איתור סניפים וכפרי בוגרים
מתאים ליום חול“…אבל יש לו פוטנציאל…” אמרה המורה לאמא שיצאה עם פרצוף לא מרוצה מאסיפת ההורים… מה גורם למשפט מפורסם זה לעשות לנו תחושת אי נוחות ולפעמים אפילו להעלות בנו גיחוך? ייתכן שזה בגלל שאנחנו פשוט לא קונים אותו… “היא לא באמת מתכוונת למה שהיא אומרת, היא סתם מנחמת את האמא” אנחנו אומרים לעצמנו בשקט..
פעמים רבות בחיים אנחנו נוכחים להבין את משמעותם הגדולה של האמון והאמונה. בלי שנאמין בעצמנו באמת ובלי שנרגיש שאחרים נותנים בנו אמון יהיה קשה לנו להגשים את החלומות שלנו ולממש את הפוטנציאל שבנו בצורה מיטבית.
ביחידה זו נעמוד על הצורך שלנו באמונה בעולם ובאמונה בעצמנו. כדי להביא את העולם למקום טוב יותר, עלינו להאמין בעצמנו: בכוחות שנטע בנו הקב”ה ובמסוגלות שלנו לעשות שינוי.
בשלושת השלבים הראשונים של יחידה זו אנחנו מבקשים להבין שהאמונה שלנו בעצמנו היא קריטית על מנת שנצליח לחולל שינוי במציאות.
כפתיח ליחידה אנחנו מבקשים להמחיש לחניכים שכאשר אדם מאמין בעצמו ובמה שהוא אומר יש לו יכולת הרבה יותר גדולה להצליח ולהשפיע בחוץ..
אמור לחניכים שיש לך בידיים כרטיס ובו בקשה לשכנע את החבר’ה בשבט במשהו קצת תמוה.. שאל את החניכים:
מי מוכן לקפוץ למים, לקחת את הכרטיס ולנסות לפעול על פי ההוראות שכתובות בו?
סביר להניח שיהיו אחד או שניים שיסכימו להתנדב, ועוד הרבה אחרים שיעדיפו לחכות ולראות מה מתחבא מאחורי הכרטיס..
בחר שני חניכים: אחד שהתנדב למשימה והאמין בכוחו ושני שלא התנדב למשימה וחשש ממנה, ותן לשניהם את הכרטיס הבא:
עליך לנסות ולשכנע את החבר’ה בשבט שחייבים לקצר את החופש הגדול ובמקום חודשיים של חופשה לצאת לחודש אחד בלבד.
לאחר ששני החניכים מבצעים את משימת השכנוע, שאל את החניכים:
במידה ואתה מרגיש שהמתודה לא לגמרי הצליחה, אתה יכול לשאול את החניכים:
סכם את שלב הפתיחה של היחידה בהבנה הפשוטה שכאשר אנחנו מאמינים בכוחות שלנו וביכולת שלנו יכולת ההשפעה שלנו והעשייה שלנו כלפי חוץ עולה פלאים..
בשלב זה אנחנו רוצים לפתח בחניכים את ההבנה שעל מנת להיות אידיאליסט התכונה הבסיסית שצריכה להיות בנו, מעבר לחלום והחזון שבו עסקנו ביחידה הראשונה: זה האמונה שלנו בעצמנו ובכוחות שלנו.
כתוב על שני בריסטולים את שני חלקי השירים הבאים:
השיר הראשון (נספח 1) שנכתב על ידי הזמר בן ארצי, מבטא את היאוש של האדם מעצמו אות חוסר האמונה שלו בכוחות שיש בו. אדם כזה חווה את העולם כעולם של “אין ברירה” ש”אין בו דרך חזרה” וכל מה שיש בו זה רק פוזה וחוסר אמת (שאראה חכם..) כי אם אני כלום אז האמת רק תחשוף את זה..
השיר השני (נספח 2) שנכתב ע”י אריק אינשטיין, מבטא את האמונה של האדם בכוחות שלו וביכולת שלו לשנות ולפעול בעולם על מנת שיהיה טוב יותר. האדם המאמין בעצמו לא מקבל מצב של “אין ברירה” אלא מוכן תמיד לנסות שוב על מנת לפעול ולחדש בעולם טוב. האדם המאמין איננו בבהלה מבני אדם, כמו האדם בשיר הראשון, אלא הוא חי בקשר ובחיבור של “אני ואתה”.
לפניך שתי אפשרויות מה לעשות עם השירים הללו. נסה לחשוב איזו אפשרות מתאימה יותר לסוג החניכים שלך.
