תמונה 1

מנגינת רקע מתנגנת.
בסיום המנגינה הבמה הופכת להיות גן ילדים: כיסאות קטנים, שולחן עם דפים וצבעים, ילדים עם חולצות לבנות משחקים על הריצפה, הגננת עוברת ביניהם..

גננת: בוקר טוב יערה! איזה כייף שבאת…

יערה: תראי נחמה יש לי חולצה חדשה.

גננת: הוווו איזו חולצה יפה! חולצה לבנה חדשה לכבוד.. מה אנחנו חוגגים היום?

כל הילדים: ל”ג בעומר!!

גננת: נכון מאוד. נחכה שכל החברים יגיעו ואז נתחיל בחגיגות!

דביר: נחמה נדליק מדורה?

בועז: נעשה מרשמלו על האש?

הילה: איכססס מרשמלו על האש?? זה מגעיל!

בועז: מה פתאום! זה הכי טעים!

נועם: זה טעים וגם תפוח אדמה במדורה זה טעים!

כל הילדים מתחילים להתווכח בקולי קולות מה טעם ומה לא..

נועם: אתה בכלל לא מבין מה זה טעים!

גננת: נועם הבת אני לא בטוחה שזה יפה להגיד ככה לחברים…

לבמה נכנס אבא עם ילד קטן לבוש חולצה אדומה, האבא נותן לו יד וזה נראה כאילו הוא מושך אותו אחריו לבוא איתו.

אבא: איתמר אני אומר לך אף אחד לא ישים לב! זה רק לג בעומר, אתה יודע כמה ילדים לא יגיעו לגן עם חולצה לבנה? בטוח יהיו עוד הורים שישכחו אתה לא תהיה היחיד..

תוך כדי שהאבא מדבר כל הילדים נעמדים בשורה בולטת שכולם עם חולצות לבנות ולפניהם נחמה הגננת עם חולצה לבנה.

גננת: שלום איתמר! בוקר טוב איזה כייף שבאת

אבא: שלום נחמה הגננת (האבא עוזב לרגע את היד של איתמר ואיתמר בורח החוצה), תודה איתמר מאוד… (פתאום שם לב שאיתמר לא לידו, הוא רץ אחריו אל מחוץ לקלעים) נו איתמר זה באמת לא כזה נורא.

אבא יוצא מהבמה ומביא את איתמר, הוא מושך את איתמר פנימה

איתמר: אתה רואה! כולם באו עם חולצה לבנה! רק אני עם חולצה אדומה

גננת: וזה ממש ממש לא נורא! להפך! זה מאוד מיוחד ומתאים לחג כמו לג בעומר

דביר: נכון אדום זה צבע של אש!

הילה: מה פתאום אש היא כתומה!

נועם: אש היא גם כתומה וגם אדומה אבל יש בה גם צהוב

כל הילדים מתחילים לדבר ביחד על הצבעים של האש וכמה אש היא חמה ויכולה לעשות כואב… איתמר מצטרף אליהם לדיון.

גננת (לאבא): נראה שהכל בסדר

אבא: מעולה, תודה רבה! אז ניפגש בארבע

גננת: ניפגש באחת! ל”ג בעומר היום, אין צהרון..

אבא: אה. בטח, בטח. שכחתי, גם את זה.. חחח יום טוב!

גננת: יום טוב! ילדים חמודים בואו נשב, יש לנו המון דברים להספיק היום…מי יודע מה אנחנו חוגגים היום?

כל הילדים מתיישבים בחצי מעגל בחלק האחורי של הבמה, הגננת על כסא גדול יותר באמצע

כל הילדים: לג בעומר!

גננת: נכון מאוד! ל”ג בעומר. אנחנו סופרים שלושים ושלושה ימים לעומר ואתם יודעים מה כל כך מיוחד ביום הזה?

דביר: אוכלים מרשמלו!

נועם: ותפוח אדמה!

איתמר: ועושים מדורות

יובל: והולכים לישון מאוחר מאוחר בלילה!

גננת: נכון מאוד…אז היום בערב נדליק מדורה עם כל החברים, וגם אצלנו בגן נדליק מדורה בחצר שלנו ממש עוד מעט, ועכשיו אני רוצה לספר לכם ילדים על אדם מאוד מאוד מיוחד שקראו לו…

 

תמונה 2

לבמה נכנסים שחקנים לבוש בלבוש תנ”כי

שחקן א: בר כוכבא! בר כוכבא הגיע!

מהצד השני של הבמה עולה שחקנית ועוד שחקן

שחקנית א: בר כוכבא? כאן?

שחקן ב: לא הבנתי, כאן כאן? מחוץ למערה?

שחקן: כן! כן!!

שחקנית א: נו אז תכניס אותו!

שחקן ב: מה אתה נותן לו להתייבש בחוץ?

שחקנית א: נשיא ישראל בא לבקר אותנו והוא נותן לו להתייבש בש.ג!

שחקן: בסדר בסדר אני מכניס אותו, חשבתי שאמרתם שאף אחד לא נכנס למערה בלי אישור מפורש שלכם

השחקן יוצא ולבמה נכנס שומר ראש של בר כוכבא בודק שהשטח פנוי ובטוח ואז יוצא וחוזר עם בר כוכבא ולצידו עוד כמה לוחמים בלבוש תנ”כי עם חרבות..

בר כוכבא: שלום לכולם! מוצב יפה הקמתם כאן..

שחקן ב עומד מבוהל, מבולבל מנסה לסדר את עצמו ולעמוד דום

שחקן ב: לקבלת המפקד העליון, נשיא ישראל, ראש המרד ומובילו בר כוכבא המחלקה תימתח להקשב שתיים שלוש!

שחקנית א: הקשב!

שניהם נמתחים ומצדיעים

בר כוכבא: לא צריך להגזים, זה ביקור חברים.. אין צורך להצדיע, באמת…מי יכול לתת לי סקירה על הגיזרה?

