תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

דוד המלך, העכביש והצרעה

יום אחד יושב דוד המלך בגנו והנה הוא רואה צרעה עוקצת עכביש. הוא מתפלא מאוד מכל העניין הזה ובא אל הקדוש ברוך הוא ומביע בפניו תמיהה: “מה קורה פה, בשביל מה צריך את כל היצורים המוזרים האלה שבראת בעולמך? הצרעה שאין ממנה דבש. והעכביש שכל הזמן אורג ואין ממנו בגד, ממש מיותר”.
אז עונה לו הקדוש ברוך הוא: “דוד אתה מלעיג על בריותיי – תבוא שעה ותצטרך להן”. מה שנקרא בימינו, “חכה חכה, יבוא יום ולא תצחק כל כך”. או “צוחק מי שצוחק אחרון” ואכן, לדוד הגיעו ימים קשים במערכת היחסים שלו עם שאול ושאול מחפש אותו כדי לפגוע בו. מערכת היחסים ביניהם נעה בין אהבה לקנאה וכאשר שרים “הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו” מבין גם דוד שמצבו בכי רע ומוטב לו לברוח משאול.
שאול אכן מחפש אותו ורוצה לפגוע בו. ובצר לו על מנת להציל את נפשו הוא מתחבא במערה הנקראת בדרכו. ואז שולח הקדוש ברוך הוא עכביש שהתחיל לארוג, לטוות קורי עכביש על פתח המערה.
והנה מגיע שאול למערה לחפש את דוד, אולם כשהוא מבחין בקורי העכביש הוא מגיע למסקנה ההגיונית היחידה שאיש לא נכנס למערה, שהרי אם היה נכנס, אין ספק שהיה “קורע” את קורי העכביש. שאול מתרחק מן המקום וממשיך בחיפושיו וחייו של דוד ניצלו בזכות העכביש. אכן נס המקפל בתוכו גם הצלת חיים וגם תשובה ניצחת לפקפוקיו של דוד בדבר תועלת, או חוסר תועלת של מעשה הבריאה.
מאוחר יותר, מסכן שוב דוד את חייו וחודר למאהלו של שאול המלך השוכב באוהל כאשר בפתח האוהל ישן אבנר שר צבאו כאשר ראשו בפתח האוהל ורגליו זקופות בפתח השני. בזהירות רבה נכנס דוד מצליח לגנוב את צפחת המים על מנת להוכיח לשאול שהצליח להגיע אליו מבלי לפגוע בו, זאת כדי להפיג את חששותיו.
עכשיו דוד מתחיל לצאת בזהירות מן האוהל וכשהוא עובר ליד אבנר, הלה פושט את רגליו שהם כשני עמודים על דוד. אז פונה דוד בצר לו אל הקדוש ברוך הוא בתחינה: “אלי, אלי למה עזבתני” עשה לו הקדוש ברוך הוא נס, שלח לו צרעה, עקצה ברגלי אבנר וזקפן. ויצא דוד. באותה שעה הבין דוד את המסר ואמר: ” ריבונו של עולם…. מי יעשה כגבורותיך…שכל מעשיך נאים”.

הבהרת המסר

יש משמעות, הגיון ותועלת במחזור החיים, עונות השנה ולכל יצור שהוא. יש ערך ותפקיד גם אם זה לא נראה מובן לנו. כי הנסתר בתחום הזה הוא עצום וייקח לנו זמן רב, אם בכלל, להבין את משמעות הבריאה והנבראים שהינם כולם מעשי ה’.

מעשה מרב ומכוער

מַעֲשֶׂה שֶׁבָּא רַ’ שִׁמְעוֹן בְּרַ’ אֶלְעָזָר מִמִּגְדַּל גְּדוֹר מִבֵּית רַבּוֹ,
וְהָיָה רָכוּב עַל הַחֲמוֹר וּמְטַיֵּל עַל שְׂפַת הַיָּם וְשָׂמַח שִׂמְחָה גְּדוֹלָה,
וְהָיְתָה דַּעְתּוֹ גַּסָּה עָלָיו, מִפְּנֵי שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה.
נִזְדַּמֵּן לוֹ אָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה מְכֹעָר בְּיוֹתֵר.
אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי!
וְלֹא הֶחֱזִיר לוֹ.
אָמַר לוֹ: רֵיקָא, כַּמָּה מְכֹעָר אוֹתוֹ הָאִישׁ! שֶׁמָּא כָּל בְּנֵי עִירְךָ מְכֹעָרִים כְּמוֹתְךָ?
אָמַר לוֹ: אֵינִי יוֹדֵעַ, אֶלָּא לֵךְ וֶאֱמֹר לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!
כֵּוָן שֶׁיָּדַע בְּעַצְמוֹ שֶׁחָטָא יָרַד מִן הַחֲמוֹר וְנִשְׁתַּטַּח לְפָנָיו וְאָמַר לוֹ: נַעֲנֵיתִי לְךָ, מְחַל לִי!
אָמַר לוֹ: אֵינִי מוֹחֵל לְךָ עַד שֶׁתֵּלֵךְ לָאֻמָּן שֶׁעֲשָׂאַנִי וֶאֱמֹר לוֹ: כַּמָּה מְכֹעָר כְּלִי זֶה שֶׁעָשִׂיתָ!

הָיָה מְטַיֵּל אַחֲרָיו עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעִירוֹ,
יָצְאוּ בְּנֵי עִירוֹ לִקְרָאתוֹ וְהָיוּ אוֹמְרִים לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי, רַבִּי! מוֹרִי, מוֹרִי!
אָמַר לָהֶם: לְמִי אַתֶּם קוֹרִין “רַבִּי, רַבִּי”?
אָמְרוּ לוֹ: לְזֶה שֶׁמְּטַיֵּל אַחֲרֶיךָ.
אָמַר לָהֶם: אִם זֶה רַבִּי, אַל יִרְבּוּ כְּמוֹתוֹ בְּיִשְׂרָאֵל!
אָמְרוּ לוֹ: מִפְּנֵי מָה?
אָמַר לָהֶם: כָּךְ וְכָךְ עָשָׂה לִי.
אָמְרוּ לוֹ: אַף עַל פִּי כֵן מְחַל לוֹ, שֶׁאָדָם גָּדוֹל בַּתּוֹרָה הוּא.
אָמַר לָהֶם: בִּשְׁבִילְכֶם הֲרֵינִי מוֹחֵל לוֹ, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא רָגִיל לַעֲשׂוֹת כֵּן.

מִיָּד נִכְנַס רַ’ שִׁמְעוֹן בְּרַ’ אֶלְעָזָר לְבֵית הַמִּדְרָשׁ וְדָרַשׁ:
לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם רַךְ כַּקָּנֶה וְאַל יְהֵא קָשֶׁה כָּאֶרֶז.

דיון

מה אנחנו לומדים מהסיפור הזה (מוסר השכל)?
מה לא היה נכון במה שעשו דוד ור’ שמעון?
מה הסיפורים מלמדים אותנו לחיים שלנו?
לדעתכם איך היו אמורים להתנהג דוד כלפי הצרעה והעכביש ורבי שמעון כלפי האיש המכוער?
האם אתם הייתם מתנהגים אחרת?