אפשרות א’: שתי קבוצות דנות
חלק את השבט לשתי קבוצות ותן לכל קבוצה את אחד מהשירים הנ”ל.
בקש מהקבוצה לנסות ולתאר את האדם שבשיר:
לאחר שכל קבוצה דנה מספר דקות בשיר ובדמות שקיבלה, כנס בחזרה את השבט ובקש מנציגי הקבוצות להציג את השיר שקיבלו אות ניתוח האישיות שעשו לדמות שבשיר.
לאחר ששני ניתוחי הדמויות יהיו בחלל החדר, פתח דיון עם החניכים:
אפשרות ב’: דיון שבטי
קרא לחניכים את שני השירים ושאל אותם:
לא משנה באיזו אפשרות בחרת, סכם שהאמונה שלנו בעצמנו ובכוחות שלנו היא הבסיס להצלחה ולפעילות בעולם.
לאחר שבשני השלבים הקודמים נגענו בהבנה שעל מנת להצליח לנוע ולפעול אנחנו חייבים שתהיה לנו אמונה בעצמנו, אנחנו מבקשים בשלב זה להפגיש את החניכים עם מספר דמויות שמבטאות באישיות שלהם ובהתנהלות שלהם בחייהם את התכונה הזו: האמונה ביכולת שלהם, אמונה שמובילה אותם קדימה..
לפניך תיאור של שלוש דמויות:
חלק את השבט לשלוש קבוצות ותן לכל קבוצה את אחת הכרטיסיות ובה סיפורה של הדמות ומספר שאלות מנחות בסוף.
רבי עקיבא
כבר בן ארבעים שנה היה רב י עקיבא ועדיין לא למד תורה. אולי שמע בשבת דרשות מפי תלמידי חכמים בבית הכנסת וגם זכר בעל פה פסוקים מספר, אך יותר מזה לא למד כי היה טרוד במלאכתו כרועה צאן וגם חשב שאינו מוכשר ואינו מסוגל ללמוד תורה, הרי לימוד זה קשה וצריכים להתייגע ולהתמיד בו שנים רבות. כמעט כבר התייאש מן האפשרות ללמוד..
והנה פעם אחת, כשהקשה את צאן מרעיתו, עמד על יד הבאר ושם לב שבאחת האבנים שעל פי הבאר, אבן שהמים נופלים עליה תמיד, היה חור גדול ועמוק.
הסתכל רבי עקיבא באבן זו בפליאה ושאל את האנשים שעמדו אף הם על יד הבאר: “מי חקק חור זה בתוך האבן?”
ענו לו: “שום אדם לא עשה זאת. המים הנופלים עליה תמיד הם שחקקו חור זה במשך הזמן. וכי אינך יודע עקיבא, את הפסוק הכתוב בספר איוב: “אבנים שחקו מים”? המים שוחקים ומנקבים חורים אפילו בתוך האבנים”.
עמד רבי עקיבא שקוע במחשבות: הלא המים רכים והאבן קשה, ובכל זאת כיוון שנפלו עליה תמיד יום יום במשך שנים, ניקבו אותה… ודברי תורה שחודרים ללב, כלום לא יוכלו לפתוח את ליבי שאינו קשה כמו אבן? אולי באמת אוכל עוד ללמוד ולהבין? רק דרוש להתחיל ואחר כך להתמיד…
קשה היתה ההתחלה. לרבי עקיבא כבר היה בן מאשתו הראשונה שמתה עליו, והילד התחיל זה עתה ללמוד את האלף-בית אצל מלמד התינוקות. הלך רבי עקיבא יחד עמו וביקש בהכנעה מן המורה של בנו: “אנא רבי, למדני תורה..”
המלמד לא סרב, אף על פי שאולי התפלא.. אדם מבוגר מבקש להתחיל ללמוד?? כתב אלף על הלוח ורבי עקיבא החזיק בלוח יחד עם בנו ולמד, עד שידע את כל האותיות מאלף ועד תו..
אחרי שלמד לקרוא, למד יחד עם הילדים חומש. רבי עקיבא היה מוכשר מאד ועד מהרה לא היה צריך ללמוד עוד עם הילדים. ביגיעה גדולה המשיך ללמוד עד שידע את כל התורה שבכתב.
אך בזה לא הסתפק: אחרי שנא לאשה את רחל בת כלבא שבוע, הלך ללמוד תורה שבעל פה אצל החכמים הגדולים ביותר בדור ההוא: רבי אליעזר ורבי יהושע. כששמע איזו הלכה, ישב וחזר עליה. התעמק במה שלמד וחשב: למה נכתבה אות זו? למה כתוב בתורה דבר זה? חשב ושקל והלך לשאול את רבותיו. והם התפלאו על רוב יגיעתו בתורה ועל עומק מחשבותיו.