שחקן א: אני! אני רוצה! אני!

בר כוכבא: כן בבקשה..

שחקן א: יש! אז ככה כמו שאתה רואה הצלחנו להשתלט פה על מספר גבעות, הקמנו את המוצב כאן במערה מתחת לאדמה כדי לשמור על פרופיל נמוך, אתמול היו לנו כמה התקלויות ולצערי גם ספגנו מספר אבדות..

בר כוכבא: כן שמעתי, הספקתי לקבל את היונה שלכם אתמול, קראתי על הנופלים שלנו והחלטתי לצאת לדרך, לכן אני כאן..

שחקנית א: תודה רבה שבאת, באמת ביומיים האחרונים התחלנו קצת להיחלש…אנחנו מקבלים גם ידיעות מהחזית ביהודה שהמצב קשה…

שחקן א: השמועות אומרות שהרומאים דוחקים את הכוחות שלנו ביהודה. אני לא מצליח להבין אם אנחנו נסוגים ביהודה אז למה כל המרד הזה בכלל?

כולם מגיבים “כן נכון!” “שאלה טובה!” למה באמת?”

בר כוכבא: חברים! חברים! (כולם משתתקים) תראו חברים אנחנו בעיצומה של מערכה גדולה, מאז נחרב הבית לא הייתה התקוממות גדולה כזאת של העם היהודי בארצו כמו שאנחנו זוכים לה עכשיו! זה קשה. זה דורש הקרבה אבל אנחנו חלק מסיפור גדול יותר.

שחקנית ב: אבל אם בסופו של דבר נפסיד ולא נקבל ריבונות ביהודה אז בשביל מה כל הבלאגן הזה, בשביל מה כל ההרוגים, זה שווה את זה?

בר כוכבא: חברים! אנחנו נלחמים על הרוח! אנחנו נלחמים על הזכות שלנו כאן בארץ הזאת! נכון יכול מאוד להיות שבמבחן התוצאה המיידית אנחנו לא ננצח, אבל בהרבה מאוד מובנים אנחנו כבר ניצחנו! וזה הכל בזכותכם, בזכות הרוח החזקה שלכם, בזכות האמונה הגדולה שלכם! בזכות המסירות הבלתי מתפשרת שלכם למען העם שלנו, למען הארץ! ואני מבטיח לכם אנחנו עוד ננצח, גם אם לא עכשיו, גם אם לא נזכה לראות את הניצחון בימינו, את הרוח שלנו אי אפשר לשבור!

כולם מריעים ומוחאים כפיים, לבמה נכנס בבהלה חייל יהודי

חייל:  אדוני! בר כוכבא!

כולם משתתקים בבת אחת

חייל: הגיעו ידיעות חדשות

בר כוכבא: דבר..

חייל: כאן? עכשיו?

בר כוכבא: דבר!

חייל: יהודה נפלה..

כולם: מה??

חייל: אדריאנוס שלח לגיון נוסף של לוחמים, החיילים הרומיים עלו על הכוחות שלנו, השמידו אותם והתחילו להחריב את כל היישובים היהודים…

בר כוכבא: כולם לתפוס חרבות.

כולם שולפים חרבות

בר כוכבא: לעלות לסוסים. את הרוח שלנו לא ישברו- קדימה! (מניף את החרב באוויר) עד הניצחון! וכולם חוזרים אחריו: “עד הניצחון”!

בר כוכבא יוצא במהירות מהבמה.

חוזרים לגן הילדים

ילד: רגע, לא הבנתי אז בעצם הפסדנו במלחמה הזאת?

ילדה: אז למה אנחנו חוגגים?

גננת: ביום הזה, לג בעומר,  אנחנו גם מציינים את רוחו הגדולה של רשב”י שהיה מתנגד גדול לרומאים כמו גם בר כוכבא שהיה ממנהיגי המרד ורבי עקיבא אפילו קרא לו משיח ישראל! ביום הזה אנחנו זוכרים את הרוח הגדולה של העם שלנו, של התורה שלנו של הגיבורים שלנו… ומאז ימי בר כוכבא ועד ימינו אנחנו ממשיכים באותה הרוח וגם אלפי שנים אחרי אנחנו לא מתכוונים לעצור!

 

שיר # 1 חי – https://www.youtube.com/watch?v=Kgvv1XutDqU

 

תמונה 3

על הבמה שולחנות בית ספר, תלמידים יושבים עם מחברות ותנ”כים פתוחים, בצד הבמה המורה שלהם

מורה: אנחנו ממשיכים בנקודה בה עצרנו בשיעור שעבר, שיא המתח, אוי זה נהדר מי זוכר איפה עצרנו?

דממה בכיתה

מורה: נו…מישהו? שאול במלחמה עם הפלישתים, החיילים שלו על הגבול, שמואל כבר בישר לו שהוא הולך לקרוע את הממלכה ממנו… הכל מתנקז לנקודת זמן אחת שבה….

איתמר, ילד בכיתה ו’, עם חולצה אדומה, נכנס לכיתה בריצה, הוא איחר לשיעור

מורה: איתמר נכנס לכיתה!

תלמיד א (חנון): מה??? המורה אני לא מוצא את זה כאן. איפה זה כתוב?

מורה: זה לא כתוב. כולנו שמחים שהצטרפת אלינו איתמר!

איתמר: סליחה המורה, שכחתי את התיק בהסעה ואז רדפתי אחרי האוטובוס ועד שהוא עצר עליתי ולקחתי את התיק ואז גיליתי ש…

מורה: איתמר שב בבקשה. אולי אתה תוכל להזכיר לנו לאן הגענו בשיעור שעבר?

איתמר: אממממ.. אנחנו בדיוק קראנו על דוד שהיה רועה צאן וזה בדיוק בזמן המלחמה עם הפלישתים והחיילים היהודים עומדים אובדי עצות מול…

 

תמונה 4

את הבמה חוצים ארבעה חיילים בריצה וצועקים: גולית!!!!!!!!

