איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים לשבת
פעולה ממערךבלימוד הזה נעלה את ערך המשפחה למבט-על. בתרבות המערבית יש תנועה של ‘שחרור’ ממוסד המשפחה המסורתי, גם מההגדרה עצמה וגם מהמחויבות שהיא מסמלת. חשוב להבין לעומק את משמעות התפיסה המערבית ולדיון שיש לה עם התפיסה היהודית, הרואה במסגרת המשפחתית המסורתית מוסד מחייב וטוען אחריות. השיח הזה מתחבר למישור האישי: החתירה לעצמאות ולפרטיות נוטה להתנגש עם המשיכה של המערכת המשפחתית כמוסד קבוצתי מחייב. איך נאזן בין הרצון שלנו להגשמה עצמית כפרטים ובין הברית שלנו למשפחה שלנו? איפה עובר הגבול? ביחידה הקרובה נעמת בין שתי הגישות ונברר מה אנחנו חושבים על מוסד המשפחה היום.
מדריך/ה יקר/ה, דף לימוד זה מורכב משלושה חלקים: דף למדריך, ושתי הצעות לדף לימוד לחניכים (בנספחים). בחר/י את ההצעה המתאימה לחברי השבט שלך.
מדריך/ה יקר/ה- אנחנו נכנסים לנושא רגיש לאומית ואישית. העבר/י בראש את חברי השבט: האם יש מישהו שצריך לדבר איתו לפני הלימוד המשותף כי נושא זה יכול להיות מורכב לו? נתב/י את הלימוד לסוגיות העיקריות והחשובות של פרט מול כלל המאיימות על מוסד המשפחה והימנע/י בחוכמה מלהיכנס לסוגיות שנמצאות בשולי הדיון אך עושות רעש רב.
הכן/י את השבט כנדרש והפחת/י ציניות כדי שיוכל להיווצר שיח כן ומעמיק.
אפשר להקרין את הסרטון של מרב מיכאלי:
גישה הרואה בפרט את הערך העליון.
אינדיווידואליזם (יחידנות) הוא גישה חברתית הרואה בזכויותיו של הפרט עניין הקודם לכל עניין חברתי אחר. גישה זו מדגישה את התפתחותו האישית והייחודית של כל אדם ואדם ורואה בה את המקור לכל הערכים, הזכויות והחובות. מגישה אתית זו נובעת ההכרה בזכותו של אדם להיות שונה מאחרים, כמו גם ההכרה בצורך לשמור על עצמאותו הפוליטית והכלכלית.
במקור הבא הרב קוק מדבר על החומרה שבפרישה מתפילה בציבור:
בית הכנסת הוא מקום הקיבוץ הציבורי לעבודת השם יתברך. והנה הכלל הוא שהאדם אף שיהיה רשום במעלה מאד, צריך שישתף נפשי בהדיא ציבורא [בתוך הציבור], אז הוא נהנה מן הציבור והציבור נהנה ממנו. אבל אם יבור לעצמו דרך, אפילו בעבודת ה’, לפרש מדרכי ציבור, אז לא ירצה, וילך מדחי אל דחי. וזהו נרמז גם כן שלא יתפלל אחורי בית הכנסת, כאילו הוא ראוי לבנות במה לעצמו אפילו לשם עבודת ה’.
הרב קוק רואה מחויבות גדולה מאוד בשייכות לקבוצה. הוא רואה את הפרישה מהקבוצה כשבירת ברית.
בפסקה זו דן הרב קוק בהלכה של להגיד את תפילת עמידה מיד אחרי ברכת “גאל ישראל”, וכאן הוא מדבר על ההפסקה הקטנה שיש במילים “ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך” או בהפסקה שבברכת “השכיבנו” בתפילת ערבית:
יש בזה הערה, כי אף שצריך האדם שישים מעייניו על ישועת הכלל, מכל מקום צריך הוא להיות עסוק גם כן בשלמותו הפרטית, אלא שצריך שתהיה כוונתו להתאחד על ידי שלמותו אל הכלל, ובזה איננו נפרד מהכלל גם בהיותו עסוק בשלמותו הפרטית. על כן על סמיכות הגאולה לתפילה, שְמוֹרה שתהיה כל פנייתו לטובת הכלל, יש בהם הפסק – אלא שאינו הפסק גמור. כל אחד כתוספת מכשרת לעניין הסמיכות הזו, להוציא מדעת הסוברים כי ירצו לבקש רק שלמות הכלל, ומצד עצמם ילכו בשרירות לבם.
