תקציר הפעולה

מטרות הפעולה

מהלך הפעולה

שלב א’ – האדישות התנחלה בלבבות

• סבב: בקשו מכל חבר להגיד את שמו ואת המקום האהוב עליו בארץ. בסיום הסבב חזרו עליו שוב, ולאחר מכן פעם נוספת. (כולם אומרים את שמם ואת שם המקום שלוש פעמים).
• קטע מקור: קראו את הקטע שכתב אורי אורבך (נספח 1).
  שאלו את החברים: איך הרגשתם בסבב השלישי? עניין אתכם לשמוע את התשובות גם בו?
  אתם מזדהים עם הקטע? איפה אתם מרגישים שאתם אדישים למה שקורה במדינה?

שלב ב’ | משל המצפן

• קטע קריאה: קראו את משל המצפן של אמיר גוטפרוינד (נספח 2).
• שאלו את החברים: אתם מרגישים את הסחרור של המחט בחיים שלכם? במה הוא מתבטא? מה הקשר בין המשל לבין הקטע של אורי אורבך?

שלב ג’ |מה הלאה?

• משחק הזיכרון ‘אז והיום’ (נספח 3).
  הניחו על הרצפה את התמונות מהנספחים, התמונה כלפי מטה. חלקו את החברים לשתי קבוצות. על כל קבוצה להרים בתורה שני דפים. אם הם מתאימים, היא זוכה בנקודה. אם לא, התור עובר לקבוצה השנייה.
• דיון: עברו עם החברים על צמדי התמונות. חשבו: במה עלינו לפעול כדי להתקדם בכל נושא שמתארות התמונות? הגענו להרבה טוב ברוך ה’. איך אנחנו מקדמים אותו? מה עוד יש לעשות?

סיכום

ברוך ה’ אחרי שנים של כיסופים והמיה לארץ ולמדינה אנחנו זוכים לחיות בהתגשמות חלום הנביאים. מדינת ישראל צומחת ומשגשגת, יש לנו בתים וגשרים ועצים ודגל שמתנוסס בגאון. אך נדמה כי מתוך הנחת של התגשמות החלום נוצר בלבול, סחרור. מטרת הקמת המדינה הושגה, ומה עכשיו? עלינו לפעול מתוך הטוב שיש כעת, להבטיח שיימשך ולהבין מה עוד נדרש מאיתנו.

נספחים

נספח 1: האדישות בתנחלה בלבבות

“…מה שהכי התנחל פה בלבבות זה הרצון לחיות בשקט ולתת לממשלה להחליט בשבילנו מה טוב ומה רע […] אני מוכן להתערב כי אם יום אחד ממשלת ישראל תחליט לפנות את נהריה, זה ממש לא יזיז לאף אחד, חוץ מלקרובי משפחה מדרגה ראשונה של הנהריינים. אם הממשלה תקבע כי את קצבת הקשישים ימירו בתלושים למבצע כלשהו בסופר – תמצאו מספיק אזרחים אדישים שיגידו למה לא ועל הכיפאק ובאמת כבר הגיע הזמן. מה שהתנחל בלבבות זו השאיפה שראש הממשלה יחשוב במקומנו ובשבילנו. האדישות התנחלה בלבבות” (אורי אורבך, דתי נורמלי).

נספח 2: משל המצפן

“כשהייתי ילד קטן היה לי דוד אהוב, מביא מתנות. יום אחד רכש לי מצפן קטן ולימד אותי למצוא את כיוון הצפון. לכל מקום שהלכתי נשאתיו איתי, וראשית דבר ביררתי היכן הצפון. בכל מקום הראתה המחט היכן בצפון. בבית הספר, בגן המשחקים, בחדרי, בחנות של אבא. בביקורו הבא חד לי דודי חידה, שאל אותי: ואם תעמוד ממש על הקוטב המגנטי הצפוני, להכין תצביע המחט? השאיר אותי חסר אונים, מוחק כל תשובה שעלתה בראשי, עד שהודיע לי: שם, בקוטב, המחט תשתגע. תצביע מעלה, מטה, הצידה… לכל מקום יפה המצפן להראות הצפון, בכל מקום עלי אדמות חוץ מהצפון עצמו. כך אמר דודי. ומה הנמשל? כמה קלה הייתה הציונות כשכל כולה הייתה כיסופים לציון. בכל מקומות הגלות, בפולין וברוסיה ובתימן ובמרוקו הראתה המחט היכן הכיוון, מה נדרש לעשות. אבל מרגע שבאנו לכאן, לציון, השתגעה המחט. כאן נכון שם נכון והכל סחרחר” (אמיר גוטפרוינד).

נספח 3: אז והיום | משחק זיכרון