וכך למד עשרים וארבע שנים, עד שנעשה גדול החכמים בדורו ועשרים וארבעה אלף תלמידים ישבו ללמוד תורה מפיו..
מה התכונה החשובה ביותר שהיתה לרבי עקיבא שגרמה לו להכריע ללכת ולהתחיל ללמוד תורה?
איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם בסיטואציה דומה?
נסו לחשוב: כיצד לספר לשבט את סיפורו של רבי עקיבא (ראיון עיתונאי/הצגה/ הקראה/ שידור חי או כל דרך מקורית אחרת..) ולהעצים את הנקודה בה אנו עסוקים: האמונה שלנו בעצמנו היא המפתח להתפתחות, להתקדמות ולתנועה בחיים.
אביגדור קהלני
סא”ל אביגדור קהלני פיקד על גדוד-טנקים בקרבות מלחמת יום הכפורים ברמת-הגולן. במשך 4 ימי-הבלימה, עד 9 אוק’ 1973, פעל בגזרת קוניטרה והר חרמונית. ב-9 אוק’ 1973 גדל מספר המפקדים והטנקים שנפגעו ברמת-הגולן, וחלק מהעמדות נכבשו על-ידי האויב הסורי, שהגיע למרחק של עשרות מטרים בלבד מכוחותינו. סא”ל אביגדור קהלני נשלח מאזור אחר של הגזרה עם קומץ טנקים, להחליף יחידה אשר נלחמה כל הלילה ונאלצה למלא תחמושת ולהתארגן מחדש. הוא מונה למפקד הגזרה, והוטל עליו לפקד על שארית הטנקים שנותרו באזור. סא”ל קהלני נע בראש הכוח, כשהוא נתקל ב-4 טנקים סוריים, ממרחק של כמה עשרות מטרים, והשמידם. אז ארגן את כל הטנקים שנשארו בגזרה ואשר היו שייכים ליחידות שונות וזאת תוך לחץ רצוף והתקדמות כוח סורי בעדיפות מכרעת. סא”ל קהלני, בכושר מנהיגותו ואישיותו, נתן דוגמה אישית לחייליו, שהיו על סף שבירה. הוא הסתער ראשון, עם עוד אחד מהמפקדים הכפופים לו, על האויב הסורי. הכוח כולו נע אחריו והצליח לכבוש מחדש את העמדות הסוריות השולטות, שהוו עמדות-מפתח לגזרה כולה. לאחר כיבושן של עמדות הירי מחדש – הושמד הכוח הסורי, שמנה עשרות טנקים, וההתקפה האחרונה על רמת הגולן נשברה. במעשיו אלה מנע את פריצת החזית בגזרה הצפונית של רמת-הגולן. סא”ל קהלני גילה מנהיגות מופלאה וגבורה אישית בקרב קשה ומסובך, אשר תוצאותיו שינו את פני המערכה ברמת-הגולן.
על מעשה זה זכה אביגדור קהלני לקבל את עיטור הגבורה מהרמטכ”ל.
מה התכונה החשובה ביותר שהיתה אביגדור קהלני שגרמה לו להכריע ולהסתער על הקרב?
איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם בסיטואציה דומה?
נסו לחשוב: כיצד לספר לשבט את סיפורו של אביגדור קהלני (ראיון עיתונאי/הצגה/ הקראה/ שידור חי או כל דרך מקורית אחרת..) ולהעצים את הנקודה בה אנו עסוקים: האמונה שלנו בעצמנו היא המפתח להתפתחות, להתקדמות ולתנועה בחיים.
ד”ר רחמים מלמד-כהן
ד”ר רחמים מלמד-כהן הוא מחנך ותיק מירושלים. לפני כעשור נתגלתה אצלו מחלת ניוון שרירים. המחלה נובעת מניוון עצבים ונקראת als או בשמה העממי לו גריג (על שם השחקן המפורסם שחלה במחלה). מדובר במחלה חשוכת מרפא, המשתקת את שרירי הגוף, כאשר תוחלת החיים של החולה אינה עולה על 3-5 שנים מיום האבחנה. כאשר שרירי הגוף משתתקים, פוחתת בהדרגה היכולת לבצע פעולות בסיסיות ואלמנטאריות ביותר, עד לשיתוק המלא. כל מה שנאמר לד”ר רחמים מלמד כהן לא הפחיד ולא ייאש. הוא האמין ביכולת שלו להאמין בעצמו ובכוחות ולהמשיך לחיות, גם אם הסטטיסטיקות היו לרעתו, אך הוא הוכיח שהאמונה עולה על הסטטיסטיקות…
“כאשר קיבלתי את הבשורה המרה, שמתפתחת אצלי מחלת ניוון עצבים ושרירים, התפלאתי מהחלטתי ומיכולתי להתמודד עם המחלה ולנצל את זמני טוב מבעבר. למרות הסטטיסטיקה (5-3 שנים), זו השנה השמינית למחלתי תודה לא-ל, אני חי ותוסס ומשתדל להיות פורה ויוצר, על אף היותי משותק לחלוטין. הבחירה שלי לאחר התלבטות, אם לבקש לחבר אותי למכונת ההנשמה הייתה “ובחרת בחיים”, הניסיון הוכיח, כי יש חיים עם מכונת הנשמה וכיסא גלגלים.”