מהצד השני עולה המפקד

מפקד: מה אתם עושים?

חייל א: המפקד זה בלתי אפשרי.

חייל ב: הוא ענק!

חייל ג: עצום!

חייל ד: אין לנו שום סיכוי מולו!

מפקד: שקט!

החיילים משתתקים בבת אחת

מפקד: אתם עכשיו חוזרים לעמדה שלכם ומנהלים קרב ולא מענין אותי כמה הוא עצום או כמה הוא מפחיד. ברור?

הם שותקים

מפקד: ברור???

חיילים: כן המפקד!

החיילים כורעים מאחורי קו מחסות

חייל א: טוב, נעשה את זה כמו שעשינו באימונים ובתרגולות ו…בע”ה יהיה בסדר.. מוכנים?

חיילים: מוכנים

חיילים: אחד מדלג!

החייל רץ לקו מחסות שני

חייל ב: שתיים מדלג!

רץ ושוכב ליד א’

חייל ג: שלוש מדלג!!!

רץ ושוכב ליד השניים

חייל ד: ארבע מדלג!!!

רץ לכיוונם ואז רואה משהו מחוץ לקלעים מסתובב ובורח!

חייל א: מה יש לו? לא ככה תירגלנו..

חייל ב: עזוב, הוא גם ככה לחוץ בית..

חייל ג: טוב יאללה ניתן מכת אש עם הרוגטקות?

חייל א: כן רעיון טוב, מוכנים?

חייל ב+ג: כן!

חייל א: יאללה להכין אבנים ברוגטקה.. שלוש ארבע ו…מכת אש!!

שלושתם נעמדים ומסובבים את הרוגטקה שלהם ואז הסיבוב הולך ונחלש. הם מסתכלים באימה החוצה

חייל ב: אנחנו…אנחנו צריכים..

חייל ג: אנחנו צריכים ל…

חייל א: לסגת!!!

הם בורחים מחוץ לבמה ולבמה נכנס ענק, גולית (אולי שני חבר’ה, אחד על הכתפיים של השני שלבושים כמו ענק)

מורה: וַיֵּצֵא אִישׁ־הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת גָּבְהוֹ שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת׃

וְכוֹבַע נְחֹשֶׁת עַל־רֹאשׁוֹ וְשִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִּׂים הוּא לָבוּשׁ וּמִשְׁקַל הַשִּׁרְיוֹן חֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים שְׁקָלִים נְחֹשֶׁת׃

וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל־רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו׃

וחץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים וְלַהֶבֶת חֲנִיתוֹ שֵׁשׁ־מֵאוֹת שְׁקָלִים בַּרְזֶל וְנֹשֵׂא הַצִּנָּה הֹלֵךְ לְפָנָיו׃

וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל־מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם

גולית: לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ־לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי׃
אִם־יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם־אֲנִי אוּכַל־לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ׃

מורה: וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי

גולית: אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת־מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה תְּנוּ־לִי אִישׁ וְנִלָּחֲמָה יָחַד׃

 לבמה צד שני נכנסים החיילים

חייל א: נו מה נעשה?

חייל ב: מחפשים מתנדב, זה ראש בראש

חייל ג: מי שמנצח מכריע את המלחמה

חייל ד: טוב זה לא ממש ראש בראש זה יותר כמו עשרה ראשים (מציג עם הידיים את גודל הראש של גולית שהוא ענק) מול ראש (מציג עם הידיים שהוא קטן)

מפקד נכנס

מפקד: נו יש מתנדב?

חיילים: אמממממ…

מתחילים לריב ביניהם: לך אתה, אני לא יכול, לך אתה נו תלך כבר זה לא כזה נורא. לך!

לבמה נכנס ילד קטן, ג’ינג’י עם רוגטקה ביד

דוד: אמממ..סליחה

המפקד והחיילים עסוקים בלהתווכח ולא שומעים אותו

דוד: סליחה..

ממשיכים להתווכח

דוד: סליחה!!!

המפקד והחיילים משתתקים

מפקד: כן מה?

דוד: ראיתי מודעה שמחפשים מתנדב להילחם מול גוליית..

מפקד: כן..

דוד: אז אני מוכן

המפקד והחיילים מסתכלים עליו בהלם בשקט ואז בבת אחת פורצים בצחוק מתגלגל

חייל א: אתה?

חייל ב: אתה מול גולית?!

חייל ג: אוי זה טוב! הבטן שלי כואבת מרוב צחוק!

חייל ד: אחי אין לך סיכוי!

דוד: איפה הוא?

מפקד: תקשיב ילד זה ענין רציני, לא נראה לי שאתה מבין למה אתה נכנס

דוד: בטח שאני מבין! אני מבין שעומד כאן פלישתי על הגבול יום ולילה ומחרף ומגדף מאת ה’ אלוקי ישראל! זה נראה לכם הגיוני?

חיילים: לא.. לא..

דוד: אז יאללה מישהו צריך להשתיק את הפלישתי הזה!

