אין צורך לשכנע אתכם שהצגה יכולה להוסיף המון לפעולה. נכון, זה דורש קצת השקעה ומאמץ, אבל מיד תראו שהשד לא נורא כל כך. אז לא נקטין ראש ולא ניבהל, אלא… ניקח את הטקסט אותו אנו רוצים להציג וננסה לתרגם אותו לדברים מעשיים.

דמויות:

אם המחשבה להציג לא עושה לך טוב במיוחד (ואתה שוב נזכר בהיותך נר שלישי של חנוכה בהופעות של כיתה ב’…), תוכל לתת לחניכים להציג. זה כמובן דורש הכנה מוקדמת. חשוב- אילו סוגי טיפוסים משתתפים בהצגה? כדאי שבחר את החניכים לפי יכולת ההתאמה שלהם לדמות. אם אתה רוצה להוסיף קצת הומור, אפשר לחלק תפקידים בצורה לא הגיונית. למשל: אתה יכול לתת לחניך הכי מופרע לשחק דמות עדינה ושברירית, או לחניכה בעלת קול דקיק לשחק בריון.

תלבושות:

אין צורך להתאים לכל דמות את כל פרטי הלבוש שלה בצורה מדוקדקת. למלך אפשר לעשות גלימה בעזרת סדין / סוודר, מארוך יכול לייצג שרביט. כמובן שיש כל מיני פריטים שניתן לייצר מבריסטול – כובע של שופט, כתר, תרבוש, חרב… ניירות עיתון עטופים בניירות צבעוניים יכולים לשמש- פירות, כדורים, סוכריות. גרב ניילון מלאה בעיתונים יכולה להיות בובה או חיה.

לרוב מספיק פריט מייצג אחד לכל דמות על מנת שיובן מי הדמות.

תפאורה:

רצוי להגדיר מהו שטח הבמה. את השטח יש לחלק ליחידות קטנות. כל יחידה תייצג מקום אחר: בית, חצר, כיתה, סניף. בכל יחידה יש לשים פריט אחד שיסביר מהו המקום.

למשל:

• סניף יכול להיות מיוצג ע”י ספסל הפוך, בריסטול על הקיר עם סמל בני עקיבא או ציור של חלון שבור.
• חדר מגורים – ספסל ועליו סדין (מעין מיטה), ספרים, בגדים מפוזרים, שעון מעורר.
• חצר- אפשר לשים עציץ ו/או אופניים.
• כיתה- שני ילקוטים, קלמר, ספרים, מחברות.
• תפאורה עשירה מוסיפה הרבה- אבל אפשר גם להסתפק במועט…

אווירה:

כדי להיכנס לאווירה מתאימה כדאי לעשות הפעלה מקדימה. חבל לפתוח בהצגה “כבדה” כשהחניכים בדיוק עם מצב רוח בשמים. אפשר לערוך משחק רציני או להקריא קטע ולאחריו לעורר דיון קצר.

כדאי להשתמש בפתיחת ההצגה ובמהלכה במוזיקת רקע מתאימה. רצוי לבחור חדר חשוך יחסית. ניתן להשתמש במנורות שולחן כפרוז’קטורים. אפשר לבחור חניך שיהיה “מנהל במה”- ידאג לתאורה, או אם באמצע ההצגה צריך להוסיף משהו לתפאורה.

והכי חשוב- לא לשכוח לעשות חזרות.

שיהיה בכיף!