מעבר לתפריט (מקש קיצור 1) מעבר לתפריט תחתון (מקש קיצור 2) מעבר לאזור חיפוש (מקש קיצור 0) מעבר לתוכן העמוד (מקש קיצור 3)

גם אני מסורתי

גם אני מסורתי

סוג הפעולה
פעולה
מתאים לגיל
הרא"ה | זרעים | חבריא ב' | יובל | מעלות | מעפילים | נבטים | ניצנים | שבט חדש - כיתה ט
משך הפעולה
עד שעה
נושא
נושא שנתי | חודש ארגון | תשעים שנה של משפחה | ערכים | אהבת ישראל | משפחה | תורה ומצוות | קיום מצוות
  • מתאים לשבת
מדריך 1 אהב את הפעולה

תקציר הפעולה

כולנו אוהבים את המשפחה, היא מיטיבה איתנו, היא הקרקע היציבה מתחת לרגלינו. בפעולה זו נזהה את השורשים של המשפחה ושל המסורת ואת המעורבות שלהם בחיינו, נבין כי את הביטחון שלנו ואת הבית החם והטוב אנחנו מקבלים מההורים ומשאר בני המשפחה, ונכיר להם טובה על כך.

 

מטרות הפעולה

  • החניכים ילמדו על היתרונות שבשורשים חזקים.
  • החניכים יזהו תחומים בחייהם שהם נשענים בהם על שורשי המשפחה ועל המסורת.
  • החניכים יביעו הערכה כלפי שורשיהם המשפחתיים.
  • כובעים של ‘בעלי סוד’ כמספר בעלי הסוד.
  • פתקיות של המשפט של יגאל אלון “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוּט בערפל”.
  • דפי נייר A4 כמספר החניכים.
  • דף לכל חניך וחניכה ובו המשנה באבות ד, כ.

שלב 1:

לפתיחת הפעולה שחקו את המשחק ‘זה הסוד שלי’. בחרו נציגים מקרב החניכים כמספר ‘בעלי הסוד’. כל נציג יחבוש כובע שעליו מודבק השם “בעל סוד”. בעל הסוד עצמו אינו יודע מיהו ועליו לגלות זאת על ידי סדרת שאלות של כן ולא שישאל את שאר חברי הקבוצה. בעל הסוד רשאי לשאול 21 שאלות ויש לו שלושה ניחושים לזיהוי הדמות הרשומה על כובעו.

מטרת השלב הראשון היא לגרות את הנושא של השורשים שלנו באופן שטחי וראשוני. בהמשך נעסוק בדמויות אלו ובהשפעה שלהן על תקופתנו ועלינו.

הערה למדריכים: הכובעים אינם הכרחיים למהלך הפעולה, אך מומלץ להשתמש בהם ליצירת עניין וסקרנות בקרב החניכים.

שימו לב: בחרו בדמויות ששייכות למסורת שלנו, כמו הרצל, משה רבנו, חנה אם שמואל, אברהם אבינו, רחל אימנו, הרב נריה, הרב קוק, חנן פורת וכל דמות אחרת השייכת לדעתכם לעיצוב המסורת שלנו. זו יכולה להיות גם דמות מוכרת מהשכונה, מהמדינה וכו’.

שלב 2:

* בקשו מהחניכים להתאסף מאחורי דמויותיהן של בעלי הסוד. כל חניך וחניכה רשאים לבחור דמות אחת בלבד, דמות שלדעתם עיצבה את המסורת שלנו בצורה החזקה ביותר. לאחר שיתקבצו קבוצות סביב הדמויות בקשו מהחניכים להציג את הסיבה שבגללה בחרו דווקא בדמות זו ולפרט איך לדעתם היא השפיעה על המסורת של עם ישראל את ההשפעה הרבה ביותר.

אם יש מעט חניכים, כל ‘קבוצה’ תורכב מחניך יחיד.

* שחקו משחק אסוציאציות במבנה תחרותי.

אפשרות א: כל קבוצה של בעל סוד צריכה לזרוק אסוציאציות של מקומות, תחומי עניין, פעולות, זמנים או ערכים שמושפעים מפעילותו של בעל הסוד.

