איתור סניפים וכפרי בוגרים
החניכים שלנו וגם אנחנו שקועים במרדף להשגת הסיפוקים שלנו. בואו נעזור לעצמנו להרים מבט, להסתכל אל מעבר ליום- יום הפרטי שלנו ולהיות שליחים של ערכים שגדולים מאיתנו!
נכון שהפרסומות מושכות אותנו לדאוג רק לעצמנו, אך יש לנו תפקיד בעולם והוא נמצא מחוץ לחשיבה הפרטית.
ואם אנחנו שכחנו להיות שליחים… אז מה מצב החניכים שלנו? כבר נגלה:)
אביזרים למרוץ שליחים, נספחים מצולמים וגזורים
פתחו את הפעולה באנרגיות גבוהות ושחקו מרוץ שליחים!
1. חלקו את החניכים לשתי קבוצות או יותר, וכל קבוצה תעמוד בטור. המטרה היא שכל החניכים שנמצאים בטור ימלאו את המשימה בזה אחר זה מהר ככל האפשר. כשאחד יסיים את המשימה, השני יכול להתחיל וכן הלאה. מנצחת הקבוצה שכל חבריה ביצעו את המשימה בזה אחר זה וסיימה ראשונה.
המשימה היא לרוץ לנקודה מסוימת ולחזור לסוף הטור.
אפשר לגוון את התחרות ובמקום ריצה פשוטה לעשות תחרות קפיצות בשק, זחילה, עצימת עיניים, הליכה עם כף ועליה תפוח אדמה בפה ועוד.
חשבו על הדרך שתלהיב את החניכים שלכם.
בסוף המשחק דברו עם החניכים על המושג ‘שליחות’.
שאלו מהי לדעתם שליחות, מה המשמעות של המושג בעיניהם.
לאחר שתשמעו את התשובות, הסבירו להם מה משמעות המושג. אפשר להשתמש בהגדרה המילונית של המילה ‘שליחות’:
“מעשה בעל משמעות גדולה, שמקורו באמונה פנימית ולא בציפייה לרווח אישי” (מתוך האתר מילוג).
2. חלקו את השבט לקבוצות, בכל קבוצה כארבעה חניכים. כל קבוצה תקבל תיאור של מוצר (נספח 1) ותצטרך להמציא פרסומת למוצר שתגרום לאנשים רבים ככל האפשר לקנות את המוצר.
הקציבו לחניכים בין חמש לעשר דקות להמציא את הפרסומת – משפט או הצגה קצרה.
חשבו עם החניכים:
פעמים רבות הפרסומות מנסות למכור לנו את המוצר כשהן קוראות לנו לדאוג רק לעצמנו. הן מסבירות למה זה הכי נכון בשבילי, למה לי זה הכי טוב. השפה הזו של הפרסומות חדרה מאוד לשפה, לתרבות ולחיים שלנו. אנחנו מתרגלים לחפש את מה שהכי נוח לנו, מוצא חן בעינינו ודואג לאינטרסים שלנו.
אבל אולי יש משהו גדול יותר מהפרסומות האלה? האם יש אינטרסים כלליים שעולים על האינטרסים הפרטיים שלנו?
הקריאו לחניכים את הסיפור ‘האיש הקטן’ (נספח 2).
בסיפור תפגישו את החניכים עם אדם שחייו ריקים מכל שליחות או מהות שגדולה מעצם קיומו, ולכן חייו אפרוריים כל כך. המפגש עם הקיצוניות הזו יאפשר לכם לפתוח דיון:
הבנו שאנחנו לא רוצים להיות קטנים, שאנחנו רוצים חיים מלאים. אז בואו נחכה עוד כמה שנים, אנחנו בסך הכול בשבט נבטים או ניצנים, זה קצת גדול עלינו. אם זה מה שעבר לכם בראש, אין לזה מקום! בואו נראה מה הרימו בעצמם חבר’ה צעירים, ילדים, שהחליטו לפעול למען מהות גדולה וחשובה.
בחרו כארבעה חניכים וחלקו להם את הכרטיסיות המצורפות (נספח 3). בקשו מהחניכים להיכנס לתוך הדמות שקיבלו, לחשוב על מה שעשתה, מה הניע אותה, איך היא עשתה את מה שעשתה ואיך הרגישה עם זה. לאחר כמה דקות של מחשבה החניכים יציגו אחד-אחד את הדמויות שקיבלו ואת מה שעשו.