מפקד: כן אבל אתה לא יכול

דוד: מה אני לא יכול? אני יכול הכל! אני חייל בצבא של עם ישראל, נכון אני לא הכי גדול ולא הכי חזק אבל אני בא בשם ה’ ואתם תראו, אני גם אצליח…

דוד הולך עם מקל ביד ועם הרוגטקה שלו למרכז הבמה, גוליית הענק נכנס ועומד מולו בקצה הבמה

מורה: וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד

גולית: הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי־אַתָּה בָא־אֵלַי בַּמַּקְלוֹת

מורה: וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת־דָּוִד בֵּאלֹהָיו׃

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־דָּוִד

גולית: לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת־בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה׃

 מורה: וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל־הַפְּלִשְׁתִּי

דוד: אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא־אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה’ צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ׃
הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ ה’ בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ וַהֲסִרֹתִי אֶת־רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ וְיֵדְעוּ כָּל־הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱ-לֹהִים לְיִשְׂרָאֵל׃
וְיֵדְעוּ כָּל־הַקָּהָל הַזֶּה כִּי־לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ ה’ כִּי לַה’ הַמִּלְחָמָה וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ׃

גולית מתחיל להתעצבן, הוא מתחיל להתחמם כמו לפני קרב איגרוף, דוד מכניס אבן לרוגטקה, מותח את הגומי מכוון ואז המורה לוקח את האבן ותוך כדי שהוא מוליך אותה למצח של גוליית הוא אומר:

מורה: וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת־יָדוֹ אֶל־הַכֶּלִי וַיִּקַּח מִשָּׁם אֶבֶן וַיְקַלַּע וַיַּךְ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּי אֶל־מִצְחוֹ וַתִּטְבַּע הָאֶבֶן בְּמִצְחוֹ וַיִּפֹּל עַל־פָּנָיו אָרְצָה

המורה נותן מכה קלה עם האבן על המצח של גוליית, הוא לרגע נעמד דומם במקום ואז נופל מתעלף על הריצפה

חיילים: יואווווו איזה מלך!

חייל ג: דוד יא מלך!

חיילים מרימים את דוד על הכתפיים ומריעים לו

חיילים: דוד מלך ישראל חי חי וקיים!!

החיילים ודוד יוצאים, גולית יוצא

חוזרים לכיתה

מורה: אז. מי יכול להסביר לנו מה קרה כאן? מאיפה דוד קיבל את הכח הזה פתאום לעמוד מול הענק הזה ככה לבדו?

כל התלמידים שותקים.

מורה: מישהו? אף אחד? איתמר?

איתמר: אממממ..נראה לי שזאת היתה אמונה

מורה: אמונה?

איתמר: כן, אמונה. אמונה גדולה בה’, אמונה בצדקת דרכנו זה מה שנתן לו כח להילחם וגם לנצח בסוף..

מורה: יפה מאוד איתמר. שמעתם תלמידים? א מ ו נ ה ! לאורך כל ההיסטוריה אנחנו מכירים סיפורים שהנתונים האובייקטיסביים לא היו לטובתינו אבל אנחנו עם מיוחד, אנחנו לא תולים את יהבנו בכוח שלנו או במציאות שהיא לטותנו, דוד מלמד אותנו שיעור חשוב, לא משנה כמה המצב נראה אבוד, לנו יש את ה’! לנו יש אמונה גדולה שתנצח כל אויב ולא משנה כמה הוא גדול!

נשמע צילצול, התלמידים קמים..

מורה: שבוע הבא נלמד איך שאול התייחס להצלחה המסחררת של דוד, בנתיים נישאר במתח.

 

שיר # 2 עם ישראל לא מפחד – https://www.youtube.com/watch?v=y1pxqYZGMHY

 

תמונה 5

לבמה עולה מדריך טיולים, עם מקל גבוה ביד עם כיתוב “ישיבת נריה” הוא הולך בראש ואחריו הולכים תלמידי תיכון עם תיק טיולים על הגב, חלקם עטופים בדגלי ישראל, הם לבושים בלבוש חורפי בין כולם בולט איתמר עם חולצה אדומה.

מדריך: בואו אחריי בבקשה, שלא נתערבב עם עוד קבוצות, קדימה חבר’ה להתקדם… למה האחרונים תמיד בסוף? תתקדמו בבקשה…

כולם מסתדרים בחצי מעגל, המדריך עומד באמצע

מדריך: גטו וורשה: אחד המקומות המרכזיים ששימשו את הנאצים כדי לרכז את האוכלוסייה

תלמיד א: לא הבנתי זאת נראית עיר רגילה

מדריך: כן, נכון נראית שכונה רגילה למדי אבל כמו שאתם יכולים לראות מאחורי אלו שרידי החומה שהקיפה את השכונה הרגילה הזאת

תלמיד ב: זאת נראית שכונה גדולה..

מדריך: אז בואו רק נתקן את המונחים. זאת לא שכונה. זה גטו. גטו וורשה

איתמר: אה היה פה מרד או משהו כזה, לא? מרד גטו וורשה?

מדריך: כן נכון מאוד איתמר, אנחנו תכף נגיע לזה.. אז מה בעצם ההבדל בין שכונה רגילה לגטו?

איתמר: בגטו יש רק יהודים?

מדריך: נכון מאוד. השלטונות הנאציים מקימים אזורים בהם יהיו רק יהודים. אגב, הם לא הראשונים שעושים את זה, מי עשו את זה לפניהם?

תלמיד ד: הרומאים

מדריך: נכון מאוד! יפה.. אז גטו וורשה מוקם ע”י הנאצים ב1940, הגטו הגדול ביותר אליו מגיעים יהודים מכל רחבי פולין. (מוציא מפה ומראה להם את גבולות הגטו), כשגטו וורשה היה בשיא האיכלוס שלו הוא איכלס 450 אלף יהודים. תסכלו פה במפה. 450 אלף יהודים בתא שטח קטן כל כך. אתם יכולים לדמיין לעצמכם מה הצפיפות הזאת מייצרת…

תלמיד א: מחלות, פשע, רעב..

מדריך: נכון מאוד.

תלמיד ב: אני לא מבין למה היהודים הסכימו לעבור לכאן?

מדריך: שאלה טובה. תעצמו רגע עיניים. תעצמו תעצמו עיניים, בואו נעשה דמיון מודרך קצר..

כולם עוצמים עיניים

מדריך: תדמיינו שאתם לא במדינת ישראל, אתם במדינה אחרת, עם שלטון זר לא יהודי, יום אחד אתם מקבלים בדואר מכתב המודיע על החובה שלכם לפנות את הדירה שלכם ולעבור לגטו וורשה. מה הייתם עושים?