בתמורה לכל אסוציאציה שתיאמר על הדמות תתקדם הקבוצה מִרצפת אחת. הקבוצות יתחילו לצעוד מקיר בצד אחד של החדר ויתקדמו לקיר הנגדי עד שייגמרו להן האסוציאציות. אין במשחק הזה תורות; קבוצה שמצליחה למצוא אסוציאציות ממשיכה להתקדם עד לניצחון.

בשבטים גדולים או בסניפים שאין בהם ריצוף, במקום להתקדם על מרצפות יקבלו החניכים  פתק בתמורה לכל אסוציאציה שתיאמר, ומטרתם היא לצבור פתקים רבים ככל האפשר.

  • האם היא באמת מושפעת מהדמות?
  • אם היא אינה קשורה קשר ישיר, האם יש לה קשר עקיף?
  • אם היא אינה מושפעת מדמות זו, אולי דמות אחרת משפיעה על הערך הזה?
  • מדוע אין היא קשורה לדמות זו?

הבהרה למדריכים: הדיון לא יתנהל כמו דיון רגיל, כי הקבוצות דנות תוך כדי מרוץ, על רגל אחת. אפשר לדון בקבוצה כדי שהדיון יהיה פתוח, ספונטני וקליל  ויתאים לכל סוגי החניכים. אם אתם מרגישים שמוטב לקיים דיון עמוק ורציני, ראו את אפשרות ב.

אפשרות ב: דרך אחרת, לדיון מעמיק ורציני:

כל קבוצה תמנה נציג, והוא מתקדם מקיר לקיר. כל שאר החניכים ישבו במעגל לפי הקבוצות, ובכל פעם שיהיה דיון על אסוציאציה מסוימת, כל הנציגים ‘יקפאו’ והדיון ייכנס לפעולה. בתום הדיון ימשיכו הנציגים להתקדם לפי כללי המשחק.

 

* לאחר המשחק סכמו: ראינו במשחק כי לדמויות משמעותיות בעבר ובהווה יש השפעה מהותית עלינו ועל חיינו, ובכך הן מהוות את השורשים שלנו, שורשים לקיומנו פה, בהווה.

שאלו את החניכים ודונו איתם:

  • מדוע חשוב שיהיו לנו כעם שורשים חזקים?
  • מהם החסרונות בשורשים חזקים שיש לעם?
  • אחרי שראינו את היתרונות ואת החסרונות של השורשים החזקים, מה עדיף, שיהיו לעם שורשים חזקים או לא?

נסו לנתב את הדיון כך שתגיעו לתוצאה ששורשים חזקים ומסורת ארוכה עדיפים מעם שאין לו בסיס איתן ומעמד מבוסס ארוך שנים.

* חלקו לחניכים את המשפט שלהלן או הניחו אותו על הרצפה: “עם שאינו יודע את עברו, ההווה שלו דל ועתידו לוּט בערפל” (יגאל אלון).

בשבטים בוגרים, שאפשר לקיים בהם דיון ארוך יותר, שאלו את החניכים:

  • מה אומר המשפט הזה? מה המשמעות שלו?
  • אילו יתרונות יש לעבר של העם היהודי?
  • איך הוא משפיע על חיינו הפרטיים?

בשבטים שלא מתאים לקיים בהם דיון ארוך הסבירו בקצרה את המשפט ואת משמעותו.

שלב 3:

דיברנו על שורשים ועל מסורת במרוצת הדורות של עם ישראל, וכעת נעבור לתא המשפחתי שלנו.

הערה למדריכים: אפשר לעשות את שתי האפשרויות או רק אחת מהן; בחרו באפשרות המתאימה ביותר לחניכים שלכם.

אפשרות א (מיועדת לשבטים הצעירים): ספרו לחניכים כמה סיפורים ולמדו אותם איתם יחד (נספח 1).

שאלו את החניכים:

  • מה הופך את מצוות כיבוד הורים לכזאת שאפילו במעשיו של רבי טרפון לא נחשב שקיים את המצווה כראוי?
  • האם כיבוד הורים קשור לשמירת המסורת שלנו כעם?
  • מה הקשר בין השכר על מצוות כיבוד הורים (אריכות ימים) ובין שמירה על המסורת?

