ולא ידענו שאפשר להלל ולשמוח על ירושלים סתם כך, גם בטרם נבנתה על תילה…על כך שגם כאשר ירושלים מושפלת – לא ניתן לכסות את מהותה…גם כשהיא בשאול תחתיות, היא עדיין מקור הברכה.
שישו את ירושלים,
גילו בה,
גילו בה כל אוהביה!
ציטוטים בנושא ירושלים:
שמות העיר ירושלים
שטבע המשורר ר’ ישראל נג’ארה בשירו ”יה ריבון עלם עלמיא” מהמאה השש-עשרה).
שירי ירושלים