מרב מיכאלי היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני. בריאיון שלפניכם דיברה ח”כ מיכאלי בתכנית אירוח אוסטרלית על המשפחה מנקודת המבט שלה:
ח”כ מיכאלי: המשפחה הגרעינית כפי שאנחנו מכירים אותה היא, לצערנו, המקום הכי פחות בטוח לילדים… הנתונים מצביעים שכל ילד חמישי עובר איזושהי התעללות – מינית, פיזית, רגשית… הזכויות ההוריות שדיברת עליהן… המשמורת המוחלטת הזו שיש במבנה הנישואים הזה שעדיין נותן לגברים שליטה מוחלטת על הילדים שלהם, ויותר מדיי פעמים על הנשים שלהם שנקראות ‘רעיות’, הוא חלק מהפגיעה המתמשכת בילדים. אז אני רוצה לשים את הדיון על זכויות הוריות בפרספקטיבה ובהקשר. וההקשר הוא: מהם הערכים של אותה משפחה גרעינית שאתה [פונה אל אדם שמרן בפאנל] כל כך מגן עליהם?
מנחה: אז מה את מציעה לנו במקום המשפחה הגרעינית מסורתית?
ח”כ מרב: לפני הכול אני רוצה להגיד שאני בעד אהבה. מי ששאל על זה קודם, אני לגמרי בעד אהבה, באמת. אבל זה לא חייב להיות קשור לעם מי אתה מוליד ילד או עם מי שאתה מגדל אותו. זה אחד הדברים שאנחנו צריכים להתחיל לפרק. אני מאמינה שבמקום נישואים המדינה תציע שני סוגי ‘הסכמי ברירת מחדל’: 1) משמורת על ילדים – לילד יכולים להיות יותר משני הורים, הם לא חייבים להיות ההורים הביולוגיים שלו או שלה. מי שלוקח אחריות על הילד – ומישהו חייב לקחת אחריות על הילד – צרך להיות מחויב לקריטריונים מסוימים שהמדינה צריכה להחליט מהם, מה זה בעצם אומר שאתה אחראי על ילד. אני, כמובן, מאמינה שזה חייב להכיל המון חופש לילד להיות מי שהוא או היא באמת.
מנחה: ואת רוצה שהמדינה תחליט את זה?
ח”כ מרב: מה הכוונה במדינה? זה אנחנו שמתאגדים בדמוקרטיה… אנחנו כולנו נחליט יחד מה זה אומר להיות הורה טוב. הדבר השני הוא שסוג ההסדר השני שהמדינה צריכה לקיים כברירת מחדל הוא של משק בית משותף [פה דנה מרב באריכות על הבעיות הכלכליות שנובעות מגירושין]… ומשק בית משותף לא צריך בהכרח להישען על זוגיות או על מיניות או על רומנטיקה. זה יכול להיות שותפים לדירה, אלו יכולות להיות אחיות, חברים – וזה יכול להיות זוג שאוהב אחד את השני ורוצים לחיות באושר ועושר. אבל אנחנו צריכים לחדול מאחד החלקים הכי הרסניים של נישואים, שזו העבודה הלא מוכרת שנשים עושות בתוך הבית בגידול הילדים שלה, וזה עדיין לא מוכר בכלכלה…
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה;
בלא שמחה, דכתיב: “ושמחת אתה וביתך” (דברים יד, כו),
בלא ברכה, דכתיב: “להניח ברכה אל ביתך” (יחזקאל מד, ל),
בלא טובה, דכתיב: “לא טוב היות האדם לבדו” (בראשית ב, יח),
[…] רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: “וידעת כי שלום אהלך ופקדת נווך ולא תחטא” (איוב ה, כד).
