איתור סניפים וכפרי בוגרים
כמשחק חימום עושים הדגמה קצרה של המשחק ‘המלך אמר’ רק שהמלך לא עושה את הפעולות בעצמו, אלא רק אומר מה לעשות.
לדוגמה: המלך אומר “המלך אמר להרים ידיים”, אבל המלך עצמו לא מרים ידיים.
שואלים אותם מה קרה בהדגמה הזאת? מה אתם חושבים על התנהגות המלך? אומרים שאמנם המלך נתן הוראות אבל כשאין את מי לחקות – קשה לבצע, וכמו כן יש גם פחות רצון.
הבנתי שלפני שנוכל לדבר על ערכים מסוימים אנו צריכים להבין האם התנועה עדיין פועלת לפי ערכים אלו ושלפני שאני שופט את התנועה עלי לשפוט את עצמי.
מציגים את הטקסט של הרב יעקב דביר (נספח 1) אפשר להדפיס ולחלק לכולם.
מציגים את הטקסט של הרב דרוקמן (נספח 2) אפשר להדפיס ולחלק לכולם.
הבנו שבני עקיבא זה חשוב ואנחנו צריכים לקחת את הרובד הדתי צעד קדימה, כי הרי בשביל מה באתי לבני עקיבא בשביל ליהנות, להיות בכיף עם הצוות, לצחוק ולדבר, או שבאתי כדי להעביר ערכים ולחולל שינוי. אז אני צריך לחשוב איך אני יכול בתור מדריך ובתור חניך בוגר לשפר את הסניף ואת השבט כי בסופו של דבר שום דבר לא מושלם, תמיד יש מה לשפר, גם במדינה לא הכל מושלם, המדינה לא דתית, אז אני יכול להגיד (כמו הרבה אנשים) זה לא בשבילי אני שונא את המדינה או שאני יכול (כמו בני עקיבא ששואף לטוב!!) להגיד, אוקיי, יש טוב ויש רע אז בואו נראה איך אני ואנחנו יכולים לשפר את הרע, ואנו בתור מדריכים (אנשים שמאמינים בתורה ועבודה) צריכים לנסות להעביר את הערכים, גם אם זה קשה, ואולי אני חושב שאני לא יכול לעורר את הסניף, את הישוב, את העיר, את המדינה, אבל אני כן מאמין שאני יכול לעורר אותנו שכקבוצה נעורר את הסניף שיעורר את הישוב שיעורר את העיר שיעורר את המדינה.
זה מספר שנים שאני שואל את עצמי מהו הדגל שתנועת בני עקיבא מחנכת אליו. בעבר הרחוק היו אלה גרעיני נח”ל, אחר כך חלוציות והתיישבות, ומה היום?
ללמוד מרבי עקיבא
כששאלתי בעבר את רכזי ההדרכה מהו הדגל של התנועה. ענו לי: יש דגלים שונים, אך במרכז זו התנדבות, תרומה לקהילה ועזרה למשפחות נזקקות. שתקתי. אך בלבי שאלתי: הרי אלו ערכים גם של תנועות הנוער החילוניות. האם ובמה שונה תנועת בני עקיבא מהם? כשהסבירו לי שבנ”ע היא תנועת עם, לא הבנתי, שהרי כל המדינה היא התנועה של העם, ומהי התרומה הערכית המיוחדת של בני עקיבא למדינה כתנועה דתית? הרי דגלה צריך להיות יונק וקשור לאלוקיות ושם שמים לא?!
בספרון קטן שהוציאה התנועה בשם “דרכה של תנועה”, הובא מכתבו של הרב קוק לבנ”ע: הרב ביקש שהתנועה תלמד מרבי עקיבא שלושה דברים: “ראשית, אהבת התורה עד לכדי מסירות נפש…”. “השנית, ההכללה תורתו הכוללת של ר’ עקיבא”. “והשלישית: התלהבות ומסירות של חזון של גאולה ותחיה לישראל ולארצו”. אנו יודעים שבנ”ע מנסה לקרב לתורה ויראת שמיים ומנסה להרבות שיעורי תורה. אך כשהדגל שאתה מרים הוא תנועת עם, ניתן לראות בתורה רק אמצעי לאחדות העם ולא נשמה ותוכן שהעם צריך להתרומם אליהם.