מה התכונה החשובה ביותר שיש לד”ר רחמים מלמד שגורמת לו להכריע לא ליפול אלא להילחם במחלה?
איך נראה לכם שהייתם מגיבים אתם בסיטואציה דומה?
נסו לחשוב: כיצד לספר לשבט את סיפורו של ד”ר רחמים מלמד (ראיון עיתונאי/הצגה/ הקראה/ שידור חי או כל דרך מקורית אחרת..) ולהעצים את הנקודה בה אנו עסוקים: האמונה שלנו בעצמנו היא המפתח להתפתחות, להתקדמות ולתנועה בחיים.
לאחר שכל קבוצה עוסקת כמה דקות בסיפור שקיבלה ומנסה לחשוב באיזו דרך מקורית להציג לשבט את הדמות שקיבלה, אסוף בחזרה את חברי השבט ובקש מנציגי הקבוצות להפגיש אותנו עם הדמויות המיוחדות שפגשנו.
בסיום הצגת הדמויות, שאל את החניכים:
סכם את שלושת השלבים הראשונים של היחידה בהבנה שהאמונה שלנו בעצמנו ובכוחות שלנו הכרחית על מנת שנהיה אנשים אידיאליסטיים שפועלים ועושים טוב לעולם.
במידה ונראה לך שהחניכים שלך כבר עמוסים בתכנים ושכדאי לעשות הפסקה, אנחנו מציעים לעשות את ההפסקה בשלב זה, ולהמשיך ביום שלישי בהמשך השבוע. כמובן שבפתח הפעולה ביום שלישי כדאי לחזור על מה שעברנו עד השלב הזה ביחידה בשבת ולהמשיך הלאה..
שלושת השלבים הראשונים של היחידה ביקשו לגעת בחשיבות של האמונה שלנו בעצמנו ובכוחות שלנו כבסיס לכל אידיאליזם שרוצה לפעול ולשנות את העולם..
בשלבים הבאים אנחנו רוצים להעמיק עוד: המושג אמונה מתחבר לנו בדרך כלל לאמונה שלנו בקב”ה. לפעמים האמונה שלנו בעצמנו ובכוחות שלנו מצטיירת אצלנו כבעיטה בקב”ה וכהתנהלות של עולם ואנשים שלא מכירים ולא מאמינים בקב”ה ועל כן סומכים על עצמם.. בשלב זה ננסה להבין שהאמונה בעצמנו היא המובן העומק של האמונה בקב”ה: הקב”ה ברא אותנו עם כוחות ועם יכולות וכאשר אנחנו מתעלמים מהם זו בעיטה בטוב ובשפע שנתן לנו הקב”ה.
לפניך ארבעה כרטיסים המתארים מצב לא פשוט שאדם נקלע לתוכו, בחר ארבעה חניכים ותן לכל אחד מהם כרטיס:
קוראים לי חגי ואחרי שמונה שנים של עבודה במפעל הי טק בהם הייתי אחד מהעובדים המוצלחים ביותר, הבוס הודיע לי שאני מפוטר ואין לי כרגע עבודה
קוראים לי שולי ואני לומדת בכיתה י”א. מחר יש למבחן ענק במתמטיקה שיקבע כמה יחידות אעשה בבגרות. אני בלחץ ומצבי לא משהו..
קוראים לי רחלי וחטפתי שפעת קשה. אני משקשקת שזו שפעת החזירים ולא ממש יודעת מה לעשות..
קוראים לי אודי ואני בדרך מטיול אדיר שעשיתי בצפון הביתה. אני מנסה להתרכז בנהיגה אבל מרגיש שהעיניים נעצמות..