החניכים יוכלו לקבל השראה מהדמויות ויבינו את הכוח של חיים למען משהו שהוא מעבר ל’אני’ ו’עצמי’.
פזרו על הרצפה כרטיסיות עם דברים משמחים מחיי החניכים (נספח 4) ובקשו מכל חניך לחשוב על שליחות שחשובה לו, על תחום שהוא חושב שחשוב להשקיע בו.
עשו סבב שבו כל חניך ישתף מהי השליחות שבחר ולפחות כרטיסייה אחת מהכרטיסיות המפוזרות שיש לו והוא מוכן להקריב למען השליחות (בשבטים גדולים אפשר לעשות שיתוף בזוגות: מתחלקים לזוגות וכל אחד משתף את בן הזוג).
סכמו: למדנו מהי שליחות, ראינו איך החיים והתרבות העכשוויים מצפים מאיתנו לחשוב רק על עצמנו ועל מה שנוח וטוב לנו, פגשנו את האיש הקטן שחי חיים קטנים וראינו שאנחנו רוצים לחיות חיים עם שליחות שתמלא אותם גם אם זה דורש מאיתנו לוותר על כל מיני דברים. פגשנו ילדים בגילנו שעשו דברים גדולים, ואחר כך שיתפנו על מה אנחנו מוכנים לוותר למען שליחות שחשובה לנו.
שליחות היא הייעוד והכוח המוביל אותנו לחיות חיים משמעותיים. אנחנו צריכים להרגיל את עצמנו לחשוב מעבר לנוחות שלנו ולטובתנו הפרטית בלבד, וכך נצליח לחיות חיים מלאי תוכן ונהיה שליחים של ערכים גבוהים וטובים. כן, זה מתחיל כבר עכשיו, בשבט זרעים ונבטים!
תיאורי מוצר
האיש הקטן (חן)
פגשתי פעם איש קטן. הוא חי בבית קטן, וכל חייו התנהלו במסלול קבוע וקטן. המחשבות שלו אף הן היו קטנות וסדר יומו היה קבוע, וללא יומרות.
בבוקר צלצל השעון הגדול והאיש הקטן נבהל. המחוגים הגדולים אמרו לו: איש קטן, קום מהר ורוץ לעבודה!
בעבודה השעון הגדול צרח נורא, בכל כוחו : השעה 8.00, והאיש הקטן ידע שעכשיו הוא צריך לעבוד. בשעה 13.00 שוב הודיע לו השעון: הגיע זמן ארוחת הצהריים, ובשעה 15.00 אמר לו השעון: איש קטן, אתה משוחרר עד מחר, התייצבות בשעה 8.00!
האיש הקטן חזר לביתו, לחץ על כפתור הטלוויזיה הגדולה. בשעה 19.00 בדיוק כיבה את המכשיר, אכל ארוחת ערב, וכשסיים לאכול, הדליק את מכשיר הטלוויזיה שנית ב-20.15 כמו בכל ערב. ב-22.00 כובה המכשיר סופית לערב זה והאיש הקטן עלה על מיטתו כאשר עיניו תלויות בתחינה בשעון הגדול שמעל לראשו.
לאיש הקטן היה הכול, כלום לא חסר לו, מלבד איזו –
אהבה קטנה, עניין קטן, אושר קטן, טעם קטן לחייו הקטנים…
דברים משמחים מחיי היום-יום
חוג כדורסל
כריך שאני אוהב לקחת לבית הספר
ציונים טובים
חדר לבד
תכשיט שאני אוהבת
נעלי ספורט טובות
קוסקוס (או אוכל אחר) של סבתא ביום שישי
לשחק במחשב
טלפון נייד
הופעה/משחק בחוג שאני משתתפ/ת בו
תפקיד בהצגה בבית הספר
המקום הקבוע שלי כשנוסעים ברכב
האוכל שאני הכי אוהב שאימא מכינה
לקום מאוחר בחופש
ספר שאני אוהב
משחק בצוהריים עם החברים
לראות סדרת טלוויזיה שאני אוהב
טיולים בימי חופש
חיית המחמד שלי
אופניים