מעבירי פעולת ליל שבת יקרים,

זכינו, ואתם מעבירים לנו פעולת ליל שבת בשבת הקרובה.

בשבת הקרובה אנו חוגגים את שבת התנועה, שבת המציינת את הקמתה של תנועת בני עקיבא לפני 95 שנה. ל”ג בעומר נקבע ליום ייסוד בני עקיבא, חג לתלמידי רבי עקיבא החדשים הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש. זהו עוד פרק בתולדות העם והנוער בארצנו.
ל”ג בעומר מגיע באמצע חודש אייר.
השנה בחרה תנועת בני עקיבא לעסוק בחודש זה בנושא התקומה: בתקופה ההיסטורית שבה אנו נמצאים נכתב פרק מרכזי בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל. חודשי המלחמה לימדו על כוחות גדולים של אחדות, גבורה ומסירות נפש של כלל חלקי העם בעורף ובחזית, ומתוך כך נבנה סיפור לאומי שעוד יסופר שנים רבות. בני הנוער הם כוח משמעותי בסיפור הלאומי כעת, בעבר ובעתיד.
בפעולה אפשר להרחיב את השיח על כוחו של הנוער בהקשר של הקמת התנועה או על חיבור הנוער וכוחו בל”ג בעומר.

מצורפים שני קטעים להשראה

1. על מהותו של ל”ג בעומר – הרב שמחה הכהן קוק
   פעם, לפני ל”ג בעומר, בני נוער תכננו להדליק מדורה גדולה באחת השכונות בעיר רחובות. ההורים שלהם חששו שחלק מהצעירים לא יתנהגו כראוי, יעשו שטויות ויסתכנו. לכן הם ביקשו שהרב קוק יגיע להדלקת המדורה, להזהיר את בני הנוער ולדבר איתם בתקיפות.
   הרב הגיע, אבל במקום לדבר איתם נגד, הוא דיבר בעד. “כשאדם נפטר, מדליקים נר לזכרו”, הוא אמר. “אבל כשאדם גדול כמו רבי שמעון בר יוחאי נפטר, מדליקים מדורה שלמה. אתם זוכים להדליק הלילה מדורה שלמה לעילוי נשמתו. זכרו שזו בעצם האזכרה שלו. אתם עושים פה דבר גדול”.
   הצעירים הבינו את משמעות האירוע. המסר הועבר בדרך מאירה.
   (מתוך דף הפייסבוק של סיוון רהב מאיר)
2. בסוף שנת תרפ“ח החליט יחיאל אליאש שהגיע הזמן להגשים את חלומו להקמת תנועת נוער דתית-לאומית. הרעיון הגיע לוועד הפועל של המזרחי, ושם נתקל בקשיים. יחיאל לא ויתר, והחליט להמשיך בכוחות עצמו. ואכן, הוא הצליח הקים את סניף מרכז בירושלים – סניף בני עקיבא הראשון, וממנו צמחה התנועה ל-400 סניפים!
   ביום רביעי, כ”ד באדר א’ תרפ”ט (1929), התכנסו החברים הראשונים של בני עקיבא. היו שם תלמידי כיתות ח’ של ת”ת מזרחי ותלמידי סמינר למורים של המזרחי, והם החליטו יחד להקים תנועת נוער ברוח תורה ועבודה, תנועה שמטרתה לחנך דור בריא ואמיץ, מסור ונאמן לעמו, לארצו ולתורתו, החי מעבודתו על פי חוקי התורה.

יחיאל אליאש סיפר: “אמרתי לחברים הראשונים שהם חלק מתנועת התורה והעבודה שמתפתחת בכל העולם… רציתי להחדיר בהם את רגש הגאווה ואת התחושה שהם עושים היסטוריה”. וכך היה. במהלך החודשים הבאים הגיעו עוד ועוד חברים חדשים. ארגון בני עקיבא קיבל חדרון קטן בבית הפועל המזרחי, ושם ארגנו החברים גינת ירק קטנה בשביל סעודה שלישית של שבת. הם שמעו שיחות מוסר שנקראו “פעולות”, קבעו חוקים וארגנו פעילויות בחגים. “התחושה הייתה שכולנו שותפים לדבר גדול”, ממשיך אליאש, “אני לא הרגשתי מעליהם, אלא נתתי את התחושה שכולם שווים”. בימים ההם, כזכור, ההגנה שלטה בארץ, ונקבע שכל פעולה תיפתח בתרגילי סדר. עד ל”ג בעומר היו חברים בבני עקיבא כשלושים חברים קבועים. “החברים היו גם אלו שהחליטו לקבוע את ל”ג בעומר כיום ייסוד בני עקיבא, כחג לתלמידי רבי עקיבא החדשים הסוללים את הדרך לתחיית האומה בארץ ישראל ההולכת ונבנית מחדש”.