בפרשת השבוע פרשת שלח לך מתואר חטא המרגלים, שבבואם לתור את הארץ הוציאו דווקא את דיבתה, מלבד יהושע בן נון וכלב בן יפונה שאמרו ‘טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד’, והוסיפו כי ארץ ישראל היא ‘זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ’. ננסה להבין את טובת הארץ ומעלותיה, מתוך פרספקטיבה ומבט של גאולה בחיינו כאן בארץ ישראל.

• קראו את הפסוקים:
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר עָבַ֤רְנוּ בָהּ֙ לָת֣וּר אֹתָ֔הּ טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד׃ ח אִם־חָפֵ֥ץ בָּ֨נוּ֙ ה’ וְהֵבִ֤יא אֹתָ֨נוּ֙ אֶל־הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וּנְתָנָ֖הּ לָ֑נוּ אֶ֕רֶץ אֲשֶׁר־הִ֛וא זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָֽשׁ׃ (פרשת שלח לך, י”ד, ז’)

כִּי ה’ אֱלֹהֶיךָ, מְבִיאֲךָ אֶל-אֶרֶץ טוֹבָה: אֶרֶץ, נַחֲלֵי מָיִם–עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת, יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. ח אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה, וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן; אֶרֶץ-זֵית שֶׁמֶן, וּדְבָשׁ. ט אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת. י וְאָכַלְתָּ, וְשָׂבָעְתָּ–וּבֵרַכְתָּ אֶת-ה’ אֱלֹהֶיךָ, עַל-הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. (דברים, ח)

א יְשֻׂשׂ֥וּם מִדְבָּ֖ר וְצִיָּ֑ה וְתָגֵ֧ל עֲרָבָ֛ה וְתִפְרַ֖ח כַּֽחֲבַצָּֽלֶת׃ ב פָּרֹ֨חַ תִּפְרַ֜ח וְתָגֵ֗ל אַ֚ף גִּילַ֣ת וְרַנֵּ֔ן כְּב֤וֹד הַלְּבָנוֹן֙ נִתַּן־לָ֔הּ הֲדַ֥ר הַכַּרְמֶ֖ל וְהַשָּׁר֑וֹן הֵ֛מָּה יִרְא֥וּ כְבוֹד־ה’ הֲדַ֥ר אֱלֹהֵֽינוּ׃ (ישעיהו ל”ה)

שאלו: כיצד מתוארת ארץ ישראל בפסוקים מהפרשה ומספרים נוספים? כיצד מתוארת גאולת הארץ?

• קראו את פירוש הרמב”ן על ארץ ישראל:
וכן מה שאמר בכאן “ושממו עליה אויבכם” – היא בשורה טובה מבשרת בכל הגלויות, שאין ארצנו מקבלת את אויבנו. וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו, כי לא תימצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חריבה כמוה. כי מאז יצאנו ממנה לא קיבלה אומה ולשון, וכולם משתדלים להושיבה, ואין לאל ידם…”.

הרמב”ן כתב על ההבטחה שאין ארץ ישראל מקבלת את אויבינו. קראו את דברי מארק טווין על שממון הארץ:
“ירושלים עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים. לא אחפוץ לחיות בה….ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי, אלא שכולה עולה שמיר ושית, מרחב דומם ואָבֵל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך לא ראינו נפש חיה. בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר, מרחף עליה כישופה של קללה, ששדפה את שדותיה, ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה…”

שאלו: האם לדעתכם ניתן למצוא קשר בין דברי מארק טווין לדברי הרמב”ן?