כדי להינצל מן הבדידות, צריך היה ‘האדם הנסתר’ לפגוש בתעלומה הקרויה אישה. לשניהם יש הרבה מן המשותף; לולי כן לא יכולה היתה חוה להיות לו לעזר. ועם זאת הם גם שונים זה מזה, ואין מכנה משותף לחוויותיהם הקיומיות… כל אחד מהם נושא עמו סוד שלעולם לא יסכים להסגירו… היא ‘עזר כנגדו’ – מסייעת בידו ומתנגדת לו בו בזמן. כי האיש והאישה שונים זה מזה לא רק מן הצד הפיזיולוגי – בהיותם זכר ונקבה, שעל בריאתם מספר סיפור הבריאה הראשון – אלא גם מן הצד הרוחני והאישיותי. זו הדרך שבה קבע הבורא את ייעודו של האדם הבודד. כיוון שהאישה איננה צלו של האיש אלא אישיות עצמאית לחלוטין, כיוון שהאישה מקרינה דמות קיומית שונה לגמרי, חברתה מסייעת לאיש לשחרר את עצמו מבדידותו. במתח הקיומי הבין-אישי מוצאים הן האיש והן האישה את גאולתם.
לסיכום, אחרי כל המקורות שלמדנו, מה לדעתכם האיזון בין כוח היחיד לכוח הקבוצה? כיצד זה מתבטא ביחסים משפחתיים? מתי חוויתם התמודדות עם הנקודה הזאת בביתכם? מה בחרתם?
למדנו על שתי גישות אידיאולוגיות: הגישה שמאמינה בכוח של היחיד לבדו והגישה שמאמינה בכוח של הקבוצה. הבנו שהיהדות אינה מעדיפה גישה אחת על פני האחרת אלא משלבת בעדינות בין שתיהן בלי לוותר אף על אחת מהן. אחר כך עברנו לדבר על השלכות האינדיווידואליזם על מוסד המשפחה. ראינו את גישת היהדות בנושא וסיכמנו בחיבור המושגים הגבוהים אל המשפחה שאנחנו מכירים.
נספח 1
גישות שונות למוסד המשפחה: איזון בין הפרט לקבוצה – דף לימוד- שבטים אורות-מורשה
גישה הרואה בפרט את הערך העליון.
אינדיווידואליזם (יחידנות) הוא גישה חברתית הרואה בזכויותיו של הפרט עניין הקודם לכל עניין חברתי אחר. גישה זו מדגישה את התפתחותו האישית והייחודית של כל אדם ואדם ורואה בה את המקור לכל הערכים, הזכויות והחובות. מגישה אתית זו נובעת ההכרה בזכותו של אדם להיות שונה מאחרים, כמו גם ההכרה בצורך לשמור על עצמאותו הפוליטית והכלכלית.
במקור הבא הרב קוק מדבר על החומרה שבפרישה מתפילה בציבור:
בית הכנסת הוא מקום הקיבוץ הציבורי לעבודת השם יתברך. והנה הכלל הוא שהאדם אף שיהיה רשום במעלה מאד, צריך שישתף נפשי בהדיא ציבורא [בתוך הציבור], אז הוא נהנה מן הציבור והציבור נהנה ממנו. אבל אם יבור לעצמו דרך, אפילו בעבודת ה’, לפרש מדרכי ציבור, אז לא ירצה, וילך מדחי אל דחי. וזהו נרמז גם כן שלא יתפלל אחורי בית הכנסת, כאילו הוא ראוי לבנות במה לעצמו אפילו לשם עבודת ה’.
הרב קוק רואה מחויבות גדולה מאוד בשייכות לקבוצה. הוא רואה את הפרישה מהקבוצה כשבירת ברית.
מרב מיכאלי היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני. בריאיון שלפניכם דיברה ח”כ מיכאלי בתוכנית אירוח אוסטרלית על המשפחה מנקודת המבט שלה:
ח”כ מיכאלי: המשפחה הגרעינית כפי שאנחנו מכירים אותה היא, לצערנו, המקום הכי פחות בטוח לילדים… הנתונים מצביעים שכל ילד חמישי עובר איזושהי התעללות – מינית, פיזית, רגשית… הזכויות ההוריות שדיברת עליהן… המשמורת המוחלטת הזו שיש במבנה הנישואים הזה שעדיין נותן לגברים שליטה מוחלטת על הילדים שלהם, ויותר מדיי פעמים על הנשים שלהם שנקראות ‘רעיות’, הוא חלק מהפגיעה המתמשכת בילדים. אז אני רוצה לשים את הדיון על זכויות הוריות בפרספקטיבה ובהקשר. וההקשר הוא: מהם הערכים של אותה משפחה גרעינית שאתה [פונה אל אדם שמרן בפאנל] כל כך מגן עליהם?