תלמיד ב: הייתי שוכר עורך דין ופונה לבג”צ. זה רמיסת הזכויות הכי בסיסיות שלנו

מדריך: כן נכון זה מתבקש, רק שלפני מספר חודשים חוקק חוק במדינה שבה אתה חי כרגע שהיא לא מדינת ישראל, חוק האומר שהזכויות הבסיסיות נשללות מכל מי שהוא יהודי. מה הייתם עושים? איתמר מה אתה היית עושה?

איתמר: הייתי מארגן הפגנה המונית בכיכר הבימה, מי יוציא אותי ככה מהבית?

מדריך: אני מזכיר לך שאתה לא במדינת ישראל

תלמיד ד: אז מה זאת זכות בסיסית להפגין..

מדריך: נכון. זכות בסיסית שנשללה מכם על פי חוק

תלמיד ב: אז מה כבר יעשו לנו?

מדריך: אם אתה יהודי בפולין ב1940 ואתה עושה מהומות אתה יודע מה עושים לך?

שקט…

תלמיד א: טוב זה מסביר למה הם הסכימו להגיע לכאן לתנאים האלה..

מדריך: ואני מזכיר לכם שאנחנו כבר יודעים איך זה נגמר. הם לא. הם סה”כ קיבלו מכתב שמודיע על זה שהם חייבים לעזוב את הבית שלהם ולעבור לכאן. הם שומעים שמועות על יהודים שהתנגדו וקיבלו מכות, שנכלאו, ואפילו שמועות מופרכות על כמה שנהרגו בעימותים מול חיילי האס אס… אבל אנחנו ב1940. זה רק שמועות, אין סרטונים שרצים בטלגרם ובוואצאפ תוך שניות. שמועות. שכולנו היינו מעדיפים שלא להאמין להן…

תלמיד ב: אז הם עוזבים הכל ומגיעים לכאן ו…? מתי הם מבינים שזה הסוף?

מדריך: ב1943, שלוש שנים אחרי שהגטו קם, כשמאות אלפי יהודים מרוכזים כאן בתנאים קשים מתחילות להגיע שמועות על שילוחים מהגטו

איתמר: שילוחים לאן?

 

תמונה 6

לבמה נכנסים משני הצדדים שחקנים, לבושים מעילי חורף ישנים עם טלאי צהוב על הבגד.

שחקן א: מה עם מרדכי? מישהו ראה אותו?

שחקנית א: אם הוא אמר שהוא יגיע בתשע אז הוא יגיע בתשע. אני מזכירה לך שמרדכי אנילביץ’ יקה. הוא יגיע בזמן

שחקן ב: יקה יקה אבל החיים בגטו הופכים גם יקה כמוהו ל..

לבמה נכנס מרדכי

שחקן ב: מרדכי! נו.. מה היה בפגישה? למה זה כל כך בהול?

שחקנית ב: כמעט הפסדתי את הקצבה היומית שלי מרוב שמיהרתי להגיע לפגישה, למזלי הצלחתי להגיע לרא התור ולקבל את המרק שלי. עם חתיכת תפוח אדמה!

כולם בהתפעלות: מה?

שחקנית ב: כן…תודה לא-ל שלא וויתרתי.

שחקן ג: טוב חברים, בואו נתרכז.. מרדכי מה היה כל כך דחוף?

מרדכי: נפגשנו ראשי ההתארגנויות היהודיות בגטו, הגיעה לידינו עדות ממקור מהימן ביותר, מקור שעשה את כל הדרך מהולנד כדי להזהיר אותנו

שחקנית ג: להזהיר ממה? מה קרה?

מרדכי: השילוחים. זה בדיוק מה שפחדנו ממנו

שחקן א: מרדכי אני לא מאמין שאתה פותח את זה שוב. דנו בזה כבר עשרות פעמים. שילוחים למחנה עבודה זה זאת לא סיבה להתחלת התקוממות!

מרדכי: לא מדובר במחנות עבודה!

שחקנית ג: אז. במה מדובר?

מרדכי: השילוחים לוקחים אותם להשמדה

שחקן ג: נו באמת מרדכי… את כל האלפים שלוקחים מכאן?

מרדכי: כן. את כולם. הם הקימו מחנות השמדה. ראינו תצלומים. שמענו עדות של יהודי שהצליח לברוח משם.

שחקנית ג: מרדכי.. מחר יוכרז שילוח נוסף

מרדכי: אני יודע.

שחקנית ג: מה אנחנו עושים?

מרדכי: מוציאים לפועל את ההתקוממות שהתאמנו עליה כל הזמן הזה

שחקן ב: מרדכי אתה בטוח?

מרדכי: בטוח. (שולף מפה, במקביל מתחילה מוזיקת מתח) שימו לב זאת המפה של הגטו, כמו שכבר התאמנו הרבה פעמים אנחנו נעבוד בשיטת הפצצה-נסיגה, כל חולייה של שוטרים אנחנו מפציצים ונסוגים לבונקרים שהכנו. נתתי הוראה לפתוח את כל הבונקרים ולהוציא את כל כלי הנשק.

שחקן א: מה לגבי העמדות בבניינים?

מרדכי: החוליות שם כבר מוכנות. אנחנו יוצאים לדרך עם שחר. כל אחד יודע מה המיקום שלו ומה המשימה, כן? שרה את בעמדת המעבר, איך שהשוטרים עוברים ונכנסים לגטו לאיסוף השילוח את מנופפת לנו עם הסוודר האדום.

שחקנית ג: ברור.

