מעבירי פעולת ערב שבת יקרים,

זכינו, ואתם מעבירים לנו פעולת ערב שבת בשבת הקרובה. פעולת ערב שבת היא כלי מרכזי וחשוב לבירור נושאי החודש, לשיח עמוק, לדיון וללמידה משותפת. בשבוע הקרוב ייערך שבוע קיימות. אנו מבקשים בתנועה לחנך ולחזק את המחויבות לסביבה דרך עבודת המידות כדי להיות ראויים לאדמת ארץ ישראל ולקיים אורח חיים הערֵב לפרט ולכלל.
לפיכך אנו נדרשים להעמיק בתורת הארץ, בקשר לאדמה, לשמור על הארץ ולעבוד אותה, כפי שציווה ה’ על האדם הראשון: “לעובדה ולשומרה”.

מצורפים הגדרת המושג קיימות ושני קטעים להשראה.

הגדרת קיימות:
קיימות היא מונח רחב המתאר מצב של קיום חיים לאורך זמן מתוך ניהול נכון של המשאבים. קיום זה חל על מערכות אקולוגיות, על ממלכת החי, על בני האדם ועל העתיד של כולם על פני כדור הארץ. קיימות נוגעת לא רק להיבטים של סביבה כפי שנהוג לחשוב; קיימות מתייחסת למתן פתרונות לצרכים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בהווה בלי לפגוע ביכולת למלא צרכים אלה גם בדורות הבאים.

קטעים להשראה

1. בשעה שברא הקב”ה את אדם הראשון נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו ראה מעשיי כמה נאים ומשובחין הן וכל מה שבראתי בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי שאם קלקלת אין מי שיתקן אחריך (קהלת רבה ז, יג)

2. פניני הלכה – הרב אליעזר מלמד:
לא תשחית את עצה
בכלל הציווי לא להיסחף במלחמה לאכזריות והרס של סתם בא הציווי בתורה (דברים כ, יט) “כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן, כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת”. הגמרא (ב”ק צא ע”ב) אומרת שאם אין לך עצים אחרים לשים מצור על העיר, מותר לקצוץ אפילו עץ מאכל. רק החובה שלך היא להקדים עץ סרק לעץ מאכל. שלא תאמר ממילא יש מלחמה מה זה משנה עץ סרק או עץ מאכל. אומרים לך: מחר יבוא יום ויצטרכו את העצים הללו בשביל להמשיך ולחיות, אל תסחף לרגש של הרס וחורבן.
וכך כותב הרמב”ן (דברים כ, יח) שלדעת רבותינו הבעיה היא בדרך ההשחתה.
“הזהירה תורה “לא תשחית את עצה” לכרות אותם דרך השחתה שלא לצורך המצור, כמנהג המחנות. והטעם, כי הנלחמים משחיתים בעיר וסביב הארץ אולי יוכלו לה, כעניין שנאמר (מ”ב ג, יט) וכל עץ טוב תפילו וכל מעיני מים תסתמו, ואתם לא תעשו כן להשחיתה, כי תבטחו בשם שייתן אותה בידכם כי האדם עץ השדה הוא, ממנו תאכל ותחיה, ובו תבוא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר. וגם בהיותך במחנה “לבא מפניך במצור” תעשה כן. וטעם “אותו תשחית וכרת”. כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה. כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכבוש, כגון שיהו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם בכם, או שהם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף”.