• קראו את כתבי אחד העם משנת תרנ”א:
אחר שנים רבות שעברו עלי בהגיונות ודמיונות על דבר ארץ אבותינו ותחיית עמנו בה, זכיתי עתה סוף סוף לראות בעיני את נושא חלומותי, את ארץ הפלאות ההיא, המושכת אליה רבבות לבבות מכל העמים ומכל המדינות. כשלשה חדשים עשיתי בארץ. ראיתי את חרבותיה – שארית חייה לשעבר, התבוננתי אל מצבה האומללה בהווה, אך בייחוד שמתי לב אל העתיד, ובכל אשר התהלכתי היתה שאלה אחת נגד עיני תמיד: מה תקוותנו פה לאחרית הימים? האם מוכשרת עוד הארץ לשוב ולחיות, ואם מוכשרים בני ישראל לשוב ולהחיותה? – על שאלת הארץ לא כבד היה לי למצוא תשובה: די ללכת הלוך ונסוע בה ימים אחדים, לראות את הרריה ועמקיה, שדותיה וכרמיה, הנותנים פריים, למען דעת, כי עוד לא נס לחה וככוחה אז כוחה עתה, לתת חיים ואושר לרבבות בניה, אשר ישובו אליה בלב שלם ובידיים חרוצות יעבדוה….

שאלו: מהו, לדעתכם, מקור התקווה של אחד העם לכך שהארץ עוד תפרח?

• לקראת סיום, קראו שני קטעים שמתארים את פריחת הארץ:
כשחזרנו לארץ, חזרה הארץ לתת פריה בעין יפה, וזה סימן לשכינה שחוזרת לציון. כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובה.
ארץ ישראל משולה לאשה מינקת. כשם שהבן שנולד מביא איתו חלב בשפע, כך העלייה לארץ ישראל מגבירה בה את השפע, שהיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ (הרב שמואל אליהו).

רבי יואל סירקיס מסביר למה מבחינה רוחנית עבודת בניין הארץ והנטיעה כל כך חשובות: “קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת, גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ”.
בפירות יש קדושת השכינה, קדושת הארץ העליונה. ובגלל שהפירות צומחים מכוח השכינה, כשגלתה השכינה בחורבן הבית – הייתה הארץ שממה 1900 שנה ולא הצמיחה פירות. “גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ לֹא תִזָּרַע וְלֹא תַצְמִחַ וְלֹא יַעֲלֶה בָהּ כָּל עֵשֶׂב” (דברים כט כב). הכול בגלל שטימאנו את הארץ וסילקנו את השכינה, כדכתיב: “וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ אֲשֶׁר אֲנִי שֹׁכֵן בְּתוֹכָהּ כִּי אֲנִי ה’ שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל”. ואמר לנו ה’: אם תטמאו את הארץ – תימשך טומאת הארץ גם בפירותיה היונקים ממנה, ולכן גורשו ישראל ממנה.
וכשחזרנו לארץ – חזרה הארץ לתת פריה בעין יפה, וזה סימן לשכינה שחוזרת לציון. לכן אנחנו מזכירים בברכת מעין שלוש “לֶאֱכֹל מִפִּרְיָהּ וְלִשְׂבּוֹעַ מִטּוּבָהּ”, “כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ומטהרתה ונשבע מטובתה.

שאלו: הרב שמואל אליהו והרב יואל סירקיס מתארים בדבריהם את הפריחה של ארץ ישראל.
האם אתם מרגישים בכך? מהו, לדעתכם, מקור הפער שבין תיאור הארץ בדברי מארק טווין לבין המציאות בימינו?

• לסיום קראו את דברי הרב דרוקמן זצ”ל:
מדינת ישראל היא המאפשרת את זקיפות הקומה שלנו… אבל מן ההכרח לחזור ולהדגיש, שהגאולה שלנו היא תהליך. גאולתם של ישראל באה קמעא קמעא.
הנביא יחזקאל מדבר על ארבעה שלבים, כשראשיתה של הגאולה היא גאולה פיסית, קיבוץ גלויות, ורק בהמשכה ועל גביה באה הגאולה הרוחנית…
זהו הערך הגדול של קיום המדינה, למרות תופעות הצללים שבה. אין שום ספק, שמדובר כאן בתהליך, שמשעה שהחל – בוודאי יימשך, ובסופו של דבר ינוסו הצללים, עד שנגיע בעז”ה לגאולה השלימה. (הרב דרוקמן)

מה אתם לוקחים מדבריו של הרב דרוקמן לאור ימים אלו?