איתור סניפים וכפרי בוגרים
.
“…וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי יְקֹוָק וַא-דֹנָי שְׁכֵחָנִי: הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ מֵרַחֵם בֶּן־בִּטְנָהּ גַּם־אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה וְאָנֹכִי לֹא אֶשְׁכָּחֵךְ: הֵן עַל־כַּפַּיִם חַקֹּתִיךְ חוֹמֹתַיִךְ נֶגְדִּי תָּמִיד: מִהֲרוּ בָּנָיִךְ מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ: שְׂאִי־סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ־לָךְ חַי־אָנִי נְאֻם־יְקֹוָק כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה: כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ: עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר־לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה־לִּי וְאֵשֵׁבָה: וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד־לִי אֶת־אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם: כֹּה־אָמַר אֲ-דֹנָי יְקֹוִק הִנֵּה אֶשָּׂא אֶל־גּוֹיִם יָדִי וְאֶל־עַמִּים אָרִים נִסִּי וְהֵבִיאוּ בָנַיִךְ בְּחֹצֶן וּבְנֹתַיִךְ עַל־כָּתֵף תִּנָּשֶׂאנָה: וְהָיוּ מְלָכִים אֹמְנַיִךְ וְשָׂרוֹתֵיהֶם מֵינִיקֹתַיִךְ אַפַּיִם אֶרֶץ יִשְׁתַּחֲווּ לָךְ וַעֲפַר רַגְלַיִךְ יְלַחֵכוּ וְיָדַעַתְּ כִּי־אֲנִי יְקֹוָק אֲשֶׁר לֹא־יֵבֹשׁוּ קֹוָי: הֲיֻקַּח מִגִּבּוֹר מַלְקוֹחַ וְאִם־שְׁבִי צַדִּיק יִמָּלֵט: כִּי־כֹה אָמַר יְקֹוָק גַּם־שְׁבִי גִבּוֹר יֻקָּח וּמַלְקוֹחַ עָרִיץ יִמָּלֵט וְאֶת־יְרִיבֵךְ אָנֹכִי אָרִיב וְאֶת־בָּנַיִךְ אָנֹכִי אוֹשִׁיעַ: וְהַאֲכַלְתִּי אֶת־מוֹנַיִךְ אֶת־בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל־בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְקֹוָק מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב”
.
שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך . ושמא תאמרי מה תועלת יש לי בהם, כי הלא אמרת כי מהרסי ומחריבי היו זה פעמים, ומי יהיה ערב שלא ישלשו בדבר להרסני ולהחריבני בעונותם, ומה טובי בהתקבצם אלי, אל תחושי כי הנה חי אני נאם ה’ בפי, כי כלם כעדי כו’ והוא ע”ד אומרם ז”ל, כי לפעמים הוא אומר מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור, אלא כך נאה המזמור לדוד כמו לדוד המזמור, וכן פי’ ז”ל ע”פ צדק לבשתי כו’ יש נאה ללבושו ואין לבושו נאה לו, ויש שלבושו נאה לו והוא אינו נאה ללבושו, אך אני צדק לבשתי כו’, כי הצדק לבשתי שאני נאה לו וגם וילבשני, כי גם הוא נאה לי ומתלבש בי, ועל דרך זה יאמר הוא יתברך על ציון, אל תחושי פן בניך יהיו רעים ויחריבוך פעם אחרת, כי הלא אני נשבע ומעיד כי כל כך יהיו צדיקים כי כלם כעדי תלבשי שיהיו לך כעדי ליפותך, כי תתלבשי בהם בגדי פאר, וגם את תהיי להם כקשורים המייפים את הכלה וזהו ותקשרים ככלה כי תעדי ותקשרי אותם ככלה, כי כאשר את תהיה זכה ובהירה באור ה’, גם הם יהיו גם כן זכים צדיקים מאירים ומזהירים, כי את תקבלי אור מהם והם ממך:
.
א”ר חנא בר בזנא א”ר שמעון חסידא: כל תענית שאין בה מפושעי ישראל אינה תענית, שהרי חלבנה ריחה רע, ומנאה הכתוב עם סממני קטרת.
ואמר רב המנונא: הרואה אוכלוסי ישראל, אומר: ברוך חכם הרזים. אוכלוסי נכרים אומר: גבושה אמכם וגו’. תנו רבנן: הרואה אוכלוסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים. שאין דעתם דומה זה לזה, ואין פרצופיהן דומים זה לזה.
“…כאשר נקבצו בני יעקב לשמוע את ברכת אביהם, והלה ראה בהם את שבטי ישראל שלעתיד, לא ראה רק כהנים ומורי הוראה; הנה עמד שם שבט הלויה ושבט המלוכה, שבט הסוחרים, שבט האכרים, ושבט הלוחמים; עמד שם לנגד עיניו העם כולו, על כל סגולותיו הרבגווניות, ועל כל דרכי התפתחותו; את כולם הוא ברך, “איש אשר כברכתו ברך אתם” (בראשית מט, כח), איש איש כסגולותיו המיוחדות לו. כי ברית ה’ הכרותה עם אברהם, חפצה באומה בריאה, שלמה ורעננה; מטרתה לבנות חיי – עם שלמים על כל צורותיהם הרבגווניות, על – מנת לכוון אותם אל התפקיד הגדול האחד: לשמור דרך ה’ לעשות צדקה ומשפט. הכוח והאומץ, לא פחות מהמחשבה והרגש, ימצאו שם את גיבוריהם העובדים לה’, ובמקצועות שונים יקיימו כולם את התפקיד הגדול של הכלל.
.
דוקא משום כך – “חנוך לנער על פי דרכו”, חנכהו למטרה הגדולה האחת על פי דרכו המיוחדת לו, בהתאם לעתיד הצפוי לו מנטיותיו. המושיב את יעקב ועשו על ספסל לימודים אחד, ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, – מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל. יעקב ישאב ממעיין החכמה בחפץ גובר והולך, ואילו עשו רק יצפה ליום, בו ישליך מאחורי גבו את הספרים הישנים, ויחד אתם תעודת חיים גדולה, שהכיר אותה רק באופן חד – צדדי, ובדרך שמעצם טבעו הוא סולד בה…”
אלי, תן בי את השלווה- לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם, את האומץ- לשנות את אשר ביכולתי, ואת התבונה- להבחין בין שניהם