מנחה: אז מה את מציעה לנו במקום המשפחה הגרעינית מסורתית?
ח”כ מרב: לפני הכול אני רוצה להגיד שאני בעד אהבה. מי ששאל על זה קודם, אני לגמרי בעד אהבה, באמת. אבל זה לא חייב להיות קשור לעם מי אתה מוליד ילד או עם מי שאתה מגדל אותו. זה אחד הדברים שאנחנו צריכים להתחיל לפרק. אני מאמינה שבמקום נישואים המדינה תציע שני סוגי ‘הסכמי ברירת מחדל’: 1) משמורת על ילדים – לילד יכולים להיות יותר משני הורים, הם לא חייבים להיות ההורים הביולוגיים שלו או שלה. מי שלוקח אחריות על הילד – ומישהו חייב לקחת אחריות על הילד – צרך להיות מחויב לקריטריונים מסוימים שהמדינה צריכה להחליט מהם, מה זה בעצם אומר שאתה אחראי על ילד. אני, כמובן, מאמינה שזה חייב להכיל המון חופש לילד להיות מי שהוא או היא באמת.
מנחה: ואת רוצה שהמדינה תחליט את זה?
ח”כ מרב: מה הכוונה במדינה? זה אנחנו שמתאגדים בדמוקרטיה… אנחנו כולנו נחליט יחד מה זה אומר להיות הורה טוב. הדבר השני הוא שסוג ההסדר השני שהמדינה צריכה לקיים כברירת מחדל הוא של משק בית משותף [פה דנה מרב באריכות על הבעיות הכלכליות שנובעות מגירושין]… ומשק בית משותף לא צריך בהכרח להישען על זוגיות או על מיניות או על רומנטיקה. זה יכול להיות שותפים לדירה, אלו יכולות להיות אחיות, חברים – וזה יכול להיות זוג שאוהב אחד את השני ורוצים לחיות באושר ועושר. אבל אנחנו צריכים לחדול מאחד החלקים הכי הרסניים של נישואים, שזו העבודה הלא מוכרת שנשים עושות בתוך הבית בגידול הילדים שלה, וזה עדיין לא מוכר בכלכלה…
כדי להינצל מן הבדידות, צריך היה ‘האדם הנסתר’ לפגוש בתעלומה הקרויה אישה. לשניהם יש הרבה מן המשותף; לולי כן לא יכולה היתה חוה להיות לו לעזר. ועם זאת הם גם שונים זה מזה, ואין מכנה משותף לחוויותיהם הקיומיות… כל אחד מהם נושא עמו סוד שלעולם לא יסכים להסגירו… היא ‘עזר כנגדו’ – מסייעת בידו ומתנגדת לו בו בזמן. כי האיש והאישה שונים זה מזה לא רק מן הצד הפיזיולוגי – בהיותם זכר ונקבה, שעל בריאתם מספר סיפור הבריאה הראשון – אלא גם מן הצד הרוחני והאישיותי. זו הדרך שבה קבע הבורא את ייעודו של האדם הבודד. כיוון שהאישה איננה צלו של האיש אלא אישיות עצמאית לחלוטין, כיוון שהאישה מקרינה דמות קיומית שונה לגמרי, חברתה מסייעת לאיש לשחרר את עצמו מבדידותו. במתח הקיומי הבין-אישי מוצאים הן האיש והן האישה את גאולתם.
לסיכום,
למדנו על שתי גישות אידיאולוגיות: הגישה שמאמינה בכוח של היחיד לבדו והגישה שמאמינה בכוח של הקבוצה. הבנו שהיהדות אינה מעדיפה גישה אחת על פני האחרת אלא משלבת בעדינות בין שתיהן בלי לוותר אף על אחת מהן. אחר כך עברנו לדבר על השלכות האינדיווידואליזם על מוסד המשפחה. ראינו את גישת היהדות בנושא וסיכמנו בחיבור המושגים הגבוהים אל המשפחה שאנחנו מכירים.