תורה גדולה
במצפה רמון, היה לנו מספר שנים סניף בנות נפרד. הסניף לא השתתף בפעילויות הרגילות של התנועה, שהן מעורבות. תנועת בנ”ע רצתה להקים אצלנו סניף “מעורב”, בנים ובנות. הם ביקשו מאיתנו שנעזוב את התנועה. “אתם מתאימים יותר לתנועת אריאל”, אמרו לנו.
ואני שואל: הרי סניפים או חניכים.
מסורתיים ברמה זו או אחרת אתם מסוגלים להכיל, שהרי אתם תנועת עם. הכיצד חניכים הנקראים ‘דוסים’, דתיים המעוניינים בהפרדה, אינכם מסוגלים להכיל?
זאת ועוד: מדוע תנועת בנ”ע קראה לעצמה תנועת עם ולא תנועת תורה? הרי רק מן התורה למדנו להאמין בעמנו שכולו סגולה פנימית, כל יהודי ויהודייה, אף שאינם נראים כך מבחוץ. האם אכן העם קודם לתורה, ומי שרוצה להיות נאמן לתורה אין מקומו בתנועת בנ”ע?
חוששני שאם הרוח הכללית לא תשתנה, ערכי חוץ הזרים לנו ילכו ויחדרו לתוכיות התנועה, כי אלו הערכים המצויים כיום בעם.
הרמטכ”ל ובנות השירות
השיא הגיע לפני מס’ ימים. הרמטכ”ל גדי אייזנקוט בא להרצות בסמינריון הכשרה של קומונריות לקראת פעילות הקיץ “תנועה גדולה לעם גדול”. בהרצאתו שארכה כ45 דקות, הזכיר תשע פעמים את תרומתן של הבנות בצה”ל בכלל ואת תרומתן של הבנות הדתיות בפרט. “אני חושב שצעירים וצעירות צריכים לשרת בצה”ל. ויש לנו טייסות וחובלות וקצינות במודיעין”. “אני חושב שהקצינות שבאות מהציונות הדתית, תרומות תרומה אדירה לצה”ל”. וסיים: “ואני מאמין שהבנות חכמות ויודעות לבחור בעצמן מה טוב להן, והן מצביעות ברגליים. ב2005 התגייסו 900 בנות דתיות-לאומיות, והשנה 2200 בנות דתיות”.
את דרכו וניסיונו של הרמטכ”ל לגייס בנות בכלל ובנות דתיות בפרט אנו מכירים. הרמטכ”ל מנסה להשפיע על הבנות מאחורי גבם של הרבנים המחנכים והמחנכות שלהן. גם את זה אנו כבר מכירים. אך הפלא הוא על תנועת בנ”ע ועל העומד בראשה, שהביאו אותו בעידן של מחלוקת גדולה בין רבני הציונות הדתית לרמטכ”ל. במיוחד תמוהה תגובתו של המזכ”ל: “בנ”ע אינה חוששת מהשמעת דעות שונות ומגוונות, ותמשיך לחנך על פי ערכי תורה ועבודה כפי שחינכה לאורך השנים”. ואני שואל: האם מחנכים על ידי השמעת דעות שונות ומגוונות? אם כן, האם גם רבנים חרדים אתה מביא בתוך הדעות המגוונות? ועוד, כך מחזקים ומחנכים קומונריות, ע”י הבאת הרמטכ”ל שבעצם אומר להן שלא בחרו את הבחירה הכי טובה כדי לתרום למדינה?
נדמה לי שתנועת בנ”ע היום לא מציבה אתגר לציונות ולמדינה להתרומם ולינוק את ערכיה מהתורה. האם אכן אין לתנועת בנ”ע ומנהיגיה של היום עמוד שידרה רוחני-תורני? האם סיסמתה “תנועה גדולה לעם גדול” מחליפה את הכרזתו של ר’ עקיבא ש”ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה”? הרי הכול מהתורה מתחיל. אז אני שואל מה קרה לבני עקיבא לאיפה התדרדרנו ומה יהיה הלאה?
