מעביר יקר,
אנחנו נמצאים בימים מיוחדים ויקרים בעם ישראל – עשרת ימי תשועה – הימים בין יום השואה ליום העצמאות. אלו ימים מלאי הוד ויראה, ימים מיוחדים שבהם עם ישראל מתכנס כולו ביחד ומתייחד עם הנופלים בשואה ועל גבורת הארץ ובמעבר מורכב מתרגש כולו בשמחת יום העצמאות וחגיגת הקמת המדינה המבטאת את חלקנו בדור הגאולה. בשנה זו, ימים אלו מקבלים תוקף משמעותי ומחדדים את זהותנו.

החודש הקרוב על ימיו הלאומיים ותכניו התכנס בתנועה תחת הכותרת ‘חודש התקומה’.
נציין כל יום מהימים בפני עצמו ויחד עם זאת נשזור חוט של משמעות בין כלל הימים, מיום השואה ועד יום האחדות, חוט של תקומת עם ישראל בארצו, חוט של עם הנצח.

עם ישראל חווה בשמחת תורה אירועים קשים, שבחלקם מזכירים תופעות נאציזם. ויש לראות שאנחנו לא צובעים את יום השואה בזוועות שהתחוללו בשמחת תורה, ושאנחנו נפגשים עם זכרון השואה מהמקום הראוי לו. החניכים שלנו הם הדור האחרון שזוכה לחיות לצד ניצולי שואה ויש לנו תפקיד בשרשרת הזיכרון הלאומי, מתוך הבנת משמעות זהותנו היהודית שמבטיחה לנו את הקשר בין העם לארץ ואת שייכותנו לעם סגולה.

מצורף קטע לימוד:
אמת, חיפושי האדם אחר פשר וערכים עלולים לעורר מתיחות פנימית ולא להשרות שיווי-משקל פנימי. אולם מתיחות זו עצמה היא תנאי-קודם הכרחי לבריאות הנפש. הריני מעז לומר, כי אין לך דבר בעולם, שעשוי לעזור לאדם להתגבר אף על הגרוע מכל, כמו הידיעה כי יש פשר לחייו. הרבה חכמה גנוזה במאמר ניטשה: “מי שיש לו ‘למה’ שלמענו יחיה. הוא יוכל לשאת כמעט כל ‘איך'”. במלים אלה רואה אני סיסמה שכוחה יפה לכל פסיכותרפיה. במחנות הריכוז הנאציים ראינו (ודבר זה נתאשר על-ידי פסיכיאטרים אמריקניים ביפן ובקוריאה), כי אלה שידעו כי מצפה להם תפקיד שעליהם לקיימו, היו מסוגלים לצאת מהם חיים.
אני עצמי, כשהביאו אותי אל מחנה הריכוז באושוויץ, הפקרתי כתב-יד שהיה מוכן לפרסום. אין ספק, כי רצוני העז לכתוב מחדש כתב-יד זה הוא שסייעני לעמוד בתלאות המחנה. למשל, כשחליתי בטיפוס, שרבטתי על גבי פיסות נייר קטנות רשומות רבות שנועדו לעזור לי לכתוב את כתב היד מחדש, אם אזכה לחיות עד יום השחרור. בטוחני כי שחזור זה של כתב ידי האבוד בחשכת צריפו של מחנה ריכוז באווארי עמד לי לגבור על סכנת ההתמוטטות.
ויקטור פרנקל