נספח 2
גישות שונות למוסד המשפחה: איזון בין הפרט לקבוצה – דף לימוד- שבטים אורות-מורשה
גישה הרואה בפרט את הערך העליון.
אינדיווידואליזם (יחידנות) הוא גישה חברתית הרואה בזכויותיו של הפרט עניין הקודם לכל עניין חברתי אחר. גישה זו מדגישה את התפתחותו האישית והייחודית של כל אדם ואדם ורואה בה את המקור לכל הערכים, הזכויות והחובות. מגישה אתית זו נובעת ההכרה בזכותו של אדם להיות שונה מאחרים, כמו גם ההכרה בצורך לשמור על עצמאותו הפוליטית והכלכלית.
במקור הבא הרב קוק מדבר על החומרה שבפרישה מתפילה בציבור:
בית הכנסת הוא מקום הקיבוץ הציבורי לעבודת השם יתברך. והנה הכלל הוא שהאדם אף שיהיה רשום במעלה מאד, צריך שישתף נפשי בהדיא ציבורא [בתוך הציבור], אז הוא נהנה מן הציבור והציבור נהנה ממנו. אבל אם יבור לעצמו דרך, אפילו בעבודת ה’, לפרש מדרכי ציבור, אז לא ירצה, וילך מדחי אל דחי. וזהו נרמז גם כן שלא יתפלל אחורי בית הכנסת, כאילו הוא ראוי לבנות במה לעצמו אפילו לשם עבודת ה’.
הרב קוק רואה מחויבות גדולה מאוד בשייכות לקבוצה. הוא רואה את הפרישה מהקבוצה כשבירת ברית.
בפסקה זו דן הרב קוק בהלכה של להגיד את תפילת עמידה מיד אחרי ברכת “גאל ישראל”, וכאן הוא מדבר על ההפסקה הקטנה שיש במילים “ה’ שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך” או בהפסקה שבברכת “השכיבנו” בתפילת ערבית:
יש בזה הערה, כי אף שצריך האדם שישים מעייניו על ישועת הכלל, מכל מקום צריך הוא להיות עסוק גם כן בשלמותו הפרטית, אלא שצריך שתהיה כוונתו להאחד על ידי שלמותו אל הכלל, ובזה איננו נפרד מהכלל גם בהיותו עסוק בשלמותו הפרטית. על כן על סמיכות הגאולה לתפילה, שְמוֹרה שתהיה כל פנייתו לטובת הכלל, יש בהם הפסק – אלא שאינו הפסק גמור. כל אחד כתוספת מכשרת לעניין הסמיכות הזו, להוציא מדעת הסוברים כי ירצו לבקש רק שלמות הכלל, ומצד עצמם ילכו בשרירות לבם.
מרב מיכאלי היא חברת כנסת מטעם המחנה הציוני. בריאיון שלפניכם דיברה ח”כ מיכאלי בתוכנית אירוח אוסטרלית על המשפחה מנקודת המבט שלה:
ח”כ מיכאלי: המשפחה הגרעינית כפי שאנחנו מכירים אותה היא, לצערנו, המקום הכי פחות בטוח לילדים… הנתונים מצביעים שכל ילד חמישי עובר איזושהי התעללות – מינית, פיזית, רגשית… הזכויות ההוריות שדיברת עליהן… המשמורת המוחלטת הזו שיש במבנה הנישואים הזה שעדיין נותן לגברים שליטה מוחלטת על הילדים שלהם, ויותר מדיי פעמים על הנשים שלהם שנקראות ‘רעיות’, הוא חלק מהפגיעה המתמשכת בילדים. אז אני רוצה לשים את הדיון על זכויות הוריות בפרספקטיבה ובהקשר. וההקשר הוא: מהם הערכים של אותה משפחה גרעינית שאתה [פונה אל אדם שמרן בפאנל] כל כך מגן עליהם?
מנחה: אז מה את מציעה לנו במקום המשפחה הגרעינית מסורתית?