האם מישהו יכול להגיד שאנחנו זכינו לשלמות? נכון, זכינו לקיבוץ גלויות, למדינה, אבל עוד לא הגענו לשלמות. אשרינו למה שזכינו! עם כל הבעיות שקיימות. אבל יחד עם זה יש לנו דרך ארוכה. יש במדינה עדיין גנבים, רוצחים, אנסים- כ”כ הרבה מה לתקן ולהתקדם! וגם במובן של בניין הארץ- כל א”י בנויה? כל מה שקיים היום בעניין האידיאלי לא רק שבנ”ע זקפה את הקומה של הנוער הדתי, לא רק שיש 400000 יהודים ביש”ע- והתשובה לכולם היא בנ”ע! מה שתנועת נוער צריכה לעשות זה אותו הדבר. להפיח בנוער את השאיפות האידיאליות – להיות ראשונים בכל דבר. מצד אחד לשמוח ביום העצמאות בצורה בלתי רגילה על מה שכבר זכינו!! אבל יחד עם זה אנחנו צריכים להתחנך, לפעול, להסיר את הפגמים של השלילה- ע”י חינוך הנוער לטוב. לחיים של אידיאלים בכל המובנים. התפיסה של בנ”ע היא תפיסה של תורה שלימה- בין אדם לעמו, לארצו, מדינתו. ויש כ”כ הרבה לעשות היום! תפקידנו בכלל לא נגמר! לא רק פעם היה מה לעשות- גם היום. הערכים שמשקיעים בתנועת הנוער אלה הערכים שמלווים את הנער והנערה גם בהמשך.. מה שמקנים לבנים ולבנות זה לא הולך לריק! במוסדות החינוך יודעים להפריד בין מי שבבנ”ע למי שלא. מי שכן יש לו יותר עניינים אידיאליסטים. לא להיות שקועים בעצמנו! יש עם, יש תורה, יש ארץ..
אם אנחנו מאמינים שהדרך שלנו נכונה- שאנחנו ממלאים במטען גדול, ערכי יותר מהאחרים, אם אנחנו מאמינים בדרכנו- מביאים את החניכים הצעירים בגיל צעיר ואז הם כבר מרגישים שייכות לתנועה.
אמונה בדרך-מסירות-ואז יש סייעתא דשמיא וזה מצליח.
יש ויכוח אם צריך להתמקד בחזית אחת בעשייה או בהרבה חזיתות. צריך לא רק לדבר על דברים ערכיים אלא גם להוציא לפועל. להסתכל בתהליך על ההתקדמות! במבט כללי- בנ”ע בתיקון גדול.
יש הבדל בין מסגרת מעורבת ונפרדת להקפדה על ההלכה! צריך להיות נאמנים למה שהתורה אומרת. היום מדברים על התחברות ולא על מחוייבות. מתחבר או לא מתחבר זה דימיון! אני חייב! זה מה שהתורה מצווה! אני מתחבר לזה או לא- מאיפה לקחו את זה בכלל?
זאת עבודה גדולה לחנך נוער שיקפיד על ההלכה. זה לא נובע מתוך מעורב-נפרד אלא מתוך ג’וק שנכנס שלא מרגישים מחוייבות. וזה דורש עבודה חינוכית.
סיכום דברי הרב צבי יהודה: בני עקיבא עושים קידוש ה’ איך ?!
ברגע שיש סניפים מעורבים אבל הם באזורים לא דתיים ושחניך בא לסניף הוא בעצם בורח מבית שמחללים בו שבת! זה בעצם קידוש ה’ עצום אנחנו עושים מצווה ענקית ובכל דבר בחיים יש אור וחושך יש סניפים מעורבים ופחות דתיים ויש סניפים יותר וחוץ מזה המדינה שלנו עדיין לא מושלמת ובל נשכח יש אמרה שאומרת “שקידוש ה’ מתגלה מתוך חילול ה’, אז זהו קידוש ה’ הגדול ביותר; האור מתגלה מתוך החושך. גדול קידוש ה’ הבא מתוך חילול ה’ ”.