שחקן א: מרדכי. זה ברור לכולנו שזה קרב אבוד מראש כן? אין לנו מספיק נשק ואין לנו מספיק אנשים

מרדכי: נכון יענקלה. אם אתה שואל אותי אם נצליח למנוע את השילוח הבא אז אני באמת לא יודע. כנראה שלא. אבל הרוח יענקלה, את הרוח שלנו הם לא ישברו, הם יכולים להכניס אותנו לגטו, לשלוח אותנו למחנות ריכוז, להרוג אותנו אבל אנחנו כאן. תסתכלו עלינו, אנחנו עם ישראל ואנחנו חיים ופועמת בנו הרוח הגדולה של העם שלנו. אנחנו נתקומם, ונמסור את הנפש, ואולי גם נצליח להציל כמה אנשים, אבל הרוח שלנו תפעם ותנשוב בעם שלנו לנצח נצחים. עם ישראל חי!

כולם: עם ישראל חי!

חוזרים לקבוצת בני נוער

מדריך: וככה יצא לדרך מרד גטו וורשה שהפך לסמל לגבורה יהודית! לרוח העם היהודי שגם ברגעיו הקשים ביותר ידע להרים את הראש ולומר אנחנו לא נישבר! אנחנו ניתן הכל עבור העם שלנו, עד הסוף…

 

שיר ריקוד # 3 עלה קטן שלי – https://www.youtube.com/watch?v=vZHQIBhnK2I

 

תמונה 7

לבמה עולים שני חיילים עם מדים וקלסרים ביד

חייל א: חברים אני מבקש המשפחות מלוות את המלש”בים (מועמד לשירות ביטחון) עד לשער הכחול משם המשלבים נכנסים לבד ועולים לאוטובוס ואין אפשרות למשפחות ללוות אותם לאוטובוס.

חיילת: אנחנו מאוד מבקשים לשמור על הסדר, אנחנו מבינים שיום הגיוס זה יום מאוד מרגש אבל בואו נשמור על אווירה טובה ונימנע מאי נעימות.. גברת! גברת ביקשנו לא להכנס לשער הכחול!

החיילים יוצאים בריצה מהבמה, לבמה נכנסת משפחה גדולה: אמא אבא, נער מתגייס (איתמר הוא עם חולצה אדומה), ועוד 2 אחים ואחיות, דודים ודודות סבא וסבתא. כולם נכנסים בהתלהבות והמולה ורעש, מכרכרים סביב איתמר, מצלמים אותו. עושים איתו סלפי. איתמר עם תיק גדול על הגב..

אמא: אמנון! אמנון תצלם אותי עם הילד

אבא: נו די דינה כבר עשית לו אלף תמונות

אמא: אמנון אל תתווכח למה אתה מתווכח תעשה לנו עוד תמונות.

אבא מצלם

אמא: עכשיו גם לרוחב

אמנון: למה לרוחב?

אמא: אמנון לרוחב! למה אתה מתווכח בקשתי לרוחב אז לרוחב!

אבא: בסדר, בסדר. הנה.

אבא מצלם

אמא: סיוון רועי הילה יוני שגב בואו לתמונה, אמנון תצלם!

אבא: אני לא מתווכח.. מצלם!

סבא: דינה תעשי לי טובה עזבי את הילד…(לוחש לאיתמר) תאמין לי אמא שלך זה עוד יותר קשה מהגיבוש לשייטת, לא?

איתמר צוחק

אמא: אבא מה אתה לוחש לאיתמר באוזן! איתמרי מאל תקשיב לכל מה שסבא אומר

נשמעת כריזה ברמקול

כריזה: מגוייסי מרץ 2025 ברוכים הבאים ללישכת גיוס תל השומר, לאחר הרישום בעמדת ההרשמה עליכם לעלות על האוטובוסים שנמצאים באזור B5  נא להישמע להוראות ולהתחיל לעלות לאוטובוסים.

איתמר: יאללה אני צריך לזוז, להתראות..

איתמר מתחיל לחבק את כולם. בסוף הוא אומר שלום לסבתא

איתמר: סבתא נעמי שלום, אני הולך, קראו לנו לעלות לאוטובוס

סבתא: בוא איתמרי תן לי לברך אותך.

איתמר מתקרב לסבתא, היא שמה שתי ידיים באוויר מעל הראש שלו

סבתא: יברכך ה’ וישמרך יאר ה’ פניו אליך ויחנך ישא ה’ פניו אליך וישם לך שלום!

כולם: אמן!

סבתא: ותזכור תמיד: מה אנו מה חיינו..

סבא: העיקר הוא המפעל ובו אנו חיים..

אבא: תשובתנו נחושה

אמא אבא סבא וסבתא: נצח ירושלים!

סבתא: זה לא צחוק הדבר הזה

איתמר: איזה דבר סבתא

סבתא: להתגייס לצבא, זה לא צחוק.. זאת משימה חשובה. משימה קדושה… אתה ממשיך בדיוק מאותה נקודה שהדוד של אמא שלך הפסיק

אמא: אמא, אולי באמת תספרי לאיתמר קצת על מוש… הוא בעצם לא שמע עליו עד היום

סבתא: מוש היה אח שלי, בחור גבוה ויפה תואר, בכל פעם שהוא נכנס לחדר הוא כאילו חישמל את כולם, משהו בנוכחות שלו מיד היה כובש אותך..

 

תמונה 8

לבמה נכנס בחור גבוה עם מדים בצבע בז (כמו של הפלמ”ח) ונשק. מהצד השני עולים עוד כמה חיילים במדים ישנים וחלוצות, הם יושבים על ארגזים במה שנראה כמו מפקדה מאולתרת. ברקע קולות של קשר, והרבה מפות פרושות על הארגזים

מוש: שלום

חלוצה: מוש. חזרת..

מוש: כן

חייל: איך היה?

מוש: קורע לב. שוב. זה מה שהקראתי מעל הקבר שלהם

חיילת לוקחת את זה מהידיים שלו

מוש: יש חדש? הגיעו הוראות?

חייל: יש הרבה חדש, תצפית א מדווחים על תזוזת כוחות ערה של הירדנים.

מוש: הגיע איזה דיווח מהמטה? יש חדש משם?