 

הסבר והרחבה למדריכים: כיבוד הורים הוא שמירה על כבוד הדור הקודם, דור ההורים, וזה חלק נכבד בשמירת המסורת, שכן בשבילנו זו הזדמנות ומצווה לשמור על החלק שקדם לנו במסורת. השכר תואם למצווה: אם אנחנו נכבד את הדור הקודם, שכרנו הוא שנמשיך לחיות זמן רב ונזכה לראות את הדור הבא, אולי גם את הדורות הבאים במסורת. זו מערכת שמפעילה את עצמה: מי ששומר על המסורת זוכה לשמש חוליה בשרשרת הארוכה של המסורת.

 

אפשרות ב (מיועדת לשבטים הבוגרים): פתחו במשחק קצר. בקשו מהחניכים לקפל קיפול פשוט בדף חלק, ולאחר מכן בקשו מהם ליישר את הדף ולקפל מאותו דף צורה חדשה. חזרו שוב ושוב על הבקשה והקפידו שייעשה שימוש חוזר באותו דף נייר.

 

לאחר המשחק בקשו מהחניכים להשוות בין חוויית הקיפול של דף חלק ובין קיפול דף משומש. שאלו אותם: באיזה דף אתם מעדיפים להשתמש? מדוע? מהם היתרונות שבקיפול נייר חלק לעומת קיפול על נייר משומש?

 

קראו עם החניכים יחד את דברי אלישע בן אבויה מהמשנה באבות ד, כ (נספח 2).

לאחר קריאת המשנה נסו להבין עם החניכים את המשל והנמשל:

 

משל נמשל
נייר בן אדם
נייר חלק ילד
נייר מחוק זקן
דיו ידע (הרעיונות הנלמדים)
הכותב המורה

 

ראשית, הדגישו שהנייר שהמשנה מדברת עליו אינו דומה לנייר שאנו משתמשים בו בימינו. אלישע בן אבויה התכוון למגילת קלף שנהגו לכתוב עליה בעת העתיקה ובימי הביניים וכונתה פַּלִימְפסֶסְט, והשתמשו בה שימוש חוזר על ידי מחיקת הטקסט הקודם וכתיבה מחדש.

כעת נוכל לנסח את הטענה המרכזית של אלישע בן אבויה: ככל שאדם מבוגר יותר כך הוא מתקשה יותר ללמוד, משום שהתרגל לאמיתות מסוימות שייאלץ “למחוק” (בלשון המשנה) או להתאים למציאות החדשה, או פשוט משום שהזדקן ואיבד ממרצו.

במחשבה ראשונה הטענה של בן אבויה נשמעת הגיונית וסבירה, אך במחשבה שנייה יש בה גם משהו מוזר מאוד. לתפיסתו, ככל שאנו מזדקנים ולומדים יותר כך אנו נעשים תלמידים טובים פחות.

לאחר הקריאה במשנה והצגת העמדה הבסיסית של אלישע בן אבויה שאלו את החניכים מתי הם מתקשים במיוחד ללמוד, מה מקשה עליהם כאשר הם פוגשים רעיונות חדשים ואם במקרים מסוימים הם נוטים להזדהות עם האנלוגיה ל”נייר מחוק”, כפי שניסח בן אבויה במשנה.

לצורך כך הציעו שני פירושים למשנה המתייחסים לשתי סיבות אפשריות שבגינן אנו מתקשים בלמידה (נספח 3).

לאחר שלב הלימוד החשוב הזה על עצמנו, הגביהו אותו למדרגה גבוהה עוד יותר.