בקש מכל חניך להציג או לספר (תלוי במצב הרוח של החניכים שלך) את הסיטואציה שקיבל ולנסות לתאר כיצד הוא חושב שכדאי לבעל הקושי לפעול. על מנת לשתף גם את שאר החניכים, כדאי אחרי כל הצגה של חניך, לשאול את החניכים למי יש רעיונות נוספים מה על האדם לעשות..
סביר להניח שכל החניכים יתארו פעולות ומעשים שכדאי לאנשים לעשות על מנת להיחלץ מהמצוקה אליה נקלעו. לדוגמא: חגי ישלח קורות חיים למפעלי הי טק, שולי תשב ותלמד למבחן וכו’..
שאל את החניכים:
סביר להניח שרוב החניכים ראו או לפחות שמעו על הסרט. (אם יש אפשרות אולי כדאי להראות לחניכים את הסרט בשבוע שקודם ליחידה זו… זה גם יכול להיות נחמד וגם להוות ציפייה לפעולה בשבת)
בקש מאחד החניכים לתאר בקצרה את הסיפור שבסרט:
זוג של חוזרים בתשובה ברסלבים עניים מרודים עומדים רגע לפני חג סוכות בלי גרוש על הנשמה: בלי כסף לשלם לשכר דירה, בלי כסף לאוכל לחג, בלי כסף לארבעת המינים ובלי כסף לסוכה.. הזוג פונה בתפילה לקב”ה שיעשה להם נס ואכן הנס מגיע וצדקה של 1000 דולר מגיעה אליהם בדרך ניסית. השימוש של הזוג בכסף שקיבלו נראה על פניו לא מחושב ומחוכם (קניית אתרוג ב1000 ₪, קניית מיני תבשילים מהודרים לחג וכו’). אל הזוג מגיעים שני אורחים, חברים מהעבר של הבעל שברחו זה עתה מהכלא. ההתמודדות של הזוג עם האורחים מושתתת על מידת הביטחון של האדם בקב”ה וההכרה שכל מה שה’ עושה זה לטובה ועל כן ההתמודדות של האדם המאמין צריכה להיות קבלה מאהבה של המציאות הנתונה ולא ניסיון לשנות אותה בכוח אלא רק להתפלל לישועה ולנס מאת ה’. במהלך הסרט מוצגת בעיה נוספת איתה מתמודד הזוג והיא העקרות שלהם, גם עם בעיה זו מתמודד הזוג בעזרת תפילה וסגולות, ובסופו של הסרט נולד לזוג ילד.
שאל את החניכים:
סביר להניח שרוב החניכים יביעו מחאה כנגד ההתנהגות של הזוג הברסלבי בסרט, ויטענו שאדם צריך לפעול ולעשות על מנת להצליח ולהתקדם בעולם. הבנה זו היא הבנה פשוטה שרוב החניכים שלנו נולדו לתוכה, גם אם לא תמיד פועלים כך. אנחנו מבקשים לחדד את השאלה על מנת להעמיק בחניכים את ההבנה שכבר קיימת בהם באופן בוסרי: האמירה שאדם צריך לפעול ולעשות על מנת לצאת ממצוקות שיש לו בחייו, איננה רק בריאות פשוטה והגיונית, אלא היא תוצאה עמוקה של אמונה שלנו בקב”ה. דווקא האמונה בריבונו של עולם, מכריחה את האדם לפעול שכן כפי שאנו דורשים את הפסוק “אשר ברא אלוקים לעשות” – הקב”ה ברא את העולם על מנת שהאדם יפעל ויעשה בו..
בשלב זה נעמיק עוד את ההבנה שהתחילה להתבשל בחניכים בשלב הקודם: אמונה של האדם בקב”ה מכריחה אמונה של האדם בעצמו בכוחות שלו.
מצורף בנספח ליחידה (נספח 3) סיפורו של רבי נחמן מברסלב “מעשה מביטחון”. סיפור זה מספר על אדם מאושר ושמח בחלקו. אפשר להקריא את הסיפור ככתבו, הוא כתוב בצורה חמודה (אולי כדאי לצלם לחניכים עותק, כדי שיוכלו בקלות לעקוב…) לחילופין אפשר לספר את הסיפור בצורה מתודית יותר, כגון: לספר ולבקש במקביל מחניכים לעשות פנטומימה לסיפור..
הסיפור מספר על אדם שהיה מאושר ושמח בחלקו. המלך של אותו מקום ניסה להבין מה גורם לאושר של אותו אדם פשוט שאין לו כמעט כלום, בעוד שהוא המלך השולט ובעל האמצעים כולם איננו מוצא אושר.. המלך מנסה לגרום לאיש המאושר קשיים על ידי זה שהוא מתנכל אליו וסותם לו את מקורות הפרנסה בזה אחר זה. בעל הביטחון נאלץ בכל בוקר לחפש עבודה אחרת, אך הוא צולח את מסלול המשוכות שהמלך מעמיד בפניו ונשאר שמח.