חייל ב: לא. עוד לא הכריזו על הקמת המדינה. אם לזה אתה מתכוון

מוש: טוב, הם בטח החליטו לחכות שהמנדט הבריטי יסתיים. הם לא רוצים לעצבן את הבריטים עד כדי כך..

חלוצה: מה אנו מה חיינו, העיקר הוא המפעל בו אנו חיים…תשובתנו נחושה נצח ירושלים… וואו מוש אילו מילים

מוש: היה לי חשוב לומר זאת דווקא מעל קברם של הנופלים, נכון כואב לנו מאוד, הם היו חברים יקרים שלנו, לוחמים מעולים, מסרו את הנפש על עם ישראל, על ארץ ישראל

חייל ג: על תורת ישראל, אליעזר היה תלמיד חכם עצום וגם גיבור ישראל

מוש: בהחלט! הם נפלו כדי שאנחנו נוכל לחיות כאן. המשימה עוד לא הושלמה אבל היה לי חשוב שכל הקהל שהיה בלוויה ישמע שעם כל הכאב, והלב רוטט כאב ויגון על נפילתם, עם כל זה אנחנו מרימים ראש. תשובתנו נחושה נצח ירושלים!

פתאום שומעים בקשר: נחושתן כאן תצפית א האם שומע עבור נחושתן כאן תצפית א האם שומע עבור??

חייל ב: תצפית א מנוחשתן שומע עבור

קשר: קבל כי הותקלנו, אש חזקה נפתחה לעברנו אני חוזר הותקלנו זה נראה כמו פלישה גדולה

מוש: קדימה, כולם לעמדות! חוזרים לשדה הקרב!!!

כל אחד מהחיילים תופס את הנשק ובא לצאת

מוש: חברים! תזכרו, מה אנו ומה חיינו.. העיקר הוא המפעל בו אנו חיים. תשובתנו נחושה..

כולם צועקים: נצח ירושלים!!!

מוש וכל שאר החיילים יוצאים בריצה מהבמה

 

חוזרים ללשכת גיוס

סבתא: הקרבות בגוש עציון היו קשים ומוש היה מפקד נערץ על כל חייליו.. בג’ באייר, שלושה ימים לפני ההכרזה המרגשת על תקומת מדינת ישראל מוש נפל בקרבות על הגנת גוש עציון שנפל לידי הלגיון הירדני.. מוש היה גיבור אמיתי. הוא הבין בדיוק למה הוא שם וגם אתה איתמרי צריך לזכור תמיד למה אתה שם…

איתמר: אני אזכור אני מבטיח לך סבתא. אני אזכור בשבילך. בשביל מוש. בשביל העם והמדינה היקרים שלנו. תשובתנו נחושה-נצח ירושלים!

איתמר לוקח את התיק על הגב והולך

 

שיר # 4 ירושלים שבלב – https://www.youtube.com/watch?v=XYFcf4C98uc

 

תמונה 9

על הבמה המון אנשים עם טליתות, כיסא גדול כמו של אליהו הנביא, הבמה נראית כמו בית כנסת שמתרחשת בו ברית, אחד השחקנים הוא  המוהל, עם קיטל לבן וטלית, עם כרית גדולה לבנה

המון משפחה, דודים דודות, חברים, חברות…

לבמה נכנסים איתמר, האבא של התינוק ואישתו. איתמר עם חולצה אדומה מכופתרת (משהו שלא יראה מוזר מדי) הם נכנסים עם בובת תינוק בידיים שלהם, עטוף..

מוהל: הסנדק מוזמן לכסא של אליהו

איתמר: אבא. בכבוד!

אחד השחקנים מתיישב על הכסא

מוהל: ברוך הבא בשם ה’

האמא שעומדת בקצה מעבירה את התינוק אל עבר איתמר

איתמר: שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד

כל האורחים חוזרים אחריו: שמע ישראל וכו

מוהל: זה הכסא של אליהו הנביא זכור לטוב!

איתמר מניח את התינוק על הברכיים של אבא שלו שיושב על הכסא

מוהל: ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על המילה

כל קהל: אמן

איתמר: ברוך אתה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה

כל הקהל: אמן!

מוהל: כשם שנכנס לברית כך יכנס זה הרך לתורה לחופה ולמעשים טובים, אנא ה’ קיים את הילד הזה לאביו לאימו ויקרא שמו בישראל

איתמר לוחש למוהל: ארז

מוהל: ארז בן איתמר ואיילה

איתמר: ונאמר ואעבור עלייך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמייך חיי ואומר לך בדמייך חיי. הודו לה’ כי טוב כי לעולם חסדו!

מוהל: מזל טוב!,

כל האורחים: מזל טוב!

כל האורחים מתחבקים בהתרגשות

איתמר: אני רוצה רגע לספר לכם למה החלטנו לקרוא לבן הבכור שלנו אר”ז. את השם של ארז שלנו כותבים בראשי תיבות. ראשי תיבות של ארנון זמורה, מפקד וחבר יקר שלי. שנפל בקרב גבורה גדול כשיצאנו לחלץ את החטופים שלנו בעזה.