שאלו את החניכים:

  • איך המשל של אלישע בן אבויה במשנה נמשל לנו, עם שלומד ומתפתח במהלך ההיסטוריה?
  • אם ננסה להמשיל את המשל על עם ישראל, איך נעשה זאת?
  • אילו יתרונות יש ללומד ילד? ואילו יתרונות ללומד זקן?
  • שאלה להעמקה לשבטים בוגרים:

האם אתם חושבים שגם בעתיד נמצא פתרונות ונציע מענה לתהליכים ולבעיות שיצוצו באותם דפוסי התנהגות ובאותן שיטות שאנחנו נוהגים בהם גם היום? האם השינויים המהירים שהדורות שלנו עוברים בתחום הטכנולוגיה והתעשייה יגרמו למשנה של אלישע בן אבויה להיות קצת ‘מיושנת’ ולא מתאימה לדור?

 

סיכום:

עם ישראל התברך בשורשים חזקים, במסורת ארוכת שנים ובהיסטוריה מפוארת.

זכינו להיות חלק מהשושלת ארוכת השנים הזאת, חוליה בשרשרת ארוכה הבונה את עם הנצח.

בפעולה זו נחשפנו לגלות את ערך המסורת ארוכת השנים, את עוצמת התמיכה שאנחנו מקבלים ממנה, את הערכתנו כלפיה, את היתרונות של עם שיש לו מסורת ואת היתרונות שלנו בהיותנו חלק מהרצף הארוך הזה.

לסיכום עשו סבב ובקשו מכל חניך וחניכה לשתף במשהו שהם מעריך בשורשים של משפחתם.

הצעה לצ’ופר:

הסיפור של הדלאי למה (נספח 4)

נספחים:

נספח 1 –

סיפורים על כיבוד הורים

אִמּוֹ שֶׁל רַ’ טַרְפוֹן יָרְדָה לְטַיֵּל לְתוֹךְ חֲצֵרָהּ בְּשַׁבָּת וְנִפְסַק קוֹרְדַקְיוֹס (סנדל) שֶׁלָּהּ. הָלַךְ רַ’ טַרְפוֹן וְהִנִּיחַ שְׁתֵּי יָדָיו תַּחַת פַּרְסוֹתֶיהָ וְהָיְתָה מְהַלֶּכֶת עֲלֵיהֶן עַד שֶׁהִגִּיעָה לְמִטָּתָהּ.

פַּעַם אַחַת חָלָה וְנִכְנְסוּ חֲכָמִים לְבַקְּרוֹ. אָמְרָה לָהֶם: הִתְפַּלְּלוּ עַל טַרְפוֹן בְּנִי, שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד יוֹתֵר מִדַּי.

אָמְרוּ לָהּ: מֶה עָשָׂה לָךְ? סִפְּרָה לָהֶם אוֹתוֹ הַמַּעֲשֶׂה. אָמְרוּ לָהּ: אֲפִלּוּ עוֹשֶׂה כֵּן אֶלֶף אֲלָפִים (פעמים), עֲדַיִן לַחֲצִי כָּבוֹד שֶׁאָמְרָה הַתּוֹרָה לֹא הִגִּיעַ.

 

אִמּוֹ שֶׁל רַ’ יִשְׁמָעֵאל בָּאָה וְקָבְלָה עָלָיו (טענה נגד מעשיו) לְרַבּוֹתֵינוּ, אָמְרָה לָהֶם: גַּעֲרוּ בְּיִשְׁמָעֵאל בְּנִי, שֶׁאֵינוֹ נוֹהֵג בִּי כָּבוֹד. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְכַּרְכְּמוּ (הצהיבו) פְּנֵיהֶם שֶׁל רַבּוֹתֵינוּ, אָמְרוּ: אֶפְשָׁר אֵין רַ’ יִשְׁמָעֵאל נוֹהֵג כָּבוֹד בַּאֲבוֹתָיו?! אָמְרוּ לָהּ: מָה עוֹשֶׂה לָךְ?

אָמְרָה: כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא מִבֵּית הַמִּדְרָשׁ, אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת לִרְחֹץ רַגְלָיו וְלִשְׁתּוֹת מִן הַמַּיִם (של השטיפה) וְאֵינוֹ מַנִּיחַ לִי (אינו מרשה לי). אָמְרוּ לו: הוֹאִיל וְהוּא רְצוֹנָהּ הוּא כְּבוֹדָהּ (ותן לה לנהוג כך).

