איתור סניפים וכפרי בוגרים
בעקבות השבת גופתו של זכריה באומל ז”ל לקבורת ישראל לאחר שלושים ושבע שנים, נפגש יחד בשבת הקרובה מתוך רצון ללמוד על דמותו, לשאוב כוח ממסירות נפשו, מתוך קבלת אחריות על כל עם ישראל, החזרת השבויים והנעדרים והבאתם לקבר ישראל.
שחקו ‘חתול ועכבר’ – כל החניכים עומדים במעגל סביב אחד החניכים, וחניך נוסף נמצא מחוץ למעגל. המטרה של החניך העומד מבחוץ היא לתפוס את החניך שבתוך המעגל, והמטרה של כל שאר השבט היא למנוע זאת ממנו על ידי המעגל שסביב החניך הפנימי.
מטרת המשחק – הבהרת חשיבות היחיד בקבוצה והצורך שלנו כקבוצה לשמור עליו ולהשאירו שייך.
פזרו על הרצפה משפטים הקשורים לדינמיקה ולאחריות בקבוצה (נספח 1), ובקשו מכל אחד ואחת לבחור את המשפט שלדעתם הוא החשוב ביותר בבניית קבוצה משמעותית, ולנמק מדוע. הם יכולים גם לנסח משפט משל עצמם.
הקריאו כמה קטעים קצרים המספרים סיפורים על אדם או על קבוצה שהקריבו ונתנו מעצמם בשביל אחד החברים (נספח 2) – אפשר לחלק את החברים לקבוצות, וכל קבוצה תקבל סיפור עם שאלות מנחות. לחלופין אפשר לתת לכמה חברים להציג את הקטע לשאר החברים בקבוצה.
קיימו דיון:
הניחו על הרצפה תמונתו של זכריה באומל ושאלו את החניכים האם הם יודעים מי הדמות שבתמונה.
ספרו על הדמות בקצרה, וכן על המאבק למען השבתו (נספח 3).
ספרו לחניכים שהשבת היא שבת מיוחדת שנעסוק בזכריה בעקבות השבת גופתו לארץ השבוע לאחר שלושים ושבע שנים.
לאחר שהכול הבינו מהי חשיבות הקבוצה ויחסה ליחיד והכירו את סיפור הנעדר, נסו עם החניכים לחשוב כיצד אתם יכולים להשתתף בקריאה להשבת הנעדרים הנוספים ביניהם יהודה כץ, צבי פלדמן, הדר גולדין אורון שאול ואברה מנגיסטו.
שאלות מנחות לחשיבה המשותפת:
מה במאבק נרצה לעשות כשבט?
האם זוהי פעולה בתוך השבט (כמו התנדבות או קריאת תהילים) או הגברת התודעה כלפי חוץ?
מי יכול לעזור לנו להשתתף בהחלטה?
כסיכום לפעולה כדאי לקחת את החניכים לעשייה ממשית בשבת עצמה, כמו שירי סעודה שלישית משותפים במקום מרכזי וכדומה.
הנה כמה רעיונות לפעילויות בהמשך השבוע או החודש:
קיום קידוש כללי בבית הכנסת או בסניף והסבר על המאורע החשוב, ומתוך כך העלאת המודעות וקריאה להגברת החסד והדאגה לאחר.
יציאה במבצע סניפי – כל מי שעושה מעשה טוב למען החזרת הנעדרים יקבל טופי.
כתיבת מכתבי חיזוק למשפחות.
בפעולה למדנו על זכריה באומל והבנו את גודל ההתרגשות בעקבות השבתו ארצה ניסינו להבין מהי משמעות היחיד בקבוצה ומהי האחריות שלנו כקבוצה לוודא שכל אחד יהיה ולא יחסר. בשבת זו אנו מודים על השבת גופתו של זכריה באומל ומתחברים לקריאה להשבת הנעדרים הביתה מתוך תחושה שאנו חסרים אותם וכואבים את העדרם כאנשים פרטיים וכעם.
* “כשהעיוור תומך בפיסח, שניהם מצליחים להתקדם” (פתגם שוודי)
* “אם תעשה כל שביכולתך למען הקבוצה, תמיד תעשה משהו טוב גם לעצמך” (פט ריילי)
* “אל תשאל מה חברי הקבוצה שלך יכולים לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען חברי הקבוצה” (מג’יק ג’ונסון)
* “גם סירת משוטים יכולה לנצח ספינת מרוץ בזכות רוח הצוות” (מקור לא ידוע)
* אני עושה מה שאתה לא יכול, ואתה עושה את מה שאני לא יכול. ביחד אנחנו יכולים לעשות דברים גדולים.
* שחקנים עצמאים זוכים בנקודות. הקבוצה כולה זוכה במשחק.
יעקב דב, ילד בעל צרכים מיוחדים, ירד אחר הצהריים עם אביו מהאוטובוס בשכונת נווה יעקב שבצפון ירושלים, וזמן קצר לאחר מכן נעלמו עקבותיו. בחיפושים אחריו השתתפו צוותים של יחידות חילוץ משטרתיות לצד מתנדבים אזרחים, שתוגברו הבוקר. מנהלי החפ”ק מודים למאות המתנדבים ולחברי יחידה 4 של איחוד הצלה שהשתתפו במהלך הלילה ושעות הבוקר המוקדמות בחיפושים.
יוחאי שווה, מתנדב איחוד הצלה, סיפר: “ערכתי לילד בדיקה רפואית ולמרבה הנס הילד היה במצב טוב אך תשוש. אין ספק שזה בשורה משמחת לאחר לילה שלם של דאגה לשלומו יחד עם מאות המתנדבים שיצאנו לחיפושים כדי לאתרו”.
זכריה באומל (17 בנובמבר 1960 – 11 ביוני 1982) היה חייל צה”ל שהוגדר כאחד משלושת הנעדרים בקרב סולטאן יעקוב בלבנון יחד עם יהודה כץ וצבי פלדמן, שנפלו בשבי ב-11 ביוני 1982. גופתו של באומל נמצאה והובאה לישראל באפריל 2019, לאחר כ-37 שנים.
באומל לחם בקרב סולטאן יעקוב, ב-11 ביוני 1982. בקרב שנערך מספר שעות לפני הפסקת האש, נהרגו 20 חיילים ישראלים ורבים נפצעו. בסיום הקרב, שלושה חיילים – באומל, יהודה כץ וצבי פלדמן – הוכרזו נעדרים. בדבריו האחרונים של זכריה באומל להוריו, שנכתבו על-גבי גלויה זמן קצר לפני הקרב, הוא בקש מספר פריטים אישיים וסיים במילות הרגעה להוריו המודאגים: “אל תדאגו, הכל בסדר, אך נראה שלא אבוא הביתה בקרוב”.
מאז הכרזתו של באומל כנעדר נסעו בני משפחתו ברחבי העולם, עוקבים אחר כל פיסת מידע שיכולה להוביל לסיום הפרשה עבורם ועבור משפחות הנעדרים הנוספים מהקרב.
בשנת 2004 החליט הרב הראשי הצבאי ישראל וייס להכריז על שלושת הנעדרים כ”חללים שמקום קבורתם לא נודע”, אולם בעקבות מאבק המשפחות נמנע המהלך