הנקודה המשמעותית בסיפור היא היכולת של בעל הבטחון לזרום עם המציאות ולא ‘להינעל’ על מקום עבודה אחד. החוויה שלו את העולם כמזמן אין סוף אפשרויות והיכולת שלו להיפתח אליהן ולתת קרדיט להתממשותן היא חווית האמונה והחיבור שלו לקב”ה. בהקשר שלנו אנחנו במקשים להתמקד בעיקר בסופו של הסיפור בו בעל הבטחון נושא תפילת שווא לקב”ה בשביל להינצל מעונש המלך.
עצור את הסיפור בשלב בו האדם ניצב בחצר המטרה של המלך ויודע שעוד רגע אחד יתגלה שהחרב שלו עשויה מעץ.., ושאל את החניכים:
אפשר לומר שאדם זה השתמש בקב”ה על מנת להצליח לעשות את המזימה שזמם.. לכאורה אם האדם הזה היה באמת בוטח בקב”ה הוא היה מתחנן שיהפוך את החרב שלו לחרב ברזל, כפי שחלק מהחניכים מן הסתם הציעו כשנשאלו בשלב קודם מה הם היו עושים במקומו??
תן לחניכים להגיב לטענה זו, ופתח דיון האם כאשר אדם מצליח לפעול במציאות על מנת להציל את עצמו הוא למעשה מוציא את הקב”ה מהתמונה, כיוון שהוא פועל בכוחותיו הוא??
הנקודה אליה אנחנו רוצים לחתור היא הפוכה לחלוטין – דווקא אדם שבאמת מאמין בקב”ה מאמין גם בעצמו ובמציאות מכוח אמונתו בקב”ה, שהרי הקב”ה הוא שברא את האדם והוא שמשגיח על המציאות ועל כן יש גם במציאות עצמה ובתוך כל אחד מאיתנו כוחות להתגבר על המכשולים שנקרים בדרכנו.
כסיכום ליחידה זו אנחנו מבקשים לתת לחניכים הזמנה להתבונן בתוכם ולזהות את הכוחות והכשרונות שנתן בהם הקב”ה. הזמנה זו יכולה להיות קרקע לציניות בחלק מהסניפים ועל כדאי לחשוב טוב טוב איך לעשות אותה נכון.
כסיכום למהלך שעברנו ביחידה זו וכפתיחה לשאלה החותמת של היחידה, נעיין בתפילת “מודה אני” שמכילה בתוכה את ההבנה שהקב”ה מאמין בנו ובכוחות שלנו.
כתוב על בריסטול את המילים איתם אנחנו פותחים את הבוקר שלנו:
מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה אמונתך
שאל את החניכים:
האמירה בה אנחנו פותחים כל בוקר חדש מכילה בתוכה את ההכרה שלנו שממש כמו שאנחנו מאמינים בקב”ה גם הוא מאמין בנו ועל כן נתן לנו יום חדש לחיות בעולמו. הגילוי של הבוקר הוא שהקב”ה מאמין בנו. רבה אמונתך- כל יום שהוא מביא אותנו לעולם הזה, הוא מאמין בנו שאנו מסוגלים, שיש לנו מה לעשות ומה לתרום עולם.
אם הוא מאמין בנו, איך אנו לא נאמין בעצמנו?
לאחר הסיכום של היחידה, אנחנו מציעים לפתוח בשאלה המרחיקה את הנושא מעולמו של כל חניך באופן אישי ולשאול את החניכים:
שאלה זו יכולה לפתוח דיון בקרב החניכים שאם תשכיל לעשות אותו נכון, יכול להוות בסיס לאידיאליזם והתמסרות של השבט לפעילות למען שמו..
את היחידה כדאי לסכם בהזמנה לכל חניך לנסות לענות עם עצמו על השאלה:
אני אפס, אני אפס
צעקתי לפני כולם במסיבה
אני אפס אני אפס
בסך הכל חיפשתי אהבה…
ארון גדול
יש בו הכל
ספרים שלא קראתי
תקליטים של שמעתי
אך את הארון עיצבתי
שאראה חכם…
זה טוב
זה רע
אך אין ברירה
אין דרך חזרה…
אני ואתה נשנה את העולם,
אני ואתה אז יבואו כבר כולם,
אמרו את זה קודם לפני,
לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
אני ואתה ננסה מהתחלה,
יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא,
אמרו את זה קודם לפני,
זה לא משנה – אני ואתה נשנה את העולם.