 

רַ’ זְעֵירָא הָיָה מִצְטַעֵר וְאָמַר: הַלְוַאי הָיוּ לִי אַבָּא וְאִמָּא שֶׁאֲכַבְּדֵם וְאִירַשׁ גַּן עֵדֶן.

לְאַחַר שֶׁשָּׁמַע שְׁתֵּי שְׁמוּעוֹת הַלָּלוּ, אָמַר: בָּרוּךְ הַמָּקוֹם שֶׁאֵין לִי לֹא אָב וְלֹא אֵם, לֹא כְּרַ’ טַרְפוֹן הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת וְלֹא כְּרַ’ יִשְׁמָעֵאל.

 

נספח 2 –

משנה, אבות ד, כ

אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה אוֹמֵר:

הַלּוֹמֵד יֶלֶד לְמָה הוּא דוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר חָדָשׁ.

וְהַלּוֹמֵד זָקֵן לְמָה הוּא דוֹמֶה?

לִדְיוֹ כְתוּבָה עַל נְיָר מָחוּק.

 

נספח 3 –

פירושים למשנה, אבות ד, כ

א. “כי הילד מקבל הדברים בשמחה, כי אין לו דאגה מענייני העולם ועדיין לא נתמלא מוחו מספורי הזמן, על כן מתקיים בו כל מה ששומע, וימי הזקן, הם ימי הרעה והדאגה כי הולך האדם אל בית עולמו, ומוחו מלא מספורי הזמן ואינו מקבל מה ששומע” (מגן אבות לרשב”ץ).

לפי פירוש זה, הזקן מתקשה יותר ללמוד משום שהוא עסוק בעניינים אחרים שטורדים את מוחו ואינם מאפשרים לו לרכז את כל כוחו האינטלקטואלי בלימוד.

ב. “והילד […] דמוהו לדיו על נייר חדש, שלא קבל תמונה אחרת. אבל הזקן שכבר נתמלא מוחו מענינים המוניים, למודו הוא ככתיבה על נייר שכתבו בו כבר ומחקוהו, שהכתיבה על אותו מחק תהיה עכורה ומבולבלת ואינה זכה ומאירה” (רבי מתתיה היצהרי).

לפי פירוש זה, הזקן מתקשה ללמוד משום שהרעיונות החדשים עלולים לסתור רעיונות אחרים שכבר למד, והמאמץ הנדרש ל’מחיקת’ הידיעות הקודמות כדי לפנות מקום לידיעות החדשות גדול הרבה יותר ממה שנדרש מצד ילד, שאצלו הרעיונות החדשים מצטרפים בקלות לכל מה שלמד קודם לכן.

 

נספח 4 –

הדלאי לאמה והיהודים

הדלאי לאמה, המנהיג הטיבטי הישיש, גלה בהודו מאז היה בן 25.

יום אחד נודע לו כי לא הרחק ממקום מושבו מתקיים מחנה של ארגון יהודי שומר מצוות. ביקש המנהיג הישיש להיפגש עם ראשי המחנה.

בפגישה אמר להם: “אני נמצא בגלות הרחק ממולדתי זה עשרות שנים, וכבר מרגיש עד כמה קשה לשמור על הזהות, על צורת החיים הייחודית, הרחק מהבית. אתם עם שנמצא בגלות אלפי שנים, ואף על פי כן הצלחתם לשמר את זהותכם העצמית בצורה כה מרשימה וייחודית. מה הסוד שלכם?”

ניסו הכול להעלות רעיונות, זה אומר בכה וזה אומר בכה, עד שבסוף אמרה אחת הנשים: “מקור עוצמתנו וסוד הישרדותנו היא המשפחה היהודית. בכל מקום בעולם שאליו הגיעו זוג יהודים הגיע הכול – כל משפחה היא גרעין של עם שלם, יש בה מלך ומלכה, כוהן גדול ושכינה, הכול מקופל בה”. הקשיב הדלאי לאמה, לחש לעצמו ואמר: “זהו… זהו הסוד… כאן טמון המפתח”.

דעתך חשובה לנו