תוך כדי שאיתמר מספר נכנסים חיילים עם ווסטים ורובים לבמה מצד אחד

איתמר: ארנון ואני היינו בכח הפריצה הראשון לבית בו שהו שלושה חטופים, התקרבנו לנקודה דרכה היינו אמורים להכנס לבית ומיד נפתחה עלינו אש חזקה מהמחבלים ששהו בבית (החיילים נשכבים על הבמה נראה שהם משיבים אש ובם בקרב), כח צבאי נתן לנו חיפוי אבל ארנון ספג את האש. הוא נפל פצוע, מיד הכוח התפצל הכח הקדמי המשיך במשימת החילוץ והכח העורפי החל בחילוץ של ארנון (חלק מהחיילים לוקחים את הפצוע חזרה ויוצאים מהבמה השאר ממשיכים תוך כדי ירי להתקדם עד ליציאה מהבמה). המבצע המשיך והצלחנו להכנס לבית ולחלץ במבצע החשוב הזה ארבעה חטופים.. רק כשהגענו לארץ ומסרנו את החטופים לצוותי הרפואה נאמר לנו שארנון נהרג. לאחר שארנון נהרג המבצע נקרא על שמו ‘מבצע ארנון’ ואני מרגיש היום בברית המילה של הבן הבכור שלנו ושבחרנו לקרוא לו אר”ז שזה ארנון זמורה, זה בדיוק בדמייך חיי… ארנון אחי שתדע שהרוח והמסירות שלך ממשיכות לפעום פה אצלנו. לא נשכח אותך אחי

 

שיר # 5 לא תנצחו אותי – https://www.youtube.com/watch?v=8LVeCMcLAko

 

תמונה 10

על הבמה שולחן ארוך עם צלחות, כוסות, מפיות חגיגיות, סכום, נראה כמו סעודת חג.

כולם עם חולצות לבנות ובגדי חג, איתמר עם חולצה אדומה, אמא מגישה ועוד נערות מגישות סירים לשולחן

סבתא: יאללה סופסוף הגענו לשולחן עורך.. יאללה נשמות לאכול! שלא תשבעו לי ממצות..

סבא: אין כמוך איזה אוכל נפלא… תראו מה זה גם בפסח סבתא מצליחה להכין אוכל מעדן!

סבתא: אויש די עם המחמאות. יאללה להתחיל לאכול

סבא: איתמר איך אני שמח שיכולת להצטרף אלינו לליל הסדר, סבתא לא נרגעה כשהיא שמעה שאולי לא תבוא.

איתמר: סבא אנחנו עושים מה שצריך.. ב”ה הצלחתי לצאת

אמא: נו אמנון טעים לך?

אבא: טעים מאוד!

אמא: מה אמרתי לך? ואתה רצית שנעשה את הסדר השנה אצל ההורים שלך… מצטערת אני ורגל קרושה לא הולכים יחד

אבא: למה לא? זה דווקא טעים מאוד

סבא: כולנו עם אחד. אמנון חבל שלא אמרת להורים שלך גם לבוא…

אבא: סבא אהרון אני בעצמי כבר סבא… נראה לי הגיע הזמן לשחרר

אמא: אויש איפה הוא הקטנצ’יק הזה?

אישתו של איתמר: הוא ישן דינה.. בטח תכף יקום לאכול

אמא: אני יכולה לעזור לו להתעורר (באה לקום)

אישתו של איתמר: לא! לא.. אין צורך. הוא יתעורר תכף…

סבא: טוב אז כמו שאנחנו נוהגים נשיר את שירי ליל הסדר עכשיו…

כולם מתחילים לשיר והיא שעמדה לאבותינו… פתאום נשמע צילצול טלפון

איתמר: זה שלי.

כולם משתתקים

איתמר: הלו? כן אחי… לא הכל טוב אני אצל סבא וסבתא שלי במושב.. כן כן בטח יוצא לדרך עכשיו..

איתמר מנתק. כולם בשקט.

איתמר: סבתא תודה רבה היה טעים מאוד. אני חייב ללכת

סבתא: למה חייב? אולי תשאר עוד קצת?

איתמר: לא סבתא. אני צריך לזוז אנחנו… אני צריך להיות שם עם הצוות שלי. יש לנו משימה לעשות

סבתא: תשמור על עצמך.

אבא קם עם איתמר מחבק אותו

אבא: תשמור על עצמך ילד

איתמר: בסדר אבא.. תודה על המתנות אמא! אני זז.

איתמר עוצר ליד העגלה. נותן נשיקה לתינוק ויוצא.

כולם מסתכלים לכיוון שממנו יצא איתמר בFREEZ

 

מתחיל להתנגן השיר ‘כל שנבקש לו יהי’ –
https://www.youtube.com/watch?v=xwjwwYyIW68

 

לאט לאט עולים כל שחקני ההצגה מכל הסצנות ונעמדים בשורה

איתמר הילד: במהלך החודש האחרון, בעצם במהלך השנה וקצת האחרונות למדנו וראינו בעיניים שלנו מה פירוש “עם אשר רוח בו”

איתמר הנער: החיילים הגיבורים, המתנדבים בהמוניהם, הלב היהודי הפועם שבשעות קשות כאלה מרגיש שהכח היחיד שלו הוא הביחד שנותן לנו קצת נחמה

איתמר החייל: אנחנו דור שגדל כאן על סיפורים חדשים וטריים של מסירות נפש, של גבורה, של רוח שמפעמת ומעוררת השראה בעם שלנו

איתמר המבוגר: אנחנו הדור שעומד כאן היום ומבטיח שהרוח הזאת רק תלך ותגדל, תלך ותתעצם. אנחנו נביא את הרוח הזאת לכל פינה בארץ ובכל התחומים, בצבא, בהתנדבות, בחינוך, בהתיישבות. אנחנו רואים בעינינו איך עם הנצח נופל וקם ונופל וקם וכמו עוף חול שברגע שנראה שהוא מתמוטט הוא עולה מעלה מעלה ומאיר את העולם באור יקרות.

איתמר הילד: אנחנו העם אשר רוח בו. אנחנו עם הנצח ואנחנו לא מפחדים מדרך ארוכה.

כולם: עם ישראל חי!

ממשיך השיר וכולם מצטרפים: לו יהי לו יהי אנא לו יהי כל שנבקש לו יהי…

סוף.

 

הצעה לסיום:

כל השחקנים עולים לבמה ומתקבצים, ברקע מוקרנות תמונותיהם של אחינו החטופים.
שרים יחד ‘אחינו כל בית ישראל’ ומתפללים עם כל הקהל לשובם של כל אחינו ואחיותינו הביתה.

https://www.youtube.com/watch?v=dRfrX9eWAAo