מעשה מבטחון: רבי נחמן מברסלב
ענה ואמר, עוד סיפרתי מעשה מבטחון וזו היא: מלך אחד אמר בלבו מי ימצא שלא יהיו לו לדאוג יותר ממני, כי יש לי כל טוב ואני מלך ומושל, והלך לחקור אחר זה. והיה הולך בלילה והיה עומד אחורי הבתים להקשיב ולשמוע את דברי העולם. והיה שומע דאגות כל אחד, שזה אינו הולך לו כסדר בחנות, ואחר כך הלך לבית אחר, ושמע שיש לו דאגה שהוא צריך להמלכות, וכן שאר כל הדאגות של כל אחד ואחד.
אחר כך הלך וראה בית אחד נמוך עומד בתוך הקרקע והחלונות למטה סמוכים ממש להארץ והגג נופל ונשבר. וראה ששם יושב אחד ומנגן על הכינור שצריך להקשיב מאוד כדי לשמוע את הקול והוא שמח מאוד וקדירה עם משקה עומדת לפניו והמשקה היה יין ומאכלים עומדים לפניו והוא שמח מאוד מלא שמחה בלא דאגה כלל. הלך ונכנס לתוך הבית ושאל בשלומו, והשיבו. וראה הקדירה עם המשקה לפניו והמיני מאכלים והוא רק מלא שמחה, וכיבד את המלך לשתות ושתה אל המלך והיה המלך שותה גם כן למען האהבה, אחר כך שכב [שם המלך] לישון, וראה שהוא אך שמח בלי שום דאגה ובבוקר עמד המלך וגם הוא עמד וליוה את המלך ושאל המלך אותו מאין אתה לוקח כל זאת והשיב לו אני יכול לתקן כל תיקוני הדברים שנתקלקלו, כי מלאכה שלימה איני יכול רק תיקוני הדברים שנתקלקלו, ואני יוצא בבוקר ואני מתקן איזה דברים וכשאני מקבץ מזה איזה סך חמישה-שישה זהובים אני קונה לי כל אלו הדברים של אכילה ושתיה. כששמע המלך זאת, אמר בליבו אקלקל לו זאת. הלך המלך ונתן כרוז שכל מי שיהיה לו דבר לתקן לא יתן לשום אדם לתקן, רק יתקן בעצמו או יקנה לו הדבר הזה חדשה. בבוקר הלך לשאול אחר תיקוני הדברים ואמרו לו שגזר המלך שלא ליתן לשום אדם לתקן שום דבר וירע בעיניו אך בטח בה’. והלך וראה גביר אחד שחוטב עצים, ושאל אותו: למה אתה חוטב עצים, האם זה כבודך? אמר לו, חזרתי אחר איש שיחטוב עצים ולא מצאתי והוכרחתי לחטוב בעצמי. אמר לו, תן לי ואחטוב עמך, וחטב העצים ונתן לו הגביר זהב אחד, ראה שזה טוב והלך לחטוב עוד עצים עד שקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה (ובזה הלשון אמר רבנו ז”ל: “און דיא סעודה איז גיווען א סעודה”), והיה שמח והמלך הלך שוב אחרי חלון ביתו לראות וראה שזה יושב והמשקה והמאכלים לפניו. והוא שמח מאוד, הלך המלך ונכנס לתוך הבית וראה כנ”ל ושכב גם-כן שם כמו הלילה הראשון ובבוקר עמד האיש וליוה את המלך, ושאל לו: מאין אתה לוקח זאת כי זה צריך להוציא עליו ממון? והשיב לו, דרכי היה לתקן כל הדברים שנתקלקלו ואחר-כך גזר המלך שלא ליתן עוד לשום אדם לתקן וחטבתי עצים עד שקיבצתי ממון לזה כנ”ל, והלך המלך מאיתו וגזר שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים. ויהי כאשר בא אל האדם לחטוב עצים והשיב לו, שגזר המלך גזר-דין שלא ליתן לשום אדם לחטוב עצים, וירע בעיניו כי אין כסף. אך בטח בה’. והלך וראה אחד מנקה הדיר, ושאל אותו: מי אתה שתנקה הדיר? השיב לו, חזרתי ולא מצאתי מי שינקה לי והוכרחתי לנקות בעצמי, אמר לו: תן לי ואני אנקה. עמד וניקה אותה ונתן לו שני זהובים, הלך וניקה עוד דירים וקיבץ שישה זהובים וקנה שוב