איתור סניפים וכפרי בוגרים
יצירה
מתאים ליום חול
מתאים לשבת
פעולה ממערךהדשא של השכן תיד ירוק יותר???
יתכן שכן.
אז מה ? מה אכפת לי מהדשא של השכן ?
אדרבה אני שמח בשבילו.
אבל אותי מטריד מה עם הדשא שלי.
האם אני שמח בו ?
האם אני מבין שהוא הכי טוב בשבילי ?
נחלק לחניכים שאלון אישי על מנת להעמיד אותם מול השאלה עד כמה הם שמחים במה שיש להם. ( אם הפעולה בשבת לא נוותר על השלב הזה, נפעיל את דמיוננו ונמצא דרך מקורית לסמן )
מדרך שים לב :
השאלון שהובא כאן הוא רק דוגמה, הרחב , הוסף ושנה בהתאם לחניכיך.
בנים
בחן את עצמך :
בנות
בחני את עצמך :
שלב זה יכול להישאר אישי
נחלק את הקבוצה לזוגות / שלישיות וכו’ בהתאם לגודל הקבוצה.
בהתחלה נאמר לחניכים שאנו עורכים בקבוצה תחרות של כוכב נולד. על כל ז/ג / שלישיה להכין פלקט, שיר, הצגה וכו’ בנושא “איזהו העשיר השמח בחלקו” ובגמר ההכנות נערוך תחרות בין הקבוצות והקבוצה המקורית והמוצלחת ביותר תנצח.
בסוף לאחר שכל קבוצה תציג את מה שעשתה נאמר להם שאנו מוותרים על התחרות ולא נערוך הצבעה.
בשלב זה החניכים יכולים להגיב בשתי אפשרויות :
אפשרות ראשונה : עצבים – ” מה , זה לא פייר, בשביל מה עבדנו?? ” ואז נדון איתם :
אפשרות שנייה : אנחת רווחה ” מעולה מי צריך תחרות ” ואז נדון איתם :
(אגב על מנת לחדד את השלב הזה אפשר לשחק משחקים שונים פעם עם תחרות ופעם בלי ולדון עם החניכים על ההבדל ביניהם)
לאחר הדיון נוכל להתייחס לעבודות של החניכים ולראות מה הם מבינים מהמאמר של חז”ל על השמח בחלקו ואז נחזור חזרה לשאלון ונשאל אותם למה לקנות מה שכבר יש לי ? או ממה נובע החיסרון ?
לסיכום השלב הזה נספר להם את הסיפור הבא :
כאשר ראיינו העיתוני רפאל בשן ושאלו : “ר’ אריה, יאמר נא לי : האם טוב ונוח לו כאן ? כלום אין התקרה הזאת דולפת בחורף ? והמיטה אינה קשה ? ודלתות הארון גם כן נפתחות בקושי “. הניח הרב ידו על כתפו ואמר : ” ישמע נא ! פעם נדברתי עם רעייתי, עליה השלום, כי תמיד נחיה ממה שיש לנו ! וכך היה. והיום ברוך השם – מה חסר לי ? מדוע לרוץ בשביל להביא איזה חפץ מחדר שלישי, אם הוא תחת ידי בחדר ראשון ! מים יש לי ברוך השם, וגם חשמל, ובאמת שאני גר היום, איך אומרים ? ממש כמו לורד …!”
נספר לחניכים את סיפורם של משפחת כהן מכפר דרום ונחלק להם את המכתב שקיבלו ( נספח 1 ) ונבקש מהם את תגובתם למכתב.
נדון איתם יחד:
בשלב זה אנו מתקדמים עם החניכים צעד נוסף. כאן יש לנו דוגמא למשפחה שנפגעה ובאופן “אובייקטיבי” היינו מצפים למצוא אצלם כאב ובמקום זאת אנו פוגשים משפחה חזקה ששמחה בחלקה. מכאן שהאפשרות להיות שמחיחם בחלקינו תלוי בנו ולא במה שיש לנו. אם נרצה ונדע להתבונן נכון נוכל להיות שמחים בכל מצב ולמצוא את הטוב בכל – “מה שיש לי זה מה שטוב לי “.
נסכם ונאמר כי אדם שמח במה שיש לו כשהוא מבין שזה מה שטוב לו וממילא הוא לא מקנא באף אחד. אדם השמח בהתמודדות שלו מרגיש שהוא מוצלח בזכות עצמו.
בשלב הראשון החניכים בחנו את עצמם עד כמה הם שמחים במה שיש להם. בשלב הדני ראינו שאנחנו תולים את ההצלחות שלנו בחוסר ההצלחות של חברים שלנו ולהפך. ושאלנו את עצמנו האם באמת אנו שווים רק כשהאחרים שווים פחות. בשלב השלישי ראינו שכל אדם ולא משנה מה מצבו, מחליט בעצמו האם הוא שמח ומרוצה ממה שיש לו . בידנו הדבר , בידנו השמחה !
וקטע ממש נחמד לסיום :
הקטע הבא לקוח מתוך “הודו – יומן דרכים ” (פרק ד’) מאת עזריאל קרליבך
יום אחד הלכתי שם עם מכר הודי לקולנוע, שהוצג בו סרט תעמולה אמריקני בסגנון הקרתני, המלא התפעלות עצמית, המקובל בשרותי ההסברה של ארצות הברית : אדם באמריקה – הדגימו לנו שם – יוצא לעבודה בבית חרושת כפועל פשוט, ובסוף השבוע הוא מקבל את משכורתו וקונה עצמו חליפה אחת : בחודש הבא הוא קונה חליפה שנייה : מיד הוא עולה בדרגה ומחליף את דירתו בת שני החדרים בגדולה ממנה , בת שלושה חדרים. למועד השנה הוא מתחיל לחסוך לרכישת בית משלו: התחיל במכונית ישנה, והגיע לדוגמא חדישה יותר: אשתו התחילה במכונת כביסה בלבד, וכבר זכתה במטבח אוטומטי. עתה שניהם חולמים על טלוויזיה ובריכת שחייה משלהם… ללמדך, מה טובו אוהליך אמריקה, ומה מאושרים כל בניך… עמדה שעת ערב כשיצאנו מן ההצגה, הלכנו ושתקנו. פתאום התעורר ההודי מהרהוריו ושאל :
“האם היית פעם באמריקה ?”
“כן ” אמרתי
“הגד נא” אמר ” האם זהו תיאור של אמת ? האמנם שם כולם כל כך רעבים?… כלומר : אינם שבעים לעולם? תחילה שני חדרים,ואחר כך שלושה, ואחר כך בית, ואחר כך מכונית, ואחר כך טלוויזיה? הרושם הוא , ששם כולם גוועים ברחובות, מבוקר עד ערב, כל הימים! מסכנים…”
הוא נאנח ואנחנו המשכנו ללכת. בזהירות רבה נאלצנו ללכת בשבילי עוקפים, כי ברחוב כבר השתטחו שלדי אדם בבלאותיהם…