תקציר הפעולה

תורה ועבודה – הבשורה שעלינו להוביל

הדברים שאני כותבת אינם בגדר חידוש, אבל לעיתים יש צורך לשוב על הראשונות ולהיזכר ביסודות הזהות והקיום שלנו.

חרתנו על דגלנו שני ערכים שהם אחד: תורה ועבודה, אך ראוי לחדד שוב ושוב מה פירוש צמד המילים הללו, מה המשמעות של התורה בעבורנו.

אני שבה מביקור שהיה לאגף שלנו עם צילה בראלי, בתו של הרב נריה זצ”ל, בביתו, בית מזמין ונעים ששדר של לימוד, תפילה ותורה עולה בו מכל פינה. צילה שיתפה אותנו בהגדרה הנכונה לדרך תורה ועבודה על פי הרב נריה: דרך תורה ועבודתה – החיבור בין תורה לחיים, זו הבשורה שעלינו לשאת ולהוביל.

החיים הם עבודה, והחיים משתנים תמיד ועימם העבודה והמשימות המתחדשות בכל דור, אך הכוח לפעול ולעבוד במציאות נובע ויונק מתוך התורה ומגודלה, מהיותה על-זמנית ורלוונטית תמיד.

החידוש הגדול ביותר של התורה הוא שהיא משמיים: “משה קיבל תורה מסיני”. פירושו של דבר שהתורה מפגישה אותנו עם השמיים, עם מערכת השיקולים וההיגיון השמימיים, עם הערכים האלוקיים. התורה היא שגואלת אותנו מלשקול שיקולים אנושיים מדי העלולים להיות קטנוניים ואנוכיים או נגועים בכל מיני חולשות אנושיות אחרות.

התורה היא הפגישה עם הגודל והיא הערובה לכך שנהיה גדולים, שנחיה חיים גדולים. חייו של עם ישראל לדורותיו ובפרט בדור המיוחד שאנו חיים בו דורשים מאיתנו להיות ‘לא נורמליים’. הם דורשים מסירות והקרבה, דבקות במשימה, חינוך ואמונה, נתינה, חסד ועשייה.

באו ננסה לחשוב יחד:

• מה מקום התורה בחיים שלנו?
• האם אנחנו מרגישים שנדרש ממנו להיות ‘לא נורמאלים’? במה זה בא לידי ביטוי?

מה גורם לנו להיות לא נורמליים במובן הטוב של המילה? מה גורם לאנשים להתעלות ולשקול שיקולים ערכיים וכלליים יותר? התשובה די ברורה: האמונה והשאיפה לגודל מחוללות זהות עמוקה והכרה בצדקת הדרך ונכונות ללכת בה על כל המשתמע מכך.

כשם שהמפגש עם גודל גורם לחיילים ללכת באש ובמים אחר מפקדים גדולים, כך הפגישה עם הגודל יוצרת הזדהות, התבטלות ונכונות להקריב. ומהי תורה אם לא המפגש עם הגודל בה”א הידיעה, הגודל האלוקי?

דברים ברוח זו כתב הגרי”ד סולובייצ’יק במאמרו ‘זה סיני’:

 “תלמוד תורה פירושו להיפגש עם העליון על כל ית’ שמו. כשבריה מוגבלת פוגשת את הבלתי מוגבל, את בורא העולם, מובן מאליו שפגישה זו חייבת להוליד רוח ענוה. ענוה מביאה להכנעה, להתבטלות. כאשר הרמב”ם מבאר מהי קבלת עול מלכות שמים, כשהוא מסביר את המשנה: ‘מפני מה קדמה פרשת “שמע” לפרשת “והיה אם שמוע” שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה’. הוא מונה את יסודותיה: יחוד השם, ואהבת ד’, ותלמוד תורה שהוא העיקר הגדול שהכל תלוי בו”. מכאן שתלמוד תורה פירושו קבלת עול מלכות שמים […] מכיוון שתלמוד תורה מהווה אקט של התבטלות, של קבלת מלכות שמים וקבלת עול מצוות“.

ואומנם החיים המודרניים מציבים בפנינו אתגרים לא קלים, התרבות המערבית חודרת לחיינו מאין-ספור מקומות ואתגר החינוך מורכב. האתגר מחייב אותנו להוביל. אך דווקא בעת הזאת הערובה להצלחה היא המפגש, ההכרה בערכה המוחלט של תורתנו וההתבטלות כלפי שמיים היא הדרך להובלה בעוז ובענווה.

כפי שממשיך הרב סולובייצ’יק שם, ודבריו כאילו נכתבו לימינו אנו:

“אני ער לכך שהחיים המודרניים הם מאוד מורכבים. יודע אני את בעיותיכם, בעיות רבות שלכם מועברות אלי. אנו עומדים מול בעיות מחרידות – חברתיות, תרבותיות, פוליטיות, כלכליות, בעיות במשפחה, בקהילה, ובעיות של החברה בכלל. מרגישים אנו לפעמים כאילו שוחים אנו נגד הזרם, שהוא נע במהירות באמצעות כוח מנוגד לזה שאנו מתקדמים בו. אני מרגיש את זה, אני יודע את זה, אתם לא צריכים לספר לי את זה. ההמון ברובו נטש אותנו. אנו עומדים מול אתגר אדיר אך אם אתם חושבים שהפתרון מונח בפילוסופיה רפורמיסטית או בפרשנות חיצונית של ההלכה אתם טועים טעות מרה”.

הרב סולובייצ’יק מכוון אותנו לזכור שהתורה נצחית, ודווקא מתוכה מוטל עלינו לחקור את מרחביה ואת יכולתה לרומם אותנו, ‘להעיף’ אותנו, בלשון ימינו… ומתוך כך אני מאמינה שנצעד בראש הטור וניעשה מובילים בחברה.

ובתרגום חופשי למושגי התנועה נשוב לחיות לאור הסיסמה בלי להתנצל, כמאמר המנון התנועה: “יזהיר לכם כוכב תורה דרככם סוגה בעבודה בלב אמיץ בעזרת ד’ עלה נעלה”.

שאלות לדיון:

• האם התורה והתבטלות ‘כלפי שמיים’ בעולם המודרני מהווה עבורינו עול או שהיא מהווה כח להנעה למוסר ועשייה?
• האם התורה היא זו שמכוונת אותנו איך לפעול במורכבויות החיים?