ח”כ מרב: לפני הכול אני רוצה להגיד שאני בעד אהבה. מי ששאל על זה קודם, אני לגמרי בעד אהבה, באמת. אבל זה לא חייב להיות קשור לעם מי אתה מוליד ילד או עם מי שאתה מגדל אותו. זה אחד הדברים שאנחנו צריכים להתחיל לפרק. אני מאמינה שבמקום נישואים המדינה תציע שני סוגי ‘הסכמי ברירת מחדל’: 1) משמורת על ילדים – לילד יכולים להיות יותר משני הורים, הם לא חייבים להיות ההורים הביולוגיים שלו או שלה. מי שלוקח אחריות על הילד – ומישהו חייב לקחת אחריות על הילד – צרך להיות מחויב לקריטריונים מסוימים שהמדינה צריכה להחליט מהם, מה זה בעצם אומר שאתה אחראי על ילד. אני, כמובן, מאמינה שזה חייב להכיל המון חופש לילד להיות מי שהוא או היא באמת.
מנחה: ואת רוצה שהמדינה תחליט את זה?
ח”כ מרב: מה הכוונה במדינה? זה אנחנו שמתאגדים בדמוקרטיה… אנחנו כולנו נחליט יחד מה זה אומר להיות הורה טוב. הדבר השני הוא שסוג ההסדר השני שהמדינה צריכה לקיים כברירת מחדל הוא של משק בית משותף [פה דנה מרב באריכות על הבעיות הכלכליות שנובעות מגירושין]… ומשק בית משותף לא צריך בהכרח להישען על זוגיות או על מיניות או על רומנטיקה. זה יכול להיות שותפים לדירה, אלו יכולות להיות אחיות, חברים – וזה יכול להיות זוג שאוהב אחד את השני ורוצים לחיות באושר ועושר. אבל אנחנו צריכים לחדול מאחד החלקים הכי הרסניים של נישואים, שזו העבודה הלא מוכרת שנשים עושות בתוך הבית בגידול הילדים שלה, וזה עדיין לא מוכר בכלכלה…
כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה, בלא ברכה, בלא טובה;
בלא שמחה, דכתיב: “ושמחת אתה וביתך” (דברים יד, כו),
בלא ברכה, דכתיב: “להניח ברכה אל ביתך” (יחזקאל מד, ל),
בלא טובה, דכתיב: “לא טוב היות האדם לבדו” (בראשית ב, יח),
[…] רבא בר עולא אמר: בלא שלום, דכתיב: “וידעת כי שלום אהלך ופקדת נווך ולא תחטא” (איוב ה, כד).
כדי להינצל מן הבדידות, צריך היה ‘האדם הנסתר’ לפגוש בתעלומה הקרויה אישה. לשניהם יש הרבה מן המשותף; לולי כן לא יכולה היתה חוה להיות לו לעזר. ועם זאת הם גם שונים זה מזה, ואין מכנה משותף לחוויותיהם הקיומיות… כל אחד מהם נושא עמו סוד שלעולם לא יסכים להסגירו… היא ‘עזר כנגדו’ – מסייעת בידו ומתנגדת לו בו בזמן. כי האיש והאישה שונים זה מזה לא רק מן הצד הפיזיולוגי – בהיותם זכר ונקבה, שעל בריאתם מספר סיפור הבריאה הראשון – אלא גם מן הצד הרוחני והאישיותי. זו הדרך שבה קבע הבורא את ייעודו של האדם הבודד. כיוון שהאישה איננה צלו של האיש אלא אישיות עצמאית לחלוטין, כיוון שהאישה מקרינה דמות קיומית שונה לגמרי, חברתה מסייעת לאיש לשחרר את עצמו מבדידותו. במתח הקיומי הבין-אישי מוצאים הן האיש והן האישה את גאולתם.
לסיכום,
למדנו על שתי גישות אידיאולוגיות: הגישה שמאמינה בכוח של היחיד לבדו והגישה שמאמינה בכוח של הקבוצה. הבנו שהיהדות אינה מעדיפה גישה אחת על פני האחרת אלא משלבת בעדינות בין שתיהן בלי לוותר אף על אחת מהן. אחר כך עברנו לדבר על השלכות האינדיווידואליזם על מוסד המשפחה. ראינו את גישת היהדות בנושא וסיכמנו בחיבור המושגים הגבוהים אל המשפחה שאנחנו מכירים.