כל הסעודה הנ”ל, והלך לביתו (והסעודה היא סעודה) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שוב ככל הנ”ל ונכנס לבית כנ”ל. ואחר כך בבוקר ליוה עוד את המלך ושאל אותו המלך שוב כנ”ל, והשיב לו כל הנ”ל. הלך המלך וגזר שלא ליתן לשום אדם לנקות דיר. בבוקר הלך האיש לחזור לנקות דירים והשיבו לו שהמלך גזר על זה כנ”ל. הלך האיש והשכיר לאיש חיל אצל המיניסטער שלוקח חיל למלך כי יש חיל שלוקחין אותם בזרוע מה שמגיע לו מהמדינה ויש חיל ששוכרין אותם והלך הוא והשכיר עצמו לאיש חיל והתנה עם המיניסטער שאינו משכיר עצמו לעולם כי אם לזמן ובכל יום ויום בבוקר יתן לו שכרו והמיניסטער הלביש אותו תיכף בבגדי אנשי חיל ותלה לו חרב בצידו ושלח אותו למקום שצריך, אחר-כך לעת ערב כשעשה כל פעולתו השליך הבגדים מעליו וקנה לו כל הסעודה הנ”ל והלך לביתו (והסעודה היא סעודה) והיה שמח מאוד. הלך המלך שוב לראות וראה שהכל מוכן לפניו והוא שמח מאוד כנ”ל ונכנס לביתו ושכב כנ”ל, ושאל אותו כנ”ל, וסיפר לו ככל הנ”ל. הלך המלך וקרא להמיניסטער וציוה עליו שלא ירים את ידו לשלם מהקאסע (=מהקופה) לשום אדם באותו היום. בבוקר הלך להמיניסטער שישלם לו שכרו עבור היום ולא רצה, ושאל לו: הלוא התניתי עמך שתשלם לי בכל יום? השיב לו, שהמלך גזר שלא לשלם לשום אדם היום. וכל מה שטען עימו לא הועיל, והשיב לו מוטב אשלם לך מחר בעד שני ימים והיום אי אפשר לשלם לך. מה עשה? הלך ושבר חתיכה מהחרב ותיקן שם עץ במקומה ולא היה נראה וניכר מבחוץ כלל, והלך והשכין אותה החתיכה וקנה שוב כל הסעודה הנ”ל (והסעודה היא סעודה) הלך שוב המלך וראה שהשמחה בשלימות כמקודם ונכנס שוב לביתו ושכב שם כנ”ל, ושאל אותו כנ”ל וסיפר לו ככל הנ”ל שהוכרח לשבור הלהב של החרב מן הקתא והשכין אותה כדי לקנות לו צרכי הסעודה, ואחר כך כשאקבל מעות בעד אותו היום אפדה ואתקן את החרב ולא יהיה ניכר כלל, כי אני יכול לתקן כל הדברים שנתקלקלו ולא יגיע שום היזק להמלך הלך המלך לביתו וקרא את המיניסטער וציוה עליו באשר שיש חיב מיתה, בכן תקרא אותו האיש חיל ששכרת שיהיה איש חיל ותצוה אותו דיקא שהוא יחתוך ראשו של החיב מיתה הלך המיניסטער ועשה כן, וקרא אותו ובא לפני המלך והמלך ציוה שיתאספו כל השרים כדי לראות השחוק הזה שנמצא איש שנעץ חתיכת עץ במקום החרב והא בא לפני המלך ויפול לפני רגליו ושאל לו, אדוני המלך על מה נקראתי? אמר לו, כדי לחתוך הראש של החיב מיתה. השיב לו והתחנן לפניו, באשר שמעולם לא שפך דם בכן יקרא אחר לזה. והמלך השיב לו שהוא דוקא מוכרח עתה לשפוך דמו, אמר להמלך וכי יש פסק ברור על זה אולי אין הדין ברור שהוא חיב מיתה ואני לא שפכתי דם מעולם מכל-שכן שאשפוך דם שאינו ברור אם הוא חיב מיתה. השיב לו המלך בודאי הדין ברור שחיב מיתה, כי בודאי יש פסק על זה ועתה מוכרח שאתה דוקא תשפוך דמו.
ראה שאי-אפשר לפעול אצל המלך פנה עצמו אל השם יתברך ואמר: “אל שדי אני לא שפכתי דם מעולם ובאם זה האיש אינו חיב מיתה יהיו נעשה מהברזל עץ” וחטף החרב ושלפה מתערה וראו הכל שהוא עץ ונעשה שם שחוק גדול, ראה המלך שהוא איש נאה כזה ופטרו לשלום: